Archive for the ‘היסטוריה ישראלית’ Category

כשהקבינט היה חדר ההלבשה של המלך וראש הממשלה היה רק ״השר הראשון״

יום שישי, יוני 18th, 2021

הבריטים מציינים עכשיו 300 שנה למינוי ראש הממשלה הראשון מאז ומעולם. כל ראשי הממשלה באשר הם למדו משהו מן האנגלים, לפני שהתחילו לנסות להידמות לנשיאים אמריקאיים. לאחר 12 שנה של ראש ממשלה נשיאותי, ישראל חוזרת אל המקורות, כאשר ראש הממשלה היה ״ראשון בין שווים״

האיש שהמציא את ראשות הממשלה, והנחיל אותה ל-54 בריטים: רוברט וולפול, ׳השר הראשון׳ של המלך ג׳ורג׳ הראשון (1742-1721)

המשך…

שמונה בינואר, 1952. היום הפשיסטי. הפקודה. הימין הפטריוטי נגד השמאל הבוגדני והערבים שלו

שבת, יוני 12th, 2021

היום הפשיסטי ההוא, שמונה בינואר 1952. (הצילום נערך לצורך זיהוי. הלוגו של העיתון הועבר שמאלה. צילום מלא של העמוד הראשון ניתן למטה)


׳הבוקר׳, בטאון הציונים הכלליים, יומיים לאחר פקודת בגין, תשעה בינואר 1952

ביום א׳ יהיה אפשר לשמוע במליאת הכנסת הזכרות בלתי פוסקות של מספרי המנדטים ושל מספרי הקולות בבחירות. הם יוזכרו, כדי לכפור בלגיטימיוּת של ממשלת ההפכים החדשה (אני אינני מתפעל מהרכבה, או מתהליך הקמתה).

הם יזכירו את הישענותה על קולות ערביים, או לפחות ירמזו רמיזות עבות.

זה הזמן להיזכר מה ניסתה לעשות לפני 69 שנה סיעה פרלמנטרית של שמונה מושבים, 6.6% של הקולות, שמחלציה בקע המחנה הלאומי.

זה אינו רק עניין של אסוציאציה. נאום מנחם בגין בכיכר ציון בירושלים, במהלך הדיון במליאת הכנסת על השילומים מגרמניה, טיפטף רעל אל ורידיה של הפוליטיקה הישראלית. אף כי הוא עצמו לא חזר עוד על ההסתה ההיא, וציית בשנים הבאות לכללי השיטה הפרלמנטרית, הוא החיה ביום ההוא את תרבות הסיקריקין, שהיתה שזורה כחוט השני בתנועת ז׳בוטינסקי כמעט מיומה הראשון (בשום פנים לא רק בה).

אני חושב שאפשר לטעון, כי אם היה יום פשיסטי בתולדות המדינה, זה היה היום. בו, מנהיג של סיעה פרלמנטרית קטנה, קטנה אפילו יותר מן הסיעה הבולשביקית בדומה הרוסית ב-1917, איים במלים מפורשות לחלוטין להפיל את הממשלה החוקית בכוח הזרוע. הוא כפר בריבונותה, חידש בהבל פיו את המחתרת המזוינת של ימי המנדט, והודיע כי ישתמש בכוח הזה כדי לכונן דיקטטורה.

העמוד הראשון של ׳חרות׳, שמונה בינואר 1952 (מאוסף העיתונות היהודית והעברית של הספריה הלאומית)

״כאשר יריתם בנו בתותח אז [אלטלנה, 1948] נתתי פקודה, לא!

״היום אתן את הפקודה, כן!

״אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע גם אנו רחמים כלפי מוכרי דם אחינו והורינו.

״זו תהיה מלחמה לחיים או למוות.

״למען השם, עריצים אטומי לב, חוסו על העם הזה, בטרם תיפתח הרעה. אותנו לא תכניעו, כי אין כוח בעולם שיכניע את כוח חיילי האצ”ל, היום הזה אני מודיע לכם כי לא תְהִי עוד ממשלה יהודית, ולא תהיה לכם הזכות המוסרית בישראל. ממשלה זו, שתפתח במשא-ומתן עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון״.

הציטוטים האלה לקוחים מן העמדו הראשון של ׳חרות׳, בטאון תנועת החרות. אין כמעט ספק שאף כי הטקסט הופיע בעמוד חדשות, הוא נערך ושוכתב. הוא שונה במידת מה מציטוטים שהופיעו בעיתונים אחרים.

׳הארץ׳ הביא מפי בגין את המלים ״היום אתן את הפקודה, דם!״, לא את ״הפקודה, כן!״ גם ׳הארץ׳ וגם ׳הבוקר׳ (בטאון הציונים הכלליים) ייחסו לבגין את המלים ״זו תהיה ממשלה שתבסס את שלטונה על רימון וכידון מתוצרת גרמניה״, לא סתם ״רימון וכידון״.

התנהגותו של בגין, בתוך המליאה ומחוצה לה, עלתה לו ימים מספר ימים אחר כך בהרחקה ממושב הכנסת. העתון ׳חרות׳ הכריז פחות או יותר על קץ הדמוקרטיה. הוא הטעים שההצבעה על ההרחקה היתה ברוב דחוק של ״56 קולות חברי מפא״ י ודתיים (כולל 5 ערבים)״.

כולל חמישה ערבים.

׳חרות׳ מדווח על החלטת הכנסת להרחיק את מנחם בגין עד סוף המושב. היא התקבלה, הודיע העיתון, בין השאר בזכות חמישה קולות ערביים. העיתון לא טרח לדווח, ששלושה ערבים אחרים הצביעו גנד ההרחקה. 22 בינואר 1952

בגוף הידיעה העיתון כתב על ״ערביי מפא״י״. (חברי הכנסת הערביים שהצביעו לטובת הרחקתו של בגין היו שייכים לרשימות חמולתיות, שהיו קשורות בטַבּוּרן במפא״י. זו היתה תופעה אופיינית של ימי הממשל הצבאי. הן נעלמו רק בשנות ה-70.) שלושה חברי כנסת ערביים נוספים, אחד ממפ״ם ושניים מן המפלגה הקומוניסטית, הצביעו נגד הרחקת בגין.

מִנחָה ל׳הארץ׳

יום שלישי, יוני 18th, 2019

מאה שנה מלאו לו, וההֶשׂג הוא לא פחות ממרעיש בהתחשב בזה שחייו היו תלויים לו מנגד מיומו הראשון. כבר ביום ההוא התחיל הדיון המעניין מאוד בשאלה מה צריכים להיות גבולות הפתיחוּת של עיתון רציני. ״יש גבול ל׳חופש הדעות׳״, כתבו מייסדי ה׳הארץ׳. אכן יש, ואין זה מאוחר מדיי לחזור וּלכונן אותם. אבל זה הזמן לחגיגת ניצחון ראוּיה בהחלט. הוא בבת עינם של מגיני הדמוקרטיה 

המשך…

צ׳יף לוקאס והחברבורות על עור הנמר

שבת, פברואר 3rd, 2018

בדרום אפריקה מת לפני שבועיים איש, שסיפור חייו צריך לעזור לישראלים להתרכז. הוא היה פניו הפומביות של האפרטהייד, הנשיא של מדינת-דמה, אשר נועדה לעזור למיעוט הלבן לרַמות את הדמוגרפיה באמצעות שיפוצים סמליים של הגיאוגרפיה. ללוקאס מַנְגוֹפֶּה גם היו הרבה חברים ישראליים, וזה לא היה כבוד כל כך גדול

צ׳יף מנגופה על רקע מפת ׳האפרטהייד הגדול׳. כך קיוותה ממשלת המיעוט הלבן לפתור את בעיותיה הדמוגרפיות: באמצעות אוסף של מדינות-דמה שחורות. הקישו-נא כאן לפתיחת צילום מוגדל (מתוך G, מגזין סוף השבוע של ׳גלובס׳, אחד בפברואר 2018)מִצאו-נא את ההבדלים: זו מפת הגדה המערבית, וכך ייראו החברבורות על עור הנמר הפלסטיני, אם שטח הרשות יוכרז למדינה. הבנטוסטן של פלסטינצוואנה (המקור: ידיעות אחרונות, 2003)

המשך…

תקופת המעבר: שתעבור כבר

יום שישי, דצמבר 30th, 2016

מה מותר לנשיא יוצא לעשות בתקופת המעבר אל הנשיא הנכנס? זה פשוט: הכול, כולל גינוי לישראל במועצת הבטחון. אבל האם ראוי שהוא יעשה הכול, ויחייב את הבא אחריו? ומדוע ארה״ב צריכה לחכות חודשיים וחצי לנשיא חדש? מדוע לא כמו בריטניה — 12 שעות וגמרנו?

המשך…

מה זה ענייננו

שבת, יוני 27th, 2015

מותר לסלוח לאזרחים הדרוזיים של מדינת ישראל אם החוכמה הצרופה, ״שיהרגו-אלה-את-אלה״, אינה מדברת אל לבם

המשך…

על בהמות ועל אבק אדם

יום ראשון, יוני 21st, 2015

אבדן העשתונות הרטורי של ליברלים מובסים יונק משורשים עמוקים: תנועה פוליטית מהפכנית שקמה כדי להציל את ההמונים אבל לא כל כך חיבבה אותם

המשך…

איך (כמעט) הכול התחיל, ואיך זה ייגמר

יום ראשון, מרץ 15th, 2015

הרהורים ואסוציאציות על בחירות 2015, המזכירות לעתונאי מזדקן את הבחירות של ילדותו המוקדמת (1961) ושל נעוריו המאוחרים (1981). לא כל מה שהיה הוא שיהיה, אבל לפחות חלק. יומן המסע של שמעון שיפר מ-1999 מאשר את החשד, שבנימין נתניהו עדיין מתכונן לקדנציה שניה, ולא איכפת לו לקרוע את החברה הישראלית לגזרים. הוא מוצא שותפים בשמאל, ובייחוד ברכבת חנין זועבי, הדוהרת בעונג אל התהום. דוברו הרהוט ביותר הוא כנראה מישהו שאפילו לא קיבל שקל אחד בשכר טרחתו, מר קיריל ספוקויני (מי?)

המשך…

אהוד אצל בעלת האוב

יום חמישי, מאי 8th, 2014

שמואל, שמואל, האם אתה זוכר איך חשפנו שחיתויות, והוקענו פוליטיקאים וּקציני צבא שסרחו? מה קרה לי, שמואל? מתי תקף אותי שכרון הכוח? פנטזיה תנ“כית על אהוד אולמרט

שמואל הרואה ואינו נראה נראה לשעה קלה בעין-דור לעיני שאול הכמעט-כבר-לא-מלך (ציור של רוברט בלייק, סביב 1800)

שמואל הרואה ואינו נראה נראה לשעה קלה בעין-דור לעיני שאול הכמעט-כבר-לא-מלך (ציור של רוברט בלייק, סביב 1800). חרוזי המשורר, בקישור הזה

המשך…

הקומנדו הסובייטי החדש

יום שישי, אפריל 25th, 2014

בחמת-זעם, בגסות-רוח, בלשון עילגת, תומכי פוטין בישראל פושטים על מחילות האינטרנט. האם זה קוריוז, או ביטוי של העדפה? האם ישראל יכולה לחדול להיות מערבית?

כי מן ׳הרפוליקה הדוֹֹנְיֶצקית׳ תצא תורה. זה מה שיש לגיבורי העצמאות בדונבאס של מזרח אוקראינה להגיד על ארצות הברית (גזיר עתון מ׳גלובס׳, 17 באפריל 2014)

כי מן ׳הרפוליקה הדוֹֹנְיֶצקית׳ תצא תורה. זה מה שיש לגיבורי העצמאות בדונבאס של מזרח אוקראינה להגיד על ארצות הברית (גזיר עתון מ׳גלובס׳, 17 באפריל 2014)

המשך…