בין אתונה לטהראן: מי מקווה ומי מאמין

שני תהליכים מייגעים וגורליים של משא-ומתן הסתיימו כמעט בוזמנית, לאחר הפחדות הדדיות, איומים ותחינות. לאיראנים היה כוח סיבולת גדול מזה שליוונים, והם חוגגים — בלי הפגנות רחוב בבקשה; היוונים הפסידו לכל אורך הדרך, כי לא טוב להיות מדינה קטנה במזרח הים התיכון

והעיר טהראן צהלה ושמחה, כי ניצלה מידי מרדכי היהודי. איראן אסירת התודה, ירוקה (כמובן)נ על המפה, מושיטה את ידיה אסירות התודה אל שר החוץ שהביא את ההסכם. ובא לפרס גואל

והעיר טהרן צָהֲלָה ושָֹמֵחָה, כי ניצלה (הפעם) מידי מרדכי היהודי. איראן אסירת התודה, ירוקה (כמובן) על המפה, מקפיצה על כתפיה  את שר החוץ ג׳וואד זריף, שהביא את ההסכם. וּבא לפרס גואל (קריקטורה של מוחמד-עלי רג׳אבי, Iran Daily)

"יום היסטורי״, מכריזה הכותרת בעתון האיראני הזה, חמשה-עשר ביולי 2015

"יום היסטורי״, מכריזה הכותרת בעתון האיראני הזה, חמשה-עשר ביולי 2015

"שדה מוקשים״, אומרת הכותרת בעתון היווני ׳אתנוס׳, ארבעה-עשר ביולי 2015. המקטורן הוא מקטורנו של ציפראס-בלי-עניבה, העדפת לבוש משותפת לראש ממשלת יוון ולביורוקרטים של איראן

"שדה מוקשים״, אומרת הכותרת בעתון היווני ׳אתנוס׳, ארבעה-עשר ביולי 2015. זה ציטוט מנאומו של ראש הממשלה ציפראס בפרלמנט, לפני שביקש את הסכמת הבית ל״סחטנות״ האירופית. האיש עם המקטורן הוא ציפראס-בלי-עניבה, העדפת לבוש משותפת לראש ממשלת יוון ולביורוקרטים של איראן

להמשיך לקרוא בין אתונה לטהראן: מי מקווה ומי מאמין

כשהשלטון רוצה בעצם להיות אופוזיציה 

משאל-העם ביוון הוא תרגיל אבסורדי בהתחמקות מאחריות מצד מפלגה, שמעולם לא ציפתה ברצינות להרכיב ממשלה. היא מוסיפה להציע ליוון התמרמרות לאומית במקום חשבון נפש

להמשיך לקרוא כשהשלטון רוצה בעצם להיות אופוזיציה 

קצת יותר מדיי דמוקרטיה עדיין לא הועילה לאיש

משאל-העם של יוון מעצבן את שאר אירופה. אירופים זוכרים את ההיסטוריה הארוכה של מניפולציה ושימוש לרעה של משאלי עם עוד מימי נפוליאון בונפרט. אבל משאלי-עם דווקא התירו פלונטרים בשורה של ארצות, כולל כאלה שלא ידעו אם הן רוצות להיות אירופיות. משאל עם היה יכול לפזר את הערפל ביוון לפני ארבע שנים, אילו הגרמנים והצרפתים היו מרשים. עכשיו, משאל העם — שאולי בכלל אינו חוקי — הוא אמצעי של אבדן עשתונות

במהדורה האירופית של ׳וול סטריט ג׳רנל׳, שניים ביולי 2015

במהדורה האירופית של ׳וול סטריט ג׳רנל׳, שניים ביולי 2015

להמשיך לקרוא קצת יותר מדיי דמוקרטיה עדיין לא הועילה לאיש

נפוליאון והשאלה היוונית

הוא רצה לאחד את אירופה, מן הוולגה עד האטלנטי. הוא היה חוסך לה הרבה צרות אילו הצליח. בתשעה-עשר ביוני מלאו מאתיים שנה לתבוסתו בווטרלו. מאז, חזון נפוליאון, במהדורה הרבה יותר וולונטרית, קרם עור וגידים, מפני שמדינות גדולות ניסו להתנהג יפה כלפי מדינות קטנות. עד שנמאס להן. יוון עומדת לצאת, כנראה; והתוצאות לא יהיו רק כלכליות. זו תהיה תבוסה של רעיון
הבנק המרכזי של הרפובליקה האנגלית מציין החודש את יום השנה לנצחונו הגדול של נפוליאון בווטרלו בשטר חדש של עשר לירות סטרלינג עם דיוקן נפוליאון. במעמד ההוצאה לאור נכחו נציג אישי של הקיסר נפוליאון התשיעי לצד נשיאי אנגליה וסקוטלנד (האיור, לא הטקסט, הופיע בשבוע שעבר ב׳גארדיין׳ של לונדון)

הבנק המרכזי של הרפובליקה האנגלית מציין החודש את יום השנה לנצחונו הגדול של נפוליאון בווטרלו בשטר חדש של עשר לירות סטרלינג עם דיוקן נפוליאון. במעמד ההוצאה לאור נכחו נציג אישי של הקיסר נפוליאון התשיעי לצד נשיאי אנגליה וסקוטלנד (האיור, לא הטקסט, הופיע בשבוע שעבר ב׳גארדיין׳ של לונדון)

בעל טור בעתון הבריטי השמאלי ׳גארדיין׳ סופד השבוע לנפוליאון בונפרט. כן, כמובן, ארצנו הקטנה וּמוּקפת המים ניצלה מפלישה, הוא כותב; מלחמה ארוכה להחריד (כמעט 25 שנה) הסתיימה; אבל להמשיך לקרוא נפוליאון והשאלה היוונית

מי יעצור את פוטין

זמן של זכרונות היסטוריים: 70 שנה בדיוק לגירוש עמי הקווקאז בידי סטאלין, שואה מקבילה שנשכחה מלב. פוטין אינו מתחרט. לא על הצ‘צ‘נים, לא על הצ‘רקסים, לא על הגרוזינים. הוא הבטיח עוד לפני 14 שנה שינסה להחזיר את רוסיה אל גדולתה. הוא מממש את ההבטחה. האם שווה המחיר של נסיון לעצור אותו? לא כל פייסן הוא צ‘מברלין, לא כל דיקטטור הוא היטלר. אבל לפעמים יש הרגשה שבאמת כבר היו דברים מעולם

״המצית״, על שער ׳דר שפיגל׳, עשרה במארס. מתככים בברכיו אובמה, מרקל, קמרון (מה פתאום קמרון?). הקנצלרית מניפה דגל לבן קטן

״המצית״, על שער ׳דר שפיגל׳, עשרה במארס. מתחככים בברכיו אובמה, מרקל, קמרון (מה פתאום קמרון?). הקנצלרית מניפה דגל לבן קטן. ״מי יעצור את פוטין״?

להמשיך לקרוא מי יעצור את פוטין

האמא האיטלקיה

כמה שהם דומים ולא-דומים, בעצם רק תירוץ לפרופיל כפול: ראש הממשלה המיועד של איטליה, בן 39; וראש הממשלה אולי-אולי-אולי של הודו, בן 43. לשניהם יש אמא איטלקיה. שניהם רוצים לשחרר את הסתימות בעורקי המערכת הפוליטית. לשניהם מזומנת בימים הבאים פגישה עם הגורל, עם סיכויי התרסקות ניכרים. האם רעיון טוב הוא לדלג על דור ביולוגי שלם כדי לפתור משברים מערכתיים?

׳איל מניפסטו׳, עתון קומוניסטי ברומא, מודיע על עליית רנצי בכותרת ראשית, באנגלית. למען האמת, רנצי אינו נושא חדשות טובות לשמאל הרדיקלי. הרפורמות שהוא רוצה נועדו, בין השאר, להגמיש את שוק העבודה

׳איל מניפסטו׳, עתון קומוניסטי ברומא, מודיע על עליית רנצי בכותרת ראשית, באנגלית. למען האמת, רנצי אינו נושא חדשות טובות לשמאל הרדיקלי. הרפורמות שהוא רוצה נועדו, בין השאר, להגמיש את שוק העבודה

ראש הממשלה כאפליקציה: עתון פיננסי במילאנו משווה את מתיאו רנצי עם WhatsApp. יפה מאוד, שווה הרבה כסף, אבל בוא נראה עכשיו לאיזו נבחרת הצטרפת (22 בפברואר 2014)

ראש הממשלה כאפליקציה: עתון פיננסי במילאנו משווה את מתיאו רנצי עם WhatsApp. יפה מאוד, שווה הרבה כסף, אבל בוא נראה עכשיו לאיזו נבחרת הצטרפת (22 בפברואר 2014)

להמשיך לקרוא האמא האיטלקיה