קו המשווה

המדינאי הבין לאומי המצליח, על סף הפיסגה הפוליטית בארצו, מאבד את עכבותיו, ומסתער ערום על חדרנית אפריקנית צעירה. האם הוא השתגע? האם הוא חשב ש“אין מחר בבוקר“? הזהרת דומיניק שטראוס-קאהן

אסיר יצריו? אסיר הורמוניו? דומיניק שטראוס-קאהן ביום שבו הובא לפני שופט להארכת מעצרו. "נוקאאוט", מכריזה הכותרת בעמוד השער של העתון הפריזאי השמאלי 'ליבראסיון', שבעה-עשר במאי

מובנת מאליה האפשרות שדומיניק שטראוס-קאהן (DSK, מקצרים הצרפתים) חף מכל פשע. הטור הזה נכתב תחת הרושם של 36 השעות הראשונות לאחר מעצרו. עדיין קשה להתרגל לצירוף המלים, לחשדות, לנסיבות, למשמעויות. פוליטיקאי בולט אחד בצרפת הכריז שמישהו בוודאי טמן מלכודת ל DSK, בנסיון לשמוט את הקרקע הנשיאותית מתחת לרגליו.

הצרפתים התחילו לבחור את נשיאיהם בבחירות ישירות לפני 46 שנה. שום מועמד לנשיאות מעולם לא הצליח להיבחר בסיבוב הראשון, אפילו לא האב המייסד של הרפובליקה החמישית ונשיאה הראשון, שארל דה גול. הפעם, שנה אחת לפני הבחירות, הסקרים חזו רוב מוחלט ל DSK כבר בסיבוב הראשון. סקרים הם רק צילומי-מצב נתונים, והצרפתים מפורסמים בגחמותיהם הפוליטיות. אף על פי כן אין זו הגזמה להגיד ש DSK היה קרוב להפליא אל פיסגת הכוח הפוליטי, בוודאי יותר מכל סוציאליסט אחר ב-23 השנה האחרונות.

היתכן שמישהו רצה לסכל את עלייתו בכל מחיר? כבר היו דברים מעולם, גם בצרפת. ערב הבחירות הקודמות לנשיאות נעשה נסיון להבאיש את ריחו של ניקולא סארקוזי באמצעות עלילת-שוחד. ראש ממשלה לשעבר עמד אחר כך למשפט בחשד שידו היתה בקנוניה (הוא זוכה). הגיונו של נסיון ההפללה הקודם עומד בעינו. קשה להאמין? בהחלט, קשה. אבל מי היה מאמין לפני שבוע שאחד המדינאים המצליחים ביותר של זמננו, על סף ארמון האליזה, ייצא ערום מחדר האמבטיה, ויתקוף חדרנית צעירה ממנו ב-30 שנה?

”האם הוא השתגע?“, שאל פוליטיקאי צרפתי אחד; שאלה בעצם צרפת כולה. החיים כידוע רק מתחילים בגיל 60, ואין איפוא כל סיבה שלגבר בן 62, או לאשה בת 62, לא תהיה תאוות בשרים. אבל כשירי-סקס כאשר יהיו, גברים בני 62 אינם נערים בני 17. קצת קשה לטעון שהם אסירי ההורמונים שלהם. פעילות מינית בגיל הזה, גם אם היא אינטנסיבית, היא בחזקת טעם נרכש, עניין של בחירה; היא רצונית והיא בת שליטה.

הסקס של האנגלו-סאקסים

ברחוב 19, בצפון מערב וושינגטון, התהלכו רינונים על חייו האישיים של DSK כמעט מיום מנכ“לותו הראשון בקרן המטבע הבין לאומית, לפני ארבע שנים. זה הרחוב שבו נמצאים משרדי הקרן לצד משרדי הבנק העולמי. אשתו היהודיה האמריקאית של DSK, אן סינקלייר לבית שוורץ, נשארה מלכתחילה בבית בפאריס. עד מהרה נודע שהיתה לו פרשת אהבים עם כלכלנית הונגריה מעובדות הקרן, והוא ננזף בפומבי. זה כשלעצמו לא פגע במעמדו המוסדי, או הבין לאומי, או הצרפתי. מי שעיקמו חוטם ננזפו על עודף פוריטאניות. צרפתים אוהבים ללגלג על התחסדותם של האנגלו-סאקסים בענייני סקס.

קצת קשה לטעון, שחוסר הדיסקרטיות של DSK היא מבוא לאונס. גבר הבוגד באשתו הוא מנוול, אבל אינו עבריין מין. לפי הידוע לנו, לפחות בזמן הכתיבה, ל DSK אין שום רקורד הרומז על פוטנציאל של אונס אלים (לאחר הכתיבה טענה עתונאית צרפתיה שהוא ניסה לאנוס אותה לפני עשר שנים). הדעת נותנת שסלחנותם של צרפתים להרגליהם המיניים של פוליטיקאים אינה חלה על התנהגות פלילית.

יתכן בהחלט שהמאורעות בניו יורק יפתחו סכר, ותלונות של נשים יתחילו להגיע מכל עבר. זה קרה למשה קצב. זה קרה לסנאטור מפורסם בוושינגטון, בוב פקווד, בתחילת שנות ה-90: תלונה אחת הניבה עוד עשר.

אם אמנם יקרה משהו מעין זה גם כאן, הפליאה היחידה תהיה על קשר ההשתקה והחיפוי, שמכוחו התייצב אנס סדרתי בשערי ארמון האליזה. במובן מסוים, תוצאה כזאת תהיה קלה יותר לעיכול. אם DSK היה מועד לפורענות מלכתחילה, אין צורך אלא ביתר זהירות. לעומת זאת, אם לא היה מועד, ואם מה שקרה לו יכול לקרות כמעט לכל אחד, אנחנו בצרות.

להגר אל החשיכה

החיים מזמנים פגישות לא קרואות עם פינות אנושיות חשוכות: ההיסטוריון המפורסם והמגוחך למראה, שהיה רודף אחרי האסיסטנטיות שלו, פשוטו כמשמעו, מפני שהיה משוכנע כי אינן יכולות לעמוד בקסמיו; המחנך ופעיל זכויות האדם הנערץ, שהיה יוזם שיחות על משגל אנאלי עם אורחיו הצעירים, מבלי להרהר בנזק העצום שהוא גורם לשמו הטוב. בפינות החשוכות ההן, רוב חייהם חדלו להתקיים, לדקות אחדות, או לשעות אחדות. משהו מתוכם היגר אל החשיכה ההיא, ופשט בה כל שריד של רציונליות. הם לא היו הם, אבל לא היה אפשר לפטור אותם מאחריות.

היתכן ש DSK עבר באופן זמני אל מצב צבירה אחר, כאשר נתקל בעובדת הניקיון הצעירה מגיניאה שבמערב אפריקה? היתכן שהופעל אצלו איזה מרעום מטאפורי, שהסיר באחת את כל עכבותיו?

או אולי היתה כאן יוהרה של בעל כוח, שחדל להניח את הרלוונטיות של כללי התנהגות מקובלים? הנה כי כן, המנכ“ל המשפיע על חייהם של מאות מיליונים, הנשיא הפוטנציאלי של ארצו, טס מוושינגטון לניו יורק ללא סיבה ברורה, מבלה את הלילה בסוויטה שעלתה 3,000 דולר (בזמן של משבר עמוק, הסוחט את משאביהם של המוסדות הפיננסיים הבין לאומיים), מזמין את הלימוזינה שתיקח אותו אל השדה בדרך אל המחלקה הראשונה באייר פראנס עם שמפניה ועם קווייאר, כדי לדון בהידוק החגורה סביב מותניה הצרות של יוון המתמוטטת. אולי האיש הזה, שמשמעת פיסקאלית רמה עומדת בגרונו, ונהנתנות גרגרנית מייחדת את חייו, הגיע למסקנה שאין לו עוד צורך להיזהר? אולי היה נדמה לו, כמו לחזאי מזג האויר ביל קונורס בסרט Groundhog Day, ש“אין מחר בבוקר“?

השאלה המכבידה באמת היא מה היה קורה אילו האיש הזה הגיע אל פסגה פוליטית, והיה נקלע אל רגעי ”אין מחר בבוקר“ בשאלות של שלום ומלחמה, של חיים ומוות. השאלה המכבידה עוד יותר היא כמה אנשים ממצב הדעת של ”אין מחר בבוקר“ כבר נמצאים על פסגות פוליטיות, או עושים את דרכם אליהן, מבלי שאיש זיהה את המרעום המטאפורי, מבלי שאיש יהיה מסוגל לנטרל אותו.

בסופו של דבר, דומיניק שטראוס-קאהן עתיד כנראה להיזכר על עניין אחד בלבד: על התזכורת המועילה שהוא שלח לנו בעניין האיום הנשקף מצד כל אמיבציה אישית, מצד כל שאיפה אל כוח פוליטי. אילו רק היה אפשר למנוע פוליטיקאים מלהיכנס לפוליטיקה.

מצד שני, אם הוא חף מכל עוון, אז דומיניק שטראוס-קאהן לשלטון.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית.

הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה