2017: תחזיות והזיות

שנת דונלד טראמפ תתחיל בסערה: צווים מִנהליים, דחיפת בית המשפט העליון ימינה, ניתוח ללא הרדמה למקסיקו וּל׳ביטוח אובמה׳, קיצוצי מסים היסטוריים. בקיצור ״דה חוסייניזציה״, כפי שיגיד השגריר הבא של ישראל בוושינגטון הטראמפית, אורן חזן. אירופה תנסה לפנות ימינה, אבל לא כל כך תצליח. רוסיה אסירת התודה תציע לוולדימיר פוטיין את הכתר, שנשמט בדיוק לפני מאה שנה מראשו של ניקולאי השני

להמשיך לקרוא 2017: תחזיות והזיות

תקופת המעבר: שתעבור כבר

מה מותר לנשיא יוצא לעשות בתקופת המעבר אל הנשיא הנכנס? זה פשוט: הכול, כולל גינוי לישראל במועצת הבטחון. אבל האם ראוי שהוא יעשה הכול, ויחייב את הבא אחריו? ומדוע ארה״ב צריכה לחכות חודשיים וחצי לנשיא חדש? מדוע לא כמו בריטניה — 12 שעות וגמרנו?

להמשיך לקרוא תקופת המעבר: שתעבור כבר

מלחמת שלושים השנה של בנימין נתניהו

כהונת השגריר באו״ם קיצרה את מסלול ההמראה הפוליטי של נתניהו. הוא התחיל שם כבעל ברית מיוחס ואהוב של הימין הרפובליקאי. הימין ההוא תיעב את האו״ם, והציע ״לנופף לו לשלום״ אם ירצה לעזוב את ניו יורק. נתניהו פיתח ״להט ושימוש אפקטיבי בסרקזם״, כדי להגיד לאו״ם מה בדיוק הוא חושב עליו. כמה שכל כך הרבה השתנה וכמה שהכול נשאר כשהיה

נתניהו באו״ם לפני 30 שנה. שגרירותו שם הסמיכה אותו אל הימין האמריקאי — וקיצרה את דרכו אל השלטון (המקור: cnn.com)

להמשיך לקרוא מלחמת שלושים השנה של בנימין נתניהו

חבלי משיח

זה הזמן לתיאבון אסטרטגי. זה הזמן לקריאת תיגר על כל מה שהיה מובן מאליו. זו הזדמנות הנקרית אולי פעם בחצי מאה, אולי פעם בחצי אלף. זה הסיכוי הגדול של הימין המהפכני בישראל

להמשיך לקרוא חבלי משיח

כשהשלטון רוצה בעצם להיות אופוזיציה 

משאל-העם ביוון הוא תרגיל אבסורדי בהתחמקות מאחריות מצד מפלגה, שמעולם לא ציפתה ברצינות להרכיב ממשלה. היא מוסיפה להציע ליוון התמרמרות לאומית במקום חשבון נפש

להמשיך לקרוא כשהשלטון רוצה בעצם להיות אופוזיציה 

קצת יותר מדיי דמוקרטיה עדיין לא הועילה לאיש

משאל-העם של יוון מעצבן את שאר אירופה. אירופים זוכרים את ההיסטוריה הארוכה של מניפולציה ושימוש לרעה של משאלי עם עוד מימי נפוליאון בונפרט. אבל משאלי-עם דווקא התירו פלונטרים בשורה של ארצות, כולל כאלה שלא ידעו אם הן רוצות להיות אירופיות. משאל עם היה יכול לפזר את הערפל ביוון לפני ארבע שנים, אילו הגרמנים והצרפתים היו מרשים. עכשיו, משאל העם — שאולי בכלל אינו חוקי — הוא אמצעי של אבדן עשתונות

במהדורה האירופית של ׳וול סטריט ג׳רנל׳, שניים ביולי 2015

במהדורה האירופית של ׳וול סטריט ג׳רנל׳, שניים ביולי 2015

להמשיך לקרוא קצת יותר מדיי דמוקרטיה עדיין לא הועילה לאיש

מה זה ענייננו

מותר לסלוח לאזרחים הדרוזיים של מדינת ישראל אם החוכמה הצרופה, ״שיהרגו-אלה-את-אלה״, אינה מדברת אל לבם

להמשיך לקרוא מה זה ענייננו

נפוליאון והשאלה היוונית

הוא רצה לאחד את אירופה, מן הוולגה עד האטלנטי. הוא היה חוסך לה הרבה צרות אילו הצליח. בתשעה-עשר ביוני מלאו מאתיים שנה לתבוסתו בווטרלו. מאז, חזון נפוליאון, במהדורה הרבה יותר וולונטרית, קרם עור וגידים, מפני שמדינות גדולות ניסו להתנהג יפה כלפי מדינות קטנות. עד שנמאס להן. יוון עומדת לצאת, כנראה; והתוצאות לא יהיו רק כלכליות. זו תהיה תבוסה של רעיון
הבנק המרכזי של הרפובליקה האנגלית מציין החודש את יום השנה לנצחונו הגדול של נפוליאון בווטרלו בשטר חדש של עשר לירות סטרלינג עם דיוקן נפוליאון. במעמד ההוצאה לאור נכחו נציג אישי של הקיסר נפוליאון התשיעי לצד נשיאי אנגליה וסקוטלנד (האיור, לא הטקסט, הופיע בשבוע שעבר ב׳גארדיין׳ של לונדון)

הבנק המרכזי של הרפובליקה האנגלית מציין החודש את יום השנה לנצחונו הגדול של נפוליאון בווטרלו בשטר חדש של עשר לירות סטרלינג עם דיוקן נפוליאון. במעמד ההוצאה לאור נכחו נציג אישי של הקיסר נפוליאון התשיעי לצד נשיאי אנגליה וסקוטלנד (האיור, לא הטקסט, הופיע בשבוע שעבר ב׳גארדיין׳ של לונדון)

בעל טור בעתון הבריטי השמאלי ׳גארדיין׳ סופד השבוע לנפוליאון בונפרט. כן, כמובן, ארצנו הקטנה וּמוּקפת המים ניצלה מפלישה, הוא כותב; מלחמה ארוכה להחריד (כמעט 25 שנה) הסתיימה; אבל להמשיך לקרוא נפוליאון והשאלה היוונית

על בהמות ועל אבק אדם

אבדן העשתונות הרטורי של ליברלים מובסים יונק משורשים עמוקים: תנועה פוליטית מהפכנית שקמה כדי להציל את ההמונים אבל לא כל כך חיבבה אותם

להמשיך לקרוא על בהמות ועל אבק אדם

מן הארכיון: לא ”הולכים עד הסוף“ (כי אי אפשר). במלאות שנה ל׳עמוד ענן׳

שר החוץ החדש-ישן אמנם ציטט פעם את קלינט איסטווד, והבטיח הכרעה — אבל האמת היא שמאז 1967 ישראל חדלה לנחול נצחונות מכריעים. מהלך ׳עמוד ענן׳ וסופו היו חזויים, כולל הטילים התועים שהרגו ילדים. כאשר צילומי ילדים מתים מתחילים לצאת לאור, גם נשיאים אמריקאיים סובלניים נוטים להגיד מספיק ודי. זה קרה, זה קורה, זה יקרה. אפשר לנשוך שפתיים, אבל אין מה לעשות להמשיך לקרוא מן הארכיון: לא ”הולכים עד הסוף“ (כי אי אפשר). במלאות שנה ל׳עמוד ענן׳