קו המשווה

המפלגה הרפובליקאית מגישה סדרת חינוך לא צפויה לאמריקה: ביקורת חסרת תקדים על ”קפיטליזם אוכל נבלות“ מצד כמה מן הטוענים לנשיאות. היעד לביקורת הוא הפייבוריט, מיט רומני, המעמיד את הצלחותיו כאיש עסקים במרכז מסע הבחירות שלו. רגע אחד, מיט, אבל במה בדיוק הצלחת? שואל היריב העיקרי, עם הרבה כסף משלדון אדלסון. לא בטוח כלל שזה יעבוד

הכסף יוצא להם מן האוזניים. רומני ושותפיו ב Bain Capital בצילום קונדסי, כנראה משנות ה-80. הוא בעל עניבת-הפסים השחורה הדקה במרכז

עיצרו-נא את נשימתכם: בעוד עשרה ימים נדע אם המפלגה הרפובליקאית היא פרו-קפיטליסטית — או פופוליסטית.

את מי זה מעניין חוץ ממדעני מדינה? פוטנציאלית, זה יכול לעניין הרבה מאוד אמריקאים. זה יכול קודם כול לחרוץ את גורלם הפוליטי של הטוענים הרפובליקאיים לנשיאות, בייחוד הפייבוריט מיט רומני; וזה יכול להשפיע במישרים על סיכויי שיורו של הנשיא אובמה.

פשוט קשה להאמין שהמערכה האידיאולוגית הזו מתחוללת בתוך המפלגה הרפובליקאית; שרפובליקאים יירו בליסטראות כבדות זה בזה בוויכוח על האופי הרצוי של שוק חופשי ושל יוזמה פרטית. משקיפים על הפוליטיקה האמריקאית צובטים את עצמם. דמוקרטים מחייכים בעונג; רפובליקאים חורקים שיניים.

הכול קשור באוטוביוגרפיה של מיט רומני. הוא החליט להעמיד במרכז מסע הבחירות שלו את נסיונו כאיש עסקים. אמריקאים נוטים חסד לאנשים שאינם ”פוליטיקאים מקצועיים“. המקצועיים, במידה שהם רוצים להתמודד על הנשיאות, מוכרחים להעמיד פנים שאינם מקצועיים.

היה פעם מועמד, בוב דול, אשר כיהן כמעט 30 שנה בקונגרס. הוא התפטר שבעה חודשים לפני הבחירות לנשיאות, כדי שיוכל לטעון שהוא אינו מ“וושינגטון“ (אנשים אוהבים לקחת את משפחותיהם לטיול בוושינגטון, אבל הם שונאים את התרבות הפוליטית שלה).

רומני דחק איפוא לשוליים את ארבע שנותיו כמושל מסצ‘וסטס; התעלם למרבה הנוחיות מנסיונו הכושל להיבחר לסנאטור (עוד ב-1994); והודיע בלי ניד עפעף שהוא ”איש עסקים פרטי“, בניגוד לכל יריביו שהם ”פוליטיקאים של קריירה“. יתר על כן, בהיותו איש עסקים פרטי, רומני ”יצר מאה אלף מקומות עבודה“. מה לך ניגוד מבורך יותר עם הנשיא אובמה, אשר ”הרס מיליוני מקומות עבודה“.

קנה, פיטר, הרוויח

מהות עסקיו הפרטיים של רומני הוזכרה פה ושם עוד קודם. החברה, שהוא היה מבעליה, Bain Capital, עסקה בהון סיכון. היא קנתה חברות כושלות, וניסתה להפיח בהן רוח חיים, או מה שקוראים ”ערך“, כדי למהר ולמכור אותן ברווח — או כדי להוציא מהן משהו, ולחסל אותן.

ה‘וול סטריט ג‘רנל‘ בדק שבעים-ושבעה עסקים שבהם השקיעה Bain בחמש-עשרה שנות מנכ“לותו של רומני (1999-1985). העיתון דיווח בתחילת השבוע, כי עשרים-ושניים אחוז מן העסקים האלה נסגרו בתוך שמונה שנים מיום ההשקעה, ”לפעמים עם אבדן ניכר של מקומות עבודה“. בשמונה אחוזים, החברה איבדה את כל השקעותיה.

אמנם Bain הניבה רווחים יוצאים מן הכלל למשקיעיה (שני מיליארד וחצי דולר על השקעה של 1.1 מיליארד), אבל ממספר קטן מאוד של הצלחות. שבעים אחוז מן הרווחים באו מעשר עיסקאות. מתוך עשר המוצלחות, ארבע נאלצו בסופו של דבר לבקש את הגנת בית המשפט מפני נושיהן.

רומני מתפאר שבין בנות-טיפוחיו היו חברות מתחילות ולא-ידועות כמו Staples (רשת החנויות לציוד משרדי) או דומינו (של הפיצות). סטייפלס מעסיקה כיום תשעים אלף עובדים. דומינו מעלה את רמת הכולסטרול של מאות מיליונים בכל רחבי העולם.

מבקריו מקילים ראש בהתיימרות הזו, שהוא, רומני, יצר ”מאה אלף מקומות עבודה חדשים“. קודם כול, מפני שחישוב מקומות העבודה מצריך ידיעה על פיטורים, תחלופות, שחיקה. שנית, משרות נמוכות-שכר ומעוטות הטבות אינן מקור של השראה. אם אלה מקומות העבודה שהנשיא רומני ייצור, יהיו בארה“ב אמנם פחות מובטלים — אבל הרבה יותר עניים עם עבודה.

”אני אוהב להיות מסוגל לפטר“ 

כך או כך, לעומת סיפורי ההצלחה, יריבי רומני מזכירים את כשלונותיו: למשל, מפעל פלדה במדינת מיזורי, שנסגר ב-2001, וכל 750 עובדיו פוטרו; או מפעל בדרום קרוליינה, ש-150 עובדיו קיבלו הודעות פיטורים (אם כי תושבי העיר הדרום קרולינית מושכים בכתפיהם כשהם נשאלים. הם אינם זוכרים, ולא איכפת להם).

למרבה האיוולת, רומני נכשל בלשונו השבוע, ואמר בעצרת בחירות בניו המפשר,

”אני אוהב להיות מסוגל לפטר אנשים המספקים לי שירותים“.

הוא הסביר אחר כך שהוא דיבר רק על חברות ביטוח, המספקות פוליסות בריאות. אבל יריביו מתקשים לעמוד בפיתוי להוציא את המלים האלה מהקשרן, ולחזור עליהן בעשרות תשדירי טלויזיה.

מושל טקסס ריק פרי, שבשבילו דרום קרוליינה היא כמעט ללא ספק הזירה האחרונה, מתאר את רומני ”קפיטליסט אוכל נבלות“ (או, בתרגום מילולי מאנגלית, ”קפיטליסט-עיט“, vulture). [התרגום הראוי הוא בעצם “נשר”, כפי שמתקנים אותי כמה מגיבים, ראו למטה.]

יריבו העיקרי של רומני, יושב ראש בית הנבחרים לשעבר ניוט גינגריץ‘, אומר על Bain, כי היא

”שדדה את החברות [שקנתה], השאירה בעקבותיה מחוסרי עבודה, והסתלקה עם מיליוני דולרים בכיסיה“.

גינגריץ‘ פתח קן צרעות. רק בעוד עשרה ימים נדע אם פרשת Bain תועיל לסיכוייו בדרום קרוליינה, אבל הוא כבר קומם עליו בעלי ברית טבעיים בתוך המחנה השמרני, משדר הרדיו הימני רב-ההשפעה-מאוד ראש לימבו, המשך במאמרי המערכת הימניים מאוד של ’וול סטריט ג‘רנל‘, וגמור ב’מועדון לטובת צמיחה כלכלית’. נשיא המועדון, ציר קונגרס לשעבר, תיאר את דברי גינגריץ‘ ”מגעילים“, והוסיף:

”התקפה על המושל רומני בגין השתתפותו בקפיטליזם של השוק החופשי היא חציית הגבול בשביל מי שמתיימר להיות שמרן-בנוסח-רייגן“.

(זו תבנית-הדיבור הרגילה אצל הרפובליקאים. הם רגילים להסמיך ”שמרן“ לשמו של הנשיא רונלד רייגן, המוסיף להיות מושא-געגועיהם.]

גינגריץ‘ עומד על דעתו. הוא לא תקף את השוק החופשי, מה פתאום,

”אני תקפתי סוג מסוים של התנהגות.. אם אנחנו נזהה את הקפיטליזם עם אנשים עשירים השודדים חברות, יהיה לנו קשה מאוד להגן עליו“.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=BLWnB9FGmWE[/youtube]

לקראת סוף השבוע התרבו הסימנים, שלגינגריץ’ יש הרהור שני. הוא קרא לוועדת-הפעולה העצמאית המפיצה סרט תיעודי של 28 דקות על קריירת העסקים של רומני (ראו-נא את קשר היוטיוב למעלה) “לתקן את שגיאותיה”. הוא נשמע מודה באוזני מצביע ביקורתי בדרום קרוליינה, שהמערכה נגד Bain בטעות יסודה.

המושל פרי אינו חוזר בו כמלוא הנימה. הסנאטור לשעבר ריק סנטורום נמנע מלכתחילה מלהצטרף להתקפה על עברו העסקי של רומני, ואין זה מן הנמנע שהוא יקצור את הפירות בדרום קרוליינה.

הסקרים האחרונים מראים התחזקות של רומני — התמיכה הארצית בו בין רפובליקאים חצתה בפעם הראשונה את התקרה של 30%. יותר ויותר רפובליקאים בכירים מדברים על מועמדותו לנשיאות כעל עובדה מוגמרת. אבל, למרבה העניין, הסקר האחרון בדרום קרוליינה מראה שיתרונו הניכר של רומני כמעט נמחק, ומתנהל מירוץ צמוד מאוד, כמעט-תיקו, בינו ובין גינגריץ’. התמיכה בסנטורום עולה, ובפעם הראשונה מסע הבחירות של רומני תוקף במישרים ובגלוי את סנטורום. היתכן שדרום קרוליינה תחזור ותציל את הימין הרפובליקאי, כפי שעשתה פעם אחר פעם בסיבובי בחירות קודמים? האין זה מאוחר מדיי?

”רפובליקאים נואשים“ 

כך או כך, מי שעקב אחרי ההתנהלות הרטורית של הימין האמריקאי בשלושים השנה האחרונות יתקשה להאמין לרב-שיח הזה, שאפשר להוסיף ולצטט ממנו עוד פיסקאות רבות. רפובליקאים אינם חושבים שיתרונות הקפיטליזם צריכים הוכחה או ראויים לוויכוח. ברק אובמה בעיניהם — בייחוד בעיני גינגריץ‘ — הוא ”סוציאליסט אירופי“, הזומם לכונן באמריקה ”מדינת סעד בנוסח אירופה“. והנה השבוע הרפובליקאים גילו שגם קפיטליזם אינו מחוסן מביקורת.

(אירופים, אמרנו? המלה הזו כשלעצמה, ”אירופה“, היא גידוף פוליטי מן המדרגה הראשונה אצל הרפובליקאים. מיט רומני הקדיש השבוע חלק ניכר מנאום הנצחון שלו בניו המפשר להתקפה על החזון ”הסוציאליסטי האירופי“ של ברק אובמה. מקורות ההשראה של הנשיא, הוא אמר, הם ”ערי אירופה“, בשעה שמקורות ההשראה של רומני הם ”הערים והעיירות של אמריקה“.)

רומני אמר במוצאי יום הבחירות בניו המפשר, שהוא ציפה לביקורת כזאת מצד הנשיא אובמה, אבל עכשיו היא באה מצד ”רפובליקאים נואשים“.

גינגריץ אמנם קרוב לייאוש. רק לפני חודש הוא התנבא בבטחון מלא, שהוא יהיה מועמד המפלגה לנשיא, ויכה את אובמה. אז באה התקפה מסיבית על אישיותו ועל הרקורד שלו — מימנו אותה ידידים עשירים של רומני — והוא צנח במהירות מסחררת. הוא החליט להשיב מלחמה שערה, והוא נוהג עכשיו כבולדוג זועף. ”מספיק עם הבבל“ת המתחסד (pious baloney) שלך“, הוא אמר לרומני במרוצת ויכוח טלויזיה במוצאי השבת שעברה.

את התקפת גינגריץ‘ על הקפיטליזם הטורפני של רומני מממן עכשיו ידיד אישי ותיק, שלדון אדלסון, ששמו אולי ידוע לשניים-שלושה, או ששה-שבעה מיליון ישראלים. חמישה מיליון דולר שתרם יאפשרו לתומכי גינגריץ‘ להציף את דרום קרוליינה בעשרת הימים הבאים בתשדירי-טלויזיה נגד רומני. גינגריץ‘ חייב לנצח בדרום קרוליינה, כדי להציל את מסע הבחירות שלו מהתמוטטות. אבל אפילו ינצח, הוא עלול למצוא את עצמו ללא חברים בממסד הרפובליקאי. לא בטוח שזו ההשקעה הטובה ביותר שהשקיע אי פעם אדלסון.

כך או כך, סדרת-חינוך בלתי צפויה ניתנת עכשיו לאמריקה. זה אגב מה שמערכת בחירות צריכה לעשות בכל מקום: לנסות להעמיק, ולברר לא רק מה הם רוצים, הפוליטיקאים האלה, אלה גם מה מניע אותם, ואילו כוחות אינטלקטואליים נאבקים על הבכורה במוחם.

ב-2009 התפרסם בארה“ב ספר הנקרא ’ההשתלטות על אמריקה: כיצד הון פרטי יגרום את משבר האשראי הבא‘. כתב אותו ג‘ושואה קוסמן.

הוא מתאר בו, בפרק הששי, ויכוח טלויזיה בין הטוענים למועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיא בקיץ 2007. מיט רומני לא עשה חיל, רק 12% מן הנשאלים בסקר דעת קהל אמרו שיצביעו בעדו. הוא ניסה כבר אז ליצור ניגוד קריירה בינו ובין האחרים. הוא היה ”איש עסקים פרטי“, בשעה שהם היו ”פוליטיקאים מקצועיים“.

מה היית אומר לצופים, המאמינים שיש ברית הדוקה מדיי בין חברות הנפט הגדולות ובין הרפובליקאים?, שאל המנחה.

חברות הנפט הגדולות עושות עכשיו הרבה כסף, השיב רומני. ואני הייתי רוצה שישתמשו בכסף הזה, כדי להשקיע בבתי זיקוק. אל נא תשכח כי כאשר חברות מרוויחות כסף, הכסף נועד להשקעה חוזרת בצמיחה. 

“האירוניה של העצה הזו לא התחוורה מייד למי שלא הכירו את הרקע של רומני כבעלים של Bain Capital, או את יחסיו עם חברות הון פרטי (private-equity, או PE) אחרות או עם שלו.

“במהלך גאות ההשתלטויות (buyouts) של השנים 2007-2003, PE השתמשו בחברות שרכשו, כדי להגדיל את רווחיהן לטווח קצר באמצעות צמצום השירותים ללקוחות, העלאת מחירים והפסקת הזרמה של הון. הרווחים האלה לא חזרו והושקעו, ולא הופנו לפירעון חובות, אלא שימשו ללקיחת הלוואות נוספות, כדי לחלק דיבידנדים לבעלי ה PE. הרבה מן העסקים האלה כורעים עכשיו תחת נטל חובות בשעה שרווחיהם פוחתים והולכים.

“ארבע-עשרה מחברות ה PE הגדולות ביותר באמריקה השתמשו ב-40 אחוז מן החברות שרכשו בין 2002 לספטמבר 2006 כדי לשלם דיבידנדים לעצמן. ב-32 מ-83 מקרים, או 38 אחוז, הם הוציאו את הכסף במהלך השנה הראשונה.

“מיט רומני היה חלוץ של האסטרטגיה הזו. חברת ההון הפרטי שלו, Bain Capital, היה ה PE הגדולה הראשונה שהפיקה חלק גדול מרווחיה לא באמצעות מכירת חברותיה, או הנפקתן בבורסה, אלא באמצעות חלוקת דיווידנדים ועמלות הפצה. זה ההיפך הגמור מהשקעה חוזרת בחברה. Bain Capital ידועה לשימצה על הימנעותה מלחזור ולהשקיע את רווחי החברות בשיפור עסקיהן”.

את הקטע המצוטט כאן אפשר למצוא באתר הספרים של ‘גוגל’. שם, וגם באמאזון, אפשר לרכוש גירסה אלקטרונית או פיזית של הספר.

מחבר הספר, ג’וש קוסמן, כתב תקציר של טענותיו כלפי Bain כמעט לפני שנה ב‘ניו יורק פוסט’.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות. המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. בהיעדר כתובת כזאת, השארת תגובה היא ברכה לבטלה. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

This entry was posted on שבת, ינואר 14th, 2012 at 7:16 and is filed under הבחירות לנשיאות בארה"ב 2012. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.