התפרסם ב‘גלובס’, 25-24 באוגוסט 2004
מה שואלים העתונים במדינת מיזורי? לא מה שלום האימאם עלי, אלא מה יהיו התוצאות של הכללים החדשים על שעות נוספות.
זה העמוד הראשון של ‘ניוז-לידר’, היוצא בעיר ספרינגפילד שבמדינת מיזורי. היא נדהמה לשמוע ביום ו’ שעבר, שהיא איבדה יותר מקומות עבודה בחודש יולי מאשר כל שאר “המדינות המתנדנדות” גם יחד
תחזית הבחירות בארה”ב היא עכשיו כמעט מעשה להטים. הסקרים כוללים כל כך הרבה נעלמים, עד שאין זו הפרזה לראות בהם לא הרבה יותר מאשר ניחושים מלומדים. הם טוענים זה זמן מה, שהבחירות כל כך צמודות עד שאי אפשר להניח שום דבר לגבי תוצאותיהן. 47-47, הודיע בשבוע שעבר מכון הסקרים של לוּ האריס. אחרים מניחים הפרש זעום לטובת ג’ון קרי.
הסקרים האלה אינם אומרים לנו בדרך כלל איך התפלגות הקולות מתורגמת למושבים בחבר האלקטורים. סוף סוף, בארה”ב אין בעצם סיבוב בחירות ארצי אחד, אלא 50 סיבובים. כל מדינה מחליטה בנפרד, ומחוץ לשתיים (מֵיין ונבראסקה), כולן שולחות משלחת מאוחדת. לא חשוב מה הפרש הנצחון, המנצח זוכה בכל הקולות. (ראו-נא הסבר תמציתי על חבר האלקטורים באתר של ועדת הבחירות המרכזית.)
השבוע הראה סקר של תחנת טלויזיה ביוּסטוֹן, שג’ורג’ בוש היה מנצח עכשיו בטקסאס בהפרש של 21%. זו מחמאה נאה למושל לשעבר, אבל בוש היה ברצון מפריש את ההפרש העצום הזה למדינות שבהן הוא נאבק בציפורניו. למשל, קולורדו, מדינה רפובליקנית מובהקת (הצביעה בעד הדמוקרטים רק פעם אחת ב-36 השנה האחרונות). שם השׂתרר השבוע תיקו, על פי סקר אחרון.
אם בוש יאבד את קולורדו בהפרש של חצי אחוז ופחות, לא יועיל לו הרוב העצום בטקסאס. כיוצא בזה, רוב עצום בניו יורק ורוב מסיבי בקליפורניה לא יועילו לג’ון קרי, אם הוא יאבד את פנסילווניה בַּזָעיר שבהפרשים. השיטה האמריקנית אינה מתעניינת בגודל הרוב, כל זמן שהוא רוב. היא דנה לאבדון קולות “מיותרים”: ראו-נא מה קרה ליתרון חצי מיליון הקולות של אל גור בבחירות של 2000. הפסד בהפרש של קצת יותר מ-500 קולות בפלורידה גזל ממנו את הנשׂיאוּת.
ממילא, כאשר אנחנו שומעים על שוויון, או על כמעט-שוויון בהתפלגות הקולות הארציים, מוטב שנזכיר לעצמנו שהם משקפים לא יותר מאשר תחרות יופי, כל זמן שאין הם מראים לנו התפלגות על פי מדינות. כאשר ההפרש הארצי גדול, אפשר בהחלט להניח שהוא משקף יתרון גם בחבר האלקטורים. כאשר ההפרש קטן, או שאין הפרש, המסקנה העיקרית שאנחנו חופשים להסיק מן הסקרים היא שלעורכיהם אין כל מושג מי יהיה הנשיא הבא של ארה”ב.
|
אפשר למצוא על הרשת לפחות שני סקרים בולטים, העוקבים אחרי ‘המדינות המתנדנדות’, או ‘מדינות שדה-הקרב’.
|
כאשר הסקרים אינם מלמדים הרבה, העיניים מוסבות אל סטטיסטיקה ממין אחר: נתוני התעסוקה, בייחוד באלה המכוּנוֹת “המדינות המתנדנדות” (16 שבהן ההפרש לפני ארבע שנים היה קטן מ-10%). בסוף השבוע שעבר נפלטו נתוני התעסוקה של חודש יולי, והם היו רחוקים מאוד מתקוותיו של ג’ורג’ בוש. על פי חשבונו, או חשבון יועציו, המשק היה אמור להניב מדי חודש עוד רבע מיליון מקומות עבודה. עד הבחירות – אמרו לו יועציו – הוא ימחק את גרעון מקומות העבודה שלו: בשלוש שנות כהונתו הראשונות אבדו לאמריקה שלושה מיליון מקומות עבודה.
| “יש כאן קהילות שסובלות” |
|
הצמיחה הכלכלית אטית במידה ניכרת ממה שהניחו תחילה: רק 2.8% ברבעון השני של השנה. לא מה שיועצי ג’ורג’ בוש הבטיחו לו |
אלה הן המדינות הקלאסיות של התעשיה הכבדה: ממפעלי הפלדה של פנסילווניה עד מפעלי הרכב של מישיגן. ממילא פגיעתה של ה”גלובליזציה” קשה בהן במיוחד. בשנות ה-80 הן איבדו מקומות עבודה ליפאן ולדרום קוריאה, בשנות ה-90 הן איבדו מקומות עבודה למקסיקו, בשנים האחרונות הן מאבדות לסין ולהודו. הן מתקשות להשתכנע, כאשר ג’ורג’ בוש מתפאר, “הגרוע ביותר כבר מאחורינו”. הוא עצמו נאלץ להודות בביקור במישיגן, לפני שבועיים, ש”יש כאן קהילות שסובלות”.
מישיגן מתפרקת מנכסיה באופן הנראה לא-הפיך. העתון ‘דיטרויט ניוז’ מספר, כי שלושה בתי חרושת במישיגן נמכרו החודש במלואם לארצות זרות. מכירה פומבית אחת התנהלה בשידור חי על הרשת, והקונה אמר שהוא לוקח את המכונות למקסיקו, לא את העובדים.
סקר אחרון במישיגן מעמיד את בוש בפיגור של שבעה אחוזים לעומת ג’ון קרי. סקרים אחרונים בפנסילווניה מעמידים את קרי ביתרון של ארבעה עד ששה אחוזים. אוהיו, על אף מכאוביה הניכרים, עדיין נוטה לטובת בוש – היא אחת המדינות הרפובליקניות ביותר באמריקה.
סקר של “המדינות המתנדנדות”, המתפרסם הבוקר ב’וול סטריט ג’רנל’, מאשר שֶיָדוֹ של קרי על העליונה ב-14 מתוך 16 המדינות. על פי הסקר, לקרי יש יתרון אפילו בשתי מדינות דרומיות, טנסי וארקאנסו. (אילו אל גור, בן הדרום, היה מנצח באחת מהן, הוא היה מתמודד עכשיו על תקופת כהונה שניה בבית הלבן.) אילו התממשה התחזית הזו, קרי היה נוחל נצחון מסיבי בנובמבר, עם 324 מושבים בחבר האלקטורים. 271 אלקטורים נחוצים כדי להיבחר.
את סקר המתנדנדות עורך ג’ון זוֹגבּי, מן המעטים שיצאו בכבוד מן הבחירות של 2000. זוגבי מזהיר, וחוזר ומזהיר, מפני מסקנות נחפזות. ההפרשים קטנים, הוא אומר, לפעמים קטנים מסטיית התקן. אף על פי כן, הם חוזרים ומתאשרים פעם אחר פעם מאז שזוגבי התחיל את הספירה, באמצע מאי.
אבל יש גם חדשות טובות, כמו אלה הבאות ממדינת וויסקונסין. עתון במילווקי הודיע בשבוע שעבר בכותרתו הראשית ששיעור האבטלה במדינה המערב-תיכונית ה”מתנדנדת” הזו ירד מתחת ל-5%.
ב-2000 אל גור ניצח בוויסקונסין בהפרש של 5,708 קולות.
על מידת ההתאמה בין הנתונים האלה ובין המצב הכלכלי אפשר להתווכח. ברור שהכלכלה לא העניקה לבוש את הרוח הַגַבּית שהיא העניקה לביל קלינטון, כאשר התמודד על תקופת כהונה שניה, ב-1996. היא שומטת את הקרקע מתחת לרגלי בוש במדינות הנוטות נטיה קלה לטובת הדמוקרטים. אבל האם היא משפיעה על מצב הרוח הלאומי במידה שהתרגלנו לצַפּוֹת?
זה עדיין לא התברר. בסדרי העדיפויות של הבוחר, הכלכלה מתחרה על הבכורה עם הבטחון הלאומי. במובן הזה לפנינו תחרות בין שני סוגים של חרדה קיומית. איזו משתי החרדות תכריע את הכף?
| האימאם עלי – והשעות הנוספות |
בעוד שבערים הגדולות של החוף המזרחי העתונים עוסקים בעיקר בהרפתקת המארינס ליד כותלי המסגד של האימאם עלי, עתון במיזורי מורח לכל רוחב עמודו הראשון את השאלה מה יקרה החל מן השבוע, כאשר ישתנו כללי התשלום על שעות נוספות.
הממשל בוושינגטון אומר, שהכללים החדשים יועילו בייחוד לבעלי השכר הנמוך, ויפגעו רק באלה המשתכרים 100,000 דולר ויותר בשנה. אבל תנועת האיגודים המקצועיים אומרת, שבערך ששה מיליון עובדים יביאו הביתה תלוש מוקטן. רפורמה של חישוב השעות הנוספות היתה אולי הכרחית, אבל מבחינת ג’ורג’ בוש היא מניבה חרדות לא רצויות בזמן לא רצוי.
השעות הנוספות אולי לא יתחרו במישרים בנג’ף, אבל מבחינת אלה החושבים שהמארינס לא היו צריכים להישלח לשם מלכתחילה, חֶרדוֹת הכלכלה נותנות מִשנֵה תוקף לנחישותם להחליף דיירים בבית הלבן. בסופו של דבר, הכול תלוי בנחישות הדעת של הבוחר. כאשר רבע האמריקנים אינם טורחים להירשם כדי להצביע, וחצי הנרשמים אינם משתמשים בזכותם, מדד נחישות הדעת הוא אולי הברומטר האפקטיבי ביותר להערכת נטיותיו של הבוחר.
ואף כי זה קצת מוקדם מדיי, ואף כי זה קצת נחפז מדיי, הטור הזה חוזר ומנחש שנחישות הדעת של שוחרי ההחלפה גדולה מנחישות הדעת של מתנגדיה. השבוע הבא יעמוד בסימן ועידת המפלגה הרפובליקנית בניו יורק. היא עוד עשויה לחייב רוויזיה של ניחושינו, אבל אנחנו מנחשים שהיא לא.
החדשות הכלכליות מבשרות רעות לבוש (‘וושינגטון טיימס’, עתון פרו-רפובליקני מובהק)
אבל חדשות טובות דווקא בפלורידה, מדינת מפתח (Florida Today)
‘התאחדות הבריאות הקתולית’ באמריקה: הטרגדיה של חסרי ביטוח הבריאות
בהפרש נמוך, אולי אפילו זעיר – וזה לא בדיוק משמעותי כי הקונגרס עדיין יהיה רפובלקני וההבדלים ברמה האידיאולוגית בין שתי המפלגות לא משמעותיים עד כדי כך,
אבל כחול יהיה הצבע השולט באלקטורל קולג’.
נהוג לטעון שבבחירות (בין היתר, לנשיאות) בארה”ב יש שיעור הצבעה נמוך המצביע על אדישות פוליטית, אולי בגלל הקרבה הרבה בין המפלגות. השאלה שהתעוררה בי למקרא המאמר היא, האם סיבה מרכזית לשיעור ההצבעה הנמוך בבחירות לנשיאות היא שרוב המצביעים חיים במדינות, שהתוצאות בהן ידועות מראש, ולכן לא טורחים להצביע.
עד כמה גדול הפער בשיעורי הצבעה בין מדינות מתנדנדות למדינות שמונחות באחד הכיסים?
שיטת חבר האלקטורים מעניקה יתרון למי למועמד אשר חזק יותר במדינות הקטנות: אוכלוסיית קליפורניה גדולה פי 70 מזו של וויאמינג, אך כוחה האלקטורלי הוא רק פי 17. המפלגה הרפוזליקנית זוכה בהרבה יותר מדינות קטנות מאשר המפלגה הדמוקרטית, ולכן יש לה יתרון מובנה שהשיטה מעניקה לה. אם חבר האלקטורים היה מייצג נאמנה את האוכלוסייה, אזי גור היה מנצח את בוש בשנת 2000, ואפילו ראלף ניידר, קתלין האריס וווליאם רנקוויסט לא היו מצליחים למנוע זאת ממנו. אני צופה דבר דומה בבחירות גם השנה: יתרון קטן לדמוקרטים באוכלוסייה כולה, אך נצחון אלקטורלי קטן לבוש.