ארכיון קטגוריה: קריאה חוזרת: טורים מן השנים 2003-1994

במאי 1999ֿ שאלה רצינית היתה רק אחת: בנימין נתניהו

היה פעם נשיא בארה"ב, ריצ'רד ניקסון. והיה לו יועץ יהודי מניו-יורק, שאמר לו: הדרך הטובה ביותר לניצחון היא לחולל קיטוב לאומי. והוא ניסה, וניסה, וניסה, ולא ידע מתי לעצור. בנימין נתניהו לא למד את הלקח. הוא הרים את ידו על התפרים האחרונים של המרקם הלאומי: תחושה של שותפות גורל וסולידריות חברתית. מוטב שמסעו יסתיים בתחנת […]

מן הארכיון: המקצוע — לוחם עצמאות

למצוא יורשים חדשים לאומות עתיקות, זה היה תחביב אירופי פופולרי משחר המאה ה-19. באיירון מצא את "יוון", מאציני וגריבלדי איחדו את "איטליה" – וגם היהודים חיפשו נחמה בזרועותיהם של אבות קדומים. הציונות חייבת לרומנטיקה התנ"כית האירופית הרבה יותר ממה שהיא נוטה להודות. תמיד היו לה בעלי ברית, והיא תמיד היתה הרבה יותר מציאותית ממה שהיא […]

חלומי האנטישמי הגס, הרב עם החושן, העגלה הערופה מכפר סמר, דמו של ראש הממשלה

הרשימה הזו התפרסמה ב-12 ביולי 1996 ב'ששי', מוסף תרבות של 'גלובס', שערך אדם ברוך. היא נכתבה תחת הרושם של עליית בנימין נתניהו לשלטון, שבעה חודשים לאחר רצח יצחק רבין. במוצאי יום הבחירות גם התברר שש"ס נעשתה המפלגה השלישית בגודלה,עם עשרה מושבים, והאופוריה של הרב יוסף היכתה אותי בתדהמה. את הרשימה כתבתי ממוסקבה, ערב מסע ארוך אל […]

מן הארכיון: הניגוּן הקדוש של מוישה פימה

  צילום: יואב קרני   מסע אל פּוֹלֶסיַה, ארץ הביצות והשטעטלאך, ששים שנה לאחר השלמת חיסולם של יהודיה. ב-29 באוקטובר 1942 נורו 18,000 יהודים בפינסק, באקט הגדול האחרון של "השואה הידנית". בין רכבות שאינן נוסעות ובין ביצות מיובשות, בין בתים שהתרוקנו מיהודיהם ובין ארגזי ארכיון רבי הפתעות, אני פוגש את נכדו של הצורף המלכותי ממאראקש, […]

מן הארכיון: עֵזֶר סרגייביץ' דֶה קלֶרק

הרשימה הזו התפרסמה בעמוד האדיטוריאלי של 'הארץ' לפני 15 שנה ויותר, בתשעה בפברואר 1990. אני חוזר ונותן אותה כאן ללא כל תיקונים, תרומה צנועה לַהיזָכרוּת הלאומית בנצחונותיו של עזר וייצמן וּבִתבוּסוֹתיו. הרשימה כוללת הַזכָּרוֹת של מאורעות ושל שמות, שהיו ידועים יפה לקורא באותו הזמן, אבל יהיו נהירים פחות לקורא כיום. לפיכך כללתי שורה של הסברים קצרצרים, […]

מן הארכיון: האבחנה — בלקניטיס

התפרסם במוסף סוף השבוע של 'גלובס', אוגוסט 2001   בימים האלה, כאשר בריזת הבוקר מסתיימת בסביבות תשע, וּמְפַנָה את מקומה להתקפה מרוכזת ולא-מוּבנת של הטבע נגד רוב החושים, אין פלא שלנביל שעת' יש חום גבוה. כשרונותיו העסקיים, צחות האנגלית שלו, הג'נטלמניות הטבעית של איש משכיל ובן טובים, היו יכולים להעניק לו קריירה נדיבה הרבה יותר […]

ספקולציות על תולדות יאסר ערפאת

שימוש לשון שנשמע הרבה בימים האחרונים, לפחות בַּצַד הזה של האטלנטי: "ערפאת היה דמות היסטורית". מה זאת אומרת בדיוק? זאת אומרת, פחות או יותר, שהוא ראה את עצמו בקונטקסט היסטורי, שבני שיחו ודגמי ההשראה שלו באו ממקומות אחרים וּמִזמַנים אחרים. שאת מניעיו ואת מעשיו אי אפשר לפרש בַּכֵּלים הפוליטיים הנתונים של ההווה. לא היתה בלבי […]

היום יום השואה. הצ'צ'נית

היום לפני ששים שנה התחילה מוסקבה את גירוש העם הצ'צ'ני בקרונות-בקר לקזחסטן. שליש הצ'צ'נים נספו, ארצם חולקה, פתאום הם לא היו, והם נועדו לא להיות עוד. לא זו בלבד שלרוסים מעולם לא היו רגשי אשמה, אלא שהם מנהלים עכשיו מלחמת-חורמה חדשה נגד הניצולים וצאצאיהם התפרסם בראשונה ב'גלובס', 23 בפברואר 2001   היום לפני 60 שנה […]

מן הארכיון: מי צריך דעת קהל, אמר יוסי ביילין

אם הדרך המוליכה אל העתיד מחייבת את מפלגת העבודה להיות בלי יוסי ביילין, אין זו אלא תרומה צנועה לטובת נצח ישראל ('גלובס', 20 בדצמבר 2001)   כאשר "פושעי אוסלו" מצטרפים אל "פושעי ורסאי" ואל "פושעי יער בֶּלוֹבֶז'", הם מזכירים לנו את חולשת היסוד של דעת קהל דמוקרטית: היא צריכה לראות בעין בלתי-מזוינת לפני שהיא מאמינה. […]

מן הארכיון: נגד משטר נשׂיאוּתי, בעד משטר התנַשׂאוּתי

כמה מלים טובות על הקיסר פרנץ יוזף וכמה הערות (לא לגמרי רציניות) בזכות העַכָּבוֹת וּבשֶבַח הגינוּנים   בִּידיעַת האֶסוֹטֶרִיוּת חסרת התקווה של הרעיון, יש רק דרך אחת להכניס גינונים בחברה של ישראל ובתרבותה הפוליטית: אריסטוקרטיזציה. איך בדיוק? אינני יודע. אולי צריך לקבוע שכהונת הנשיא תעבור בירושה באותה משפחה, מלוכה דה-פאקטו. אולי יש להתחיל לחלק תָאֳרֵי […]