קו המשווה

״ירושלים אבדה״, קראו גרמנים בִּרחובות עריהם, בפעם הראשונה זה 700 שנה. זו היתה התקוממות נגד ההשכלה, נגד השוויון, נגד התקווה. חשֵכה כבדה בקעה מן האור

איור של הצייר הגרמני בן התקופה, יוהן מיכאל וולץ, מתאר את פוגרום 1819 בפרנקפורט (המקור: וויקיפדיה)

האם ראש ממשלת הודו ביקש מנשיא ארה״ב לתווך בסכסוך קשמיר עם פקיסטן? כן, אומר טראמפ. לא ולא, אומרת הודו. משבר דיפלומטי משונה מסכן עכשיו את יחסי ארה״ב עם הודו – וצריך לעניין מאוד גם את ישראל, שארה״ב והודו הן השותפות האסטרטגיות הקרובות ביותר שלה

עתון בפקיסטן הודיע השבוע ש״דונלד טראמפ הציע למלא תפקיד תיווך ביישוב הסכסוך בקשמיר״. בצילום נראה טראמפ מארח בלשכה הסגלגלה את ראש ממשלת פקיסטן אימראן קְהַאן

כמה שנות שלטון נחוצות כדי להועיל לעם? שאלה לא-חדשה, שנשאלה עוד ברומא לפני 2,500 שנה. התארכות כהונה דווקא לא הפריעה לאנגלים, אבל הפחידה את האמריקאים. בצדק

עֲקָרוּתה של הפוליטיקה הישראלית מעולם לא היתה ברורה יותר: נתניהו נגד ברק בשידור חוזר. מפלגת העבודה רוצה עוד, מפני שהיא שכחה כמעט הכול. הנה כמה תזכורות על קנוניותיהם ועל קַטנוּניוֹתיהם

אופוזיציה יכולה להועיל לִבריאוּת חבריה, אבל היא עלולה גם לטמון להם מלכודת. קשה לעמוד בפיתוי הרדיקלי, מפני שמתינוּת אינה מטבע עובר לבוחר. השיעור האמריקאי

לפני 40 שנה הוא הִלך קסמים על אמריקה: התעשיין המשופשף, שהרים יצרנית רכב מהוללת מן הקרשים,  והציל 75,000 מקומות עבודה בזכות תערובת של חִספּוּס ושל חן. הוא בז לסחר חופשי, ורצה מכסים וּמִכסאות כדי למנוע ״שממה תעשייתית״. הוא דווקא היה דמוקרט, אבל סיפק השראה ישירה לדונלד טראמפ. הוא מת השבוע בגיל 94

מפלגה זקנה גדולה וּמתכווצת חוללה השבוע נס: מפא״י הטורקית קמה לתחיה בבחירות עירוניות. אולי מפא״י המקורית יכולה ללמוד לקח או שניים