Archive for the ‘המזרח התיכון, 2011: אביב העמים?’ Category

מה זה ענייננו

שבת, יוני 27th, 2015

מותר לסלוח לאזרחים הדרוזיים של מדינת ישראל אם החוכמה הצרופה, ״שיהרגו-אלה-את-אלה״, אינה מדברת אל לבם

המשך…

מה למדת בגן ארדואן היום, אח מוסלמי קטן שלי

יום ראשון, יוני 3rd, 2012

הטקטיקן הפוליטי הערום ביותר של זמננו, טאייפ ארדואן, ניסה ללמד את האחים המוסלמים של מצרים איך לפצח את הכספת של הגנרלים: במתק-שפתיים ובהעמדות-פנים. ”לא, תודה“, הם ענו לו. עכשיו, ערב הסיבוב השני בבחירות לנשיאות, על סף פאניקה, הם מאמצים את נוסחת ארדואן. נראה אם זה מאוחר מדיי

"אנחנו משפחה אחת גדולה", הכריז טאייפ ארדואן במצרים שיכורת-תחריר, בספטמבר שעבר. הוא ניסה להיות מורה-הלכה לאיסלאמיסטים. הם דחו אותו בנימוס. עכשיו יש להם סיבה להתחרט. מצרים אוהבי-טאייפ נראים כאן על פני העמדו הראשון של עתון טורקיה, ארבעה-עשר בספטמבר 2011

המשך…

צפירת אזעקה עולה ויורדת בשביל גנרלים מזרח תיכוניים

יום שישי, אפריל 13th, 2012

שייקספיר היה מציע לשבת על הקרקע ולספר סיפורים עצובים על גנרלים, שרצו בסך הכול להציל את המולדת, ועכשיו הם נאבקים על כבודם ועל חייהם. טורקיה מעמידה לדין את הגנרל שהנהיג הפיכה צבאית ברוטלית ב-1980, והיה אחר כך הנשיא. גנרלים טורקיים אחרים יושבים בכלא, או ממתינים לגזר דינם. זו תזכורת מפחידה במיוחד לגנרלים של מצרים. אם הם מקווים להינצל מגורל הטורקים, ההזדמנות האחרונה עומדת לחמוק מידיהם, אם עדיין לא חמקה

אין לגנרל מי שיגן עליו. קנאן אוורן, כמעט בן 85, נראה מצוין, אבל הממשלה הניאו-איסלאמיסטית אינה מוכנה להניח לו ליהנות מן הפנסיה. הוא הושב על ספסל הנאשמים בארבעה באפריל. כאן הוא נראה לרוחב העמוד הראשון של עיתון טורקי ביום משפטו

המשך…

איך להוציא עריצים לפנסיה לפני שיחסלו את נתיניהם

יום שישי, אוגוסט 26th, 2011

האם ילדי קדאפי והאחים אסד ודודניהם מטביעים את ארצותים בדם מפני שזו הזכות שנתן להם אבא, או מפני שהם מפחדים להישלח לבית הדין הבין לאומי בהאג? סידורי פרישה לרודנים נופלים חשובים אולי יותר מן הכלל של “ייקוב הדין את ההר”

המשך…

בנפול אוייבך אל תשמח, אלא רק קצת

יום שישי, אוגוסט 26th, 2011

”בסוף יבוא גם תורכם“, הזהיר קדאפי את באי הפיסגה הערבית בדמשק ב-2008, כאשר התלונן על תליית סדאם חוסיין. זה מה שקורה כאשר מתיידדים עם האמריקאים, הוא אמר. ארה”ב קצרה השבוע נצחון נדיר: בלי חייל אחד על הקרקע, מבלי שטיפת דמו של חייל אחד הוקזה. עלתה יפה ”המנהיגות מאחור“ של ברק אובמה

צללית קדאפי, בעתון המצרי 'אלשרוק' (א-שורוק), 24 באוגוסט 2011

ראש הברונזה המותז של מועמר אלקדאפי בקסרקטינו הכבוש בטריפולי השבוע. לפני שמונה שנים, בנסיבות דומות בבגדאד, חייל אמריקאי טיפס אל ראש הפסל, ועטף את ראשו בדגל ארה"ב. זה היה אסון של יחסי-ציבור, שהזיק למעמדה של אמריקה במזרח התיכון. הפעם, הרודן (כמעט) נפל, מבלי שרגליו של אמריקאי אחד היו צריכות לדרוך על אדמתה של ארץ ערבית. יש מקומות שבהם היו חושבים את התוצאה להשג מדיני גדול של ארה"ב (גזיר עתון מ'אלקודס', מזרח ירושלים, 24 באוגוסט)

המשך…

שעשועים לימי הרמדאן

יום שישי, אוגוסט 5th, 2011

על מה חושב גנרל מובארק באלונקה, אשר בתוך הכלוב? האם הוא נזכר בחודש רמדאן אחר, לפני 38 שנה, שבו הפך לגיבור לאומי? ויציר כפיו, פילדמרשל טנטאווי?ֿ האם הוא חושב שראשו המותז של הגיבור-הנבל הוא המחיר להארכת שלטונה של שושלת יולי 1952?

חמש צלעות הנצחון של כוכב הרמדאן: העם התוניסי, העם המצרי, העם התימני, העם הלובי והעם הסורי. קריקטורה ב'אל קודס אל ערבי', המופיע בלונדון (חמישה באוגוסט 2012)

"משפט פרעה", מכריז 'אל אחבאר', עתון לבנוני המשרת את חיזבאללה ואת סוריה. אין לעורכיו תכניות מיידיות למצוא תארים היסטוריים מקבילים לד"ר אל אסד

למה התחפשת היום, רופא עיניים קטן שלי? פילדמרשל דוקטור בשאר אל אסד בדיוקן חדש, שהתפרסם ערב הרמדאן בעתון 'אל ווטן' בדמשק

המשך…

יוני 1911

יום ראשון, יולי 3rd, 2011

הקיץ לפני מאה שנה התחיל המזרח התיכון להתייאש מהבטחות אביב העמים העות’מאני. מתחבקי 1908 מירקו חרבות: ערבים, טורקים, בולגרים, יוונים, ארמנים ויהודים כבר לא היו אחים ”תחת שמי התכלת“. כעבור מאה שנה ואביב עמים חדש, כל כך הרבה דברים נראים אותו דבר

הפנטזיה של 1908: אחוות עמים ודתות במזרח התיכון. במרכז השולחן יושב כוהן דת מוסלמי, מימינו יושב כומר ארמני ומשמאלו -- כומר יוווני. מאחוריהם מזקפות שתי נערות צעירות, הנושאות את סמל החוקה המחודשת של הקיסרות העות'מאנית מקושטת בפרחים. בחזית השולחן, למרבה הסמליות, מוצגת תיבת קלפי. ברקע נראית כניסה יוונית. מקום הצילום אינו ידוע לי, והוא נסרק מספר היסטוריה ישן. ארבע שנים אחר כך עמדו טורקיה ויוון במלחמה, שבע שנים אחר כך חוסל העם הארמני באנאטוליה, 15 שנה אחר כך גורשו כל היוונים מטורקיה (וכל הטורקים מיוון)

'השקפה', עתונה של משפחת בן יהודה בירושלים, מודיע בתערובת של התרגשות ושל מבוכה על החלטת הסולטן ירום הודו לערוך בחירות כלליות לפרלמנט של "תוגרמה", הלוא היא הקיסרות העות'מאנית. עשרים-ושמונה ביולי 1908

המשך…

קפדו ראשו

שבת, יוני 4th, 2011

מדוע המהפכנים של כיכר תחריר מעדיפים את קרומוול ואת לנין על פני נלסון מנדלה? מדוע הם זקוקים לראשו של הרודן במקום לעבור לפרק הבא?

"המהפכה נמשכת", מכריזה הכותרת הראשית בעתון הקאהירי 'אש-שורוק', 29 במאי. נמשכת ונמשכת

המשך…

עכשיו, 1848. אחר כך, אולי, 1849

שבת, פברואר 26th, 2011

ההיסטוריה אינה חוזרת, אלא לפעמים ובאופן מוגבל. אבל זו השעה לחזור ולהציץ ב‘אביב העמים‘ הפתאומי והמשכר של אירופה, ולשאול אם גם האביב המזרח תיכוני יסתיים בדיכוי ובמפח נפש

הציור "חירות" של דלאקרואה (Delacroix) אמנם תיאר את מהפכת 1830 בצרפת, שהחליפה מלוכה אבסולוטית במלוכה ליברלית יחסית, אבל הוא התאים בהחלט לרוח אירופה גם ב-1848

המשך…

לוב: עד הכדור האחרון

יום שלישי, פברואר 22nd, 2011

"פושע מלחמה", מכריז הבוקר (22 בפברואר) העתון הלבנוני 'אל אחבאר' על רקע צילום האופרטה של קולונל קדאפי

"משטר קדאפי מתבוסס בדם המפגינים... ומתמוטט", מכריזה הכותרת הראשית הבוקר ב'אל חייאת', שבסיסו בלונדון

קדאפי והגולגלות. קריקטורה ללא מלים בעתון המצרי 'א-דוסתור' (22 בפברואר)

'אלקודס' של מזרח ירושלים נמנע מגרפיקה של חורבן ושל דם, אבל מרח את לוב לרוחב עמודו הראשון, עם צילום של ילדה לובית בועטת בקריקטורה מלבבת של קדאפי בחזית שגרירות לוב בלונדון. על הקריקטורה מופיעות המלים "רוצח, טירוריסט, דיקטטור". מה שמפתיע וגם מעודד הוא שכרזות כאלה מונפות עכשיו ברחבי העולם הערבי, ומובלטות בעתוני המזרח התיכון

בנובמבר 1989 נפל המשטר הקומוניסטי בצ’כוסלובקיה ברכות קטיפתית. ממילא, המהפכה של פראג קיבלה מייד את הכינוי ‘מהפכת הקטיפה’. למען האמת, כמעט כל המהפכות של אירופה הקומוניסטית התרחשו אגב מינימום של שפיכות דמים.

המזרח התיכון אינו אירופה. אין בו קטיפה. אין בו אויבים ג’נטלמניים. אין בו ממשלה אחת, שאינה מוכנה לירות במפגינים, בקליעים חיים, מעל קו המותניים. חאפז אל אסד מחה עיר שלמה, ב-1981. סדאם חוסיין דרס את ערי השיעים ללא רחם, ב-1991. עשרים שנה לאחרי מעשי הטבח שלהם, קצת יותר קשה לעריץ מזרח תיכוני להתחבא מאחורי חומות של צנזורה ושל טלפונים מנותקים. אבל נסיונה של משפחת קדאפי להיאחז בשלטון אינו שאול סתם מדפי הדיכוי של מפלגת הבעת’. הוא טבוע בחותם קליני ופתולוגי.

מה אפשר להגיד על החלטתו של אבא, או של עושי דברו, לשלוח את סייף אלאיסלאם קדאפי, בן הטובים היהיר, אל אולפן הטויזיה כדי להטיף מוסר ולהפחיד. אבא, אמר סייף אלאיסלאם, יילחם “עד הכדור האחרון”. תארו לעצמכם את מובארק שולח את גמאל אל כיכר תחריר כדי לפייס את ההמונים. היה משהו ממין המלך רחבעם בסייף אלאיסלאם. אבא ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים.

דם הלובים צריך להכתים עכשיו את בגדיהם של טוני בלייר ושל גורדון בראון, קונדליסה רייס, סילביו ברלוסקוני וניקולא סרקוזי. הם יצאו מגדרם להרעיף לגיטימיות בין לאומית על קולונל קדאפי, כדי לאפשר לתאגידיהם לקבל נתחים מעושר הנפט של לוב. העמדת פנים קיבוצית מבישה בשלהי העשור איפשרה לקדאפי להיטהר מחטא תמיכתו בטירור ומנסיונו רב-השנים לרכוש נשק גרעיני. קדאפי הניח לאחרים להעמיד פנים שהוא מתכוון ברצינות. הוא עצמו קרץ ללא הרף ובכל כיוון. אם הוא יצליח להיאחז בשלטון בכל זאת, יהיה מעניין לראות כמה זמן תאריך סלידתו של העולם החיצון מפני רצח ההמונים בטריפולי ובבנגאזי.

כך או כך, עילעול מוגבל בעתונות הערבית הבוקר מניב תוצאות מעניינות. אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון, עתונים בשורה של ארצות קוראים לילד בשמו. “פושע מלחמה”, מכריז עתון בביירות. עתון בקאהיר מפרסם קריקטורה של קדאפי מוקף בגולגלות. אולי ההפתעה הגדולה ביותר היא היקף הסיקור וחריפותו בדמשק. עלעול בגליון הבוקר (22 בפברואר) של העתון הסורי ‘אל ווטן’ מראה כותרת ראשית בולטת ושורה של ידיעות בעמוד פנימי. העתון מודיע בהבלטה שבנגאזי נפלה בידי המורדים. פשוט עוצר נשימה, מפני ששום סורי לא יוכל להימנע מאסוציאציות: בנגאזי כאל-חמאה (חמאת) של 1981, הדיכוי הפראי של משפחת קדאפי כנגד הדיכוי הפראי של משפחת אסד.

אולי הכול זמני, אולי הכול אחיזת עיניים, אבל לפי שעה, זאת אומרת עכשיו ממש, עריצים ערביים אינם יכולים לסמוך על ההנחה הרגילה שהם הבעלים החוקיים של ארצותיהם, וכל המנסה לפגוע בבעלותם, דמו בראשו.

האם בשאר אל אסד קרא הבוקר את עתוני דמשק? שיציץ בעמוד 2 של 'אל ווטן'

קולונל קדאפי חובט בעם הלובי בכרך ענקי, שהכתובת "הספר הירוק" מופיעה עליו. זה היה שמו של אוסף ההגיגים, שהקולונל כינס לפני ארבעים שנה, כאשר התחיל את המהפכה הסוציאל-איסלאמית שלו. קריקטורה בעתון 'אלקודס אלערבי', המופיע בלונדון (עשרים-ושלושה בפברואר 2011)