לפני עשר שנים היא עמדה על פי תהום, ועמדה להתאבד. ליטופו של ישו כריסטוס הציל את חייה, ומאז היא מבקשת את עצתו יום יום. היא אוהבת אהבת נפש את ג’ורג’ בוש. קול עלום לחש לה את תוצאות הבחירות: בוש ינצח ב-48 מ-50 המדינות
סוף שבוע אחד נסעתי לקאהייאהוגה פולז (Falls), עיר קטנה ליד אַקרוֹן, כדי להאזין לג’ורג’ בוש. אלה היו ימי אוקטובר הראשונים, זמן של פסטיבלי סתיו בכל רחבי אמריקה. ומה לכם פסטיבל סתיו מובהק יותר מזה הידוע בשמו הגרמני, Oktoberfest. היסטורית, אוהיו היתה מן היעדים המרכזיים של מהגרים גרמניים, לצד פנסילווניה. עד מלחמת העולם הראשונה, הלשון הגרמנית דוּבְּרָה ברחוב ואפילו לוּמדה בבתי ספר. עתונים וספרים התפרסמו בגרמנית, תיאטראות שיחקו בגרמנית, רחובות נשאו שמות גרמניים למכביר.
אז באה מלחמת העולם (לאמריקה היא הגיעה באיחור ניכר, רק בתחילת 1917), ובכל ארה”ב גאתה שנאת הגרמנים. בעקבותיה גאתה גם השנאה לכל מה שייצג זָרוּת. הַתַרבּוּת הגרמנית דוכאה, ירדה למחתרת, ולא שבה עוד. באוהיו ובפנסילווניה עדיין אפשר למצוא שמות גרמניים אקזוטיים – כמו דרזדן שבה פתחתי את סיפור מסעותיי באוהיו – אבל הגרמניוּת מוגבלת עכשיו לפולקלור, בייחוד לפולקלור של סתיו, כוסות בירה ונקניקיות עם כרוב חמוץ.
לא הרחק מן העצרת הנשיאותית המתינו דוכני המזון בקוצר רוח לסיום נאומו של הנשיא, כדי שיוכלו להתחיל להאכיל את ההמונים בכל מיני מרעין כולסטרולין.
שם, אצל דוכן הפּירוֹגי, פגשתי את קארה, נעימת פנים, צהוּבַּת שיער (אולי לא מאז ומעולם), עגלגלה, דעתנית. היא היתה בעלת מסעדה קטנה בעיר הסמוכה קאנטון. היא נולדה בסאלוניקי, יוון, והגיעה לאמריקה בגיל עשר, בשנת 1969. אביה נמלט מפני המשטר הצבאי. הוא מעולם לא הצליח ללמוד אף מלה אחת באנגלית, אם כי עשה חיל בעסקי המזון. היא נקלטה על נְקַלָה, ואין באנגלית שלה יותר משמץ קלוש של הגיה זרה. לפני עשר שנים קארה “נולדה מחדש”.
קארה מאיירהופר: “אני חוטאת ללא הרף, אני מקללת, אני מתקוטטת, אני מעשנת — אבל ישו יודע את לבי” צילום: יואב קרני
היא לא היתה מעולם דתיה, אף כי גדלה בתוך שִגרָה תרבותית יוונית-אורתודוקסית. “היו לי חיים נפלאים, הייתי מלכה, הכול בקאנטון הכירו אותי, ריחפתי על כתפיו הרחבות של אבא”, היא סיפרה לי, כאשר ביקרתי אחר כך במסעדתה בקאנטון. ב-1994 חישב עולמה להתמוטט. היא עמדה בחודש השביעי של הריונה. המסעדה צברה תִלֵי חובות. בעלה “שיבש לגמרי” את חייה.
“גמרתי אומר להתאבד. הלכתי הביתה. היה לי דוד דתי מאוד, כרעתי על ברכיי ושאלתי איפה הוא האלוהים, שעליו דיבר דודי. אמרתי לאלוהים, ‘הנה לך אולטימטום – או שאתה תיקח את חיי, או שאני אקח אותם’. אף כי דיברתי אליו, לא האמנתי בקיומו”.
להלן פקדה את קארה חוויה מיסטית, שהיא תיארה אותה עד הקטנים שבפרטיה. שערותיה סמרו, ורידיה נפתחו לרווחה, היא הרגישה קלה כנוצה – “ומייד ידעתי שלא אסבול עוד, שהוא תמיד יהיה אתי”. הוא? ישו כריסטוס. קארה מאיירהופר (שם המשפחה הוא של בעלה האוסטרי) הצטרפה בזה אל הציבור הגדול של “נוצרים אוונגליסטיים”, הידועים בעגה הפוליטית כ”ימין הנוצרי”. זה החלק האקטיבי ביותר והתוסס ביותר של הנצרות האמריקנית (42% מכל הנוצרים, לפי סקר של גאלופ), ובדור האחרון הוא טובע חותם מעמיק על התהליך הפוליטי.
קארה דיברה אחר כך על ג’ורג’ בוש. “אני מאמינה בו”, היא אמרה. “אני חושבת שאלוהים אתו. אני אוהבת את ערכיו ואת סגולותיו. אין לי כל מושג מה עושה הממשלה – אבל אני יודעת מה הוא עושה. הוא מכבד את הוריו, הוא אוהב את ילדיו”.
ג’ון קרי? קארה כמעט נוחרת בבוז. היא אינה מוצאת בו אף צד אחד של זכות. אפילו התנדבותו לצאת לווייטנאם לפני 35 שנה חשודה בעיניה. מדוע הוא לא השתמט, כמו קלינטון? היא שואלת, ורומזת שאקט ההתנדבות שלו היה מעוגן באיזה חישוב ציני, לא ישר.
אין לה כל ספק שבוש ינצח. קול עלום לחש באוזניה את התוצאות המדויקות של הבחירות. “הוא ינצח ב-48 מדינות”, היא אומרת. הקול לא גילה לה את שמותיהן של שתי המדינות אשר יישארו לקרי. היא תערוך מסיבה במסעדתה, ואני כמובן מוזמן.
ג’ון קרי? קארה כמעט נוחרת בבוז. היא אינה מוצאת בו אף צד אחד של זכות
צילום: יואב קרני
קארה אינה חושבת את עצמה לצַדֶקֶת. אדרבא, היא אומרת, “אני חוטאת ללא הרף. אני מקללת, אני מתקוטטת, אני מעשנת”. אבל הוא, זאת אומרת ישו, יודע את לבה. “אני שואלת אותו יום יום מה לעשות. חובתי לאלוהיי היא לספר עליו לכול”.
שיחתנו מתארכת. היא מזמינה אותה לשניצל וינאי במסעדתה, על שדרות קליבלנד בקאנטון. שם המסעדה ‘מוצרט’. אין בה שום דבר יווני, אבל, היא אומרת, יום אחד, לאחר שהילדים יגדלו וייצאו לדרך עצמאית, “אני אניח הכול מאחוריי ואצא להפיץ את בשורת ישו ביוון”. היא מתכוונת לבשורה פרוטסנטית אמריקנית.