קו המשווה

עיראק וראשים אינדיאניים על גבעת הקפיטול בוושינגטון מתחרים על ראשו של ‘פליין דילר’, עתון היוצא בקליבלנד, אוהיו 

 

בחורף 1993, הנשיא ביל קלינטון, שעתה זה הושבע, חנך את מוזיאון השואה באחד המקומות המובחרים ביותר בוושינגטון, על רחוב 14, מהלך דקות אחדות מן האוֹבֶּליסק של ג’ורג’ וושינגטון, בִּסמיכוּת מיידית לפארק הארוך והצר שבין גבעת הקפיטול לבית הלבן. היו אז אנשים, ביניהם גם יהודים, שהתנועעו על כורסותיהם במידה של אי-נוחות.

סוף סוף, השואה היתה מאורע אירופי, ולא היתה לה כל נגיעה לאדמת אמריקה. לעומת זאת, על אדמת אמריקה התרחשו שתי טרגדיות רצחניות עצומות ממדים מידי המהגרים האירופיים שכבשו אותה: הָעַבדוּת, שבשבילה נחטפו מיליונים מִכַּפריהם במערב אפריקה; ונישוּל האוּמוֹת הילידוֹת של צפון אמריקה, ה’אינדיאנים’. לפני שאמריקה מציבה מוזיאון ענקי בלב עיר בירתה לזִכרם של קרבנות אירופה, האין זו חובתה להנציח את זֵכֶר קרבנותיה שלה?

שחורים נשכו את שִׂפתיהם, ואינדיאנים נשכו את שפתיהם. אבל מוזיאון השואה נעשה מקור בלתי רגיל של השראה, מְקוֹם עֲלִיָה לרגל למיליוני אמריקנים וזָרים, מִקדָש של התייחדוּת ושל חינוך. כרגיל במקרים כאלה, המוזיאון היהודי (שממשלת ארה”ב לא השקיעה אף סנט אחד בבנייתו, הכול מִתרוּמוֹת – אבל הִקצתָה לו נתח נדל”ן אקסקלוסיבי) נַעשָׂה יעד של קִנאָה קונסטרוקטיבית. לא הרחק ממנו, ארגון של ארמנים-אמריקנים משלים והולך את בנייתו של מוזיאון השמדת העם הארמני. והשבוע נִפתַח רשמית ‘המוזיאון הארצי של האינדיאנים האמריקנים’. 

כמו מוזיאון השואה, גם הוא מקבל נדל”ן מובחר, בין גבעת הקפיטול למוזיאון התעופה והחלל, במקום ששום תייר מעולם לא הצליח לפסוח עליו. בניגוד למוזיאון השואה, זו אינה מתנה. ה’וושינגטון פוסט’ הזכיר לנו השבוע במאמר מערכת, כי באיזור עיר הבירה הופיעו יישובים אינדיאניים עוד “לפני 10,000 עד 20,000 שנה”. שרידים ארכיאולוגיים של הימים ההם נמצאים בלב וושינגטון ובפרווריה. כאשר נִכרוּ המִנהרוֹת של הרכבת התחתית, לפני 30 שנה, נִשלוּ ממעמקי האדמה כלי עבודה עתיקים.

אין עוד אינדיאנים באיזור וושינגטון, בוודאי לא בקהילות מוגדרות וּמוּכָּרוֹת. בכלל, מעט מאוד אינדיאנים בשליש המזרחי של ארה”ב, “מזרחה מן המיסיסיפי”, יושבים על אדמות אבותיהם. הם גורשו בהמוניהם במאה ה-19, לפעמים באמצעים שכיום היינו מכנים “טיהור אתני”, או אפילו “השמדת עם”. 

 

 

 

 

משתלם להיות אינדיאני?

יותר מֵחצי עָלוּתוֹ של המוזיאון האינדיאני באה מִקוּפּוֹת הממשלה הפדרלית. אבל השבטים האינדיאנים הצליחו לגייס בערך את עשירית הסכום. ממה? מֵהימורים. הטריטוריות החצי-אוטונומיות של האינדיאנים, או “שמוּרוֹת”, פטורות מן ההגבלות הפדרליות על הימורים, ובשנים האחרונות צצו בהן בתי קאזינו. “בלי הימורים היינו מפגרים עכשיו במרחק של שנות אור”, צוטט בשבוע שעבר ארני סטיבנס, יושב ראש התאחדות ההימורים הארצית של האינדיאנים (בעתון ‘הארטפורד קוּראנט’). פתאום מִשתַלֵם להיות אידיאני.

 

 

בדרך כלל לא כל כך מִשתַלֵם. לפי טיוטת דו”ח של הוועדה הממשלתית לזכויות האזרח, רמת הבריאות של אינדיאני אמריקני משתווה לזו של הנידחוֹת בארצות העולם השלישי. בחישוב לגולגולת, אלכוהוליזם בין האינדיאנים גדול כמעט פי שמונה מזה של שאר האוכלוסיה, מחלת השחפת נפוצה פי ששה וחצי, וּמַחלת הסַכּרת – פי ארבעה ויותר. יש שבטים שבהם חצי האוכלוסיה נגוּעים בסכרת. הָרָשוּת המספקת שירותי בריאות לאינדיאנים משקיעה בכל אחד מהם קצת פחות מ-2,000 דולר בשנה לעומת 5,000 דולר ויותר באוכלוסיה הכללית.

בקיץ שעבר הסכים הסנאט של ארה”ב על נוסח של התנצלות לאומית לפני האינדיאנים על “האלימות, ההתאכזרות וההזנחה” שהיו מנת חלקם במאות השנים האחרונות. בקיץ שעבר, ה’ניו יורק טיימס’ הביע את התקווה, שהקונגרס יסמוך את ידיו על ההתנצלות, והנשיא יחתום עליה, לפני 21 בספטמבר, מועד חנוכתו של המוזיאון בוושינגטון.

זה כבר לא יקרה, אבל הבניין המיוחד במינו, שבו ישכון המוזיאון, הוא אולי התחלה של תיקון היסטורי. סגנונו שונה במידה רדיקלית מן האדריכלות המודרנית של וושינגטון. הוא מעוצב כמו אוסף של צוקים ענקיים, מן הסוג שאפשר למצוא בשפע בדרום-מערב ארה”ב. אין בו זוויות חדות, אלא רק התעגלויות, כמו הצוקים אשר שייפה הרוח במרוצת הדורות.

 

 

ריבונות — ועשרה מיליארד דולר   ממשלת ארה”ב מכירה בקיומם של 24 שבטים אינדיאניים בתחומיה. הם מונים 1.6 מיליון חברים, ונהנים מדרגות שונות של ממשל עצמי. המספר הכולל של האינדיאנים מגיע לארבעה מיליון, והם שייכים ל-562 שבטים. יש עוד מיליונים שבעורקיהם זורם קצת דם אינדיאני. השבטים האינדיאנים חושבים את עצמם ל”אומות ריבוניות”. מוסדות השלטון שלהם אינם חלק מן הסידור החוקתי של ארה”ב, אלא הם קיימים זה אלפי שנים. בתחילת אוגוסט בערה חמתם של האינדיאנים להשחית, כאשר שמעו את ג’ורג’ בוש מֵקֵל ראש במקורות ריבונותם. הוא התבקש לפָרֵש את ה”ריבונות” האינדיאנית. הנשיא היסס, והמלים באו לו בקושי. “קיבלתם ריבונות”, הוא אומר, “ופירוש הדבר שאתם יישות ריבונית”. אבל האינדיאנים אינם חושבים, שהם “קיבלו” ריבונות. ריבונותם קדמה דורות רבים לכל ריבונות אחרת ביבשת אמריקה. זו מפת אריזונה, שכמעט שליש משטחה מוקצה לאומות אינדיאניות. שטחיהן מסומנים בצבעים כֵּהים. הרחבה מעניינת על האומות האלה אפשר למצוא באתר הרשת של העתון ‘אריזונה ריפאבליק’   הריכוז הגדול ביותר של אינדיאנים הוא במדינת ניו מקסיקו, בדרום-מערב ארה”ב. שם, חלקם באוכלוסיה מגיע ל-9.5%. כאשר האינדיאנים מצביעים בבחירות, הם נוטים לתמוך במועמדי המפלגה הדמוקרטית. אבל רובם הגדול אינם טורחים להצביע. הדמוקרטים מנסים השנה להביא אותם לקלפי — ובמידה פחותה גם הרפובליקנים. בבחירות צמודות מאוד, קולות אינדיאניים עשויים להכריע את הכף, לא רק במירוץ לנשיאות כי אם גם בהתמודדויות על מושבי סנאט. חצי מיליון אינדיאנים הגישו לפני שמונה שנים תביעה קיבוצית נגד משרד הפנים של ארה”ב על הזנחה פושעת של מורשתם. באמריקה, אחריותו העיקרית של משרד הפנים היא אדמות מדינה ושמורות טבע. ב-1871 הוטל עליו לפקח על ניצולן של אדמות האינדיאנים. הם טוענים, שהמשרד לא עמד במשימתו, ולא ניהל כהלכה פנקסים כדי לעקוב אחרי חוזי החכירה שהוציא, בייחוד לתעשיות הנפט, הגאז והמִכרוֹת. לפי התביעה נשמטו מידי האינדיאנים הכנסות של עשרה מיליארד דולר.

התפרסם ב’גלובס‘, 21 בספטמבר 2004

 

• מקורות על הרשת
• אתר הרשת של ‘המוזיאון הלאומי של האינדיאני האמריקני’ 
• האינדיאנים מתחלקים במורשתם עם העולם (‘אריזונה ריפאבליק’)
• הנאבאחו, השבט האינדיאני הגדול בארה”ב, מאוכזבים מתפקידם השולי במוזיאון (‘פארמינגטון דיילי טיימס’, ניו מקסיקו)
• מוזיאונים בארה”ב מחזירים מאות אלפי מוצגים לשבטים אינדיאניים — ומדפיהם מתרוקנים (‘וושינגטון פוסט’)
• תנאי המגורים של האינדיאנים — מן הגרועים באמריקה (‘וושינגטון פוסט’)
• זה קרה בסתיו 2004: אינדיאנים יוצאים למלחמה נגד יורשי לואיס וקלארק (AP)
• יוּשַב סכסוך טריטוריאלי בין שתי אומות אינדיאניות בדרום מערב ארה”ב (‘אריזונה ריפאבליק’)
• כיצד קאזינו שינה את חייו של שבט אינדיאני קטן (‘אריזונה ריפאבליק’)
• האינדיאנים של אריזונה תובעים זכויות מים (‘אריזונה ריפאבליק’)

 

 

This entry was posted on יום שישי, ספטמבר 24th, 2004 at 15:26 and is filed under מנהרת הזמן: הפוליטיקה של ההיסטוריה. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.