״ירושלים אבדה״, קראו גרמנים בִּרחובות עריהם, בפעם הראשונה זה 700 שנה. זו היתה התקוממות נגד ההשכלה, נגד השוויון, נגד התקווה. חשֵכה כבדה בקעה מן האור
איור של הצייר הגרמני בן התקופה, יוהן מיכאל וולץ, מתאר את פוגרום 1819 בפרנקפורט (המקור: וויקיפדיה)
Archive for the ‘היסטוריה’ Category
היום שבו הלאומיות התחילה לשנוא
שבת, אוגוסט 3rd, 2019איך איראן חיכתה לרגע הזה במשך 1,400 שנה
שבת, פברואר 17th, 2018כאשר צבא פרסי שיכשך בפעם האחרונה את רגליו במי הים התיכון, המדינה שייצג לא היתה אפילו מוסלמית. אבל הפרסים, בניגוד להרבה ערבים, דווקא מתעניינים בעברם הרחוק. הם קוראים את ׳ספר המלכים׳, ושומעים את פירדוסי זועק, ״ארור העולם״ כאשר צבא של ״ערבים פראים״ כובש את פרס במאה השביעית. גם ישראלים יכולים לחפש מקורות השראה עתיקים, למשל את המלך אחאב שהנהיג קואליציה רב לאומית לבלימת אויב רצחני מן המזרח. בהיסטוריות עתיקות תעשה לך מלחמה, אבוי
השאה אסמאעיל יוצא למלחמה, 1510 (המקור: Wikimedia)
נפוליאון והשאלה היוונית
יום שני, יוני 22nd, 2015הוא רצה לאחד את אירופה, מן הוולגה עד האטלנטי. הוא היה חוסך לה הרבה צרות אילו הצליח. בתשעה-עשר ביוני מלאו מאתיים שנה לתבוסתו בווטרלו. מאז, חזון נפוליאון, במהדורה הרבה יותר וולונטרית, קרם עור וגידים, מפני שמדינות גדולות ניסו להתנהג יפה כלפי מדינות קטנות. עד שנמאס להן. יוון עומדת לצאת, כנראה; והתוצאות לא יהיו רק כלכליות. זו תהיה תבוסה של רעיון
הבנק המרכזי של הרפובליקה האנגלית מציין החודש את יום השנה לנצחונו הגדול של נפוליאון בווטרלו בשטר חדש של עשר לירות סטרלינג עם דיוקן נפוליאון. במעמד ההוצאה לאור נכחו נציג אישי של הקיסר נפוליאון התשיעי לצד נשיאי אנגליה וסקוטלנד (האיור, לא הטקסט, הופיע בשבוע שעבר ב׳גארדיין׳ של לונדון)
בעל טור בעתון הבריטי השמאלי ׳גארדיין׳ סופד השבוע לנפוליאון בונפרט. כן, כמובן, ארצנו הקטנה וּמוּקפת המים ניצלה מפלישה, הוא כותב; מלחמה ארוכה להחריד (כמעט 25 שנה) הסתיימה; אבל המשך…
”המלחמה הפטריוטית הגדולה“ הקטנה של ולדימיר פוטין
שבת, מרץ 22nd, 2014האם נשיא רוסיה השתגע? לא. השתגעו רק מי שקיוו כי רוסיה תיפטר מהרגלים אימפריאליים של 300 שנה. אויביו של פוטין הם צללים היסטוריים מתארכים מתחילת המאה ה-18 ומאמצע המאה ה-20. אבל נצחונות על הצללים ההם אינם מעמידים את רוסיה בעמדת פתיחה טובה למלחמה קרה חדשה
״איפה יעצור פוטין״, ספק-שואלת, ספק-נאנחת הכותרת הראשית בעתון הזה, ׳וייֶסטי׳, היוצא (בלשון הרוסית) בקייב, תשעה-עשר במארס 2014. זה היה לאחר השלמת ההשתלטות הרוסית על חצי האי קרים, לאחר ששני אנשי צבא אוקראינים נורו שם למוות, ואגב איומים רוסיים להמשיך את ההתפשטות באוקראינה
מי יעצור את פוטין
שבת, מרץ 15th, 2014זמן של זכרונות היסטוריים: 70 שנה בדיוק לגירוש עמי הקווקאז בידי סטאלין, שואה מקבילה שנשכחה מלב. פוטין אינו מתחרט. לא על הצ‘צ‘נים, לא על הצ‘רקסים, לא על הגרוזינים. הוא הבטיח עוד לפני 14 שנה שינסה להחזיר את רוסיה אל גדולתה. הוא מממש את ההבטחה. האם שווה המחיר של נסיון לעצור אותו? לא כל פייסן הוא צ‘מברלין, לא כל דיקטטור הוא היטלר. אבל לפעמים יש הרגשה שבאמת כבר היו דברים מעולם
״המצית״, על שער ׳דר שפיגל׳, עשרה במארס. מתחככים בברכיו אובמה, מרקל, קמרון (מה פתאום קמרון?). הקנצלרית מניפה דגל לבן קטן. ״מי יעצור את פוטין״?
רוסיה: ”הייעוד הגלוי“ והעצם בגרון
שבת, מרץ 8th, 2014גבולה של רוסיה, אמרה פעם יקתרינה הגדולה, ”נמצא במקום שבו עומדות רגלינו“. אמרה — וסיפחה את חצי האי קרים. רוסיה לא התכוונה מעולם להפסיק להתפשט. הנסיבות הפסיקו אותה. התפרקותה מנכסיה הטריטוריאליים, ב-1991, היתה גם תבוסה אסטרטגית, גם השפלה לאומית. 1991 נתקעה בגרונה כשם ש-1919 היתה תקועה בגרונה של גרמניה, בדרך אל היטלר. הנסיון להחזיר את הגלגל אחור רחוק מלהסתיים
כאן הגבול, או שם, או מאחורי הפינה, או משהו כזה. יקתרינה הגדולה והמתרחבת (המקור: דיוקן מאת אלכסיי אנטרופוב, בגלריית טריטיאקוב, מוסקבה)
רוסיה המסכנה, ערפו לה את הראש. האם היא תרקע ברגלה?
שבת, מרץ 1st, 2014רוסיה בלי אוקראינה, אמר לנין, היא ”תרנגולת בלי ראש“. באוקראינה, לפני קצת יותר מ-300 שנה, הפכה רוסיה למעצמה אירופית. האוקראינים היו ”האחים הקטנים“ ושפתם הצחיקה את הרוסים. עצמאותה, ב-1991, היתה שעה איומה של שקיעה בשביל רוסיה. מה תעשה רוסיה? האם היא תעולל לאוקראינה מה שעוללה להונגריה, לצ‘כוסלובקיה, לגרוזיה? קשה להאמין, אבל לא קשה להעלות על הדעת
1709 חוזרת? בשנה ההיא קיווה המלך קרל ה-12 משוודיה לשבור את רוסיה אחת ולתמיד. הוא קשר קשר עם מנהיג הקוזאקים של אוקראינה, איוואן מאזפה (Мазепа, Mazepa). בציור הזה נראים קרל (היושב) ומאזפה זוממים נגד רוסיה ערב הקרב הגורלי בפולטבה. במיתולוגיה הלאומית האוקראינית מאזפה התרומם למעלת גיבור ושוחר עצמאות. באוצר הדימויים הרוסי, ואחר כך הסובייטי, הוא הפך לאויב האחווה הרוסית-אוקראינית. דורות רבים לאחר ״בגידת מאזפה״, הוא מוסיף להסעיר ולפלג. ב-2009 הודיעה אוקראינה שהיא תציב אנדרטה לכבודו בפולטבה. הרוסים כעסו, והזהירו מפני ״משחקים מסוכנים עם ההיסטוריה, בייחוד עם מניעים לאומניים חבויים״. אפשר למצוא עוד בוויקיפדיה באנגלית. (המקור: וויקימדיה)
בוסתן ספרדי
שבת, פברואר 15th, 2014כפרת ספרד על חטאיה כלפי היהודים היא נדיבה ואצילה, אבל כנראה לא היתה אפשרית אילמלא אירופה התרגלה להתבייש בעברה
״שלושה מיליון וחצי יהודים ויותר יוכלו לבקש אזרחות ספרדית״, מכריזה הכותרת באתר הרשת של Vanguardia, ברסלונה, תשעה בפברואר 2014, בעקבות החלטת הממשלה. אבל ההודעה הראשונה באה עוד לפני שנה ורבע. ראו למטה
אלברטו רואיס-גאייארדון (Ruiz-Gallardón), שר המשפטים בממשלת הימין בספרד, מודיע על הכוונה לחזור ולאזרח את צאצאיהם של מגורשי ספרד. לצדו עומד שר החוץ חוסה מנואל גרסיה-מארגאיו (García-Margallo), מדריד, עשרים-ושניים בנובמבר 2012. (המקור: אתר הרשת של El Mundo הספרדי)
גן-החוחים של ברק אובמה, או Give ‘Em Hell, Barry (אם זה עוד יעזור)
יום שישי, אוקטובר 26th, 2012לנוכח תנופת התאוששותו של מיט רומני מתחילה להתגנב חרדה אל מסע הבחירות של הנשיא. ”הישארו אתי“, הוא הפציר השבוע במצביעים במדינת אוהיו. הוא מנהל מסע בחירות אגרסיבי ואישי, ויריביו מאשימים אותו בסגנון ”לא נשיאותי“. הדילמה הנצחית של נשיאים במצור: להילחם, או לשמור על ההילה. בזמנים כאלה פוליטיקאים מחפשים את הרי טרומן, ומתנחמים בהצלחתו להביס את הציפיות הטבעיות
אימת היקום
יום שישי, מרץ 16th, 2012”איראן לא תקפה שום מדינה זה אלף שנים“, כתב השבוע אורי אבנרי. סליחה? איראן/פרס לא חדלה לתקוף מדינות זה אלף שנים. היתכן שהיא נתקפת נוסטלגיה אימפריאלית, ומחפשת את עתידה במאה ה-18? ממש כפי שטורקיה מפלרטטת עם המאה ה-16?
נאדר שאה. היסטוריונים כתבו עליו שהיה בן דמותו הפרסי של נפוליאון. היה לו תיאבון טריטוריאלי עצום, הוא רצה לחדש את בכורת פרס מהודו ועד כוש ועד בכלל. הוא התקרב להצליח. מה ממנו מוסיף לפעם במשטר האיראני?
