אני חושב שהבחירות בארה”ב הוכרעו. ואני חושב שהכריעה אותן הופעתו ההיסטורית של קולין פאוול ברשת הטלויזיה NBC הבוקר (יום א’, 19 באוקטובר).
מזכיר המדינה לשעבר, הרמטכ”ל לשעבר, העדיף להירשם ב-1995 במפלגה הרפובליקאית, אף כי החזיק בדעות מתונות בהרבה מרוב חבריה, הן בענייני חוץ ובטחון והן בענייני פנים. אפשר לטעון שאילו נרשם במפלגה הדמוקרטית, היה יכול להיבחר לנשיא בשנת 2000, או 2004, או 2008.
הוא שמר אמונים למפלגה בארבע השנים שעברו מאז פרישתו מממשל בוש. הבוקר הוא נתן לה גט כריתוּת.
זו היתה אחת ההופעות המרשימות ביותר של איזשהו פוליטיקאי שאני ראיתי אי פעם. הוא נשא בעצם את נאום הסיכום של התביעה במשפט הבוחר. אינני חושב שיש עוד מה להגיד (ואני אומר את זה אף כי אינני אוהד של ברק אובמה. אינני אוהד כלל).
א. באשר לתחזיתך: ראית את הידיעות על צמצום הפער לשלושה אחוזים הבוקר? אם לא ההופעה של פאוול, מה היית אומר על הידיעות הללו ועד כמה הן היו סודקות את הערכותיך הקודמות שהבחירות הוכרעו?
ב. סתם מתוך סקרנות: קונדוליסה רייס הביעה תמיכה פומבית באחד המועמדים? בויקיפדיה לא מצאתי משהו, אבל אני תוהה.
אני חושש שבבוקר לאחר הבחירות נתעורר לגלות אמריקה גזענית, שבה החודשים האחרונים היו לא יותר מאשלייה. אני לא בטוח שאמריקה מוכנה לנשיא שחור, ואני חושש שהסקרים פשוט לא מנבאים היטב את המצב האמיתי מתחת לפני השטח, גם כשמדובר על הפרשים של 15%.
אני מקווה להתבדות. וכמובן מקווה לאחר מכן שאובאמה יהיה נשיא טוב כמו שתומכיו הרבים רוצים להאמין שיהיה.
השורה התחתונה היא שעוד לא היתה מערכת בחירות שכזו אי פעם, ואף אחד מאיתנו לא יכול לחזות את העתיד.
אפקט ברדלי מדבר על גזענות? לפי מה שהבנתי הוא מדבר על חשש של לבנים להיתפס כגזענים, ובשל החשש הזה הם אומרים שהם יצביעו למועמד השחור/לא החליטו.
כלומר, זו באמת סוג של גזענות, אבל גזענות הפוכה; כמו שהייתי אומר שאני אצביע למקיין-פאלין כדי לא להיתפס כסקסיסט חלילה.
אסף, לגבי שאלתך הראשונה: גם אני ראיתי את הכתבות בתקשורת הישראלית (ויינט והארץ, בין השאר) על צמצום הפער ל-2% ו-3%.
מוזר שבכלי תקשורת לא-ישראליים זה ממש לא מוצג ככה – יש הכרה בכך שהפער הפסיק לגדול, ואולי גם קצת הצטמצם, אבל למרות שאולי יש סקר אחד או שניים (מעשרות) שמראים פער כזה, אבל אף אחד לא מתייחס לזה. חוץ מזה, בניתוחים של האלקטורט (לפי מדינות) אובמה מוליך בהפרש גדול יותר. ר’ האתרים שהופיעו בכתבה הקודמת.
בסה”כ, הכתבה הכי קרובה לדיווחים בארץ היא זו מהוול סטריט ג’ורנל, שהוא עיתון תומך מקיין ולכן אופטימי יותר לגבי סיכוייו, והיא מ-17, לפני קולין פאוול.
עוד הוכחה לחוסר הרצינות של העיתונות בארץ, לדעתי.
ההתבטאות שלו בעניין המוסלמי גובלת בהתחסדות או בהיתממות.
אין צמצום של פער, זו מישאלת-לב של הרפובליקאים. אני מתכוון לפרסם רשומה מורחבת בעניין הזה, אולי במהלך הלילה.
עניין ה’וול סטריט ג’רנל’, סברתך, סיון פ, היא סברת-כרס. העמודים האדיטוריאליים של הג’רנל תומכים במקיין. עמודי החדשות, אם בכלל, נוטים לאובמה. מקצועיותם ויושרם אינם עומדים לפי שעה בספק. בניגוד לעתונות הישראלית, יש הפרדה הרמטית בין אדיטוריאלי לחדשותי. אולי זה ישתנה בעתיד, אולי זה אפילו משתנה והולך. אבל בינתיים לא הבחנתי בשום סימן.
אפקט ברדלי? אני מתייחס אליו בפיקפוק. היו מדינות בבחירות המקדימות שבהן הסקרים חזו לאובמה נצחון דחוק, והמצביעים העניקו לו נצחון מוחץ. אין זאת אומרת שאמריקה נעשתה עיוורת צבעים, אבל לכל הרוחות, בברזיל יש הרבה יותר שחורים מאשר באמריקה. אנא העירו-אותי באמצע כל לילה אם תשמעו על מועמד שחור לנשיאות בברזיל. אתם יודעים מה, אפלו מועמד שחור לראש עיריית סאו פאולו.
אין צמצום של פער, זו מישאלת-לב של הרפובליקאים. אני מתכוון לפרסם רשומה מורחבת בעניין הזה, אולי במהלך הלילה.
עניין ה’וול סטריט ג’רנל’, סברתך, סיון פ, היא סברת-כרס. העמודים האדיטוריאליים של הג’רנל תומכים במקיין. עמודי החדשות, אם בכלל, נוטים לאובמה. מקצועיותם ויושרם אינם עומדים לפי שעה בספק. בניגוד לעתונות הישראלית, יש הפרדה הרמטית בין אדיטוריאלי לחדשותי. אולי זה ישתנה בעתיד, אולי זה אפילו משתנה והולך. אבל בינתיים לא הבחנתי בשום סימן.
אפקט ברדלי? אני מתייחס אליו בפיקפוק. היו מדינות בבחירות המקדימות שבהן הסקרים חזו לאובמה נצחון דחוק, והמצביעים העניקו לו נצחון מוחץ. אין זאת אומרת שאמריקה נעשתה עיוורת צבעים, אבל לכל הרוחות, בברזיל יש הרבה יותר שחורים מאשר באמריקה. אנא העירו-אותי באמצע כל לילה אם תשמעו על מועמד שחור לנשיאות בברזיל. אתם יודעים מה, אפילו מועמד שחור לראש עיריית סאו פאולו.
דברי פאוול על המוסלמים, יוסי, אינם התחסדות ואינם היתממות. הם חלק מן האתוס האמריקאי.
הופתעתי..!!!
משום מה היה לי הרושם שאתה אוהד (בלשון המעטה )
את אובמה…
מדוע על כן אינך אוהד אותו ?
אמיר ג — אכתוב על זה רשימה בשבוע הבא. תודה
לפני שבועיים או שלושה שמעתי אמרה האסטרולוגית מרים בנימיני (יום ו’, רשת ב)שמערך הכוכבים של מקיין ביון הבחירות טוב יותר מאשר של אובמה. נראה לי שזו דרך ראויה לנבא את תוצאות הבחירות. לא פחות טובה מן הסקרים.
ימים יגידו
העובדה שאובמה או מקיין מובילים זה על זה בכך וכך אחוזים בקרב כל המצביעים אינה חשובה. ארה”ב מחולקת למדינות ורוב בכל מדינה מעניק את כל הקופה למועמד אחד ויחיד. הבעיה המרכזית בשיטה הזו היא שהיא “מגבירה רעשים”; בכל סקר, אפילו נהדר, מצוין וחסר אפקטי פרדלי הוא, יש שגיאה שתלויה במספר הנסקרים. אילו היו נערכות בחירות כלליות רגילות הארה”ב הרי ששגיאה של 4% בסקר נהדר שכזה היתה מתבטאת בסיכוי של 4% בתוצאה הסופית. אולם בשיטת המדינות שגיאה של 4% תבוא לידי ביטוי בסיכוי של שורש ריבועי של 4% קרי – 20% לטעות בתוצאה הסופית המתקבלת…
כל הסקרים במדינות המתנדנות מעניקים לאובמה את מירב הסיכויים. לכאורה הסיכוי הסטטיסטי שהטעות הסטטיסטית תיטיב עם מקיין בכל או רוב המדינות הקריטיות, קטן. תוכל לראות באתר המצויין 538 ניתוח סטטיסטי של הסקרים.
לדעתי, העניין סגור מאז המשבר הפיננסי. לא יעזור כלום, הבחירות מוכרעות על ידי הכלכלה, ושם בוש פישל בגדול. לגעתי, מקיין אינו בוש, אבל הוא משלם את מחיר השחיתות וההשחתה של 8 השנים האחרונות.
כתבתי פה שהעדפתי את קלינטון על פני אובמה משום שאובמה דומה לבוש של שנת 2000 שבא לעשות סדר ומידת הענווה של צריכה שיפור, אבל בבחירה בינו לבין מקיין-פיילין נראה לי שהתשובה ברורה.
יואב, תודה על מאמריך המצויינים.
אבל נראה לי שהתמונה הבאה שצילמתי השבוע בחנות סבן אילבן בשיקגו רומזת מיהו המועמד המוביל
http://picasaweb.google.com/firstuser/Chicago?authkey=WhKMt-5_qGA#5259113904821136882
יכול להיות שצמצום הפערים בסקרים שאליו התייחסו כאן מספר פעמים בתגובות מבוסס על משהו אחר, אבל הנקיבה במספר 3% שולחת אותי לסקר גאלופ שפורסם (בין היתר, אני מניח) בפוקס ניוז.
בסקר הזה (שוב, אני מתבסס פה רק על מה שראיתי בפוקס ניוז) אובאמה הוביל בהפרש של 10% על מקיין (55-45 אם אני זוכר נכון) בקרב הנשאלים שהם registered voters, אבל לפי ניתוח על-פי מאפיינים שונים רק ב3% בקרב נשאלים שצפוים לצאת ולהצביע בפועל.
ההבנה שלי בסקרים וכו’ ללא ספק לא טובה, אבל נשמע לי כאילו זה כר די-פורה לטעויות בניתוח ולמשאלות לב וכו’.
יואב, מקבל לחלוטין את תוכחתך לגבי ה”וול סטריט ג’ורנל”, שכנראה אכן בחנתי מתוך אמות המידה של העיתונות בארץ (שלגביה אני דווקא סבור שצמצום הפער הוא משאלת ליבה).