Archive for the ‘הבחירות לנשיאות בארה”ב 2012’ Category

זהו זה, גם פלורידה: נצחון אובמה הושלם

יום שבת, נובמבר 10th, 2012

עשרה בנובמבר 2012, אחת אחה”צ שעון וושינגטון, שמונה בערב שעון ישראל. לצפיה בצילום מוגדל הקישו-נא כאן. (המקור: צילום מסך, אתר הרשת של NBC)

מניין הקולות בפלורידה אמנם עדיין לא הסתיים, אבל הפרש הקולות גדל במידה כזאת שרשתות הטלויזיה הכריזו סוף סוף על המנצח: ברק אובמה. הפרש הקולות קטן מזה שהשיג אובמה ב-2008 (רבע מיליון), או מזה שהשיג ג’ורג’ בוש הבן ב-2004 (380 אלף) — אבל מי שזוכרים את 571 הקולות שהפרידו בין בוש לגור ב-2000 יחשבו את 75,000 הקולות המפרידים עכשיו לנצחון עצום.

כך או כך, זה נצחון גדול. כמעט כל הסוקרים — גם אלה שהניחו את נצחון אובמה בבחירות הכלליות — חזו את תבוסתו בפלורידה. אבל גם פלורידה השתנתה. ההסבר הסביר ביותר הוא התרבותם של מצביעים היספאניים לא-קובאניים. הקובאנים ידועים בנטייתם למפלגה הרפובליקאית, אבל הם אינם נהנים עוד ממונופול פוליטי בדרום פלורידה.

בסך הכול, יש לנשיא אובמה יתרון בערך של 3.2 מיליון קולות, או שלושה אחוזים. לא הפרש ענקי, אבל סולידי בהחלט. נשיאים בדרך כלל אינם נבחרים ברוב עצום בארה”ב. אפילו פרנקלין רוזוולט הגדול קיבל רק 53% של הקולות ב-1944, בעיצומה של מלחמת העולם השניה.

המתבוננים במפה יתרשמו מריבוי הכתמים האדומים, המציינים (אירונית) את המפלגה הרפובליקאית. הם משתרעים על חלק גדול יותר של היבשת מאשר הכחולים, הדמוקרטים. אבל זה עניין רגיל. ההינטרלאנד האמריקאי אמנם רפובליקאי, ובדרך כלל אוכלוסייתו דלילה הרבה יותר. לדמוקרטים יש בפעם הראשונה אחיזה יציבה במערב (קולורדו, נוואדה) והגמוניה כמעט מלאה באזורים התעשיתיים של המערב התיכון. אחיזתם בצפון המזרח טוטלית, ממש כמו אחיזתם של הרפובליקאים בדרום העמוק, מחוץ לפלורידה.

בחבר האלקטורים קיבל אובמה 332 מושבים. מעט מאוד אנשים האמינו שהוא יגיע אל המספר הזה. אלה תוצאות לא צפויות, מרשימות מאוד — אבל הן כשלעצמן אינן מעניקות מנדט ביצועי לאובמה. הוא מוסיף להיות תלוי במשוואת הכוח בקונגרס, שאינה מבשרת לו טובות. היא גם אינה מבטיחה אותו מפני גל-הנגד הרגיל של אמצע הקדנציה. המפלגה השלטת נוטה לאבד כוח, לפעמים הרבה כוח, בבחירות לקונגרס באמצע כהונתו השניה של הנשיא. אין סיבה להניח שזה לא יקרה גם הפעם. קרה אפילו לרונלד רייגן, ב-1986.

המניין הסופי של הקולות כנראה לא יושלם עוד ימים אחדים.

המפלגה הרפובליקאית מתגרשת מאמריקה

יום שבת, נובמבר 10th, 2012

לימין האמריקאי לא היתה אלא אובססיה אחת בארבע השנים האחרונות: להיפטר מברק אובמה, ויהי מה. הכשלון של השבוע הוא יותר מעוד תבוסת בחירות אחת. הוא ביטוי של ניתוק יוצא דופן מן המציאות. שעות אחדות לפני שהכול הסתיים, מספר עצום של פעילים, של יועצים ושל פרשנים האמינו בנצחון גדול, ”ללא כל ספק“. הם חדלו להבין את אמריקה

המשך…

סודות הנצחון: מדע הבחירות והדמוגרפיה

יום רביעי, נובמבר 7th, 2012

אובמה קם לתחיה, אבל יתקשה לטעון למנדט. מקץ שנה וחצי של מאבק בחירות מעייף ויקר להחריד (אולי ששה מיליארד דולר), הבוחר האמריקאי השאיר הכול כשהיה. הסדר הפוליטי שלא היטיב לשרת את אמריקה מאז 2010 יוסיף לשרת אותה לפחות עד 2014

שבעה בנובמבר 2012

המשך…

”אולי העם האמריקאי מבשל משהו בשקט, מבלי שנרגיש“

יום שלישי, נובמבר 6th, 2012

מנחש משקיף פוליטי אחד, שנאלץ לוותר על ודאויות ולעבור לאינטואיציות. הנתונים הסטטיסטיים מראים שברק אובמה יחזור וייבחר. אבל אם כך, מדוע הרפובליקאים שופעים כל כך הרבה בטחון? ומדוע אובמה מגלה חרדה? מערכת הבחירות היקרה ביותר בדברי ימי האדם הסתיימה, אולי בלי הכרעה של ממש

המשך…

למי שרקה סאנדי

יום שבת, נובמבר 3rd, 2012

כאשר הסקרים והדגמים לא עוזרים, אין בררה אלא לפנות אל מזג האויר. סופת הוריקן בלתי צפויה, באמצע הסתיו, כנראה עזרה לנשיא אובמה, לפחות במובן הזה שהיא בלמה את תנופת מיט רומני. נכון להבוקר: שוויון למעשה עם סימנים קלים של תזוזה לטובת הנשיא. אבל אל תאמינו. לאיש אין מושג מה יקרה ביום שלישי. זה הזמן לניחושים מלומדים

כך נראתה לינדנהרסט, לונג-איילנד, מזרחה מניו יורק, בבוקר שלאחר סאנדי. על העמוד הראשון של ‘ניוזדיי’, שלושים-ואחד באוקטובר

“גיהינום צרוף”, מכריזה הכותרת ב’סטאר-לדג’ר’, העתון הגדול ביותר בניו ג’רזי, המופיע בעיר ניוארק, אחד בנובמבר 2012

המשך…

גן-החוחים של ברק אובמה, או Give ‘Em Hell, Barry (אם זה עוד יעזור)

יום שישי, אוקטובר 26th, 2012

לנוכח תנופת התאוששותו של מיט רומני מתחילה להתגנב חרדה אל מסע הבחירות של הנשיא. ”הישארו אתי“, הוא הפציר השבוע במצביעים במדינת אוהיו. הוא מנהל מסע בחירות אגרסיבי ואישי, ויריביו מאשימים אותו בסגנון ”לא נשיאותי“. הדילמה הנצחית של נשיאים במצור: להילחם, או לשמור על ההילה. בזמנים כאלה פוליטיקאים מחפשים את הרי טרומן, ומתנחמים בהצלחתו להביס את הציפיות הטבעיות

המשך…

חיבת ציון

יום שלישי, אוקטובר 23rd, 2012

הוויכוח השלישי והאחרון בדרך לנשיאות ארה“ב הניב נצחון ברור לאובמה, על פי הסקרים. אבל האם ויכוח על ענייני חוץ באמת משנה, בארץ שרק ארבעה אחוזים ממצביעיה, או פחות, חושבים ענייני חוץ לחשובים? התוצאה הבולטת ביותר: הסכמה לבבית על אהבה צרופה לישראל, שכמותה לא נראתה אי פעם אפילו בימי בחירות

עתון בקולורדו, אחת המדינות המתנדנדות האחרונות במירוץ לנשיאות, מדווח על “זיקוקי דינור” בוויכוח הטלויזיה השלישי ואחרון בין הנשיא אובמה ובין מיט רומני. אל תאמינו לחיוכים ולחיבוקים. כל הסימנים מעידים, שהם לא כל כך סובלים זה את זה

המשך…

חתולים זכרים בסימטה חשוכה

יום שבת, אוקטובר 20th, 2012

היתכן שזכויות נשים יחרצו את גורל הנשיאות? סקר חדש מראה, שהפלות מלאכותיות הן הנושא החשוב ביותר בעיני נשים ב-12 “המדינות המתנדנדות“, שבהן יוכרעו הבחירות. (ענייני חוץ ובטחון אינם מעסיקים אפילו אחוז אחד של הנשים.) מופע הטסטוסטרון של ברק ומיט השבוע לא ירשים את הנשים האלה. וזו הסיבה שרומני מנסה לרכך דימוי, ואובמה מנסה להזכיר מאיפה ולאן

המשך…

הנפילה

יום שבת, אוקטובר 13th, 2012

השבוע נשמטה הקרקע מתחת לרגליו של ברק אובמה. הוא נכשל במשימה החשובה ביותר של כל נשיא המנסה לחזור ולהיבחר: לתת סיבה טובה להצביע בעדו. זה יותר מכשלון של סגנון ושל יחסי ציבור. זה כשלון המעורר שאלות נוקבות על התאמה ועל אופי. העריקה מאובמה אל רומני מפתיעה בממדיה ובמהירותה. 27 יום לפני ההצבעה אובמה זקוק עד ייאוש למעידה של רומני. והנה ראו זה פלא, הוא אמנם מעד

המשך…

גנב את ההצגה

יום חמישי, אוקטובר 4th, 2012

מיט רומני היה מוכרח לנצח לפנות בוקר בוויכוח הטלויזיה הראשון עם הנשיא אובמה. מוכרח. והוא ניצח. חד וחלק. האיש שחזר ומעד בכל הזדמנות אפשרית עמד איתן על רגליו, וחבט ללא רחם. הנשיא היה חיוור ואובד עצות, ”לא רצה להיות שם מלכתחילה“. האם הקערה התהפכה על פיה? מוקדם להגיד, אבל לא מוקדם לנחש: התחיל שלב חדש, 33 יום לפני ההצבעה

הטבלואידים הימניים לא ידעו את נפשם במשחקי מלים למחרת הוויכוח. “מיט ישיר!”, הכריז ה’ניו יורק פוסט’, במשחק מלים על שמו של הטוען הרפובליקאי לנשיאות ועל המלה האנגלית “פגיעה” (hit). “ארבע שנות נחירה”, הכריז ה’בוסטון הרלד’ (למטה), ברמז לישנוניותו של הנשיא במרוצת הוויכוח, משחק מלים על “נחירה” ועל “עוד” (more), מ Four More Years, הקריאה המסורתית של תומכי נשיא הרוצה לחזור ולהיבחר. מעניין אגב שרוב עיתוני ארה”ב נמנעו מלהכריז על מנצח, לפחות בבוקר שלמחרת. זה אולי עוד ביטוי להתמעטות חשיבותה של העתונות הכתובה. נצחון רומני הוכרז בכל אולפן טלויזיה, בכל טוויטר עלי רשת

שערי העיתונים המופיעים כאן לקוחי מאוסף העמודים הראשונים של מוזיאון העתונות בוושינגטון

המשך…