ארכיון קטגוריה: אביגדור-ליברמניזם

מדינה ללא ראש

אי אפשר לבטל את מוסדות הרפובליקה רק מפני שראש הממשלה אינו סובל את המועמד המוביל. זה מה שעשו מאו, היטלר ומרשל פטן, לא שמישהו משווה

ההיסטוריה התחילה טיפה קודם

אביגדור ליברמן מבטיח ”ראש ממשלה שידבר רוסית“. הנה החדשות: היו כבר ארבעה כאלה, וּשלושה נשיאים ואוסף של שרי קבינט. היתה אפילו תנועה ציונית לפני שהליכוד עלה לשלטון 

האבא הפולני של אביגדור ליברמן

הוא השליך כפפה, הצריכה הרמה מיידית. כשהוא מדבר על טרנספר המשולש הקטן, הוא מודיע שמדינת הלאום שלו אינה צריכה מיעוטים. כמו איש אחד בוורשה, לפני מאה שנה בדיוק

ליברמן קורא על הורדוס (אולי)

אנחנו יודעים מה עוללו 17 שנה לאביגדור ליברמן, אבל היתכן שגם הועילו? לבדידות, לעצב ולכאב יש יתרונות מזככים. אולי הוא התפנה להרהר ביתרונות הספק — ולקרוא ביוגרפיות, למשל של אחרוני הריבונים היהודיים בארץ ישראל לפני החורבן

ציון ועגל הזהב

ראש הממשלה מושח את מנהיגי העתיד. הוא חניך אמריקה, תוצר (לא מושלם) של הרגליה הליברליים. משוחיו יהיו מנוכרים ומנותקים מן העולם האנגלו-סאקסי. לזה יש מחיר

אביגדור "להיפך מלהתנצל" ליברמן

שאנחנו נתנצל על בריוני 'תג מחיר'? להיפך, אומר שר החוץ והגאווה הלאומית. מה זה בדיוק להיפך? להיפך זה בדיוק ולדימיר פוטין, מקור ההשראה, החיקוי והסרקזם של בריון מיניסטריאלי

דוקטרינת ליברמן

בשתי מלים (מנומסות), ”נראה להם“. הוא יראה לטורקיה. הוא יכונן ברית עם המחתרת הכורדית, שישראל עזרה לטורקים לדכא. השבוע ליברמן תבע לעצמו בצדק את מעמד הנכס החשוב ביותר של אויבי ישראל

הפיתוי האותוריטרי

הוא מונח עכשיו על השולחן, בבודפשט — ובירושלים. כללי התנהגות אירופיים יגנו על הדמוקרטיה ההונגרית, אבל ישראל אינה יכולה לסמוך עוד על הרגלים ועל הסתברויות נמוכות

הז'לוב והחנון

תרבות-הכוח של אביגדור ליברמן מקרבת אותו אל קצה הגבול של התקדמותו הפוליטית. יוסי ביילין חוזר ומזכיר מה עוללה לו חירשות-הצלילים. פוליטיקאים מחמיצים את ההזדמנות להעמיד פנים לטובת הנצח

זהירות, פקיסטניזם

שבועת אמונים? הנה לכם שבועה מארץ של 175 מיליון, המוסיפה לחפש סיבות לעצם קיומה. גנרלים ציניים יצקו איסלאם פוליטי אל קלחת אתנית. התוצאות טרגיות. רק לא פקיסטן