העתון ‘ניוז אנד אובזרוור’, היוצא בלב ארץ הטבק של ארה”ב, במדינת צפון קרוליינה, חוגג את החלטת הסנאט. “נצחון גדול” הוא כותב על החוק אשר יעניק 12 מיליארד דולר לחקלאים שיסכימו לחסל את שדותיהם
התפרסם ב’גלובס‘, 20 ביולי 2004
היו ימים, והם אינם רחוקים כל כך, שסנאטורים ממדינות הטבק של ארה”ב היו מעשנים במוּפגָן בזמן ישיבת ועדה. היו ימים, שמנכ”לים של חברות טבק גדולות היו מוכנים להגיד בפומבי, מבלי לקרוץ או לחייך, כי “אין הוכחה שעישון מזיק לבריאות”. הימים הלא-רחוקים ההם חלפו. הסנאטורים של מדינות הטבק עושים עכשיו עסקים עם סנאטורים שונאי טבק, מפני שהם יודעים שזה מה שרוצים בוחריהם. מגדלי הטבק באמריקה רוצים מה שהיו רוצים, אולי, מגדלי הפרגים של אפגניסטן ומגדלי הקוקה של קולומביה: שהאוצר האמריקני יקנה אותם.
בסוף השבוע שעבר הצביעו 78 מ-100 חברי הסנאט בוושינגטון לטובת הצעת חוק, שתעניק לממשלה הפדרלית את הזכות לפקח על מכירת סיגריות, לאסור חלק מן הפירסומות (אלה הטוענות למשל ל”סיכון מופחת”, או מנסות לפתות נערים), ולפסול חלק מן המרכיבים המשמשים כיום בייצור סיגריות. בסנאט המפולג של ארה”ב, קואליציות מקיר-אל-קיר אינן עניין שבשיגרה. אבל כאן אנחנו מוצאים את הסנאטור מיץ’ מקקונל השמרני ממדינת הטבק קנטאקי עושה יד אחת עם הסנאטור אדוארד קנדי הליברלי ממדינת מסצ’וסטס, שחוקי העישון שלה הם מן המחמירים ביותר באמריקה.
אם בית הנבחרים יסכים, ואם הנשיא יחתום, החוק הזה ישלם בעשר השנים הבאות בערך 12 מיליארד דולר למגדלי טבק, כדי שיואילו לעשות משהו אחר. הכסף הזה יגיע לא ממשלם המסים, אלא מתעשיית הטבק. היא תצטרך לפיכך להעלות את המחירים, אולי בששה סנט לחפיסה. בית הנבחרים נלהב פחות מן הסנאט. הוא רוצה לשלם פחות, רק 9.6 מיליארד, והוא רוצה שהכסף יבוא מקופות הממשלה, לא מקופות התעשיה.
מותר להניח שפשרה תימצא, וההתקדמות האטית אך הבטוחה תימשך. תימשך לאן? האם יגיע היום, שבו לא יימכרו עוד מוצרי טבק בארה”ב? זו היתה הצעה, שהשמיע לתפארת הרטוריקה אחד ממנכ”לי הטבק, כאשר בתי משפט התחילו לפסוק נזיקין של מיליארדי דולרים נגד התעשיה, והממשלה הפדרלית שקלה הטלים חדשים לבקרים. אולי מוטב שפשוט תוציאו את הטבק אל מחוץ לחוק, הוא אמר.
מי יכסה את הגרעון? הטבק כמובן
בסוף שנות ה-90 הגיעו חברות הטבק להסכם עם רוב המדינות בארה”ב: המדינות לא יגישו עוד תביעות – וחברות הטבק ישקלו פיצויים של 246 מיליארד דולר במשך 25 שנה. בלשונו של ‘וול סטריט ג’רנל’, המדינות הקימו בעצם קארטל, הלוקח כסף מן הטבק הגדול כדי לסתום את החורים בתקציבים. בשביל המדינות, הסידור הזה בא בדיוק בזמן. סביב שנת 2000 התחלפו עודפי התקציב שלהם בגרעונות חסרי תקדים, ואחדות מהן הגיעו עד סף פשיטת רגל, כידוע לכל חובב ארנולד שוורצנגר ממוצע. על פי המקביל האמריקני של המשרד לביקורת המדינה, 54% מן הנזיקין של חברות הטבק השנה ישמשו את המדינות לצמצום גרעונותיהן, רק 17% ישמשו את המטרה המקורית – טיפול במחלות שהטבק גרמן.
תעשיית הטבק הגיעה למסקנה, שזה מה שהיא צריכה לעשות כדי להאריך את תוחלת חייה. הרווח העיקרי הצומח לה הוא הוודאות שהיא תוסיף להתקיים לפחות עוד 25 שנה. סוף סוף, איזה עניין יהיה למדינות להרוג את הפרה החולבת? ואמנם, 30 מדינות (בהן הגדולה ביותר, קליפורניה), חוקקו תקרות על גובה הנזיקין שבתי משפט משיתים על יצרני הטבק. פירוש הדבר שגם אם חבר מושבעים יפסוק חמישה מיליארד דולר, הנתבעים לא ישלמו יותר מן התקרה: מ-125 מיליון דולר בקליפורניה, עבור דרך 100 מיליון דולר בפנסילווניה, המשך ב-50 מיליון דולר במיזורי, וגמור ב-25 מיליון דולר באוקלהומה (את הנתונים האלה הביא השבוע ‘וול סטריט ג’רנל’, ומשם הם שאולים).
אבל חלק ניכר מן המדינות לא קבעו תִקרוֹת, והעיֵפוּת מחמת חוסר הוודאות היא זו המובילה את חקלאֵי הטבק אל תכנית ההתחסלוּת של הממשלה. הם טוענים, כי בסופו של דבר, הם יקבלו פחות כסף, אבל איזה מין חיים הם אלה שבהם איש אינו יודע מה יֵלֵד יום: איזה חוק חדש, איזה הֶטֵל חדש, איזה גילוי רפואי מצמרר חדש, איזו התפרצות חדשה של איבת הציבור ועורכי הדין המוכנים להגיש תביעה קיבוצית בשם עשרים מיליון מרשים?
משרד המשפטים הפדרלי הגיש לאחרונה חוות דעת של 2,500 עמוד, המאשימה את תעשיית הטבק במירמה של 50 שנה. הוא טוען, כי מאז 1954 התעשיה מנסה בשיטתיות להסתיר את נזקי העישון מפני הציבור ומפני הרשויות המפקחות. על יסוד זה הוא רוצה לחייב את התעשיה בתשלום 280 מיליארד דולר נוספים.
דחלילי המרלבורו בסין
התחזית הסבירה ביותר לעתיד הטבק באמריקה היא שההגבלות עליו יחמירו ויילכו, אבל לעולם לא במידה שתשים קץ לקיומו. הזרוע המגבילה תהיה מִנהֶלֶת המזון והתרופות (FDA), והיא תוציא את הנשמה לטבק הגדול. למרבה ההפתעה, הטבק הגדול, או לפחות חלקים חשובים שלו, אינם מתנגדים. אדרבא, הם מברכים. FDA היא מקור מרכזי של סמכות בעיני הצרכן האמריקני. אם היא תִטבַּע חותם כַּשרוּת על סיגריות, הטבק יֶחדַל להיחשב למֵפֵר חוק וּלמַמרֵה פי הציבור.
ואיפה תעשיית הסיגריות תִמצָא את רווחיה הגדולים בעתיד? הרחק מנחת זרועה של מִנהֶלֶת המזון והתרופות, בארץ שאינה מזדרזת יותר מדיי לאכוף כללי בריאות בשום עניין: סין. שם נמכרים מדי שנה 1.78 טריליון (1,780 מיליארד) סיגריות, שליש הצריכה העולמית (הנתונים האלה הופיעו בשבוע שעבר ב’טיימס’ של לונדון). סין מוכנה עכשיו לפתוח את שווקיה לרווחה לפני חברות טבק זרות, מִקֵץ שנים של חומות ושל מִכסֵי מגן.
בשבוע שעבר הודיעה חברת הטבק הבריטית-אמריקנית (זה שמה, בראשי התיבות האנגליים BAT) כי היא מצטרפת אל החיזורים אחרי ריאותיו של המעשן הסיני. היא מקווה לייצר מאה מיליארד סיגריות בשנה, ולהשאיר בזה הרבה מקום לשורה של דחלילי מרלבורו.
אשר למולדת המרלבורו, עדיין לא כָּלוּ כל הקיצים. תעשיית הטבק אפילו הופכת עכשיו את החמרת הפיקוח עליה לפעלוּל שיווקי. סוף סוף, מה מסעיר יותר את הדמיון מן הפרי האסור? אר.ג’יי. ריינולדס, שמבית היוצר שלה נפלטות סיגריות ‘קאמל’, מעמידה במרכז מערכת השיווק את ההשוואה בין עכשיו ובין “שנות העשרים הרועמות”, זמן רומנטי להחריד, שעמד לא רק בסימן הסערה המתקרבת בוול סטריט, כי אם גם בסימן חוקי היובש. במשך 15 שנה נאסר על אמריקנים לצרוך אלכוהול, והם כידוע יצאו מגדרם לציית. ‘קאמל’ מתוארת עכשיו כסיגריה שעל ניחוחותיה “נהגו להתענג מבריחי וויסקי ואנשי החברה הגבוהה”.
אגב, אם תשאלו את השוודים מה לעשות בכל הפירסומות האלה, הם יַפנוּ אתכם אל הארגון הנקרא “דור של לא-מעשנים”. לפי סוכנות הידיעות הצרפתית, הארגון כיסה את קירות שטוקהולם בכרזות הטוענות כי עישון מעכב את גידול הפין הגברי, ופילטרים של סיגריות ממולאים בצואת עכברים. כן, מודה מנהלת הארגון, אנה תרזה אנארסון, אלה הם שקרים, אבל מה עושה תעשיית הטבק? האין היא משקרת? “שקרינו כל כך מוגזמים, שאנחנו מקווים כי הם יביאו אנשים לידי מחשבה, ואז הם ייכנסו אל אתר הרשת שלנו, וימצאו את האמת”.
 תעשיית הטבק מתמודדת עם אתגרים חדשים (באתר משרד החקלאות של ארה”ב) חופש מטבק (אתר אזורי במדינת ניו יורק) נתונים על התקדמות המלחמה בטבק במדינות האיחוד האירופי (באתר של מכון הסרטן האמריקני) |
היו אלה הדמוקרטים שהתחילו במאבק החקיקתי נגד תעשיית הטבק. קוריוז מפורסם יש על אל גור, שמשפחתו גידלה טבק ואחותו מתה מעישון – ורק אז הוא הבין את הנזקים הגדולים שבעישון ובתעשיית הטבק.
חבל היה לי שלא הזכרת את המניפולציות של תעשיית הטבק, כגון מימון ישיר של פוליטיקאים שהבטיחו לקדם את האינטרסים שלהם, השתקת כלי תקשורת ש”עשו בעיות” וניסויונות שונים להצר על צעדיו של האף.די.איי.
שמחתי לראות כי ארה”ב חוזרת, במובן צר מאוד, לימי רוזוולט בהם הוענקו סובסידיות כלכלית בנדיבות מתוך חשיבה לטווח ארוך וניסיונות לצמצם את עיוותי השוק החופשי.