לפני עשר שנים החליטה חברת הנפט השניה בגודלה בעולם שאפשר גם בלי נפט, לפחות ּבַלוֹגוֹ. BP הפכה לִמבשׂרת האנרגיה הירוקה. עכשיו היא משחירה את מפרץ מקסיקו
הגליון הראשון של מגזין BP, קיץ 2008, חוגג את חנוכת הקדיחה הימית העמוקה ביותר בעולם -- במפרץ מקסיקו. עכשיו BP מנסה לצמצם את הנזק ההיסטורי שקדיחותיה גרמו לבית הגידול הימי הענקי מול החוף הדרומי של ארה"ב
יוני 2008 בעולם הפיננסים היה כמעט-שְוֵה ערך לִימי פומפיי האחרונים. הֶעשן כבר התחיל להתאבך מִלועו של הווזוב, רעם רחוק כבר התגלגל מִוול סטריט, אבל העיר עמדה במלוא פריחתה. היו אמנם כמה נביאי-זעם, אבל תמיד יש נביאי-זעם.
אנחנו יודעים עד כמה הסוף היה קרוב רק בחוכמה שלאחר מעשה. וחוכמה אשר כזאת מְביאה אותי עכשיו לעלעל בגליון הראשון של כתב עת מרשים, The BP Magazine, קיץ 2008. BP הן כמובן ראשי התיבות של ‘בריטיש פטרוליום’, שמה ההיסטורי של חברת הנפט השניה בגודלה בעולם, אשר חזרה וּמיתגה את עצמה בשנת 2000. על המיתוּג הזה עוד ידובר להלן.
על שערו של הגליון הראשון נמרח מפרץ מקסיקו. BP עתה זה חנכה מִשטחית-קדיחה (זאת אומרת, פלטפורמה) חדשה, 240 ק”מ מחופי לואיזיאנה. שמה ‘אטלנטיס’. “מִשטחית” היא לשון המעטה בשביל הפלא הטכנולוגי הזה. מתגוררים עליו 3,000 עובדים, והם קודחים לעומק השקול כנגד פסגת החרמון. זה הקידוח הֶעמוק ביותר במימי כדור הארץ, הטעים המגזין (מאז הפִרסום נשבר השיא, פעמיים. הוא שייך עכשיו למשטחית קידוח של Shell, כמעט שלושה קילומטרים, גם היא במפרץ מקסיקו).
המגזין הודיע לקוראיו, שעתה זה מלאו שלוש-עשרה שנה לתחילת קדיחותיה של BP במפרץ מקסיקו. היא השקיעה ארבעה-עשר מיליארד דולר בשבע מִשטחיות, ועוד היד נטויה. כשהיא התחילה, באמצע שנות ה-90, לא כל בעלי המניות היו מרוצים. חבית נפט נמכרה אז במשהו כמו ששה-עשר דולר. בשלוש השנים הבאות המחיר עמד לגלוש עד שלושה-עשר דולר. עלוּת קדיחתה של חבית במים עמוקים נעה בין 40 ל-50 דולר.
המושלת שרה קראה
ביוני 2008, לעומת זאת, לא היה עסק מבטיח יותר מנפט. חבית העפילה עד סמוך ל-150 דולר, והעתונות הפיננסית חזתה 250 ואפילו 500 (למעשה, מחירי הנפט התחילו להתמוטט בִמהירות, וחבית תימכר ב-40 דולר שנה אחת אחר כך).
יתר על כן, גבר והלך הלחץ הפנימי בארה”ב לטובת הסרת ההגבלות הפדרליות על קדיחות ימיות. זו היתה עונת הבחירות לנשיאות, והטוען הרפובליקני ג’ון מקיין העמיד את הנושא סמוך מאוד למרכז מסע הבחירות שלו. זו לא היתה הפתעה, מפני שהרפובליקנים תמיד רצו. ההפתעה היתה שהדמוקרטים הצטרפו, לאחר שנים ארוכות של התנגדות או של פסיחה על שתי הסעִפּים.
בסוף הקיץ של 2008 — השבועיים האחרונים בחיי לימאן בראדרז — המסע לטובת קדיחות, בים וּבַיבשה (בייחוד בגנים לאומיים וּבִשמורות טבע) הגיע לממדים של קדחת. המושלת שרה פיילין מאלסקה הביאה אל ועידת המינוי של המפלגה הרפובליקנָית את הקריאה, Drill, baby, drill, שהתרגום המילולי שלה הוא “תקדח, חמודי, תקדח”.
ההיגיון היה מוצק למדי. אמנם הנפט הנובע מן המעמקים לא יפתור את בעיות האנרגיה, והוא יתחיל לנבוע בכמויות מסחריות רק בעוד 10 או 15 שנה — אבל כל חבית נפט שתיקָדַח במי החופים של ארה”ב, או בִשמורותיה, תהיה חבית נפט אחת פחות מערב הסעודית, או מוונצואלה. מדינות-חופים, מווירג’יניה וּפלורידה עד קליפורניה, הודיעו שהן מעוניינות. המתנגדים המסורתיים — שוחרי איכות הסביבה — נדחקו לשוליים. הדמוקרטים, שהיו להוטים להפגין פרגמטיוּת כדי להסיר מעצמם את החשד של “ליברליזם”, חשבו שמצאו את ההזדמנות בנפט של מדף היבשה האמריקני.
בערוב נשיאותו, ג'ורג' בוש קורא לקונגרס להסיר את האיסור עך קדיחות ימיות לאורך חופי ארה"ב. כותר בעמוד הראשון של עתון בטקסס, תשעה-עשר ביוני 2008. האזורים האדומים במפה מציינים אזורים אסורים לקידוח. בוש רצה קידוח גם בשמורות טבע ובגנים לאומיים
מיתוּג, שימתוּג
מנהלי BP היו רשאים לברך את עצמם על תבונת השימתוג שלהם (שימתוג = מיתוג מחדש, או rebranding). בשנת 2000 הם החליטו לשנות שֵם, לשנות לוגו, לשנות צבע. חברת הנפט המהוללת ביותר, וגם הידועה לשימצה ביותר, של ימי האימפריה החליטה לשמוט את המלה “נפט” (=פטרוליום). היא תיקרא מעכשיו BP (כפי שג’נרל אלקטריק הפכה פשוט ל GE, ואמריקן טלפון אנד טלגרף הפכה ל AT&T, ומעטים זוכרים את המשמעות המקורית).
ירוקה, כמה שהיא ירוקה. הלוגו החדש של BP, שהוצג בשנת 2000
צוות השימתוג העניק לראשי התיבות של BP משמעות חדשה ורבת אירוניה: Beyond Petroleum, זאת אומרת “אחרי-הנפט”, או “מֵעֵבֶר לנפט”. מערכת פירסום עצומת ממדים, מארה”ב ועד סין, הציגה את הלוגו החדש, שהצבע הדומיננטי בו הוא ירוק. כל כך הוריקה BP, עד שהיא אחת המייסדות של התארגנות תאגידית בארה”ב לטובת חוק אקלים חדש.
כמובן, BP הירוקה, הפוסט-פֶטרולית, הוסיפה לטפטף מיליארדים אל מִגְדְלֵי-קידוח אמפיביים. אבל אין מה לדאוג, אמר החזאי לרגלי הר הווזוב. הגליון המצוטט למעלה של BP Magazine הניח את חששותיהם של קוראיו. לכתבה על מִשטחית ‘אטלנטיס’ הוא הסמיך כתבה על צִוותי התגובה המהירה של BP.
ב-2007, סיפר המגזין, התגלתה דליפה בצינור, המוביל שמונה אחוזים מן הגאז הטבעי הנצרך בבריטניה. קור רוחה של BP וּמיוּמנוּתה עמדו לעם הבריטי. הכתבה מתארת את “המאמץ הבין-תחומי” המרשים, שכלל מהנדסים, משפָטָנים וּמומחים ליחסי ציבור. יחסי ציבור? כן, היה צורך ליידע את הציבור. זה לגיטימי. “היה חשוב בשבילנו למנוע כותרות אמוציונליות כלשהן”, הסביר דייב מיצ’ל, מתאם מבצע ההצלה.
המים היו שקופים כבדולח
מיותר להגיד שההצלחה היתה סוחפת וּמבשרת טובות. אכן, אפשר לסמוך על קור רוחה של BP. אפשר להפקיד בידיה את עתיד האנרגיה, את עתיד המים, את עתיד האדם ואת עתיד בעלי החיים. כתבה שלישית במגזין עסקה בְגיאולוג של BP בים הצפוני, המצלם להנאתו את בית הגידול המימי של החי ושל הצומח. המים סביב משטחיות הקידוח של חברת אחרי-הנפט היו שקופים כִבדולח, ועופות מים מרהיבי צבעים הנעימו חברה לגיאולוג ולמצלמותיו.
אילו זה היה סרט, הנה כאן היתה באה הפקודה cut. על המסך היו מופיעים באחת עופות-ים מכוסים שכבה עבה ושחורה של נפט. אחריהם היו באים צילומי לוויינים של חגורת נפט הסוגרת על החוף הדרומי של ארה”ב. אחר כך, הנשיא ברק אובמה היה נראה מכריז, בביקור בחוף לואיזיאנה, “BP תצטרך לשלם בשביל זה”. על המסך היתה מרצדת אז הכתובת, “אסון הטבע הגדול ביותר בתולדות אמריקה”.
הרשימה הזו נכתבת, כאשר מלחמה הירואית מתנהלת להדוף את חלקלוֹקֶת-השמן (slick) מרצועת החוף. הציפיה היתה למכה אנושה לעולם החי — ולענף הדיג של מדינות הדרום. השיא הקודר של אֶקסון-ואלדֶס באלסקה, ב-1989, עמד להישבר. שם נשפכו אל מי האוקיאנוס 260,000 חביות נפט, שרישומן לא נמחה עד עצם היום הזה. בתחילת השבוע חששו, שאם BP לא תצליח לסתום את הבאר הדולפת, יתכן שיישפכו 200,000 חביות ביום אל מי המפרץ.
אקסון היתה זקוקה לשנים ארוכות כדי להתאושש מתוצאות ואלדס. BP תהיה זקוקה עכשיו לכל שימתוג אפשרי, כדי שתוכל לחזור ולתבוע את התווית הירוקה. התנועה לטובת קדיחה ימית ספגה מהלומה כבדה. מושלי קליפורניה ופלורידה כבר הודיעו שהם שינו את דעתם ולא ירשו קדיחה בחופי מדינותיהן. הקריאה “חמודי, תקדח” לא תנחיל נצחון בחירות לשום פוליטיקאי. מותר לנחש שהמשפחה המלכותית של ערב הסעודית לא תצטער במיוחד. חוץ מזה, אל-נא תשקיעו את כל חסכונותיהם בשום באר עמוקת מים, במפרץ מקסיקו או בין חיפה לקפריסין.
המפה הזו, בעמוד הראשון של עתון בדרום פלורידה השבוע, מציגה את תרחיש האימים של דליפת הנפט במפרץ מקסיקו: זרם הגולף יישא אותו מזרחה, הוא יהרוס בדרכו את המערכת האקולוגית של דרום פלורידה, וינוע משם צפונה, לאורך החוף המזרחי של ארה"ב. אם יתממש החשש הזה, זה יהיה אחד האסונות האקולוגיים הגדולים ביותר בהיסטוריה