ארכיון קטגוריה: היסטוריה

נפוליאון והשאלה היוונית

הוא רצה לאחד את אירופה, מן הוולגה עד האטלנטי. הוא היה חוסך לה הרבה צרות אילו הצליח. בתשעה-עשר ביוני מלאו מאתיים שנה לתבוסתו בווטרלו. מאז, חזון נפוליאון, במהדורה הרבה יותר וולונטרית, קרם עור וגידים, מפני שמדינות גדולות ניסו להתנהג יפה כלפי מדינות קטנות. עד שנמאס להן. יוון עומדת לצאת, כנראה; והתוצאות לא יהיו רק כלכליות. זו […]

”המלחמה הפטריוטית הגדולה“ הקטנה של ולדימיר פוטין

האם נשיא רוסיה השתגע? לא. השתגעו רק מי שקיוו כי רוסיה תיפטר מהרגלים אימפריאליים של 300 שנה. אויביו של פוטין הם צללים היסטוריים מתארכים מתחילת המאה ה-18 ומאמצע המאה ה-20. אבל נצחונות על הצללים ההם אינם מעמידים את רוסיה בעמדת פתיחה טובה למלחמה קרה חדשה

מי יעצור את פוטין

זמן של זכרונות היסטוריים: 70 שנה בדיוק לגירוש עמי הקווקאז בידי סטאלין, שואה מקבילה שנשכחה מלב. פוטין אינו מתחרט. לא על הצ‘צ‘נים, לא על הצ‘רקסים, לא על הגרוזינים. הוא הבטיח עוד לפני 14 שנה שינסה להחזיר את רוסיה אל גדולתה. הוא מממש את ההבטחה. האם שווה המחיר של נסיון לעצור אותו? לא כל פייסן הוא […]

רוסיה: ”הייעוד הגלוי“ והעצם בגרון

גבולה של רוסיה, אמרה פעם יקתרינה הגדולה, ”נמצא במקום שבו עומדות רגלינו“. אמרה — וסיפחה את חצי האי קרים. רוסיה לא התכוונה מעולם להפסיק להתפשט. הנסיבות הפסיקו אותה. התפרקותה מנכסיה הטריטוריאליים, ב-1991, היתה גם תבוסה אסטרטגית, גם השפלה לאומית. 1991 נתקעה בגרונה כשם ש-1919 היתה תקועה בגרונה של גרמניה, בדרך אל היטלר. הנסיון להחזיר את […]

רוסיה המסכנה, ערפו לה את הראש. האם היא תרקע ברגלה?

רוסיה בלי אוקראינה, אמר לנין, היא ”תרנגולת בלי ראש“. באוקראינה, לפני קצת יותר מ-300 שנה, הפכה רוסיה למעצמה אירופית. האוקראינים היו ”האחים הקטנים“ ושפתם הצחיקה את הרוסים. עצמאותה, ב-1991, היתה שעה איומה של שקיעה בשביל רוסיה. מה תעשה רוסיה? האם היא תעולל לאוקראינה מה שעוללה להונגריה, לצ‘כוסלובקיה, לגרוזיה? קשה להאמין, אבל לא קשה להעלות על […]

בוסתן ספרדי

כפרת ספרד על חטאיה כלפי היהודים היא נדיבה ואצילה, אבל כנראה לא היתה אפשרית אילמלא אירופה התרגלה להתבייש בעברה

גן-החוחים של ברק אובמה, או Give 'Em Hell, Barry (אם זה עוד יעזור)

לנוכח תנופת התאוששותו של מיט רומני מתחילה להתגנב חרדה אל מסע הבחירות של הנשיא. ”הישארו אתי“, הוא הפציר השבוע במצביעים במדינת אוהיו. הוא מנהל מסע בחירות אגרסיבי ואישי, ויריביו מאשימים אותו בסגנון ”לא נשיאותי“. הדילמה הנצחית של נשיאים במצור: להילחם, או לשמור על ההילה. בזמנים כאלה פוליטיקאים מחפשים את הרי טרומן, ומתנחמים בהצלחתו להביס את […]

אימת היקום

”איראן לא תקפה שום מדינה זה אלף שנים“, כתב השבוע אורי אבנרי. סליחה? איראן/פרס לא חדלה לתקוף מדינות זה אלף שנים. היתכן שהיא נתקפת נוסטלגיה אימפריאלית, ומחפשת את עתידה במאה ה-18? ממש כפי שטורקיה מפלרטטת עם המאה ה-16?

בזכות הפסימיזם

מיט רומני מבטיח להיות נשיא אופטימי, לא כמו הדייר הנוכחי בבית הלבן. אבל מה כל כך רע בפסימיות ריאליסטית? האם אמריקה יכולה להשתמט מן המציאות באמצעות ”אם תרצו אין זו שקיעה“?

המאה של אוטו

מותו של אחרון ההבסבורגים, בתחילת החודש, הוא הזדמנות אחרונה להתגעגע אל אירופה שלפני המבול, ולפני מדינות-הלאום, ולשאול מה היה קורה אילו היה קיסר בווינה ומלך בבודפשט: האומנם מדינה רב-לאומית גדולה על גדות הדאנובה, במקום אוסף של מדינות-לאום קטנות וחמות-מזג, היתה מצילה את מרכז אירופה ממלכודת שבטית