מי יעצור את אקספרס רומני?

כמה מחשבות היוליות על תוצאות הבחירות המקדימות של הרפובליקאים בניו המפשר

אתר הרשת של ה'וושינגטון פוסט', לפנות בוקר

אמנם חזרנו ושמענו שאין צורך להתפעל מנצחון מוחץ של מיט רומני, מפני שניו המפשר היא המגרש הביתי שלו. אבל אני מתרשם שהנצחון הצפוי-בהחלט הזה יוצר דינמיקה משלו. על אף העצות המקדימות, ניו המפשר מעניקה לרומני את הדחיפה שלה ייחל. הוא אמנם ניצח באייווה בהפרש של שמונה קולות בלבד, אבל הוא ניצח; ועכשיו הוא הטוען הרפובליקאי הראשון לנשיאות מאז ומעולם (זאת אומרת, מאז 1972), אשר ניצח בשני הסיבובים הראשונים.

קלישה חבוטה: אמריקה אוהבת מנצחים. אבל חבוטיותה אינה מפחיתה מעוצמתה, או מאמתיותה. בימוי מצוין של נאום הנצחון של רומני אמנם העניק לו את ההילה. הנאום היה כמעט-מושלם: הבעות הפנים, מחוות הידיים, הטקסט, ההגשה. זה היה נאום הכתרה. מי שצפו בו התרשמו שהם צופים במועמד הרפובליקאי לנשיאות. זה  היה אולי הנאום הטוב ביותר שרומני — לא נואם מעולה — נשא אי פעם. בעזרת הטלמפרומפטר, אז מה. (הרפובליקאים אוהבים ללעוג להסתמכותו של אובמה על טלפרומפטר.)

צפו-נא בנאום הזה.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=zPVxsHJwfcg[/youtube]

לא זו בלבד שרומני ניצח בהפרש גדול מאוד, אלא שלמתחרהו העיקרי בניו המפשר אין כל סיכוי לגבור עליו. רון פול, ציר הקונגרס בן ה-76 מטקסס, נחל השג מרשים כשלעצמו, 23% — אבל הוא מייצג שוליים פוליטיים. הוא יכול להכשיל את רומני בבחירות הכלליות, אם יחליט להתמודד באופן עצמאי, אבל הוא לא יהיה מועמד המפלגה לנשיאות. רומני יצטרך להיזהר בכבודו — הרבה יותר ממה שהוא נזהר למשל בכבודו של הנשיא אובמה — אבל הוא לא יצטרך לחשוש מפניו.

המועמדים מעוררי החשש מאיימים עליו מימין. הם טוענים למעמד ‘השמרנים האמתיים’. במפלגה הרפובליקאית ב-30 השנה האחרונות אי אפשר להיות מתון, בוודאי לא ליברל. מאז רונלד רייגן, הכול צריכים להישבע אמונים לפילוסופיה שמרנית הן בענייני חברה והן בענייני כלכלה. ניוט גינגריץ’ וריק סנטורום טוענים שהם נושאי הדגל של השמרנות הרפובליקאית. בזמן כתיבת הדברים האלה, לאחר שנמנו 92% של הקולות, לכל אחד מהם יש קצת יותר מתשעה אחוזים. איזו אכזבה, במיוחד בשביל גינגריץ’ שלפני חודש איים ממש על בכורתו של רומני.

פירושו של דבר שגורל הטוענים השמרנים יוכרע בדרום קרוליינה, ב-21 בינואר. זו מדינה גדולה בהרבה מניו המפשר, שמרנית ודתית הרבה יותר, סובלת במיוחד מן המשבר הכלכלי. שמרן מוכרח לנצח בה כדי להילקח ברצינות. דרום קרוליינה היא משענתם של אנשי הימין הרפובליקאי מאז התייצבה לצד רונלד רייגן, בנסיונו לחלץ את מועמדות המפלגה מידי הנשיא ג’רלד פורד, ב-1976. מערכת הבחירות היתה קרש-הקפיצה של רייגן למועמדות ב-1980 — ולנשיאות.

חוכמת אנשים מלומדה: אם רומני ינצח בדרום קרוליינה, המירוץ הרפובליקאי יגיע למעשה אל קיצו בעוד שבועיים. אם שמרן ינצח בו, הוא יהיה קורא התיגר העיקרי על רומני. יש עוד כמה אפשרויות-ביניים, נדון בהן בימים הבאים.

ההסתערות המסיבית על רומני ביומיים האחרונים לא נשאה פרי בניו המפשר. אולי רישומה לא הספיק להיספג; ואולי הבליסטראות שנורו בו אפקטיביות פחות ממה שהנחנו. המוטיב של ההתקפה נוגע לקריירה העסקית של רומני, שלה הוא חוזר ומייחס את יכולתו להציל את כלכלת ארה”ב. הוא עסק בהצלת חברות כושלות. מתקיפיו אומרים שהוא הרס יותר חברות ממה שהציל, וחמדנותו עלתה לאלפים במקומות העבודה שלהם. אולי המצביעים בדרום קרוליינה יהיו נוחים יותר להתרשם. ואולי לא. אולי הם ישקלו את השיקול ששקלו המצביעים בניו המפשר: אלה האחרונים רצו מועמד “בר-בחירה”, והגיעו למסקנה שהמועמד הזה הוא רומני.

הרבה כסף מבעבע עכשיו מתחת לפני השטח, או סמוך לקרקע. הוא ממתין להתפרצות, כבר בשעות הבאות. הכסף הזה מוזרם באמצעות ארגונים כמו-עצמאים, אגב עקיפה, חוקית כלשעצמה, של חוקי המימון המחמירים שתיקן הקונגרס. תומכי רומני יוצקים עכשיו את הכסף הזה אל פלורידה, התחנה האחרונה של חודש ינואר. תומכי גינגריץ’ יוצקים את הכסף לדרום קרוליינה, זה הכסף שתרם בימים האחרונים שלדון אלדסון.

עוד קצת כסף מחכה, זה הכסף של אבא.

אביו של ג’ון הנטסמן יחליט, אם לא החליט עדיין, אם יומרותיו הנשיאותיות של בנו ראויות למימון נוסף. הבן, מושל מדינת יוטה לשעבר, שגריר בסין לשעבר, הטיל את מלוא יהבו על הבחירות בניו המפשר. הוא התחיל עם שני אחוזי תמיכה בסקרים, וסיים לפנות בוקר עם שבעה-עשר אחוזים. מרשים כשלעצמו, אבל מה בדיוק הוא מקווה לעשות בזה? הנטסמן, אטרקטיבי בהרבה מובנים, רב כשרונות, אלגנטי, פרמגטי, אינו שונה במידה ניכרת ממיט רומני. שניהם אפילו שייכים לכנסיה המורמונית.

אם אבא המיליארדר ירצה לתת סיכוי כלשהו לבנו, ויממן מסע פירסום כמו-עצמאי, תוחלת החיים של מועמדות הנטסמן תתארך במקצת, אולי עד סוף החודש. תקוותו היחידה היא התמוטטות פתאומית של מיט רומני. הכול יכול לקרות, כמובן. גם מכת ברק יכולה לקרות.

הדרך ארוכה. הבחירות המקדימות יסתיימו רק ביוני. לפעמים אי-הוודאות מתארכת עד הרגע האחרון ממש. בדרך כלל היא מסתיימת בפברואר או בתחילת מארס.

אגב, גם לדמוקרטים היו מקדימות בניו המפשר. הנשיא אובמה קיבל 82% מן הקולות.

מתחרהו העיקרי היה איש ששמו אד קואן (Cowan), שהעמיד במרכז מצע הבחירות שלו הבטחה להציג “שאלות סוקראטיות חריפות” לפוליטיקאים בכירים, כדי “לחשוף את ענני הצביעות המעכירים את הדיון הציבורי”. אמן.

המתחרה השני נטל לעצמו את השם המבטיח Vermin Supreme (“החלאה העליונה”, או משהו כזה). הוא מכנה את עצמו “פשיסט ידידותי”, ומבטיח פוני לכל אזרח. כן, פוני. אובמה היה שמח כנראה להתמודד נגד קואן והחלאה בבחירות הכלליות. לרוע מזלו זה לא ייצא.

7 Responses to “מי יעצור את אקספרס רומני?”

  1. דני פ הגיב:

    5 מיליון דולר שאדלסון נותן לגינגריץ’ נשמע כמו כסף קטן. קבוצות כדורגל משלמות סכומים כאלה עבור שחקנים שאף אחד לא שמע עליהם, וכאן מדובר בעניינים קצת יותר חשובים.

    להנטסמן אין סיכוי, אבל נראה לי שמועמדותו מטרתה להציב אותו בעמדה טובה יותר ב-2016. אם ישיג תוצאה טובה הוא יוכל להיות המועמד המתון המוביל (כמו רומני עכשיו, או מקיין לפני 4 שנים).

    אני מחזיק אצבעות לרומני. הוא אופורטוניסט אבל שאר המועמדים מפחידים. כיוון שהקוגרס כנראה בעל רוב רפובליקאי בכל מקרה, אם ינצח אולי גם יצליח לתת מנהיגות מגובשת שאובמה לא תמיד היה יכול לספק.

    חוץ מזה זה יהיה די מגניב אם אמריקה תבחר נשיא שאיננו נוצרי (היו לארה”ב נשיאים פקפקנים, אך נשיא שמאמין בספר קדוש נוסף – זה עוד לא היה).

  2. דודי הגיב:

    אם מגמת השיפור המסתמנת כרגע בכלכלה תמשך, ייתכן מאד שזה לא ישנה כ”כ מי יתמודד מול אובמה לבסוף ואולי עדיף לו לג’ון הנטסמן (שבאמת עושה רושם של מועמד רציני, ונראה שבקלות היה יכול לייצג גם את המתחרים) לחכות לפעם הבאה.

    כמובן זהו “אם” גדול מאד בכלכלה העולמית השברירית.

  3. ארן הגיב:

    עם כל הכבוד לרונאלדו ושות’ מסע הבחירות של אובמה (2008) עלה משהו כמו 800 מליון דולר.

    וזה בלי להחשיב את כל הארגונים החיצוניים

    • יואב קרני הגיב:

      אנחנו מדברים על מדינה יחידה, ארן, על דרום קרוליינה, חמישה מיליון דולר למימון תשדירי טלויזיה במשך שבוע אחד הם הרבה מאוד כסף.

  4. עמנואל ילין הגיב:

    אולי כדאי שתרחיב בהזדמנות על עניין הכספים. אני יודע שזה בעקבות החלטה של בית המשפט העליון מלפני שנתיים או משהו.

    אבל מה בדיוק עכשיו מותר שקודם היה אסור?

    ואיך זה משפיע בפועל?

    • יואב קרני הגיב:

      עמנואל, במידת הקיצור (ארחיב גם ארחיב בהמשך): ב-2002 התקבלה בקונגרס רפורמה, שנועדה להגביל מה שקראו “כסף רך” — זה הכסף המוזרם לתמיכה במועמדים פוליטיים אגב ניצול פרצות, כדי לעקוף את חוקי מימון הבחירות. מתנגדי ההגבלה, כמעט כולם רפובליקאים, טענו שהחקיקה סותרת את מגילת זכויות האדם של החוקה האמריקאית, הואיל והיא מגבילה את חופש הדיבור של התורמים.

      בית המשפט העליון, הנוטה ימינה, פסק לטובת המערערים ב-2008 (“כסף = דיבור”), וחידש את זרימת “הכסף הרך”. השנה אנחנו רואים את התוצאות: הופעה של “ועדות-על של פעולה פוליטית” (תרגום מכאני של super-PACs), עם תקציבים בלתי מוגבלים.

      בעוד שתרומה ישירה למועמד פוליטי מוגבלת ל-2,000 דולר במהלך שנת בחירות, אין הגבלות על התרומה לוועדות-העל. הוועדות האלה הן לכאורה “עצמאיות”, במובן הזה שאין קשר ישיר בינן ובין המועמד שבו הן תומכות. אבל הן שלוחות לכל דבר של מטה הבחירות שלו.

      כך יכול שלדון אדלסון לתרום חמישה מיליון דולר ל”ועדה עצמאית” המקדמת את ניוט גינגריץ’; ואבא של ג’ון הנטסמן יכול לפזר כמה מעות מן המיליארדים וחצי שלו; וכן הלאה. זו רגרסיה לימים שלפני חקיקת המימון הראשונה, מ-1971.

Leave a Reply