יום אחד אני אוריד לו את האצבע. מאו צה טונג (משמאל, כמובן) בחברת הנשיא ליו שאו צ׳י, בצילום ללא תאריך, כנראה מסוף שנות ה-50. ב-1967 נגרר ליו ברחובות בייג׳ינג בידי חברי המשמרות המהפכניים. מאו ואשתו ניהלו את תהליך השפלתו ועינוייו של ליו
לוי אשכול, עומד, שני מימין. ידו מונחת על כתפו של סבי, נתן קרסניינסקי. הילד הקטן באמצע הוא אבי, אלימלך. ידו של אבא מונחת על כתפה של אמו סוניה. מימינה עומד בנה בכורה יעקב (קרני), וּבינה ובין נתן עומד בנם צבי (קרני). מימין אשכול עומדת רעייתו אלישבע. מה חבל ששמותיהם של שני הגברים העומדים ושל האשה היושבת אינם ידועים לי. הצילום נעשה בקישינאו (קישינייב), רומניה, 1922, כאשר אשכול בא לקחת את משפחת סבי לארץ ישראל. הוא היה אז מזכיר מועצת הפועלים של תל אביב
רומן דמובסקי (Dmovski), חוזה פולין הקטנה עם כמה שפחות לא-פולנים. מלחמת העולם השניה העניקה ליורשיו את ששאלה נפשו. כאן הוא נראה על לוח זכרון, שהוקם לכבודו בעיר הפולנית פוזנן (המקור: Wikimedia)
״כשאתה נוגע באבנים שלי, מר ליברמן, זכור שיש אנשים עם לב של אבן״. שר החוץ אצל הכותל המערבי של הורדוס
"אומר האמת". זה היה כנראה אחד המאמרים המעטים בעיתונות הזרה שבירכו על מינוי ליברמן לשר החוץ, אפריל 2009 (בעיתון הקנדי The London Free Press)
"תראו את החוצפה" (או "שחצנות"), מכריז העתון הטורקי החילוני 'הורייט' בדיווח על דברי ליברמן, עשרה בספטמבר
"זהירות, האיש הזה משחק באש". (Sabah, אחד החשובים שבעתוני טורקיה, שנים-עשר בספטמבר 2011)
שר החוץ של ישראל. קריקטורה בעתון הצ'כי Lidové noviny, שבעה-עשר במארס 2009