המאמץ הגדול ביותר של כל אחד מן המועמדים הוא להצית אש בעצמותיהם של תומכיו. בארץ שבה רק קצת יותר מ-50% טורחים להצביע, מנצח הוא זה הנותן לאוהדיו סיבה מיוחדת להגיע אל הקלפי
בערי התעשיה של צפון מזרח אוהיו אפשר כמובן למצוא כיסים של נֶאֶמנֵי בוש. אבל אפשר למצוא בקַלוּת הרבה יותר גדולה את מבקריו. המאמץ הגדול ביותר של שתי המפלגות הגדולות באוהיו, ובעצם כמעט בכל מקום בארה”ב, קשור פחות בנסיון להשפיע על דעות הבוחר, ויותר – הרבה, הרבה יותר – בנסיון להשפיע על עצם נכונותו להצביע.
לא פשוט להצביע באמריקה. קודם כול, אין יום שבתון, ואנשים צריכים להצביע לפני העבודה, או אחרי העבודה, וזה לא קל אם צריך להסיע את הילדים לבית הספר, ולהחזיר אותם. שנית, כדי להצביע צריך להירשם. ההרשמה אינה אוטומטית. כל אזרח הרוצה להצביע צריך לגלות מידה של אקטיביות. בארץ עם מסורת ארוכה של אדישות פוליטית ושל ניכור אזרחי, אולי שליש מבעלי זכות הבחירה אינם טורחים כלל להירשם. ומן הנרשמים, רק קצת יותר מ-50% מצביעים בבחירות לנשיאות. בבחירות לקונגרס השיעור פוחת עד 40%.
אוהיו היא דוגמא מצוינת להשפעה הפוטנציאלית של הרשמת מצביעים חדשים. בבחירות הקודמות, בשנת 2000, ג’ורג’ בוש ניצח בהפרש לא גדול: 3.5%, קצת יותר מ-165,000 קולות. הדמוקרטים מאמינים שהם יוכלו לסגור את הפער הזה – בתנאי כמובן שהוא לא יגדל – באמצעות מצביעים חדשים.
ההרשמה להצביע באוהיו נסגרה ביום שני של השבוע השני של חודש אוקטובר. ההסתערות על משרדי ההרשמה היתה חסרת תקדים. ליגיונות של פוקדים פשטו על אוהיו, משתי המפלגות. הנתונים מראים, שפנקס הבוחרים במדינה התעַבָּה בשבעה אחוזים. הנתונים גם מראים, כי הרבה יותר מצביעים חדשים נוספו במחוזות, שבהם יש לדמוקרטים יתרון היסטורי. פרופ’ ג’ון גרין, ראש המכון לפוליטיקה יישומית באוניברסיטת אקרון (Akron) שבאוהיו, מעריך כי לדמוקרטים יש יתרון של 3 ל-2 בהרשמת בוחרים. זה עשוי להוסיף להם עוד 90 אלף בוחרים. בין הדמוקרטים יש אופטימיסטים גדולים ממנו.
כך או כך, עניין הנרשמים החדשים מבלבל את עורכי הסקרים. הם מעניקים משקל שונה לתשובות של “מצביעים ודאיים” ושל “מצביעים מסוּפָּקים”. מסופקים הם אלה שלא הצביעו ב-2000, או שהפוליטיקה אינה כאש הבוערת בעצמותיהם. היתכן איפוא שהסקרים אינם משקפים את כוחם הממשי של הדמוקרטים, מפני שאין הם מביאים בחשבון את העליה הדרמטית ברמת העניין ואת נכונותם של מצביעים חדשים להגיע לקלפי?
בבחירות של שנת 2000, הסקרים באוהיו בתחילת אוקטובר העניקו לבוש יתרון של שתי ספָרוֹת על פני הדמוקרט אַל גוֹר. מן הטעם הזה, גור החליט להפסיק את מאמציו באוהיו. בחודש האחרון של מערכת הבחירות הוא לא ביקר באוהיו אף פעם אחת. ביום הבחירות התברר, שההפרש היה קטן הרבה יותר, רק 3.5%. דמוקרטים תלשו את שערותיהם. אילו היו מתאמצים יותר, אפשר שהיו מנצחים באוהיו. אילו ניצחו באוהיו, גור היה מתמודד עכשיו על תקופת כהונה שניה. ג’ורג’ בוש היה עכשיו חוואי מזדקן בקְרוֹפוֹרד, טקסאס.
בשנת 2000, הסקרים האירו פנים לבוש לא רק באוהיו. פעם אחר פעם, חשובי הסקרים העמידו את בוש ביתרון של 10% ויותר על פני גור. בסופו של דבר בוש הפסיד במניין הקולות הארצי (בהפרש לא מבוטל של חצי מיליון), ורק 537 קולות בפלורידה העניקו לו את הבית הלבן בנסיבות זכורות יפה. השנה, במרוצת ספטמבר, ובשבוע השלישי של אוקטובר, רוב הסקרים חזרו והעמידו את בוש ביתרון ברור אם גם לא ניכר על פני ג’ון קרי. האומנם ההיסטוריה חוזרת? האומנם הסקרים שוב מפריזים בכוחו של המועמד הרפובליקני? אם כן, משקלם של המצביעים החדשים יכול להיות מכריע.
פרופ’ גרין מתייחס בספקנות לסקרים. “אחד מכל עשרים שגוי מעיקרו”, הוא אומר. את חשדו מעוררים בייחוד סקרים שעורכיהם באים מחוץ לאוהיו. הוא חושב שֶאֵלֶה הבאים מבחוץ נוטים דווקא להגזים בכוחם של הדמוקרטים. הוא אינו בטוח שהסקרים לפני ארבע שנים נכשלו. הוא חושב שההפרש הצטמצם במידה דרמטית בגלל מאורעות קונקרטיים, שחשיבותם התבררה רק לאחר מעשה. למשל, הוא מזכיר את הגילוי, ימים אחדים לפני הבחירות, שג’ורג’ בוש נעצר פעם על נהיגה במצב שִכְרוּת. זה אמנם היה 22 שנה קודם, אבל עצם הגילוי שינה דפוסי הצבעה.
היתכן שמשהו מעין זה יקרה ברגע האחרון ממש, מבלי שרוב המתבוננים אפילו יכירו בחשיבותו? אילו נדרשתי לנחש הייתי אומר שיקרה. תהיה איזו מעידה. מישהו יגיד משהו שיהיה לו הפוטנציאל לטרוף את הקלפים. אני כותב את המלים האלה עשרה ימים לפני הבחירות. הם יגיעו אל הקורא חמישה ימים לפני הבחירות. אולי המעידה כבר נמעדה בחמשת הימים שבין הכתיבה ובין הקריאה. אולי היא תימעד בחמשת הימים הבאים.