ארכיון קטגוריה: היסטוריה ישראלית

ציון ועגל הזהב

ראש הממשלה מושח את מנהיגי העתיד. הוא חניך אמריקה, תוצר (לא מושלם) של הרגליה הליברליים. משוחיו יהיו מנוכרים ומנותקים מן העולם האנגלו-סאקסי. לזה יש מחיר

חירות או מוות או שגשוג, או מה

עצמאות לכל דורש הניבה תוצאות קצת אבסורדיות. גיבור עצמאות אחד אומר שבעצם היה עדיף לשגשג בלעדיה. מה לעשות בלהט המצטנן של מהפכה מזדקנת. הערות בפרוש השנה הששים-ושלוש

האתנועים הגיעו – השביתה פרצה (תוספת ארכיונית ל'קנטון יהודה')

אהרן אבן-חן היה מאבני החן של העתונות העברית. הוא לא היה "כוכב מעריב", אף כי כתב ב'מעריב' אולי 35 שנה, תחת השם "ג. שרוני". הוא שימש כתב העתון בנתניה, שהוא היה מראשוני המתיישבים בה.את הקריירה העתונאית שלו הוא התחיל ב'דואר היום', עתונו של איתמר בן אב"י, ונפשו נקשרה בנפש איתמר. שנים לאחר מות בן אב"י, […]

היום שבו נולד קנטון יהודה

  זה היה סקופ עתונאי ממדרגה ראשונה. כתב ה'ניו יורק טיימס' בירושלים הודיע שהארץ תחולק לקנטונים: עשרה לערבים, חמישה ליהודים. הראשון ייוולד בתל אביב, וייקרא בפשטות 'יהודה'. הסקופ, כמובן, לא היה ולא נברא. מה הניב אותו? מי הניבו אותו? זה מעשה בשני עתונאים שרצו הרבה יותר מעתונות. איתמר בן אב"י, הילד העברי הראשון, וג'ו לוי, […]

שמונה עשר במאי 1977

  כאשר קמנו בבוקר, ב-18 במאי 1977, פשוט לא ידענו. ראשינו היה סחרחרים, אבל לא עד כדי עילפון. שמענו את חיים יבין מכריז "מהפך", ורוכש לעצמו חיי עולם; ואחר כך חוזר וּמכוון אל דעתו של שר ההיסטוריה במלים "הסגנון החדש". שמענו את מנחם בגין מדקלם לאשת חיקו הנאמנה, הגברת הראשונה של המחתרות, "זכרתי לך חסד נעוריך, […]

מן הארכיון (לרגל כ"ט בנובמבר): ניקחנה!

"ניקחנה!", כתב איתמר בן אב"י ב-1937, כאשר ליהודים הוצעה המדינה האיומה של הלורד פיל, וכאשר איש זולתו לא הסכים. הוא הבין אז מה שרוב היישוב הבין עשר שנים אחר כך: הקונספציה חשובה מן הטריטוריה. נעל נתקעה בדלת ברגע האחרון ב-1948 — אבל הנעל הזו מתחילה להישמט. מה שהיה עוד מעט לא יהיה פורסם ב'כסף', מוסף סוף […]

מן הארכיון: מי צריך דעת קהל, אמר יוסי ביילין

אם הדרך המוליכה אל העתיד מחייבת את מפלגת העבודה להיות בלי יוסי ביילין, אין זו אלא תרומה צנועה לטובת נצח ישראל ('גלובס', 20 בדצמבר 2001)   כאשר "פושעי אוסלו" מצטרפים אל "פושעי ורסאי" ואל "פושעי יער בֶּלוֹבֶז'", הם מזכירים לנו את חולשת היסוד של דעת קהל דמוקרטית: היא צריכה לראות בעין בלתי-מזוינת לפני שהיא מאמינה. […]