המרחק הֶעצוּם בין ישראל וּבין העולם החיצון – לא רק המרחק הפוליטי, כי אם בראש וּבראשונה המרחק המנטאלי – מתחוור היום ממש בִּמלוא עוצמתו.
מנכ”ל קרן המטבע הבין לאומית הכריז היום (בנאום בקואלה לומפור, מלזיה), כי המערב המתועש כבר שקע אל “שפל” – שפל במובן של depression, שפל במובן של “השפל הגדול” של שנות ה-30. דומיניק סטראוס-קאהן הוסיף, כי “הגרוע ביותר יתכן”.
זו היתה הפעם הראשונה שהכרזה כזאת בקעה מן הפִּסגה של המערכת המונטארית הבין לאומית. אמנם בשבוע שעבר, ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון השתמש במלה האיומה ההיא, depression, אבל יועציו מיהרו להסביר שהוא נכשל בלשונו, ולא התכוון.
איך בדיוק מגדירים “שפל”? זה עניין שכלכלנים לא נדרשו אליו זה שבעים-וחמש שנה. אבל לשפל יש כמה תכונות חשובות:
* קודם כול, אורכו. “מיתון” נמשך בדרך כלל שניים או שלושה רבעונים, מיתון “חריף” יכול להימשך שנה וחצי (זה היה למשל המיתון של אמצע שנות ה-60 בישראל, בואך מלחמת ששת הימים). שפל יכול להימשך שנים אחדות.
* שנית, התמוטטות המחירים והציפיות למחירים. לזה קוראים “דפלאציה”. כאשר יש דפלאציה אנשים נמנעים מלקנות מוצרי-צריכה לא-חיוניים, או חיוניים פחות, מפני שהם מניחים כי הם יעלו פחות בשבוע הבא, בחודש הבא, בשנה הבאה.
* שלישית (ולא שלישית נפרדת, כי אם שלישית מחוברת ל”שנית”), האבטלה חוצה גבולות נורמליים. בימי השפל הגדול בארה”ב בשנות ה-30, רבע מכוח העבודה היו מובטלים. כרגע שיעור האבטלה עומד על 7.2%, וחוזים שהוא יעלה עד תשעה אחוזים ויותר לפני סוף השנה. השיעור הזה הוא ממוצע ארצי. יש בארה”ב כבר עכשיו אזורי תעשיה היסטוריים, בייחוד במערב התיכון, שבהם האבטלה מגיעה עד חמישה עשר אחוז ויותר. במערב אירופה, שיעורי האבטלה הם בדרך כלל גבוהים יותר בימי שגשוג, וממילא יהיו גבוהים יותר בימי משבר.
* רביעית, אין אשראי. בנקים חדלים להלוות. בהיעדר אשראי, אין פעילות כלכלית. זה מה שהיה בשנות ה-30, והיסטוריונים כלכליים נטו להטיל את האשמה על הממשלה, שנמנעה מלהתערב עד שהיה הרבה יותר מדיי מאוחר. הפעם כמעט כל הממשלות התערבו, אבל האשראי אינו מתחדש.
שימוש הלשון של סטראוס-קאהן היה אולי מטאפורי יותר ממדעי, אבל הוא המחיש את חוסר האונים של המערב מול האִיום הגדול ביותר על שגשוגו ועל אורח חייו מאז מלחמת העולם השניה.
בוושינגטון, הנשיא אובמה מנסה בכל כוחו – לאחר שבמשך שבועיים ניסה רק בחלק לא גדול של כוחו – להביא את הקונגרס לאימוץ תכנית-חילוץ חדשה, העומדת לעלות בין 800 ל-900 מיליארד דולר. הבוקר (שעון ארה”ב) הוא אמר בנאום פומבי במדינת אינדיאנה, שאם הקונגרס לא ימהר מאוד, אסון עצום ממדים אורב לפִתחה של אמריקה.
הנה קטע ממה שאמר:
המצב שבו אנחנו שרויים חמור מאין כמותו. ירשנו משבר כלכלי עמוק וּמסוכן במידה שלא נראתה מאז השפל הגדול. כלכלנים מכל גוֹנֵי הקשת מזהירים, כי אם לא נמהר לפעול, מיליוני מקומות עבודה יאבדו, ואחוזי האבטלה יגיעו לשתי ספרות. יותר אנשים יאבדו את בתיהם ואת ביטוח הבריאות שלהם [בארה”ב, כמעט בכל המקרים המעסיק מממן את ביטוח הבריאות. ממילא, כשאדם מאבד את מקום עבודתו, הוא מאבד גם את זכאותו לטיפול רפואי ללא תשלום].
ושימו-נא לב למשפט הבא של הנשיא:
ארצנו תשקע אל משבר, ואפשר כי בסופו של דבר לא נהיה מסוגלים להיחלץ ממנו.
אני רק יכול להציע כאן את הפרספקטיבות שלי. אני מאזין לפוליטיקאים וּלכלכלנים הרבה זמן, הרבה מאוד. בימי חיי מעולם לא שמעתי דיבורים כאלה. מעולם לא נתקלתי בפסימיות כזאת. מעולם לא ראיתי פחד גדול יותר שוֹרֶה על אנשים.
היש איזשהו ספק, צֵל-צִלוֹ של ספק, שישראל היא חלק מן המשבר הזה? שרוח-הקָדים הנושבת מן המדבר לא תפסח על קהילה אחת, על בית אחד?
חוסר אחריותם של הפוליטיקאים, המתמודדים עכשיו על השלטון בישראל, מעורר חרדה.
“בארבע הבחירות האחרונות בישראל ניצח מועמד שהבטיח לסיים את סכסוכה עם הפלסטינים. מחר, בפעם הראשונה זה עשרות שנים, ישראלים עשויים לבחור ראש ממשלה המבטיח לצאת למלחמה[. . .] לממשל אובמה נשקף סיכוי של ממש שיהיה עליו לנהל את מערכת היחסים השברירית ורבת-המדון ביותר עם ישראל זה עשר שנים, מאז שראש ממשלת ישראל היה… בנימין נתניהו”
(ג’קסון דיל, ‘וושינגטון פוסט’, תשעה בפברואר 2009)
|
אני קורא שמר נתניהו התחייב בימים האחרונים (1) להפיל את ממשלת חמאס, (2) לא להרשות מדינה פלסטינית, (3) לא לרדת מן הגולן. הוא גם הואיל לייעץ לנשיא אובמה להתבונן באיראן באמצעות שעון-עצר.
אני קורא שמר ברק מבטיח להיות התשובה הציונית ההולמת לוולדימיר פוטין, האַלָם הברוטלי גס הרוח, קַצַב צ’צ’ניה וכובש גרוזיה.
מר ליברמן עושה נפשות לשלילת אזרחותם של מיליון ערבים, ועל פי דיווח עתונאי ילדי בתי ספר ממתינים לו באשר הוא הולך בקריאות עידוד, “מוות לערבים”.
לבי כואב. ישראל מעולם לא התקרבה יותר אל פי התהום אגב הודעה שהיא להוטה לקפוץ. ישראל שנואה ומבודדת, לא-רציונלית ומתלהמת, היא תמיד דבר רע. אבל בימים של משבר סיסטמי, בימים שבהם שוררת הסכמה רחבה שהציוויליזציה המערבית נלחמת על נפשה, ישראל עומדת להחליט שיש לה חשק לִגְלוֹת לגלקסיה מנטאלית אחרת.
הנשיא אובמה הכריז בנאום ההשבעה שלו, כי ארה”ב תושיט את ידה לארצות שהוא לא נקב בשמן. אבל הארצות האלה, הוא אמר, יצטרכו תחילה לפתוח את אגרופן הקמוץ.
הבוחר הישראלי, אבוי, עומד להעניק מחר תשובה: היד הפתוחה במקצת עומדת להפוך לאגרוף קמוץ.
בזמן הזה, שום פאתוס אינו מופרז:
אחים, אחיות, המולדת בסכנה.
מכל מלמדיי השכלתי. מגיבים ידענים ורבי-ניואנסים תיקנו אותי לא פעם, הציעו לי תובנות מקוריות, והחכימו אותי. אני אסיר תודה להם. כתמיד, אני להוט לשמוע הערות לגופו של עניין, בין אם הן לרוחי ובין אם אינן.
אני מבקש להזכיר לאורחיי שהאתר הזה אינו ‘טוויטר’ (כלי מצוין כשלעצמו). אין לי כל עניין בהערות של 140 אותיות, בייחוד כאשר הן מסתיימות בסימן קריאה, ונוטפות סרקזם, וולגריות וחוסר דרך ארץ. מאחר שאין לי מונופול על הרשת — יש עוד שניים, שלושה אתרים חוץ מזה — אינני חושב שיש כאן צנזורה או פגיעה בחופש ביטוי. יש כאן רק כללי התנהגות.
אני מבקש שהמגיבים יואילו להימנע מ-140 אותיות. אין בזה צורך.
כמובן, כרגיל, זיהוי מלא, או לפחות ציון כתובת של אתר רשת, הם תנאים מקדימים לפירסום.
ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.
This entry was posted on יום שני, פברואר 9th, 2009 at 20:57 and is filed under \'טורים שהתפרסמו לאחרונה\'. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed.
You can leave a response, or trackback from your own site.
יתכן ששמעתי יותר מדי פוקס ניוז, אך האם יתכן שאובאמה מתחרפן מהביקורת על התוכנית הכלכלית (“הרי זה כל הרעיון של סיוע כלכלי — להוציא כסף. באמת — זה הרעיון”, אמר, כסטנדאפיסט)? הרי אם ארה”ב באמת במיתון כל כך חמור (ואני לא אומר שהיא לא) מה משנים כמה ימים לכאן או לכאן? יש תחושה שאובאמה מנסה להעביר בכוח את מה שקוראים לו בפוקס “חבילת שומן-החזיר”, שניסחו הדמוקרטים באופן שנראה כושל למדי, כי הוא יודע שאם הפעולה הראשונה שלו כנשיא תיכשל, הוא יאבד הרבה קרדיט.
דיסקליימר: אני סוציאליסט, אבל ראיתי הרבה פוקסניוז בימים האחרונים, ולא הרבה חוץ מזה, ולכן יכול להיות שדעותי מוטות ע”י הפרופגנדה הזולה שמועברת שם. אנא תקן אותי אם אני טועה. נניח, אם חבילת הסיוע היא לא שומן מביך. (עשרות מליונים למגרשי גולף? באמת?)
אלעד, אין כלל ספק שהממשל לא היטיב להציג את התכנית. פרשן רציני מאוד ברשת אן.בי.סי העיר הבוקר הערה מעניינת: הנשיא טעה כאשר הניח לחבר קונגרס אחד, “הנמצא שם מאז שאובמה היה ילד בן שמונה”, לכתוב את הצעת החוק כפי שאומצה בבית הנבחרים. הכוונה לדייוויד אובי, היושב ראש בן האלמוות של ועדת ההקצבות.
השינוי שהביא אובמה אינו חל כלל על ההיררכיה הדמוקרטית בבית הנבחרים. שם, מתוקף הכלל של “ותק קובע”, אוסף של דינוזאורים, שאי אפשר להזיז, מנהלים את תהליך החקיקה. הכלל אצל הדמוקרטים הוא שהחבר הוותיק ביותר בכל ועדה הוא אוטומטית יושב ראשה, והוא נשאר יושב ראש כל זמן שהוא רוצה להישאר.
אחת התוצאות היא הנסיון הציני לסחוט טובות הנאה למחוז בחירה, או לקבוצת אינטרסים, כמעט מכל חקיקה. זה קרה גם הפעם. אבל מוטב לזכור ש”שומן החזיר” נוגע לחלק קטן להפליא של התכנית.
האם צריך להאמין לנשיא, המזהיר מפני קטסטרופה? כן, ודאי, צריך להאמין. כל הסימנים הם שקטסטרופה ממשמשת ובאה. מאז תחילת המשבר אבדו כמעט ארבעה מיליון מקומות עבודה. הצריכה הפרטית — המנוע העיקרי של צמיחה בארה”ב — צונחת סמוך מאוד לאפס. ארה”ב נמצאת במלכודת יפאנית (המשבר שהסיג את יםפאן אחור בשנות ה-90 ובתחילת העשור). ממלכודות יפאניות קשה מאוד לצאת. היפאנים לא יצאו מהן.
כבר עברו יותר מ-20 שנה מאז נבחר ראש הממשלה האחרון שהצליח להשלים כהונה מלאה. בנוסף לזה יש מגמה ברורה של מיליטנטיות ולאומנות, מלווה בחוסר סובלנות כלפי כל מי ששונה. עכשיו גם מגיעה תקופה כלכלית לא פשוטה.
כאשר מערבבים יחד את המצרכים האלה (חוסר יציבות שלטונית, לאומנות, שינאת זרים ומיעוטים, ומצב כלכלי לא נוח) זה כבר ברור מאליו מה מהתבשיל שיוצא.
אם ליברמן לא ינצח את הבחירות הקרובות אז הוא ינצח את הבחירות הבאות. הכל ערוך לכבוד עלייתו של ליברמן אל מרכז הבמה. זמנים כאלה תמיד היו שעתם היפה ביותר של הליברמנים למינהם.
לפני כשבועיים שמעתי תוכנית רדיו מעניינת ב-BBC על המצב בברית המועצות לשעבר אחרי התפרקותה.
מסתבר שאחת מתופעות הלוואי היתה התפרקות של מערכת הבריאות, שהיתה – בדיוק כמו בארה”ב – מושתתת על מקום העבודה.
גיל המוות הממוצע של גברים צנח אחרי ההתפרקות, כאשר שירותי בריאות כבר לא סופקו בדרך הישנה ועוד לא סופקו בדרך החדשה.
מעניין – ונורא – לחשוב על תקופת המעבר עבור ארה”ב.
הקישור לתוכנית הזו כאן:
http://www.bbc.co.uk/radio4/factual/thinkingallowed/thinkingallowed_20090128.shtml
בהקשר הזה, להלן שני קישורים אל האתר של ה-NBER – המשרד הלאומי למחקר כלכלי. יושבת שם וועדה שתפקידה הרשמי הוא לתארך את תקופות השפל והגאות של המשק האמריקאי.
זה הדף עם התאריכים עד לשיא האחרון שהיה בדצמבר 2007: http://wwwdev.nber.org/cycles/cyclesmain.html
וזה מה שהם אומרים על הנוכחי
http://www.nber.org/cycles/dec2008.html
מספרים יבשים, אך למי שמתעניין בפרספקטיבה הסטורית.
תוכל לפרט במקצת על ההתוכנית הכלכלית של אובאמה (או להפנות למקור רלוונטי), כי מדברים ששמעתי, החידוש העיקרי בתוכנית הוא הגבלת שכר הבכירים – ואם בזה מסתכם כל העניין אז מדובר בסערה בכוס-מים
תומר — 825 מיליארד דולר אינם נוגעים כלל להגבלת שכר המנכ”לים. לא תתקשה למצוא פרטים על התכנית בכל אתר רשת רציני. נסה-נא את nytimes.com, את wsashingtonpost.com, את msnbc.com. או לך-נא אל news.google.com. מדובר על תכנית מסיבית ליצירת מקומות עבודה, להגברת הצריכה הפרטית באמצעות קיצוצי מסים, עבודות לפיתוח תשתית ושיקומה, עזרה ניכרת למדינות אינדיבידואליות שנקלעו למצוקת תקציב, סיוע לבעלי משכנתאות וכו’.
לכל חברה ואומה יש סדרי עדיפויות. במרבית המקרים סדר העדיפויות (ובצדק) הוא פוליטי ולא כלכלי. כפי שציין המגאזין ניוזויק בכריכת השבועון שהתפרסם בינואר 2001 בו נראה ילד פלשתינאי זורק אבן על חילי צהל (אינתיפאדה שניה להזכירכם) עם הכיתוב בתרגום חופשי” הכלכלה אינה המלך” והכוונה הייתה כי הפלשתינאים הפסידו רבות מהאינתיפאדה השניה מבחינה כלכלית (קריסת הסכם פאריז) אך ראו בהתקוממות סממן פוליטי (וההיסטוריה הוכיחה כי טעו גם שם). גם סין המודרנית של היום הרוכבת על כנפי הפיתוח הכלכלי תעצור את הפיתוח הכלכלי ואת הקדמה במחי החלטה אחת אם יתחוור לחברים בביגין כי הפתיחות פוגעת במרקמה המסורתי של החברה הסינית ומכאן בעצם קיומה (על פי ראות הסינים).
בישראל הציבור – ולדעתי בצדק – מפרש את האיום הפלשתיני והאירני שאתה כמעט ולועג לו, כאיום קיומי לטווח ארוך. לפיכך אם מציגים את הדברים באור זה, כל אחד מוכן לסבול כמה שנים של מיתון כלכלי תמורת מדינה עצמאית. זאת הסיבה שסדר היום שלנו הוא פוליטי ולא כלכלי.
אני חושב שאני מבין משהו בכלכלה ואני חייב להגיד כי אין במשבר הכלכלי איום על עצם הציוויליזציה המערבית. ערכיו ואמונותיו של המערב שהביאו לשגשוג עצום לאנושות עליה באיכות החיים בכל ארצות העולם, יחיו במדינות המערב גם במיתון. ארהב יצאה מהשפל הגדול אל מלחמת העולם השניה, המלחמה האיומה בתולדות האנושות ויצאה ממנה מנצחת. הרוח האנושית חזקה מכל תחשיב כלכלי (ואני כלכלו במקצועי).
מה שנכון הוא כי השפעת הערכים המערביים על מדינות שאינן מערביות (מזרח ומערב אסיה, אמל”ט וכו) תקטן עקב הקטנת הפעילות הכלכלית הבין לאומית, הקטנת הכוח הצבאי והקטנת הכלי העיקרי שבו המערב מפיץ את משנתו בדבר האבחנה בין טוב ורע (וזה לא צבא ולא כלכלה) – התרבות האמריקאית: הסרטים ההולווודים, המזון המהיר וכו.
אני משער שהדי פיצוצי המחבלים המתאבדים ושריקת הקאסמים חזקים יותר מאמרות של יור קרן המטבע מהאולם בקומה 40 של בנין הפטרונס.
הפראדוקס -שוב לדעתי- הוא כי דווקא הפיתוח הכלכלי הוא זה שיביא את השלום בסופו של דבר כי ידחוף את הקיצוניים לשוליים. זמנים קשים צפויים לנו!
מה הדמגוגיה הזו? אני לועג לאיום האיסלאמי? איפה לכל הרוחות ראית לעג? מדוע אינך מתווכח לגופו של עניין?
אינני יודע מה האותוריטה הכלכלית שלך, אבל שפל גדול אחד לפני שבעים וחמש שנה כבר קירב את הציוויליזציה המערבית לחורבן. הקשר בין משבר כלכלי סיסטמי ובין סכנה לשלום הציוויליזציה הוא כל כך מובן מאליו עד שאין הוא דורש ידע כלכלי, אלא רק עיון בספרי ההיסטוריה.
בדיוק מפני שלישראל נשקף איום קיומי מצד איסלאמיסטים רדיקליים, אסור לה לשקוע אל בדידות. מדוע אתה חושב האיסלאמיסטים האלה יורים בימים האחרונים טילים? עיין-נא בהסבר שנתן אתמול שר החוץ של הרשות הפלסטינית: הם רוצים ממשלת ניצים קנאים ולא-רציונליים בישראל. הם יודעים שממשלה כזאת תהיה בעלת הברית האפקטיבית ביותר שלהם.
יואב, איזה ניצים הם כבר יקבלו?
ממשלה שכולה ימין לא יכולה לקום ממילא, מבחינה קואליציונית, ונתניהו במילים וגם במעשים (העמות עם פייגלין) הראה שאינו מעוניין בה.
הממשלה הבאה תהיה דומה לזו שעכשיו, רק שנתניהו יעמוד בראשה. יש מקום לקוות, ולפעול לאפשר זאת, שבלי ליברמן. הנסיון לצייר את זה כמו אסון הוא הסטריה בעיני. לבני וברק פעלו בעזה הרבה יותר קיצוני מאשר ממשלת ימין היתה מעזה לפעול (השווה ל”חומת מגן” תחת ממשלת ליכוד). אולי עם סוף עידן “התקשרתי לבוש ואמרתי לו להגיד לקונדוליסה” המשחית יחזור סוף סוף שיקול הדעת להפעלת הכח (אם לא בגלל הכשלונות המדיניים שהוא ממיט עלינו).
השנאה לישראל תמשיך אותו דבר עם ליברמן, נתניהו או חיים אורון יהיו בשלטון. מי שאחראים לה הם פחות הפונקציונרים של ישראל, הסברה או לא, ויותר חברים כמו שונרא “ג’ואיש סופרמסי”.
כמו ערדי, גם אני מתקשה להבין את ההסטריה.
ליברמן בעד החלפת שטחים ואוכלוסיה כפיתרון לסכסוך הפלשתינאי. על הרבה פחות מזה הוא היה נזרק מהליכוד של לפני 20 שנה.
הוא מבקש הצהרת נאמנות? האם מישהו בימין האירופאי או האמריקאי יחשוב שיש בזה משהו מוזר, ולא באמת תנאי בסיסי לקבלת שירותים מהמדינה? האם אני טועה, או שבבתי הספר האמריקאים, הילדים מצהירים נאמנות לדגל?
ולא שמישהו מחוץ לישראל יודע את זה, אבל ערביי מזרח ירושלים מדגימים שיש הרבה ערבים שמסתפקים במעמד של תושבות קבע בלי זכויות בחירה. וגם הרבה מאלו שיש להם אזרחות מבין ערביי ישראל לא ילכו היום לממש את זכותם הדמוקרטית.
אז ליברמן הוא רוסי, שמן, לא היה גנרל, ובאופן כללי הוא באמת לא אדם נחמד. אבל מעבר לאג’נדה הפשיסטית שלו המצע שלו הגיוני גם באיני אנשים שלא יצביעו עבורו.
אז מה, רק בגלל שהתקשורת הישראלית עושה לו רצח אופי זה סימן שהצבעה עבורו תביא את “סוף העולם”? אם היינו מצביעים רק לפי מה שהתקשורת הישראלית והעולמית אומרת לנו להצביע, שרון מעולם לא היה נבחר לראש ממשלה ועדיין היינו יושבים בעזה.
מסע השיסוי והביזוי של ליברמן באמצעי התקשורת נובע מבורות ושרלטנות עיתונאית נלוזה. בארה”ב קבלת אזרחות מותנית בשבועה.
ובנוגע לכלכלה: ישראל מנהלת מדיניות כלכלית שמרנית, קפדנית עם שקיפות מלאה. במדינות רבות בעולם (כאילו דמוקרטיות ומסודרות) שקיפות כזו אינה קיימת או אינה נדרשת, ולכן אנו נתקלים במפלה כלכלית כזו באירופה וארה”ב.
ישראל היא מדינה מסודרת מאוד עם מערכת של סולידריות אישית וקולקטיבית. כך למשל מערכת הבריאות הישראלית היא הכי אנושית בעולם. רק בישראל אנשים מקבלים טיפולי פוריות ללא תשלום וללא שאלות מיותרות בניגוד למה שקורה במדינות אחרות שהן רק על הנייר “מסודרות ומתוקנות”.
רק בישראל החוב המשפחתי הממוצע עומד על 50% מסך ההכנסות, בעוד בארה”ב זה עומד 170%, בבריטניה זה עומד על 180%, באירלאנד זה עומד על יותר מ-200%. זאת התמונה האמיתית של הכלכלה העולמית.
המערכת הפיננסית בישראל הרבה יותר הגונה, מסודרת, מטופחת שעומדת בסטנדרטים גבוהים ביותר, לכן יש הרבה משלחות כלכליות העומדות להגיע לישראל כדי להבין “איך אנחנו עושים את זה”.
אל תשכח, שהדמוקרטיה הישראלית נלחמת בפשיזם הערבי מבית מדרשן של המפלגות הערביות בישראל. כל מי שאינו מאמין שמדינת ישראל היא הבית הלאומי של היהודים – הוא גזען, פשיסט שמקומו מחוץ לישראל. מה לא ברור כאן?
לא מדינת ישראל בסכנה, אלא מדינות המערב המנסות לחשוב שהפשיזם המוסלמי הוא גל שיחלוף תוך כדי שינה רגועה ונעימה. המהומות הרבות המתחוללות באירופה, לכאורה על רקע כלכלי, הן בעצם נגד ההגירה המוסלמית. אז אולי בכל זאת יש תקווה.
“בארה”ב קבלת אזרחות מותנית בשבועה”
אכן, אבל היא אינה דרישה מאנשים שנולדו בארץ וכבר יש להם אזרחות, וכל זאת בסינון על-פי מפתח אתני.
כמו-כן השבועה היא קודם-כל לחוקה. אם ליברמן מוכן ליישם פה את חוקת ארה”ב – כולל הצהרת זכויות אזרח, איסור על כל אפלייה לפי דת גזע ומין, והפרדה מוחלטת בין דת למדינה – אני בטוח שכל הערבים ישמחו להשבע לה אמונים. לוקח ?
אסף, בהתחשב בכך שליברמן מיצג קודם כל את הקול הרוסי החילוני שהיהדות הישראלית מציקה לו בכל מקום אליו הוא מגיע, אני לא רואה סיבה סיבה אמיתית שבגללה ליברמן לא יסכים להצעה שלך.
יואב, כרגיל אני נהנה לקרוא את הטור שלך, נהנה מעומק היריעה והידיעה ומהפרספקטיבה ההיסטורית.
כמוך, אני מודאג מאד מהסערה שמתקרבת אלינו, סערה שלא תיפול בחומרתה מהשפל של שנות ה- 30 והקטסטרופות שנתלוו אליו. המנהיגות החלולה שלנו והציבור לא מסוגלים לראות את גודל המשבר ועסוקים במלחמות של אתמול ושלשום, מלחמות על נושאים שאבד עליהם הקלח.
יחד עם זאת, כמו שאומרים תמיד, משבר הוא הזדמנות לשינוי שלא ניתן לעשות בזמנים כתיקונם וכאשר הצונאמי יגיע נוכל לבצע את השינויים הללו, פשוט מחוסר ברירה:
1.מלחמת חורמה בפשע המאורגן כולל שימוש בכלים לא דמוקרטיים כמו מעצרים מנהליים ואפילו התערבות של הצבא
2. מערכת חינוך רפובליקאית אחת לכולם וביטול כל זרמי החנוך
3. ביטול של אכיפת החוק הסלקטיבית שקיימת כיום ואכיפה בלתי מתפשרת של חוקי המדינה גם כלפי מגזרים שהישובים שלהם מהווים אקס טריטוריה שבהם חוקי המדינה פשוט לא חלים
אלו הם רק כמה נושאים, הבוערים שבניהם.
בינתיים, כמו בפולין של אוגוסט 1939, זה לא הזמן להביא ילדים, צריך להמתין עד שהסערה תחלוף.
אנחנו חלק ממלחמה גלובלית על ערכי החופש. כמי שלא מאמין בקיומה של השגחה כללית וכמי שמאמין בעוצמתה של האקראיות בהיסטוריה האנושית, הפרוסה תיפול בסופו של דבר על אחד הצדדים שלה, זה שמרוח או זה שלא. נקווה שתיפול על הצד הנכון. המנהיג שיתמזל מזלו לעמוד בראש המערכת באותו זמן יזכה לתהילת נצח.
הוא יצטרף לרשימה מכובדת של מפלגות שהכניסו הרבה מאוד אנשים אנונימיים בבום אחד ונעלמו בבחירות אחרי. אם הוא יקבל 15 מנדטים הוא ייעלם בבחירות הבאות. אולי זה לטובה.
הקולות הסחופים
זה קורה בכל מערכת בחירות, אבל כל פעם קצת אחרת. תופעת הסחף. יש לה שני גילויים עיקריים:
א) רשימה המגיעה מן האין, מגיעה לסביבות ה-8 מנדטים, ונמוגה (פחות או יותר) בבחירות שלאחר מכן (צומת ב-1992, הגמלאים ב-2006).
ב) רשימה עם “גרעין קשה” של 4-8 מנדטים, המנצלת קוניונקטורה רגעית כדי לשלש את כוחה (שינוי ב-2003, ישראל ביתנו ב-2009).
ישנן לתופעת הסחף מרכיבים קבועים. לא כולם באים לידי ביטוי בכל מקרה ומקרה, אבל נוכחות חלקית שלהם היא חיונית:
*אישיות “חזקה”, (רפול, טומי לפיד, אביגדור ליברמן….), שמאחוריה, במידה כזו או אחרת, רשימת אלמונים ו/או תמהוניים (אסתרינה טרטמן כמשל).
*הסתה ופריטה על שנאת “האחר” (לפיד והחרדים, ליברמן והערבים…).
*ניצול (לגיטימי אך ציני) של מיאוס כללי, ושל תחושת “אין למי להצביע” (הגמלאים).
*יצירית תחושה של “אמינות”, של “הדבר האמיתי”, בשעה שהמסר הוא למעשה עמום לחלוטין (ולכן הרשימות האלה מהוות בסופו של דבר לשון מאזניים ומצטרפות לכל קואליציה תמורת אתנן כזה או אחר…).
*סופן של הרשימות בהתפצלויות פתטיות ופרישות סוערות (גולדפרב ושגב, פריצקי, שרוני וכיוב’).
ליברמן 2009 שיכלל את המודל הזה. האיש “האמיתי” הוא מלך מלכי העמימויות. העמימות מאפשרת למגששים באפלה מימין ומשמאל למצוא נקודות אחיזה המתאימות לציפיותיהם. האמירה שאום אל-פחם לא צריכה להיות חלק ממדינת ישראל קורצת לכל הצדדים: ליברמן “הימני” לא רוצה ערבים במדינתנו. ליברמן “המרכזי” מוכן לפשרה טריטוריאלית “כואבת”.
במהלך הימים האחרונים נאמר שליברמן פיצח את סוד “הימין החדש”: שנאת ערבים, ואדישות לגורל “השטחים”. ביבי משחק אפוא לידיו כשהוא טוען שליברמן יחלק את ירושלים. זו הייתה סיסמה מוצלחת ב-1996. זה כבר לא איכפת לישראלים חילוניים ב-2009 (גם למי שמגדיר עצמו כימני).
למעשה, ליברמן הוא ימני נטול אידיאולוגיה ימנית. הוא ימני במאפיינים החיצוניים ובסגנון: כוח, בוטות, “זבנג וגמרנו”. המודל המובהק שלו זה פוטין. בעיות פותרים ע”י הפעלת כוח. בחירות מנצחים באמצעות נפנופי ידיים פטריוטיים. לא מדברים, אלא מאיימים. פורטים על נימי הפחד. האזרח הפשוט כמה למישהו ש”יעשה סדר”, ואני איש המתאים לכך.
וצריך גם סיסמא מנצחת, לחש מכושף שיזיז את גוש המנדטים הנסחף: אין אזרחות בלי נאמנות. פשוט, קליט, “הגיוני”.
סיסמא פשיסטית? – כן, בוודאי! המדרון הרי חלקלק. היא מכוונת ל”ערבים” (משל היו קולקטיב אחד). היא ממרקת עצמה מפני חשד לגזענות (“לא אמרנו ערבים, התכוונו לכולם”). אם המדיניות שהיא מציעה תיושם, אז היא תוחל בסוף על ציבור מתרחב והולך. “ערבים” תחילה, “יפי נפש” בהמשך, “שמאלנים” אחר כך, מסתייגים למיניהם (“לא פטריוטים”) בסופו של דבר. אני נוטה להסכים לכך שהסכנה מוחשית. למרות ההיסטוריה, עליה אני מצביע, של עלייתן וקריסתן של מפלגות הסחף, הרי שהליברמניזם הוא תופעה מפחידה במיוחד. הקונטקסט ההיסטורי צופן בחובו סכנות איומות. האופק המדיני של ימי אוסלו הפך לאובך מדיני. המשבר הכלכלי העולמי, הפסימיות והחשש מפני גלישה אל עוני, כל אלה משמשים מצע אידיאלי לבעבוע של גזענות.
ליברמן המפוכח יודע ודאי שנסיקתו עלולה להיות ההבלחה שלפני הקריסה. בה בעת המגלומניה דוחפת אותו להאמין שאך כפסע בינו לבין ראשות הממשלה. ימים יגידו. יש לקוות שיקרוס לבדו, לפני שיספיק לתפוש השלטון ולהתרסק יחד אתנו. הרי האיש הוא בעל סממנים דיקטטוריאליים מובהקים. ודיקטטורים, כידוע, מלהיטים רגשות, יוצאים למסעות מרהיבים, שופכים דם ומתרסקים בתיאטרליות יחד עם מדינתם המדרדרת (כפי שאמר חיים ויצמן על מוסוליני ב-1936: “…Dictators must always go crescendo”).
מרק כותב: “אסף, בהתחשב בכך שליברמן מיצג קודם כל את הקול הרוסי החילוני שהיהדות הישראלית מציקה לו בכל מקום אליו הוא מגיע, אני לא רואה סיבה סיבה אמיתית שבגללה ליברמן לא יסכים להצעה שלך.”
הקול הרוסי כבר כמעט זניח יחסית למנדטים שליברמן צפוי לקבל. חלקם הגדול מגיע מאנשים , כגון מצביעי ש”ס ומפלגות ימין ודת אחרות, שהרעיון של שוויון והפרדת דת מממדינה גורם להם להתפלץ. אם ליברמן היה מכריז בריש גלי על חוקת ארה”ב כעל המצע שלו הוא היה מוקע כ”שמאלני” ולא היה עובר רבע מאחוז החסימה, או אולי נשאר רק עם הרוסים קורבנות הממסד הדתי.
אני מתקשה להבין מדוע אנשים המוצאים כאן “היסטריה”, טורחים להיכנס, לקרוא ולהגיב באופן שיטתי על כל הגה.
מאחר שהקדמתי להודיע כי האתר הזה אינו טוויטר, השמטתי את הטוויטים. כיוצא בזה, אני רואה שרוב המשתתפים מתעלמים מכלל הזיהוי המלא. אני איאלץ להתעלם מתגובותיהם. קצת חבל, כי בחלק מן התגובות האלה יש ממש ויש עניין.
בחירה טובה לכולכם.
או לפחות לא מעודכן מספיק:
מה זה טוויטר?
תודה!
אתה מפתיע אותי יגיל, לא בתוך עמך אתה יושב. אתה איש צעיר, ואינך יודע מה זה טוויטר? אני מטיל עליך לבדוק, ולחזור אלינו עם שיעורי בית. הכתיב הוא Twitter ועליך המלאכה להשלים. (-:
אגב, יגיל, מה אתה עושה? (אתה עוד תבין את השאלה…)
דיי שאין לי זמן לרשתות חברתיות רגילות, להוסיף את הטוויטר הזה שמצפצף לכל העולם איפה אני ומה אני עושה בכל רגע נתון בתנאי שאני מצמצם את עצמי ל-140 תוים…
לא תודה.
לטעמי, ליברמן נהנה מהגל הטרנדי שמאפיין את הבחירות בישראל ועד לבחירות הבאות הוא ירד בפופולריות שלו. היתה מלחמה, הרבה הקצינו עמדות, ענין הקאסמים מטריד והורס ערים שלמות – הייפלא, אם כן, כי רבים רבים החליטו לשים פתקם “ל”.
עם זאת – כשאלה יתפכחו ויתמהו על מצעו ליברמן- ברית הזוגיות?? שינוי שטית בחירות??
הם מהר מאוד שלהם ולרספוטין המקומי אין הרבה במשותף.
חוץ מזה – אני קראת אותך יואב וליבי דואב. המדינה הזו משייטת בחלל. זה מכבר היא התנתקה לה מחללית האם ומי יודע לאיזה גלקסיה היא מתעתדת להגיע.
האם נדרשו כל השורות הכתובות בכדי לסמן את נתניהו, ברק וליברמן. כרזה פוליטית “הצביעו ליבני בהמוניכם” הייתה חוסכת לכותב ולקוראים זמן כתיבה וקריאה יקרים