מושל ניו ג’רזי, ג’יימס מקגריווי, ואיש סודו הישראלי,גולן ציפל, על שער ה’דיילי ניוז’ של ניו יורק (14 באוגוסט). הצילום נעשה בנשף התרמה של המושל, ב-2001
זה שנים שישראלים צעירים מתהלכים בכל רחבי העולם, ומציעים את שירותיהם כמומחים לענייני בטחון. הם יהיו שומרי ראש, הם יאמנו את המשמר הנשיאותי, הם יקימו על רגליו את הצבא המקומי, והם אפילו יילחמו את מלחמותיו. הם נוטים להיות מחוספסים, ישירים, יהירים – הכול במידה של הכללה, שאפשר למצוא בה תמיד יוצאים מן הכלל.
רובם אינם מגיעים לשום מקום, אבל חלקם מצליחים לממש את האופציה הישראלית שלהם. גינוניהם הם לעתים קרובות בלתי נסבלים – בארצות דוברות צרפתית וספרדית הם פונים אל נשיאים ואל גנרלים בגוף שני – אבל בדיוק בזה כוחם. בחלקים ניכרים של העולם אין לישראל סחורה שוויקה יותר מאשר שריריה והידע הצבאי שלה.
ישראלים מוצאים את עצמם נשכרים בקלות מפתיעה לשירותי ייעוץ בטחוניים בחברות תעופה, בבנקים, בתאגידי תעשיה, בחברות ביטוח. במקום שמישהו אחר היה מכניס בדף קורות החיים שלו “נסיון עבודה”, ישראלים מכניסים “ישראלי”. להיטותם לפרוט את האסימון השרתה הרבה מאוד מבוכה על ישראלים אחרים, על יהודים ועל סתם ידידים.
אם ראש העיר של ווּדְבְּרידג’, במדינת ניו ג’רזי שבארצות הברית, האמין שישראלי יוכל להשיא לו עצות טובות בענייני בטחון, אין זה אלא עניין טבעי ומובן. הוא היה פוליטיקאי פרובינציאלי אם גם שאפתן, רק בן 43, ואפשר לסלוח לו אם חשב שדובר עיריית ראשון לציון הוא ישראלי מוסמך בהחלט. נשיאים וגנרלים נפלו בשביים של צברים קוצניים וחמודים, מדוע זה לא ייפול בשבי גם ראש עיריית וודברידג’?
כל העניין נעשה קצת פחות מובן, כאשר ראש העיר נבחר למושל, בסתיו 2001. הבחירות נערכו חודשיים ופחות לאחר אחד-עשר בספטמבר השחור, ובניו ג’רזי לא היה צורך אפילו במשקפת כדי לראות את העשן המתאבך מן המגדלים התאומים.
מייד אחר כך נשמעה ההצעה להוציא את וול סטריט מוול סטריט, ולהעביר אותו אל מֵעֵבֶר לגשר, דרומה, אל ניו ג’רזי. זה אמנם לא יצא אל הפועל – אבל גם כך, שורה של ענקי תעשיה ופיננסים פועלים מניו ג’רזי, וחלק ניכר של קהילת וול סטריט מתגוררים בניו ג’רזי. ובכלל, את ניו ג’רזי חוצה דרך המלך מניו יורק לוושינגטון, ונמצאים בה כמה מן הנמלים הגדולים של אמריקה, שבלעדיהם חלקים ניכרים של המשק האמריקני יעצרו בחריקה.
נכון שענייני בטחון בארה”ב אינם מופקדים בידי מושלי המדינות, אלא בידי הממשלה הפדרלית, אבל בארה”ב אין משטרה פדרלית, והרשויות המקומיות שולטות במשטרותיהן. הממשלה המקומית היא איפוא שותפת הכרחית בכל מאמץ של תיאום בין זרועות הבטחון. אחד-עשר בספטמבר לימד את אמריקה את התוצאות האיומות של היעדר תיאום.
| היה דווקא עוד מועמד ליועץ |
באוקטובר 2001, עוד לפני שנבחר מושל חדש בניו ג’רזי, המושל היוצא קיבל פניה מעניינת. איש ששמו לואי פרי (Freeh) הציע לניו ג’רזי את שירותיו כיועץ מיוחד לענייני בטחון, חינם אין כסף. לפרי היה רקורד מעניין: הוא שימש שמונה שנים ראש הבולשת הפדרלית, האף-בי-איי, מקום שבו דווקא צוברים קצת נסיון בענייני בטחון. בִשְׂכַר הייעוץ הוא רק רצה הסכמה מוקדמת מצד שני המועמדים היריבים למושל. הרפובליקני הסכים, הדמוקרטי התחמק.
המושל ג’יימס מקגריווי בצילום ממאי השנה. הוא העדיף את סגן ציפל מחיל הים הישראלי על פני לואי פרי, המנהל לשעבר של האף. בי. איי
(צילום: אתר המושל בניו ג’רזי)
שמו של המועמד הדמוקרטי היה ג’יימס מֶקְגְריווי, הלוא הוא ראש העיר וודברידג’, המוזכר למעלה, זה אשר נפל בקסמיו של דובר עיריית ראשון לציון, גולן ציפל. בינואר 2002, מקגריווי הושבע למושל ניו ג’רזי. לתדהמת הכול, הוא הזמין את ציפל להיות יועצו לענייני בטחון, מה שאמריקנים אוהבים לכנות “הצאר של ענייני הבטחון”. בהידרשו לבחור בין מנהל האף-בי-איי לשעבר ובין סגן ציפל, בוגר חיל הים, משורר חולמני וקצין עתונות, למקגריווי לא היו היסוסים. הוא העדיף את השני על הראשון.
ציפל אומר שהוא בכלל לא ידע שהמושל הוא הומוסקסואל. יתכן. מסקרן קצת לדעת מה בדיוק חשב ציפל על מניעי המושל, כאשר מינה אותו יועץ מיוחד לענייני בטחון באחת המדינות החשובות והחשופות ביותר לטירור בארה”ב. האם הוא, ציפל, חשב שמשהו בעברו מכשיר אותו להגן על מרכזי התחבורה, התעשיה והפיננסים של מעצמת-העל היחידה בעולם? ומדוע הוא חשב שהוא מורשה לאכול לפי תומו קערה של פתיתי תירס במטבח מעונו של המושל ב-9:30 בערב (כפי שהעיד מבקר אחד, פעיל מפלגה שביקר אצל המושל, ונתקל בציפל)?
אבל זה עניין של מה בכך. יהיו מניעי ציפל ורקעו אשר יהיו, הוא לא מינה את עצמו ליועץ לענייני בטחון. המושל הוא שעשה את זה. ציפל הוא הערת שוליים, התנהגותו של המושל היא המצריכה את תשומת הלב. המושל הזה הזכיר לא רק לבוחריו, אלא לכל אמריקה, את המידה שבה השיטה הפוליטית שלה מוּעֶדֶת לניצוּל וּלפוּרענוּת. שימוש לרעה בכוח פוליטי הוא אולי האִיוּם הגדול ביותר על הרפובליקה האמריקנית, גדול אפילו מזה של אוסאמא בן לאדן.
בוושינגטון יושב נשיא, שהוציא את ארצו למלחמת-דמים יקָרָה מֵעֵבֶר לים בתואנת שווא. האם הוא רימה את אזרחיו, או רוּמָה על ידי הביון שלו? זו שאלה חשובה, אבל היא אינה משנה את העובדות.
בטְרֶנטוֹן, ניו ג’רזי, יושב מושל, שכהונתו מתוארת לעתים קרובות כ”חזקה ביותר באמריקה”. ניו ג’רזי אמנם אינה המדינה הגדולה, המאוכלסת והעשירה ביותר – אבל למושל שלה יש יותר כוח ביצועי מלכל מושל אחר. בניגוד למדינות אחרות בארה”ב, מכל בעלי המִשׂרוֹת האקזקוטיביות בניו ג’רזי רק המושל נבחר על ידי המדינה כולה. (במדינות אחרות נבחרים בעלי משרות נוספים, כמו סגן המושל, התובע הכללי, מבקר המדינה, מזכיר המדינה, גזבר המדינה וכדומה.) בידיו מופקדים איפוא כל המינויים, ובידיו מופקדת שליטה בלעדית על הקופה.
ניו ג’רזי ידועה לשִמצָה בשחיתותם של פוליטיקאיה. מכונות מפלגתיות שחדלו לתפקד במקומות אחרים, או איבדו הרבה מכוחן, מוסיפות לנהל את ניו ג’רזי בשיטות של “טאמאני הול”, המנגנון שניהל את העיר ניו יורק במחצית השניה של המאה התשע-עשרה.
כאשר גולן ציפל הופקד, אם גם לזמן קצר מאוד, על בטחונה של ניו ג’רזי, לא מעט מקומיים עיקמו את חוטמם. אבל הפוליטיקאים משכו בכתפיהם. נו, כן, ברור שהוא לא מתאים, מי הוא בכלל, אבל זה מה שעושים מושלים בניו ג’רזי, זה מה שמצפים מהם שיעשו. לפחות איש מהם עדיין לא מינה את סוסו לקונסול.
מה משונה היא הזכות שנפלה בידי גולן ציפל. אין זה כלל מן הנמנע, שהטרגדיה האישית שלו – יהיו נסיבותיה ופרטיה אשר יהיו – תעניק לניו ג’רזי את התמריץ להכניס רפורמות מבניות במערכת השלטון שלה. ואם באותו החודש תסתיים כהונתם של מושל בטרנטון ושל נשיא בוושינגטון על אותו הרקע עצמו, אולי יהיה אפשר אפילו לחשוב את המחיר ללא-גבוה מדיי.
התפרסם ב‘גלובס’, 19 באוגוסט 2004
היא לא אוסמא בן-לאדן ולא חוסר הרפורמות ואובר-הסמכויות בממשל המדינתי או הפדרלי שלה, אלא העובדה שאין ביטוח רפואי ממשלתי – למרות שמאז תקופת טרומן מדברים על זה – ולמעלה משליש מהאוכלוסייה, מן הסתם מהעשירונים התחתונים, לא מחזיקה בביטוח בריאות כלשהו.
כתוצאה מכך מתים למעלה מ12,000- אזרחים אמריקאים כל שנה מחוסר טיפול רפואי.
כל שנה מתרחש נזק בקנה מידה של ארבעה מגדלי תאומים, והממשל האמריקאני לדורותיו ומפלגתותיו, מעדיף לתת הטבות מס לתאגידי ענק, להוריד מיסים ולקצץ ברווחה מאשר להשקיע בביטחון בריאות אזרחיה.
במשיכת קולמוס אחת אתה מוחק את המיליארדים של צ’ק פוינט ועוד מאות חברות ישראליות, כי הרי “גינוניהם בלתי ניסבלים”.
אכן, עוד כתובת גראפיטי צוירה על קיר השירותים שלי. אני רק תוהה על עניין ה”עצמית” בשנאה שליאור ב. מייחס לי. האם אני מוחזק אחראי לכל מה שישראלי אחר עושה, וממילא אם אני מטיל דופי בישראלי אחר, זו “שנאה עצמית”? ואם אני מטיל דופי בישראלי אחר, ממילא הטלתי דופי בכל הישראלים? אכן, היגיון יצוק בברזל.
יואב, אשמח לפרשנותך על הצרה החדשה שנפלה עלינו (http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/470335.html)
זה נשמע רע מאוד. לא נראה לי שמדובר באמת בסוכן מוסד – החונטה השולטת בארץ די מופרעת, אך לא עד כדי כך מופרעת. נראה יותר שמדובר שדרגים בכירים בממשל האמריקאי אינם עושים כל הבחנה בין האינטרס הישראלי והאינטרס האמריקאי. מבחינת אמריקאים רבים, אנו נדמים יותר ויותר לזנב המכשכש בכלב. זה לא יכול להימשך.