הסכרים נפרצו במערכת הבחירות לנשיאות. שני המועמדים שולפים את הנשק לשעת חירום מן המזווה שלהם. אובמה מואשם שהוא “ידידם של טירוריסטים”, ומקיין הוא “ידידם של נוכלים”. הרפובליקאים שומעים עוד חדשות רעות, ויועץ בכיר של הנשיא בוש מכריז: אובמה מנצח
יום אחד לפני ויכוח הטלויזיה השני בין הטוענים לנשיאות, מערכת הבחירות בארה”ב גולשת אל התהומות העמוקים ביותר. אפשר עכשיו להגיד שלא היתה כמותה לפחות מאז 1988; ואולי לא מן הימים הרעים ביותר של מערכות בחירות במאה ה-19.
איירז כתב לאחרונה, שאין הוא מתחרט על התנגדותו הרדיקלית למלחמת וייטנאם, אם כי אין הוא חושב ש”התנגדות אלימה היא בהכרח התשובה”. כך ממש, “לא בהכרח” (דוּוח ביומן-הרשת של כתב מדיני ב ABC).
נתוני סוף השבוע אישרו את המגמה הזו. סקרים בפלורידה, בפנסילווניה ובמינסוטה הראו כי אובמה נהנה מיתרון הגדול מסטיית התקן. זה בא זמן קצר לאחר שמקיין ויתר למעשה על המשך ההתמודדות במדינת המפתח מישיגן.
כותרת אופיינית ביום שלאחר אישורה של תכנית ההצלה הפיננסית.”מיתון חריף רק מתחיל”, מכריז ה’לוס אנג’לס טיימס’. המשבר הפיננסי פגע כמובן במדדי וול סטריט — אבל פגיעתו במדד ג’ון מקיין היתה אנושה
שלושת השבועות שחלפו מאז התמוטטות ליהמן ברדרז טרפו את כל הקלפים. הם הקלו על אובמה לתלות את ג’ורג’ בוש כאבן ריחיים סביב צווארו של מקיין.
המועמד הרפובליקני קיווה לדחוק את הנשיא של מפלגתו אל פינה חשוכה, הרחק מתודעת הציבור. תחת זאת, הצורך בתכנית הצלה פיננסית החזיר את הנשיא אל מרכז הזירה, לפחות למראית עין. בהתחשב בשיעורי חוסר הפופולריות של בוש – הוא עכשיו הנשיא הלא-אהוד ביותר מאז התחילו למדוד פופולריות – קישורו למקיין פשוט הרסני.
|
הכסף נגמר להם פגיעתו המתרחבת של המשבר הפיננסי מקבלת ביטויים חדשים מדי יום. שורה של מדינות עומדות עכשיו על עֶברֵי פי פחת. ממשלת קליפורניה זקוקה להלוואה מיידית של שבעה מיליארד דולר כדי להוסיף ולנהל את פעולותיה השוטפות. מושל ניו יורק מציע לקצץ את תקציב מדינתו בשני מיליארד דולר. מצוקת אשראי קריטית עומדת להפסיק את עבודות השיפוץ וההרחבה בשני נמלי תעופה המשרתים את עיר הבירה וושינגטון. הנהלתם עמדה להנפיק אגרות חוב של 2.2 מיליארד דולר. עכשיו כמובן אין להן דורש. מנהל שדולה המייצגת את משרדי התקציבים של 50 המדינות העריך אתמול שאם לא ייפתחו קווי אשראי מיידיים, בין 10 ל-12 מדינות לא יוכלו לעמוד בהוצאותיהן בבוא עונת החגים של סוף השנה. אנליסט בחברה המתמחה באגרות חוב מוניציפליות מעריך כי עבודות תשתית בהיקף של מאה מיליארד דולר הוכנסו להקפאה. המשבר הפיננסי מתחיל לשבש גם את חייהם של יחידים. מוכרי רכב מדווחים שלקוחותיהם מתקשים לקבל אשראי לצורך רכישה בתשלומים, גם כאשר כושר התשלום שלהם אינו מוטל בספק. יש סיפורים אנקדוטיים על נהגים שכרטיס האשראי התקף שלהם נדחה ללא כל סיבה סבירה בתחנות דלק. הסיבה הלא סבירה: נותן האשראי מעדיף שלא לתת אשראי. |
מטה אובמה ניצל בימים האחרונים את מצב העניינים הזה, הן כדי להבליט את האלטרנטיבה הכלכלית של אובמה, והן כדי ללעוג להתנהגותו “אחוזת התזזית” של מקיין בשלושת השבועות האחרונים, מאז התחילה ההתמוטטות בוול סטריט. על מקיין היה החליט אם להוציא את נשק החירום מן המזווה. הוא אמנם הוציא.
הבנקאי ההוא, צ’ארלס קיטינג, היה הבעלים של אגודת הלוואה וחיסכון בקליפורניה, והוא גנב את כספם של פנסיונרים באחת הדוגמאות הידועות ביותר לשימצה של תאוות בצע בעשור התשיעי של המאה ה-20 (הסוציולוגיה העממית קראה לשנים ההן ‘דור האני’, The Me Generation. הוליווד העניקה לימים ההם חיי עולם בסרט Wall Street, שגיבורו הלא-כל-כך-פיקטיבי נערץ על הכרזתו, “תאוות בצע היא דבר טוב”, Greed is good.)
קיטינג נעשה פטרונם הפיננסי של חמשת הסנאטורים באמצעות תרומות נדיבות למסעי הבחירות שלהם והם גמלו לו בהגנה על האינטרסים שלו בוושינגטון.
יהיו האשֵמים אשר יהיו, להיטותם של שני הצדדים לצאת למערכת הכפשה הדדית אינה מבשרת טובות. יש עכשיו סבירוּת ניכּרת שארבעת השבועות האחרונים של המערכה יהיו טבועים בחותם של מרירות קולנית. את ביטוּיֶיה נראה אל-נכון בוויכוח הטלויזיה של מחר (יום ד’ לפנות בוקר שעון ישראל).
|
במהלך סוף השבוע יכלו מקיין ויועציו לנשום לרווחה: המועמדת לסגן נשיא, שרה פיילין, עברה בשלום את ויכוח הטלויזיה שלה עם המועמד הדמוקרטי לסגן נשיא ג’וזף באיידן. אבל “עברה בשלום” הוא ציון נמוך בהרבה מזה שמקיין ייחל לו, כאשר בחר בה למועמדת. פיילין התחמקה מתשובות ישירות או מלאות כמעט על כל השאלות שהוצגו לה, והפגינה שליטה מוגבלת בתחביר ובאוצר מלים. מעטים חשבו שהיא ניצחה בוויכוח, אבל רבים חשבו שמֶחוֹותֶיהָ הרטוריות וּלשון הגוף שלה החזירו לה משהו ממעמד הלוחמת הפופוליסטית, דוברת של הרוב השקט. את הוויכוח הזה ליווה עניין חסר תקדים. צפו בו, לפי הערכה, כמעט שבעים מיליון בני אדם, 35% יותר ממה שצפו בוויכוח בין אובמה למקיין שבוע אחד קודם. לפי ההיסטוריונים לא נרשם מעולם שיעור כזה של צפיה בוויכוח הסגנים. |
תגובות יתקבלו בתודה וללא כל התערבות בתוכנן — אבל יחול עליהן כלל הזיהוי המלא. בעלי אתרים רשאים להשתמש בכינויי-רשת, וּבלבד שיכללו את כתובת אתרם.
כדאי גם לשמור את התגובה לפני השארתה. אם היא אינה מופיעה בפעם הראשונה, אין זה מפני שהיא “צונזרה”, אלא מפני שבאג מסתורי מקנן במערכת. נסו-נא פעם נוספת.
מסרים אישיים, שאינם נוגעים לתוכן הרשימה, מוטב לשלוח בנקישה על הקישור הזה. תודה.
את העימות. לדעת כולם היא נחלה בו כישלון חרוץ. נכון שהיא לא אמרה שום דבר שטותי, אבל רק בגלל שהציפיות ממנה נמוכות לא פוטר אותה מלצקת תוכן לדבריה וכאן ביידן ניצח בגדול. גם המחוות שלה לאימהות ההוקי והעוויות הפנים לא התקבלו באהדה. כיום פיילין הופכת למעמסה ואפילו רפובליקנים מודים כנראה שזו הייתה טעות לבחור בה. גם הסאטירה של SNL בכיכובה של טינה פיי הופכת את דמותה לקריקטורה.
SCHWARZENEGGER: There is another way you can tell you’re a Republican. You have faith in free enterprise, faith in the resourcefulness of the American people, and faith in the U.S. economy. To those critics who are so pessimistic about our economy, I say: Don’t be economic girlie men!
(ציטוט מכאן: http://www.usatoday.com/news/politicselections/nation/president/2004-08-31-schwarzeneggerfulltext_x.htm (
הייתי כל כך נהנית לשמוח לאידו אלמלא כספי מיסי הובטחו לכיסוי חובות בעשורים הבאים… אנחנו, משלמי המסים בארה”ב, נותרנו עם מטבע פיאט שמאבד את אמון המשתמשים בו.
כן, קמפיין אובמה מזכיר לציבור האמריקני את מעשיו של מק’קיין בשנות השמונים – אבל הוא עושה זאת אחרי שבמשך כמעט שבוע הקמפיין הרפובליקני מודיע שהוא יעבור להתקפות אישיות ויסיר את הכפפות. יתר על כן, לפרשת קיטינג יש רלוונטיות, משום שמק’קיין תמך פעם אחר פעם בהסרת הפיקוח על הבנקים – כמו אז.
יתר על כן, הלילה – אחרי כתיבת הפוסט שלך, אני חושב – מק’קיין שאל קהל של תומכים מיהו “אובמה האמיתי”. האספסוף צווח “טרוריסט”, ומק’קיין לא מחה. זה נחות אפילו בקנה המידה של הפוליטיקה הישראלית. הנה קישור.
http://andrewsullivan.theatlantic.com/the_daily_dish/2008/10/terrorist.html