ויכוחי הטלויזיה ביניהם הניבו השפלה מפתיעה של ג׳ו באיידן, הפייבוריט במערכת הבחירות המקדימות שלהם לנשיאות. הסנאטורית השחורה קמאלה האריס גררה אותו אל מנהרת הזמן, כדי להזכיר את התנגדותו להסעת תלמידים שחורים לבתי ספר לבנים לפני 45 שנה. התמיכה בה הוכפלה בן לילה, אבל אסוציאציות של איבה גזעית אינן מועילות לשום מפלגה
הבחירות המקדימות לנשיאות בארה״ב יוצאות הערב לדרך. שני ויכוחי טלויזיה חיים יפגישו 20 טוענים דמוקרטיים בשני ערבים רצופים. אפשר למשוך בכתפיים – ואפשר גם להיזכר שוויכוח כזה בקיץ 2015 העניק יתרון פתיחה למועמד קוריוזי ששמו דונלד טראמפ. הוא לא שמט אותו עוד
לא רע אם מתעורר ספק אצל נשיא אמריקאי לפני שהוא מורה על מהלך צבאי עם פוטנציאל הרסני. אבל אם הספק הזה מייצג התכחשות להיסטוריה של מנהיגוּת ושל מעורבוּת, הוא צריך להדאיג את בעלי בריתה של ארה״ב. הנשיא טראמפ מייצג אינסטינקט בדלני, ש״150 איראנים״ הם רק ביטוי מקרי שלו
לפני 35 שנה, גברים בבגדי נזירות קתוליות ייצגו את הקהילה ההומוסקסואלית לרעת הנורמליוּת. עכשיו יש לה מועמד לנשיאות (בארה״ב) ושׂר משפטים (בישראל). הנורמליות ניצחה. אבל מי הפסיד
מאה שנה מלאו לו, וההֶשׂג הוא לא פחות ממרעיש בהתחשב בזה שחייו היו תלויים לו מנגד מיומו הראשון. כבר ביום ההוא התחיל הדיון המעניין מאוד בשאלה מה צריכים להיות גבולות הפתיחוּת של עיתון רציני. ״יש גבול ל׳חופש הדעות׳״, כתבו מייסדי ה׳הארץ׳. אכן יש, ואין זה מאוחר מדיי לחזור וּלכונן אותם. אבל זה הזמן לחגיגת ניצחון ראוּיה בהחלט. הוא בבת עינם של מגיני הדמוקרטיה
ההתקפה הרב-יבשתית על הדמוקרטיה הליברלית נעה עכשיו בצירים מסוכנים. לא, לא כל מבקריה הם ״פשיסטים״, גם אם הם מצידם מאמינים שכל הליברלים הם ״אליטיסטים״ – אבל מתחילות להסתמן תכונות של מה שאומברטו אֶקוֹ קרא ״הפשיזם הנִצחי״. אנחנו מארחים כאן את השׂונא הגדול ביותר של הדמוקרטיה בזמן המורדני, רוסי קודר שלא האמין באדם או בִּתבונתו. שמו היה קונסטנטין פּוֹבֶּדוֹנוֹסְצֶב, והוא חינך שני קיסרים רוסיים. דמוקרטיה, הוא אמר, היא ״הכזב הגדול ביותר של זמננו״
קונסטנטין פּוֹבֶּדוֹנוֹסְצֶב, הארכי-ריאקציונר שניסה לבלום את מהלך ההיסטוריה (המקור: וויקיפדיה)
כאשר צבא פרסי שיכשך בפעם האחרונה את רגליו במי הים התיכון, המדינה שייצג לא היתה אפילו מוסלמית. אבל הפרסים, בניגוד להרבה ערבים, דווקא מתעניינים בעברם הרחוק. הם קוראים את ׳ספר המלכים׳, ושומעים את פירדוסי זועק, ״ארור העולם״ כאשר צבא של ״ערבים פראים״ כובש את פרס במאה השביעית. גם ישראלים יכולים לחפש מקורות השראה עתיקים, למשל את המלך אחאב שהנהיג קואליציה רב לאומית לבלימת אויב רצחני מן המזרח. בהיסטוריות עתיקות תעשה לך מלחמה, אבוי
בדרום אפריקה מת לפני שבועיים איש, שסיפור חייו צריך לעזור לישראלים להתרכז. הוא היה פניו הפומביות של האפרטהייד, הנשיא של מדינת-דמה, אשר נועדה לעזור למיעוט הלבן לרַמות את הדמוגרפיה באמצעות שיפוצים סמליים של הגיאוגרפיה. ללוקאס מַנְגוֹפֶּה גם היו הרבה חברים ישראליים, וזה לא היה כבוד כל כך גדול
צ׳יף מנגופה על רקע מפת ׳האפרטהייד הגדול׳. כך קיוותה ממשלת המיעוט הלבן לפתור את בעיותיה הדמוגרפיות: באמצעות אוסף של מדינות-דמה שחורות. הקישו-נא כאן לפתיחת צילום מוגדל (מתוך G, מגזין סוף השבוע של ׳גלובס׳, אחד בפברואר 2018)מִצאו-נא את ההבדלים: זו מפת הגדה המערבית, וכך ייראו החברבורות על עור הנמר הפלסטיני, אם שטח הרשות יוכרז למדינה. הבנטוסטן של פלסטינצוואנה (המקור: ידיעות אחרונות, 2003)