אובמה: פאקטור אוסאמה

חיסול בן לאדן שינה את הדינמיקה הפוליטית בוושינגטון. הנשיא ממריא בסקרים חודש ופחות לאחר ששקע לתהום עמוקה. קשה עכשיו לייחס לו הססנות, או לפקפק בגבריותו, אם כי שרה פיילין מנסה. אבל האומנם ”הובטחה“ בחירתו החוזרת ב-2012? אפילו לא במקצת

הצילום מחדר-המצב של הבית הלבן מוכרח לעורר רגשות מעורבים. הוא נעשה בשעה שצמרת הבטחון הלאומי של ארה“ב צפתה בשידור חי של מבצע אוסאמה, ביום ראשון. במרכז התמונה נראים שר ההגנה רוברט גייטס וסגן הנשיא ג‘וזף באיידן. גייטס מקרין בטחון. באיידן מקרין חשיבות. הילרי קלינטון, קצת מרוחקת, אבל סמוכה לגייטס, מקרינה דאגה: כף ידה מכסה את פיה. בראש השולחן יושב גנרל ממטה המבצעים. מסביב עומדים כל מיני בכירים. משמאל, כמעט כבדרך אגב, נראה איש צעיר במעיל רוח שחור, פניו רציניים מאוד, עיניו נעוצות במסך הטלויזיה שהצילום אינו מראה. אובמה ברק, נשיא.

בבית הלבן של רונלד רייגן לא היה קורה דבר כזה. מכשפי המדיה שלו היו מביימים את הצילום, כדי שמרכזיותו החד-משמעית של הנשיא תשתמע ממנו ללא קושי. הם היו סוחטים כל טיפה של גבורה ושל גבריות. הם היו שולטים בכל הגה הנפלט החוצה. הם היו אדוני הנאראטיב.

בבית הלבן של ברק אובמה, אפילו נצחונות חד-משמעיים אינם מסתיימים בנצחון חד-משמעי. גירסאות מוסמכות לכאורה של רגעי בן-לאדן האחרונים רודפות זו את זו, ונסתרות רשמית כעבור כמה שעות. התלבטות ארוכה מדיי על פירסום מסיכת-המוות של בן-לאדן מתנהלת בפומבי, ומעמידה את הנשיא נגד ראש הביון שלו, ליאון פאנטה, זה המיועד להיכנס לכהונת שר ההגנה במהלך הקיץ.

הם סומכים, הם בוטחים

גם כך, מבצע אוסאמה שינה את הדינמיקה הפוליטית. בשבוע שבו הרפובליקנים ערכו את הוויכוח הפומבי הראשון בין הטוענים למועמדות מפלגתם לנשיאות, הטוען הדמוקרטי היחיד נסק בסקרי דעת הקהל. כמובן, ”נסק“ במקרה של הנשיא אובמה הוא עניין יחסי. סקרי חודש אפריל שיקפו חולשה מבהילה. שיעורם של הסומכים את ידיהם על מנהיגותו צנח בחלק מן הסקרים אל מתחת ל-40%. בפעם הראשונה, רוב קטן של הנסקרים אמרו שאין הוא ראוי לתקופת כהונה שניה.

סקרים של אמצע השבוע הזה הפכו את היוצרות. שניים (’ניו יורק טיימס‘-סי.בי.אס; ’וושינגטון פוסט‘-אי.בי.סי), הראו זינוק של תשעה עד אחד-עשר אחוז במספרם של אלה הסומכים את ידיהם על התנהלות הנשיא. לפני שלושה שבועות הראה סקר ה‘ניו יורק טיימס‘, כי רק 39% בוטחים במדיניות החוץ של הנשיא, 46% שללו אותה. השבוע עלה מספר הבוטחים ל-52%, ומספר השוללים פחת ל-39%.

אלה כמובן תוצאות-לוואי של מבצע אוסאמה. סוף סוף, אין קשר ישיר בין חיסול בן-לאדן ובין הערכת מעשיה של ארה“ב בלוב, למשל. לעומת זאת, בקשר ישיר עם הפשיטה בהרי פקיסטן, שיעור הבוטחים במדיניות אובמה כלפי הטירור זינק מ-51% בחודש אוגוסט שעבר ל-72% השבוע. זה כמעט רפלקס של פיקת הברך. מה לכם הצלחה גדולה בענייני טירור מחיסול האיש, שעצם שיורו הפיזי נעשה ביטוי של חולשת אמריקה.

כבר לא מפונק, כבר לא מתחנחן

הרפובליקנים יתקשו עכשיו ליידות את הבליסטראות הרגילות. שרה פיילין, למשל, תתקשה לשמור על מעמד המאצ‘ו היחיד בשכונה, אף כי היא מנסה בכל כוחה הטוויטרי. טוענים רפובליקניים אחרים, כמו המושל לשעבר מיט רומני, יצטרכו להיזהר קצת יותר בייחוס פחדנות או עודף זהירות לנשיא. גם אנשי הנשיא עצמם יצטרכו להפסיק לקשור כתרים להשתמטותו מהחלטות. זהירותו המופלגת בלוב כמעט הנחילה את בנגאזי למשפחת קדאפי. אחד מיועציו הסביר אז, שהנשיא מעדיף ”להנהיג מאחור“.

ה‘ניו יורק טיימס‘, שמאמרי המערכת שלו תומכים בדרך כלל באגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית, אסף השבוע בעונג מיוחד ציטוטים של מבקרי הנשיא מימין. למשל זה של בלוג ימני פופולרי מאוד, RedState, שכתב זה לא כבר כי יסוד מדיניות החוץ של הנשיא ברקע ה“מפונק, מתחנחן“ שלו (”מתחנחן“ הוא תרגום חלקי מאוד של המלה האנגלית רבת-הפנים effete, שיש בה גם רמז של חוסר-גבריות).

חלק מן הרפובליקנים עוסקים זו השנה השלישית בספקולציות עקרות על מוצאו הקניאתי של הנשיא, או על דתו המוסלמית (עניין המעסיק גם חלקים של קהילת ה‘טוקבאק‘ באינטרנט הישראלי). בזמן האחרון, בייחוד מאז פירסם הנשיא את תעודת-הלידה המקורית שלו, הטענה השתנתה: הוא אמריקני, אבל רק באופן טכני; הוא אינו אמריקני על פי רגשותיו, שאיפותיו והליכותיו. משהו מעין זה הכריז בשבוע שעבר שדר הטלויזיה הימני הפופולרי, ביל ראיילי, מרשת Fox. גם המטבע הזה יתקשה לעבור לסוחר או לבוחר.

במלה אחת, שטויות

אבל האם כל זה מצדיק הערכות, שמבצע אוסאמה ”הבטיח את בחירתו החוזרת“ של אובמה? במלה אחת, שטויות. ג‘ורג‘ בוש האב היכה את סדאם חוסיין ושחרר את כוויית כמעט ללא אבדות, במלחמה שמימנו היפאנים, הגרמנים והסעודים. במארס 1991, הפופולריות שלו נסקה ל-90%. בנובמבר 1992 הוא נחל תבוסה ניצחת בבחירות לנשיאות, רק 37% של הקולות, פחות מכל נשיא מכהן אחר בהיסטוריה האמריקאית.

ישראלים יוכלו להיזכר, שמפלגת העבודה איבדה את בכורתה הפוליטית בת 29 השנה במאי 1977, רק עשרה חודשים לאחר מבצע אנטבה.

כמובן, היו גם תוצאות הפוכות. מרגרט תאצ‘ר נחלצה מתהומות של חוסר פופולריות, וחזרה ונבחרה בפעם השניה, בזכות נצחון צבאי על ארגנטינה במלחמת פולקלנד, ב-1982. מנחם בגין נחל נצחון דחוק מאוד בבחירות של 1981, שלושה שבועות לאחר שחיל האויר השמיד את הכור הגרעיני של עיראק.

את גורלו הפוליטי של אובמה לא תחרוץ שום הצלחה במדיניות חוץ, אם כי לכשלון גדול תיוודע השפעה. יכולתו של הנשיא לחזור ולהיבחר תלויה כמעט לחלוטין במצב הכלכלי. שם כמובן לא תעזור שום פשיטה דרמטית של הקומנדו הימי. השבוע שמענו, כי בין מארס 2010 למארס 2011, נוספו מיליון לרשימת המובטלים בארה“ב. 5.5 מיליון (מתוך 12) אינם מקבלים כל מענק אבטלה. גם בימי הדרמה בפקיסטן, והאופוריה שהיא הניבה, סקרי דעת הקהל המצוטטים למעלה הוסיפו להראות שרוב האמריקאים מעניקים ציון שלילי להתנהלותו של הנשיא בענייני כלכלה.

לא, אין לי כוונה לחזור כאן על האמא של כל הקלישאות. איש לא יוציא ממני את המלים ההן, שחזרו ונשמעו עד זרא מאז הומצאו, בתחילת 1992. אני רק ארמוז שהן הזכירו כלכלה וטמבל. והן נולדו בזמן מסע הבחירות של ביל קלינטון. הוא ניסה אז לחלץ את הנשיאות מידי ג‘ורג‘ בוש האב, גיבור ארם-נהריים. מנהל מסע הבחירות חד הלשון שלו, ג‘יימס קארוויל, אמר אז שעיראק-שמיראק, שום דבר לא משנה, רק אתם-יודעים-מה. הוא צדק.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית.

הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

 

13 Responses to “אובמה: פאקטור אוסאמה”

  1. יוסי דר הגיב:

    שתי הערות:

    1. הילרי קלינטון אישית הסבירה כעבור יומיים שלושה שהיא כיסתה את פיה כדי להסתיר פריחה שנבעה מאלרגיה עונתית.

    2. שאלה היא אם ניתן כך בקלות לסווג את חיסול בן לאדן כ”הצלחה במדיניות חוץ”. החגיגות ההמוניות עד הבוקר מיד עם היוודע דבר חיסולו מעידות אולי שבכל זאת אין המדובר בסתם עוד מבצע מוצלח מעבר לים, אלא במשהו עם לא מעט מרכיבים של מדיניות פנים.

    הרי איש לפני בן לאדן לא הנחית מהלומה כה מהממת על האמריקאים בביתם שלהם, וחיסולו מהווה במידה רבה השתחררות מסיוט.

    • שונרא הגיב:

      תופעת האלרגיה שהגב’ קלינטון מתייחסת אליה אינה פריחה אלא התעטשות או נזלת (המכונים “קדחת השחת” או באמריקאית, hay fever).

      לא ברור לי מאיפה הגיע שחת לתוך חדר הצפייה.

  2. דרור הגיב:

    מדוע ביל ראיילי מפוקס ולא ביל או’ראיילי (סוף חלק שלישי)?

  3. נמרוד הגיב:

    תודה על טור מחכים כרגיל. אני מאוד מקווה שהכלכלה האמריקאית תצליח להתאושש, ולו רק כדי להציל את המיני מהפכה שאובאמה החל בנושאים כמו מערכת הבריאות הציבורית ואיכות הסביבה.

    והערה קטנה – מדוע הפוסטים שלך נקיים מקישורים? קישורים לתמונה של הצילום מחדר המצב או לסקרי דעת הקהל המצוטטים היו בהחלט עוזרים להמחיש את הטקסט.

    • יואב קרני הגיב:

      מצטער, נמרוד, הצדק איתך. זהטורים האהל נכנסו במצב של כמעט-טיוטה, בלי צילומים ובלי קישורים, מפני שהברירה היתה בין נתינת הטקסט ובין דחייתו בשעות רבות. מאחר ששבת בבוקר וא זמן קריאה נינוח יותר בשביל רוב קוראיי, העדפתי לפרסם בפורמט חסר. פשוט לא היה ךי פנאי, אני חושש. יתוקן בשעות הבאות, אני מקווה.

  4. נמרוד הגיב:

    אגב, אתה באמת חושב שהתמונה מוציאה את אובאמה רע? הרי הוא נראה כמי שישב כל הלילה בחדר המצב והיה מעורב במעשה, ולא כמי שבא לשבת חנוט בחליפה בראש השולחן ולקצור את התהילה ברגע האחרון. וכמו בכל ישיבת עבודה מוצלחת, מי שעומד בראש השולחן הוא הסמכות המקצועית העליונה, ולא המנהל הבכיר ביותר. בקיצור, התמונה הזו כולה משדרת מקצועיות ואדישות לנוכחות המצלמה – כלומר, מבויימת להפליא.

  5. גיל הגיב:

    הצילום מחדר המצב הוא צילום היסטורי שכבר עכשיו נכנס לקלאסיקה. אפשר לנתח אותו בכל כך הרבה מובנים. יש בו כדי לספק לנו קמצוץ מיצר המציצנות של מאחורי הקלעים, אבל התמונה גם משאירה אותנו סקרנים לגבי מה הם רואים על המסך שגורם להם להראות ככה. אגב, אם משווים את זה לתמונות המפורסמות של קנדי במשבר הטילים עם קובה אפשר לראות את כברת הדרך שארה”ב עברה ב-50 השנה האחרונות. נשיא שחור ושתי נשים במוקד קבלת ההחלטות, משהו שאפשר היה רק לדמיין אותו בעבר.

  6. נדמה לי שהדוגמא הקלסית של הבחירות ב92 אף היא ראויה לעיון מעמיק יותר. מה שקרה ב92 היא עליית מועמד שלישי שנגס במחנה הרפובליקאי . איני בטוח בכלל שבעימות קלינטון-בוש ללא רוס פרו קלינטון היה מנצח. לא פחות מהכלכלה ושאר הגורמים השאלה מי מתמודד נגד הנשיא המכהן.

  7. ארן הגיב:

    לגבי נתותי האבטלה, ביום שישי התפרסמו הנתונים החודשיים והם מראים מגמת השתפרות חודש שלישי שיש תוספת של כרבע מליון משרות. עליה בכמות המועסקים בכל המגזרים למעט בנין.

  8. עמית הגיב:

    הנה מספר דברים אותם עשה אחד ברק חוסיין אובאמה במהלך פרק זמן של כ- 850 ימים(מאז השבעתו לנשיאות ב-ינואר 09 ועד היום):
    1.נבחר לנשיא השחור הראשון של ארה”ב ברוב מוצק של הבוחר האמריקני.הוא היה בן 4 כאשר שוטרים אמריקניים שיסו כלבים בקבוצת שחורים שניסו למחות בדרך לא אלימה על קיפוחם
    2.בלם את נחשול ההרס הכלכלי המתרגש על אמריקה בעקבות משבר אשר כל המומחים מסכימים כי הינו הקשה ביותר מאז ימי השפל הגדול
    3.הנשיא הראשון להצליח להעביר בקונגרס רפורמת בריאות מקיפה
    4.מפקד הכוחות המזויינים של ארה”ב שבמשמרתו מחוסל אוסאמה בן לאדן
    5.משקם במידה לא מבוטלת את תדמיתה של אמריקה בזירה הבינלאומית
    אבל,
    יתכן מאד שברק חוסיין אובמה לא יזכה לקדנצייה שניה כי האמריקני הממוצע לא רואה בו מישהו שאיתו ישמח לשתות כוס בירה בפאב השכונתי

  9. רני הגיב:

    כידוע המידע ממבצע ג’רונימו משתנה מאוד כל הזמן. למשל המידע על היות הבית בסיס חי ומטה תפעולי מנוגד למידע על היות אוסמה גימלאי מבחינה זו, אך משרת היטב את הטוענים כי לא היה זה הרג של גימלאי חסר נשק וחסר ישע אלא מעשה צבאי חוקי של פגיעה במטה הכח הנגדי. אבל כיצד מטה פעיל כזה התנהל בעיר צבאית, שאלה טובה. נראה שעיר זו היא בכלל דבר מה דמוי צריפין בישראל, בסיס שהקימו האנגלים כאן, ואבוט זה האנגלי שהקים זאת, השם קוסטלו משום מה עולה בזכרון עמום.
    השמועה המרושעת האחרונה היא שבכלל לא היה שידור בזמן אמת מהמבצע. נראה שהשמועה נועדה לטפל בתמונה המפורסמת.
    בכל מקרה גם יש שמועה שהרוצים את תמונות המת, בשם חופש המידע, עומדים להגיש תביעה משפטית בנדון, העסק לא נרגע.

  10. דני פ הגיב:

    אירוע דומה התרחש בגלקסיה רחוקה, רחוקה מאוד…

    http://www.galacticempiretimes.com/2011/05/09/galaxy/outer-rim/obi-wan-kenobi-is-killed.html

Leave a Reply