Archive for the ‘הדמוקרטיה הישראלית’ Category

כשהקבינט היה חדר ההלבשה של המלך וראש הממשלה היה רק ״השר הראשון״

יום שישי, יוני 18th, 2021

הבריטים מציינים עכשיו 300 שנה למינוי ראש הממשלה הראשון מאז ומעולם. כל ראשי הממשלה באשר הם למדו משהו מן האנגלים, לפני שהתחילו לנסות להידמות לנשיאים אמריקאיים. לאחר 12 שנה של ראש ממשלה נשיאותי, ישראל חוזרת אל המקורות, כאשר ראש הממשלה היה ״ראשון בין שווים״

האיש שהמציא את ראשות הממשלה, והנחיל אותה ל-54 בריטים: רוברט וולפול, ׳השר הראשון׳ של המלך ג׳ורג׳ הראשון (1742-1721)

המשך…

שמונה בינואר, 1952. היום הפשיסטי. הפקודה. הימין הפטריוטי נגד השמאל הבוגדני והערבים שלו

שבת, יוני 12th, 2021

היום הפשיסטי ההוא, שמונה בינואר 1952. (הצילום נערך לצורך זיהוי. הלוגו של העיתון הועבר שמאלה. צילום מלא של העמוד הראשון ניתן למטה)


׳הבוקר׳, בטאון הציונים הכלליים, יומיים לאחר פקודת בגין, תשעה בינואר 1952

ביום א׳ יהיה אפשר לשמוע במליאת הכנסת הזכרות בלתי פוסקות של מספרי המנדטים ושל מספרי הקולות בבחירות. הם יוזכרו, כדי לכפור בלגיטימיוּת של ממשלת ההפכים החדשה (אני אינני מתפעל מהרכבה, או מתהליך הקמתה).

הם יזכירו את הישענותה על קולות ערביים, או לפחות ירמזו רמיזות עבות.

זה הזמן להיזכר מה ניסתה לעשות לפני 69 שנה סיעה פרלמנטרית של שמונה מושבים, 6.6% של הקולות, שמחלציה בקע המחנה הלאומי.

זה אינו רק עניין של אסוציאציה. נאום מנחם בגין בכיכר ציון בירושלים, במהלך הדיון במליאת הכנסת על השילומים מגרמניה, טיפטף רעל אל ורידיה של הפוליטיקה הישראלית. אף כי הוא עצמו לא חזר עוד על ההסתה ההיא, וציית בשנים הבאות לכללי השיטה הפרלמנטרית, הוא החיה ביום ההוא את תרבות הסיקריקין, שהיתה שזורה כחוט השני בתנועת ז׳בוטינסקי כמעט מיומה הראשון (בשום פנים לא רק בה).

אני חושב שאפשר לטעון, כי אם היה יום פשיסטי בתולדות המדינה, זה היה היום. בו, מנהיג של סיעה פרלמנטרית קטנה, קטנה אפילו יותר מן הסיעה הבולשביקית בדומה הרוסית ב-1917, איים במלים מפורשות לחלוטין להפיל את הממשלה החוקית בכוח הזרוע. הוא כפר בריבונותה, חידש בהבל פיו את המחתרת המזוינת של ימי המנדט, והודיע כי ישתמש בכוח הזה כדי לכונן דיקטטורה.

העמוד הראשון של ׳חרות׳, שמונה בינואר 1952 (מאוסף העיתונות היהודית והעברית של הספריה הלאומית)

״כאשר יריתם בנו בתותח אז [אלטלנה, 1948] נתתי פקודה, לא!

״היום אתן את הפקודה, כן!

״אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע גם אנו רחמים כלפי מוכרי דם אחינו והורינו.

״זו תהיה מלחמה לחיים או למוות.

״למען השם, עריצים אטומי לב, חוסו על העם הזה, בטרם תיפתח הרעה. אותנו לא תכניעו, כי אין כוח בעולם שיכניע את כוח חיילי האצ”ל, היום הזה אני מודיע לכם כי לא תְהִי עוד ממשלה יהודית, ולא תהיה לכם הזכות המוסרית בישראל. ממשלה זו, שתפתח במשא-ומתן עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון״.

הציטוטים האלה לקוחים מן העמדו הראשון של ׳חרות׳, בטאון תנועת החרות. אין כמעט ספק שאף כי הטקסט הופיע בעמוד חדשות, הוא נערך ושוכתב. הוא שונה במידת מה מציטוטים שהופיעו בעיתונים אחרים.

׳הארץ׳ הביא מפי בגין את המלים ״היום אתן את הפקודה, דם!״, לא את ״הפקודה, כן!״ גם ׳הארץ׳ וגם ׳הבוקר׳ (בטאון הציונים הכלליים) ייחסו לבגין את המלים ״זו תהיה ממשלה שתבסס את שלטונה על רימון וכידון מתוצרת גרמניה״, לא סתם ״רימון וכידון״.

התנהגותו של בגין, בתוך המליאה ומחוצה לה, עלתה לו ימים מספר ימים אחר כך בהרחקה ממושב הכנסת. העתון ׳חרות׳ הכריז פחות או יותר על קץ הדמוקרטיה. הוא הטעים שההצבעה על ההרחקה היתה ברוב דחוק של ״56 קולות חברי מפא״ י ודתיים (כולל 5 ערבים)״.

כולל חמישה ערבים.

׳חרות׳ מדווח על החלטת הכנסת להרחיק את מנחם בגין עד סוף המושב. היא התקבלה, הודיע העיתון, בין השאר בזכות חמישה קולות ערביים. העיתון לא טרח לדווח, ששלושה ערבים אחרים הצביעו גנד ההרחקה. 22 בינואר 1952

בגוף הידיעה העיתון כתב על ״ערביי מפא״י״. (חברי הכנסת הערביים שהצביעו לטובת הרחקתו של בגין היו שייכים לרשימות חמולתיות, שהיו קשורות בטַבּוּרן במפא״י. זו היתה תופעה אופיינית של ימי הממשל הצבאי. הן נעלמו רק בשנות ה-70.) שלושה חברי כנסת ערביים נוספים, אחד ממפ״ם ושניים מן המפלגה הקומוניסטית, הצביעו נגד הרחקת בגין.

כאן איסטנבול, כאן קְפוֹץ

שבת, יוני 29th, 2019

מפלגה זקנה גדולה וּמתכווצת חוללה השבוע נס: מפא״י הטורקית קמה לתחיה בבחירות עירוניות. אולי מפא״י המקורית יכולה ללמוד לקח או שניים

אֶקרֶם אימאמוֹאוּלוּ באימוג׳י של לב, על רקע דיוקנו של אטאטורק. ״היסטוריה״, מכריז עתון האופוזיציה הזה למחרת נצחונו המוחץ של אימאמואולו בבחירות לראש העיר של איסטנבול. הכותרת שמתחת מכריזה ש-1923 לא הוליכה ל-2023. התאריך הראשון ידוּע לכל טורקי מתחיל. בשנה ההיא סיים אטאטורק את שלטונה הנומינלי של השושלת העות׳מנית והקים את הרפובליקה החילונית, שטאייפ ארדואן משתדל בכל כוחו להרוס, אולי בזמן לחגיגות יום המאה

המשך…

מִנחָה ל׳הארץ׳

יום שלישי, יוני 18th, 2019

מאה שנה מלאו לו, וההֶשׂג הוא לא פחות ממרעיש בהתחשב בזה שחייו היו תלויים לו מנגד מיומו הראשון. כבר ביום ההוא התחיל הדיון המעניין מאוד בשאלה מה צריכים להיות גבולות הפתיחוּת של עיתון רציני. ״יש גבול ל׳חופש הדעות׳״, כתבו מייסדי ה׳הארץ׳. אכן יש, ואין זה מאוחר מדיי לחזור וּלכונן אותם. אבל זה הזמן לחגיגת ניצחון ראוּיה בהחלט. הוא בבת עינם של מגיני הדמוקרטיה 

המשך…

פובדונוסצב: חשיכה מחפשת אידיאולוגיה

יום שלישי, ספטמבר 25th, 2018

ההתקפה הרב-יבשתית על הדמוקרטיה הליברלית נעה עכשיו בצירים מסוכנים. לא, לא כל מבקריה הם ״פשיסטים״, גם אם הם מצידם מאמינים שכל הליברלים הם ״אליטיסטים״ – אבל מתחילות להסתמן תכונות של מה שאומברטו אֶקוֹ קרא ״הפשיזם הנִצחי״. אנחנו מארחים כאן את השׂונא הגדול ביותר של הדמוקרטיה בזמן המורדני, רוסי קודר שלא האמין באדם או בִ‏‎‎ּתבונתו. שמו היה קונסטנטין פּוֹבֶּדוֹנוֹסְצֶב, והוא חינך שני קיסרים רוסיים. דמוקרטיה, הוא אמר, היא ״הכזב הגדול ביותר של זמננו״

קונסטנטין פּוֹבֶּדוֹנוֹסְצֶב, הארכי-ריאקציונר שניסה לבלום את מהלך ההיסטוריה (המקור: וויקיפדיה)

המשך…

הו-הא מי זו באה? מפלגת השלטון הטבעית

יום שישי, מרץ 20th, 2015

ההכרזה התעכבה. היא יכלה לבוא עוד לפני עשר שנים. אבל עכשיו זה ברור בהחלט. מפלגת העבודה אינה מסוגלת להגיע לשלטון. התקווה לשינויים פוליטיים מתרכזת עכשיו כמעט כולה בקרב הימין. הפיכת הליכוד למפלגת השלטון הטבעית תאפשר לו, יום אחד, להתמתן. מפלגת העבודה מתקרבת אל הרגע הבלתי נמנע בחייו של כל אורגניזם: הסוף. אחריה? לא בהכרח המבול

המשך…

המפלגה הגדולה הזקנה: הָיֹה הָיָה רעיון, וּראו, איננו עוד

יום רביעי, מרץ 18th, 2015

בהודו וּבישראל, מפלגות שלטון טבעיות, שהשיגו עצמאות ושלטו לנצח, תוהות אם נשארה רוח חיים באפן. בין ראהול גאנדהי ליצחק הרצוג מתברר שיעור השקיעה. וכן: היה היו נוצרים-דמוקרטים ואפילו מפלגה שקראה לעצמה ״מאוחדת״

rahul_prince

הנסיך לבית גאנדהי. סבא רבא, סבתא ואבא היו ראשי ממשלה. זה היה טבעי בשביל מפלגת השלטון הטבעית. ראהול (בצילום מימים טובים יותר) עמד לרשת. לא עוד. המפלגה הטבעית טבעה

המשך…

כחלון לשלטון

יום רביעי, מרץ 18th, 2015

פרטי המזימה לגזול את ראשות הממשלה מן הגושים הגדולים, ולהעביר אותה לידי המפלגה החמישית בגודלה. זה כבר קרה, בבריטניה, באיטליה וביפאן. מדוע לא כאן ועכשיו?

רמזי ירמוז לנו רמז. ראש ממשלת בריטניה בשנות השפל הגדול, רמזי מקדונלד, עמד בראש סיעה של 13 חברים. לשותפת הבכירה בממשלתו היו 470

רמזי ירמוז לנו רמז. ראש ממשלת בריטניה בשנות השפל הגדול, רמזי מקדונלד, עמד בראש סיעה של 13 חברים. לשותפת הבכירה בממשלתו היו 470

 

המשך…

איך (כמעט) הכול התחיל, ואיך זה ייגמר

יום ראשון, מרץ 15th, 2015

הרהורים ואסוציאציות על בחירות 2015, המזכירות לעתונאי מזדקן את הבחירות של ילדותו המוקדמת (1961) ושל נעוריו המאוחרים (1981). לא כל מה שהיה הוא שיהיה, אבל לפחות חלק. יומן המסע של שמעון שיפר מ-1999 מאשר את החשד, שבנימין נתניהו עדיין מתכונן לקדנציה שניה, ולא איכפת לו לקרוע את החברה הישראלית לגזרים. הוא מוצא שותפים בשמאל, ובייחוד ברכבת חנין זועבי, הדוהרת בעונג אל התהום. דוברו הרהוט ביותר הוא כנראה מישהו שאפילו לא קיבל שקל אחד בשכר טרחתו, מר קיריל ספוקויני (מי?)

המשך…

האם ישראלים צריכים לקנא בהודו

שבת, מאי 24th, 2014

הבחירות ההיסטוריות בהודו הדיחו את השושלת הפוליטית המפורסמת ביותר של זמננו, אבל הן הנחילו רוב מוחלט בפרלמנט למפלגה שקיבלה פחות משליש הקולות. יציבות על חשבון יציגות

הנדנדה ההודית. ברקע נראה מושב הפרלמנט של הודו בניו דלהי (מורשת אדריכלית של השלטון הבריטי). בחזית, נרנדרה מודי מכריע ללא קושי את האופוזיציה המצומקת. ראהול גאנדי נתלה במושב, ומעליו נראים מנהיגי שלוש המפלגות האזוריות הגדולות ביותר,  ראשי הממשלה (צ׳יף מיניסטר) של אודישה/אוריסה, של טאמיל נאדוּ ושל מערב בנגל. כולם חוץ מראהול נהנו משיטת הבחירות הבריטית של הודו, אשק העני׳ה להןם הרבה יותר מושבים ממה ששיטת הבחירות הישראלית היתה מעניקה (קריקטורה בעתון ההינדי Jagran, המופיע בעשרות מהדורות מקומיות בצפון הודו)

הנדנדה ההודית. ברקע נראה מושב הפרלמנט של הודו בניו דלהי (מורשת אדריכלית של השלטון הבריטי). בחזית, נרנדרה מודי מכריע ללא קושי את האופוזיציה המצומקת. ראהול גאנדי נתלֶה במושב, וּמעליו נראים מנהיגי שלוש המפלגות האזוריות הגדולות ביותר, ראשי הממשלה (צ׳יף מיניסטר) של אודישה/אוריסה, של טאמיל נאדוּ ושל מערב בנגל. כולם חוץ מראהול נהנו משיטת הבחירות הבריטית של הודו, אשר העניקה להם הרבה יותר מושבים ממה ששיטת הבחירות הישראלית היתה מעניקה (קריקטורה בעתון ההינדי Jagran, המופיע בעשרות מהדורות מקומיות בצפון הודו)

המשך…