קו המשווה

עֲקָרוּתה של הפוליטיקה הישראלית מעולם לא היתה ברורה יותר: נתניהו נגד ברק בשידור חוזר. מפלגת העבודה רוצה עוד, מפני שהיא שכחה כמעט הכול. הנה כמה תזכורות על קנוניותיהם ועל קַטנוּניוֹתיהם

אופוזיציה יכולה להועיל לִבריאוּת חבריה, אבל היא עלולה גם לטמון להם מלכודת. קשה לעמוד בפיתוי הרדיקלי, מפני שמתינוּת אינה מטבע עובר לבוחר. השיעור האמריקאי

לפני 40 שנה הוא הִלך קסמים על אמריקה: התעשיין המשופשף, שהרים יצרנית רכב מהוללת מן הקרשים,  והציל 75,000 מקומות עבודה בזכות תערובת של חִספּוּס ושל חן. הוא בז לסחר חופשי, ורצה מכסים וּמִכסאות כדי למנוע ״שממה תעשייתית״. הוא דווקא היה דמוקרט, אבל סיפק השראה ישירה לדונלד טראמפ. הוא מת השבוע בגיל 94

מפלגה זקנה גדולה וּמתכווצת חוללה השבוע נס: מפא״י הטורקית קמה לתחיה בבחירות עירוניות. אולי מפא״י המקורית יכולה ללמוד לקח או שניים

הבחירות המקדימות לנשיאות בארה״ב יוצאות הערב לדרך. שני ויכוחי טלויזיה חיים יפגישו 20 טוענים דמוקרטיים בשני ערבים רצופים. אפשר למשוך בכתפיים – ואפשר גם להיזכר שוויכוח כזה בקיץ 2015 העניק יתרון פתיחה למועמד קוריוזי ששמו דונלד טראמפ. הוא לא שמט אותו עוד

לא רע אם מתעורר ספק אצל נשיא אמריקאי לפני שהוא מורה על מהלך צבאי עם פוטנציאל הרסני. אבל אם הספק הזה מייצג התכחשות להיסטוריה של מנהיגוּת ושל מעורבוּת, הוא צריך להדאיג את בעלי בריתה של ארה״ב. הנשיא טראמפ מייצג אינסטינקט בדלני, ש״150 איראנים״ הם רק ביטוי מקרי שלו

לפני 35 שנה, גברים בבגדי נזירות קתוליות ייצגו את הקהילה ההומוסקסואלית לרעת הנורמליוּת. עכשיו יש לה מועמד לנשיאות (בארה״ב) ושׂר משפטים (בישראל). הנורמליות ניצחה. אבל מי הפסיד