ג’ון קרי מציג בגאווה את שלושת הלבבות הסגולים שלו בסרטון הסאטירי הפופולרי ‘ארצנו’
התפרסם במוסף היומי של ‘גלובס’, 1 בספטמבר 2004
מראיין טלויזיה שאל את הסנאטור הרפובליקני ג’ון מקקיין, אולי הפוליטיקאי הפופולרי ביותר באמריקה, מדוע ג’ון קרי צונח בסקרים. האם הוא חושב שזו תוצאת ההתקפות על שירותו של קרי בווייטנאם? מקקיין, שהיה שבוי מלחמה בווייטנאם, ועוּנָה כמעט עד מוות, השיב חד וחלק: “אינני יכול לחשוב על סיבה אחרת”.
מקקיין ניסה לפני ארבע שנים לקבל את מועמדות מפלגתו לנשיאות. התכתשות מכוערת התפתחה אז בינו ובין ג’ורג’ בוש. תומכי בוש העלילו עליו, שהוא “בגד בחיילים המשוחררים”, והפיצו שמועות על מעשיו בווייטנאם. הוא הופיע אז בעימות טלויזיה עם בוש, ואמר, “ג’ורג’, מוטב שתתבייש לך”. אבל מקקיין הוא פוליטיקאי טוב, היודע ש”אמריקנים אינם אוהבים מפסידים קטנוניים”. יָתֵר על כן, מרננים עליו שהוא גמר אומר לנסות את כוחו עוד פעם אחת, ב-2008 (אף כי יהיה אז בן 72). הוא משתתף איפוא במלוא המרץ במסע הבחירות של בוש, וּמַבּיע לו חיבה והערצה.
אבל מקקיין הוא גם ידיד אישי של ג’ון קרי. הוא גינה את ההתקפות עליו. הוא אישר, בפַשטוּת ישירה, מה שהתחוור כבר לרוב האמריקנים: שווייטנאם הפכה לאבן ריחיים על צווארו של קרי. איזו תוצאה אירונית של מאמץ יזום להפוך את וייטנאם לכַן-השילוּח של קרי אל הבית הלבן.
אחת המודעות של החיילים המשוחררים מתנגדי קרי: “קרי שיקר”. הקבוצה שפירסמה את המודעה הזו מתכננת עצרת בחזית גבעת הקפיטול ב-12 בספטמבר
אתמול, ב’מדיסון סקוור גרדן’ של ניו יורק, מספר צירים לוועידת הרפובליקנים הופיעו עם פלסטרים על לחייהם. לפלסטרים היו מודבקים לבבות סגוּלים. “לב סָגוֹל” הוא שם העיטור שחייל אמריקני מקבל על פציעה במהלך קרב. ג’ון קרי קיבל שלושה לבבות סגולים, שאיפשרו לו לסיים את שירותו בווייטנאם מקץ ארבעה חודשים בלבד. מבקריו טוענים, שהוא שיקר לפחות בעניין אחד הלבבות. בוב דול, סנאטור לשעבר, שהיה המועמד הכושל של הרפובליקנים לנשיאות ב-1996, בעצמו נְכֵה מלחמת העולם השניה, אמר לאחרונה על קרי, שמפצעיו אפילו לא זב דם. חובשי הפלסטרים לגלגו, “חתכנו את עצמנו בגילוח הבוקר, גם לנו מגיע ‘לב סָגוֹל'”.
נכבדי המפלגה הרפובליקנית נענעו את ראשיהם בהסתייגות לנוכח המראות האלה. אבל הם לא ביקשו מאיש להסיר את הלב הסגול. הם יודעים שאין עניין חמור יותר בשביל המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ואין עניין מבטיח יותר בשביל מועמדם, מֵהֲפיכַת ג’ון קרי ליעד של בדיחות. במוצאי היום הראשון של ועידתם, הרפובליקנים הריעו בעונג לרודי ג’וליאני, כאשר יצק קיתונות של לעג על הפכפכותו של קרי ועל חוסר החלטיותו.
| ליישר את הצווארון, למחות את הרוק |
כמעט כל סקרי דעת הקהל של הימים האחרונים מאשרים ירידה אצל קרי. הירידה אינה מתבטאת רק באחוזי תמיכה במגמות הצבעה, אלא בכירסום דרמטי בהערכת כישוּרֵי מנהיגוּתוֹ. אתר רשת אחד, המעריך את מצבם של המועמדים בחבר האלקטורים, מראה עכשיו שלבוש יש רוב קטן, 280 אלקטורים (270 נחוצים לנצחון). הפעם האחרונה שבוש נהנה מרוב היתה ב-23 ביוני. השינוי הזה מיוּסָד על שורת סקרים מקומיים מן הימים האחרונים. אם יש בהם ממש, כי אז שורה של מדינות מפתח נִשמָטוֹת מידי קרי, בכללן פלורידה, פנסילווניה ומישיגן. בלי הראשונה הוא יתקשה לנצח, בלי השניה הוא יפסיד, בלי השלישית הוא יובס.
היום (יום ד’), ניתנה לג’ון קרי הזדמנות ליישר קצת את צווארונו, ולמחות את הרוק מפניו. הוא נאם לפני הוועידה הארצית של “הליגיון האמריקני” במדינת טנסי. זה אחד הארגונים הבולטים של חיילים משוחררים, מה שקוראים באנגלית “וָתיקי המלחמות”. על פי חישוב אחד, 23 מיליון אמריקנים שייכים לקטגוריה הזו.
החיילים המשוחררים נוטים לפחות זה שלושים שנה למפלגה הרפובליקנית. מועמדותו של קרי היתה צריכה להפוך את ההרגל על ראשו. סוף סוף, הוא שייך לחבורה הזו שדוברי אנגלית קוראים לה “חֶבֶר אַחים”. הוא קיווה ברצינות גמורה לקבל את רוב קולותיהם בבחירות. הוא חשב עליהם, כאשר התייצב לפני ועידת מפלגתו, הצדיע, והכריז, “אני מתייצב לפקודתכם”. אפילו גנרל דוואייט אייזנהאור, גיבור מלחמת העולם השניה, לא עשה כן כאשר הרפובליקנים מינו אותם למועמדם לנשיאות ב-1952.
עכשיו נראה שעריקת החיילים המשוחררים ממחנה קרי היא סיבה מרכזית לדימום של מועמדותו. קשה להתקנא בו, כאשר נכנס אל ועידת הליגיון האמריקני, והתקבל בהרבה מושבים ריקים ובמחיאות כפיים מנומסות. האמריקנים הם אנשים מנומסים מאוד. הם אינם מפסיקים נואם בשריקות בוז, או בקריאות ביניים. אבל עצם העובדה שהופעה לפני חיילים משוחררים היא עכשיו אקט של העזה ושל התרסה מצידו היא עֵדוּת למידה שֶבָּה מסע הבחירות של הסנאטור ממסצ’וסטס ירד מן הפסים.
| הדמוקרטים בפאניקה? |
אתמול התרוצצו שמועות על “לחץ כבד” על קרי מצד פעילים דמוקרטיים למהר ולערוף ראשים במטה הבחירות שלו. זה יהיה לא נעים, ויעורר רושם מזיק של פאניקה – אבל עדיין לא מאוחר מדיי לשנות כיוון.
קצת קשה להתייחס ברצינות אל השמועות האלה. הן תוצאה מופרזת של כמה נאומים טובים בוועידת הרפובליקנים ושל כמה סקרים לא מעודדים מן החזית. אבל ג’ון קרי יצטרך להתעשת במהירות, אם הוא מקווה לנצח. הוא יצטרך למצוא דרך להיפטר מאבן הריחיים של וייטנאם, הוא יצטרך להשיב על השאלות הרציניות הנשאלות בעניין עקיבוּתוֹ וכושר ההחלטה שלו – והוא יצטרך להעביר את המשחק אל המגרש של היריב. הוא יצטרך לנצל את הפוטנציאל הניכר של ספקות על בוש ואי-שביעות רצון ממדיניותו.
רודי ג’וליאני, גיבור הלילה הראשון של ועידת הרפובליקנים, יצק קיתונות של לעג ושל סרקזם על ראשו של ג’ון קרי. הוא נראה כאן מניף את אצבעותיו בסימן W, המותג של ג’ורג’ דאבליו בוש. על ג’וליאני עצמו אומרים שהוא ינסה את כוחו במירוץ לנשיאות ב-2008, או לפחות יקבל כהונה בכירה בממשל בוש השני, אם יהיה
(הצילום, שאול מן העמוד הראשון של העתון Anniston Star, היוצא באלבמה)
אשר לבוש, כל הסימנים מעידים שהוא ייצא מן הוועידה הזו מחוזק. לא ברור אם התחזקותו תתבטא ביתרון ניכר בסקרים. מנהל מסע הבחירות שלו מתנבא שהמירוץ יישאר צמוד מאוד עד הסוף. אבל ברור למדי שהרפובליקנים מקווים ל”הקפצה”, כפי שקוראים כאן להשפעת הוועידות על דעת הקהל.
חוכמת אנשים מלומדה היא, שזה המוביל בסקרים בבוא פגרת יום העבודה האמריקני (סוף השבוע הראשון של ספטמבר) מנצח בנובמבר. זה קרה כמעט תמיד. אבל זה לא קרה בשנת 2000. המועמד הדמוקרטי אל גור יָצָא מחוּזָק להפליא מוועידת מפלגתו באוגוסט, התגבר על פיגור של חודשים רבים, ורשם יתרון סולידי בסקרים בבוא יום העבודה. הסוף ידוע.
כמובן, לגור לא היה היתרון הנובע מכהונת הנשיא. הוא לא יכול היה להכתיב את סדר היום. ג’ורג’ בוש מנצל את היתרון, ויוכל להכתיב. הנשיא לגלג אתמול על קרי, “נשארו יותר מששים יום עד הבחירות, והוא עוד יכול לשנות את דעתו הרבה פעמים”. כיוצא בזה, בששים היום האלה עדיין יכולים לקרות שורה של דברים, מעיראק ועד נתוני האבטלה באוהיו ובמישיגן, שיהפכו את הקערה על פיהָ.
הן מקפיצות את המועמד, וזוהי אחת הסיבות שעושים מהן שואו שכזה ולא טקס צנוע עם הצבעות של הנציגים מכל המדינות.
קרי עצמו מסתמן זה חודשים כיצרן שיממון חסר תקנה. המפתיע הוא כשלונה של המפלגה שמאחוריו, שנתפסה בשנות התשעים כדינמית והפעילה מבין השתיים, למנף את רחשי חוסר שביעות הרצון, המבוכה והסלידה מהנשיא המכהן.
מכיוון שקרי אינו מעוניין ואינו מסוגל להתקלנטן, מעניין להבין כיצד הדמוקרטים נכשלים בייצור המומנטום והבאז הנדרשים כדי לכבוש מחדש את הבית הלבן. א-פרופו, חולצה ותקליט מובטחים למוצא המאושר של סגן הנשיא המיועד והחייכן. גם החמצן שהוא היה מיועד להזרים לקמפיין התאייד כלא היה.