מי מפחד מצלבים

איזו אירוניה: יהודים בארה”ב מתלוננים על טוען לנשיאות, המדבר על “האומה הנוצרית” — ובירושלים, המדינה היהודית מפקיעה צלבים ואוסרת את נושאיהם. הגיע הזמן להשתחרר מרפלקס פיקת הברך. הנצרוּת אינה אויבת, והצלב אינו קרס 

טעיתי. אגב, לא בפעם הראשונה. התבוננתי בעמוד הראשון של הג’רוסלם פוסט (שלושה באוקטובר), ואמרתי אל לבי, זה לא יעבור בשתיקה. זרים – בייחוד דוברי אנגלית, בייחוד אמריקאים, בייחוד אמריקאים יראי שמיים (אבל לא רק) – יראו את העמוד הזה, ויתחַלחֲלוּ. והם יגידו אל לבם, ואל-נכון גם זה לזה, ואולי אפילו לנציגיהם בקונגרס, שישראל אינה מה שהם חשבו. והיא אינה ראויה עוד להנחות מיוחדות במכירות תחילת העונה.

זה עבר בשתיקה.

חשבתי שזה לא יעבור, מפני שהיה נדמה לי שהעמוד ההוא של הג’רוסלם פוסט חשף, מבלי להתכוון (אני מניח), שתיים מן הפנים הפחות מצודדות של ישראל: את חוסר סובלנותה ואת התחסדותה. יש בה יותר פלורליזם ממה שיש ברוב החֲבָרוֹת האנושיות, הרבה יותר ממה שחברה דמוקרטית במצור נוטה להרשות לעצמה. אבל זה פלורליזם רב פרדוקסים, וּמה לך פרדוקס גדול יותר מזה שישראל אינה ליברלית. פלורליסטית ולא ליברלית. משונה מאוד.

זה היה גליון חול המועד סוכות. אלפי נוצרים אוהבי ציון עלו לירושלים להרעיף עליה אהבה. אל מצעד האהבה הצטרפו גם נוצרים אשר חשבו, כי להם ירושלים ולהם הֶחָג הזה. הם הניפו צלב, או צלבים. אנשי בטחון כחולי אפודים התנפלו עליהם, וּמשכו את הצלבים מִידיהם. בכוח. הצלבים היו מחוץ לחוק ברחובות ירושלים. ירושלים יכולה לסבול, בקושי, את מערומיהם המִתגָרים של גברים הומוסקסואליים. אבל היא אינה יכולה לסבול את קריאת התיגר התיאולוגית הזו.

מה לכם איפוא חופש לבני כל הדתות. מה לכם איפוא כבודם של הנוצרים שבאו לאהוב. בעיר הזו, עיר הגטאות הטליבאניים, לא יורשה הצלב, אלא בגטו המוּקצֶה לו.

“חראם! חראם! חראם!”

נניח כאן לרִשעוּת, מפני שענייננו הוא הטיפשוּת. זו טיפשותה של ארץ, המשתדלת לשכנע את כל רואֶיהָ שהיא מייצגת סובלנות וחופש; זאת אומרת שהיא ההיפך ממה שמייצגים שכניה הקרובים והרחוקים. והנה היא מעניקה את זווית הצילום הזו לכל שונאיה, שעל מנת להיות מתויקת בכל הארכיונים.

אכן, חיי עולם קנו להם כחולי-האפודים, מפני שאקט הבריונות שלהם עתיד לצאת מן הקונטקסט, ולחזור ולהתפרסם מי-יודע-עוד-כמה-פעמים. בעונת החאג’ במכה, שוטרי-דת סעודיים מנופפי אלות מתערבים בגסות כל אימת שעולי-רגל מנסים לעשות משהו החורג מן האורתודוקסיה הוואהבית. “חראם, חראם, חראם!”, הם צועקים, זאת אומרת אסור, אסור, אסור. ואוי לו למי שיעמוד על זכותו או על חרויותיו.

“אומה נוצרית”, אמר הסנאטור

עד כאן לעניין הסובלנות. עכשיו לעניין ההתחסדות. מתחת לצילום של אונס הצלבים, הג’רוסלם פוסט פירסם בהבלטה את הידיעה על מורת הרוח שעורר הטוען הרפובליקני לנשיאות, ג’ון מקקיין. הסנאטור מאריזונה הכריז שארה”ב היא ארץ נוצרית, וחוקתה היא נוצרית, וממילא על נשיאיה להיות נוצרים.

דברים כאלה אמנם נשמעים מפעם לפעם, אבל לא מפי דמויות כל כך בולטות בחיים הפוליטיים.

מותר לפקפק בכנותו של מקקיין. במסע הבחירות הקודם שלו, לפני שמונה שנים, הוא נשא נאום מפורסם נגד הימין הנוצרי של מפלגתו, וכינה את מנהיגיו “סוכנים של חוסר סובלנות”. הפעם, בשארית כוחותיו המתמעטים, הוא מנסה להעמיד את הימין הנוצרי לצדו. זה כנראה לא יעלה יפה, אבל בינתיים אין הוא מועיל למוניטין שלו.

היהודים (ולא היהודים בלבד) חרקו שיניים למִשמַע הכרזתו. מה זאת אומרת “חוקתה נוצרית”? איפה זה כתוב? וכי אבות החוקה לא יצאו מגדרם להטעים, שבאמריקה לא תהיה דת מדינה? המלה “נוצרי” אינה מופיעה בשום מקום, לא בהכרזת העצמאות (1776), ולא בחוקה (1787), ואף לא באחד מתיקוניה. אמנם 90% ויותר מן האמריקנים הם נוצרים, אבל זה עניינם האינדיבידואלי, לא עניינו של הקולקטיב.

“אומה נוצרית” היא צירוף מלים טעון בשביל יהודי אמריקה, מפני שהיא מזכירה להם את הקו-קלאקס-קלאן הגזעני, שהיו תוקעים צלבים בוערים בחזית בתיהם של אויבי האומה הנוצרית, שחורים וגם יהודים; והיא מזכירה להם את הכומר קופלין (Coughlin), ששידורי השִׂטנָה האנטישמיים שלו בשנות ה-30 עוררו אצל היהודים את החשש, שהנאציזם לא יעצור בצד האירופי של האוקיאנוס האטלנטי; והם מזכירים להם את הרמיזות האנטישמיות הֶעָבוֹת של פטריק ביוקנן, פרשן הטלויזיה הקתולי האדוק, שהטיל על “פינת אומרי-ההן של ישראל בקונגרס” את האחריות למלחמת עיראק הראשונה.

אנטישמיות באמריקה היא בדרך כלל עניין כמעט קוריוזי: כתובת גראפיטי פה, כתובת גראפיטי שם. זה קורה גם בפתח תקווה. יהודי אמריקה בטוחים, משגשגים, מצליחים, מקובלים, ממוזגים. הם רשאים בהחלט לפקוח עין מודאגת על ניצני אנטישמיות, וּבלבד שלא יישאו את שמה לשווא, ובלבד שלא יהפכו אותה קרדום לחפור בו, ובלבד שלא ינסו להחניק ביקורת לגיטימית.

איזו אירוניה יש בהסמכת התלונה על סנאטור מקקיין לצילום של כחולי-האפודים. כמובן, אפשר לטעון שישראל, בניגוד לארה”ב, אמנם מגדירה את עצמה במפורש “מדינה יהודית”. אבל האם ההגדרה הזו פוטרת את ישראל מֵאַמוֹת המידה של חרות פולחן?

לפנים, מלחמה קיומית היתה ליהדות נגד הנצרות. אבל הנסיבות השתנו. הנוצרים שוב אינם אויבי היהודים. אדרבא, חלק ניכר מן הנוצרים – מכל מיני סיבות פשוטות וּמוּרכּבוֹת – הם ידידי היהודים. האם לא הגיע הזמן לשים קץ לרפלקס פיקת הברך לנוכח הצלב?

“היהדות המושלמת”

בתחילת החודש היתה שערוריה קטנה באמריקה, מעשה ידיה להתפאר של אן קולטר (Coulter), פרשנית ימנית רדיקלית, שהופעות הטלויזיה שלה הן שוות-ערך עתונאיות של היאבקות חופשית. היא מלוטשת ויפה וּמרשימה, והיא חסרת כל עַכָּבוֹת, קצת כמו “קריימר” בקומדיית המצבים “סאיינפלד”.

מראיין ברשת הכבלים MSNBC ניסה בכל כוחו לסחוט ממנה הֶגֵד שערורייתי, בתכנית ששודרה ב-8 באוקטובר. הלוא בשביל זה מביאים אותה לאולפן. הוא הצליח לבסוף להביא אותה להכרזה, שהיא היתה רוצה לראות את כל היהודים מתנצרים. הסיבה? מפני שהנצרות היא “היהדות המושלמת”. המראיין, יהודי, דוני דויטש, סָפַק כפיים. איך היא מעיזה? איך היא לא מתביישת?

מיותר להגיד שהדו-שיח, שאפשר לקרוא במלואו, או לצפות בו בחסדי YouTube, המריץ את קצב זליגת הריר של כל בעלי הדעות ושל כל מורחי הגראפיטי עלי-רשת. אני מודה שהייתי משועשע. את קולטר קל לתעב, לא רק בשמאל אלא גם ברוב חלקי הימין. היא באמת קריקטורה. אבל כמו כל קריקטורה, היא אינה צריכה להיות רבת-דקויות. גַסוּת והפרזה הן חלק טבעי שלה.

הדעה השערורייתית שהיא הביעה היא בעצם סיבת-הסיבות של התיאולוגיה הנוצרית. הנוצרים מאמינים באלוהי ישראל, הנוצרים מאמינים בִּקדושתו של התנ”ך (מי שבמקרה לא שם לב, התנ”ך העברי מתורגם כיום לאיזה 200 שפות לא בזכות הרבנות הראשית, אלא בזכות דורות של מיסיונרים נוצריים). הנוצרים גם מאמינים שאלוהי ישראל החליט על סיבוב שני של מעמד הר סיני, והוא בחר לתכלית הזו את גבעת גולגלתא.

אין צורך להסכים איתם, אבל גם אין צורך להיבהל מפניהם. עם הגיונם התיאולוגי אפשר להתווכח, אם כי נראה לי שזה ביטול זמן. אין צורך לעקור צלבים, אין צורך לצרוח “אנטישמיות”.

וּמוּטב לזכור שירושלים קדושה לכל הדתות. זו אינה נוסחה של משרד החוץ, זו עובדה היסטורית. אם לנו ירושלים, לנו גם צלביה וסַהֲרֶיהָ; לא בחוסר חשק, כי אם בִּלהיטות. הבה נזמין את החזן הצבאי הראשי, ונטיל עליו לשֵׂאת אל-מלא-רחמים ערב שביעי של פסח בווייה דולורוזה. באופן מטאפורי כמובן. משל היינו אומרים, אחינו אתה, ג’ון מקקיין; אחותנו את, אן קולטר. קצת פחות אויבים, קצת יותר אוהבים צריך להיות היעד הלאומי.

תגובות יושמטו אם לא יעמדו בשני תנאים: יהיו עִנייניוֹת וּמנוּמָקוֹת וחופשיות מִפּגיעוֹת אישיות; ויהיו חתומות בשמו המלא של הכותב, לצד כתובת דוא”ל אמתית (היא לא תֵירָאֶה).

בעלי אתרים, הנותנים את כתובת אתריהם, וחותמים בשם הנָקוּט בַּאתריהם, פטורים מחובת הזיהוי המלא.

כדאי גם לשמור את התגובה לפני השארתה. אם היא אינה מופיעה בפעם הראשונה, אין זה מפני שהיא “צונזרה”, אלא מפני שבאג מסתורי מקנן במערכת. נסו-נא פעם נוספת.

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

11 Responses to “מי מפחד מצלבים”

  1. תקיפת נושׂאי הצלבים אינה רק נוגדת את ססמאות משׂרד החוץ, היא הפרה בוטה של העקרון שנקבע במגילת העצמאות, לפיו מדינת ישׂראל “תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות”.
    אין שום פטור מאמות המידה של חרות הפולחן.
    בהנתן המצב התחוקתי הרעוע של מדינתנו, מדובר בדבר הקרוב ביותר ל-unconstitutional act שאנחנו מסוגלים ליצר.

    ההתרעמות על התבטאותו של מק’קיין דוקא מובנת, ובמקומה. האירוניא היא בעיקר בעימוד של הג’רוזלם פוסט.

    היהדות המושלמת: ודאי. לא צריך לחתוך פיסות מגופו של הרך הילוד; מותר לאכול מה שרוצים; ו…היי! המשיח כבר הגיע, מחל לנו על כל עוונותיו מייד ובדיעבד, והדובדבן שבקצפת – הוא יבוא שוב. אולי המערכת לא מושלמת, אבל היא ללא ספק ידידותית יותר למשתמש.

    ישר כח על השמוש בניקוד. לך בכחך זה והושעת את ישׂראל.

  2. דודו הגיב:

    אחותנו את, אן קוטלר?

    לא תודה.

    להלן מבחר פנינים לשיפוטכם:

    “Jesus’ distinctive message was: People are sinful and need to be redeemed, and this is your lucky day because I’m here to redeem you even though you don’t deserve it, and I have to get the crap kicked out of me to do it.”

    “My only regret with Timothy McVeigh is he did not go to the New York Times Building.”

    “We know who the homicidal maniacs are. They are the ones cheering and dancing right now. We should invade their countries, kill their leaders and convert them to Christianity.”

    “If only we could get Muslims to boycott all airlines, we could dispense with airport security altogether.”

    “Sorry we have to use your country, Iraqis, but you let Saddam come to power, ha-ha, and we are going to instill democracy in your country.”

    “”…It would be a much better country if women did not vote. That is simply a fact.”

    “I’ve never seen people enjoying their husbands’ deaths so much … the Democrat ratpack gals endorsed John Kerry for president … cutting campaign commercials… how do we know their husbands weren’t planning to divorce these harpies? ”

    A. H. C.

  3. אריק הגיב:

    הנוצרים המשרדים הממשלתיים סגורים.ומקאיין צודק.

  4. יואב קרני הגיב:

    אריק, המשרדים הממשלתיים בארה”ב סגורים רק בחג המולד. ראש השנה הוא חג אזרחי, גם בהרבה ארצות לא-נוצריות. למען האמת, סינים ויפאנים חוגגים את חג המולד כחג אזרחי.

    משרדי הממשלה הפדרלית אינם סגורים ביום הששי הטוב של חג הפסחא, אם כי רמת הפעילות יורדת בהם. משרדי הממשלה סגורים לעומת זאת בחגים לא-דתיים, כמו יום קולומבוס, יום הנשיאים, יום הזיכרון, יום מרטין לותר קינג.

    אף על פי כן הנצרות כמובן דומיננטית בתרבות האמריקנית, עולם הדימויים הוא נוצרי, אוצר המלים עומד בסימן הנצרות, פוליטיקאים נוטים להטעים את נאמנותם לכנסיותיהם (מה שלא הפריע לנוצרים טובים לשלוח הרבה יהודים לסנאט ולבית הנבחרים).

    דודו, אני כמובן השתמשתי, בקריצה, במוטיב נוצרי כאשר הצעתי לראות באן קוטלר את אחותנו, בחינת הנה-הלחי-השניה. אני מבטיח לך שאין לי כל רגשות אחווה איתה או עם רעיונותיה או עם סגנוו הדיבור שלה.

    ד”ר אמיתי, אני מקווה שאיש לא יחשוב שאני ממליץ על העדפה תיאולוגית של הנצרות. אני מדבר רק בזכות סובלנות.

    אני רואה שגם דודו וגם אריק התעלמו מהודעת הזיהוי המלא (או לפחות כתובת של אתר) שבתחתית הרשימה. קצת חבל. אני חוזר עליה, ומבקש מאורחיי שיואילו לעמוד בה.

  5. גם אני לא ממליץ על הנצרות דוקא. אבל ודאי לא תכחיש שמדובר במערכת בעלת דרישות נמוכות יותר מאלה של היהדות.

    בקשר ליום מרטין לותר קינג – יש מקומות עבודה בארה”ב המאפשרים יום חופש ביום זה *או* ביום כיפור (כנראה מתוך הנחה שסמי דיוויס ג’וניור נהג לקחת יום חופש מתי שבא לו, ובכל מקרה כבר אינו עמנו).

  6. ינון שפריר הגיב:

    First, I tried to post my comment in hebrew but for some strange reason the comment did not reach its destination. If the gods of the internets in their infinite wisdom post the initial comment after this, my sincere apologies.

    Second, the first comment was written in hebrew. Since I don’t have a Hebrew keyboard it was a major pain in the behind to type it. Hence I write this response in english and trust that the readers of this excellent blog can read English as well.

    Now to the point I’m trying to make.
    Before we go around accusing the Israeli police of bigotry, it would be wise to hear what they have to say.

    According to the Jpost the police reaction was:

    Cmdr. Bruno Stein, who heads Jerusalem’s Zion precinct, supervised the event. “The person detained is familiar to the police as someone who wanders around Jerusalem – especially east Jerusalem and the Old City – creating provocations and shouting. Usually, if it wasn’t disturbing anyone, we would remove him from the road, but at the march he really started to cause a commotion among the Orthodox people who arrived there. … We had no choice but to ask him and his friends to join us for questioning,” Stein told the Post.

    In view of the looong history of parades in Jerusalem in which pilgrims carry crosses and were not harassed by the police (to the contrary, I was present in many occasions where the police helped and directed bewildered pilgrims in the narrow alleys of Jerusalem) I tend to believe the police version of the story.

    Not all the israeli policemen are out of control anti-Christian bigots while not all the pilgrims are choir boys.

    The “Jerusalem Syndrome” is a well documented mental state and this person might have been affected.

  7. יואב קרני הגיב:

    אני מקבל את הערותיו של מר שפריר ואני אניח להן לדבר בעדן.

    ‘תסמונת ירושלים’ אמנם ידועה, אבל בתסמונת הזו אין מטפלים באמצעות שיטור אַלים. מישהו מסתובב בחוצות העיר וצועק? אני כשלעצמי רוחש חוסר חיבה אינסטינקטיבית לצועקים פומביים, אבל מאז שי”ח ברנר תבע לעצמו את “זכות הצעקה”, בוועידת ההסתדרות הראשונה ב-1920, הארץ מָלאָה צועקי חוצות. אינני חושב שהם נאסרים בהמוניהם.

    הבעיה בעיניי אינה מה שקרה קונקרטית בקרן רחוב בירושלים ביום נתון. הבעיה גם אינה משטרת ישראל. הבעיה היא הגישה הכללית לנצרות ולסמלים נוצריים. אני חושב ששוטר ניו יורקי לא היה מעלה בדעתו לעצור צעקן חוצות המכרכר עם ספר תורה, ולהפקיע את הספר. שוטר ירושלמי היה יודע להתהלך מעדנות עם מפריע מינורי כנושא הצלב ההוא, אילמלא עודדה התרבות הישראלית (באמצעות האורתודוקסיה) בהלה מפני סמלים נוצריים ודעות קדומות.

  8. ינון שפריר הגיב:

    ללא נושא

    אין ביננו שמץ של וויכוח שהטיפול ב”צועקים” למיניהם אינו צריך להיות אלים.

    אולם כאן המשטרה טוענת שהאיש גרם למהומה וכנראה הפריע לצליינים אחרים. אני יכול רק לשער שכאמריקאי הנ”ל הוא בפטיסטי אוונגלי בעוד שרב הצליינים הם אורתודוקסים.

    כפי שידוע אין אהבת יתר בין זרמים אלה כשכשכל אחד מהם טוען שהשני הוא נציג השטן עלי אדמות.

    איני יודע מה היה עושה שוטר ניו יורקי אבל מנסיוני (התצפיתי בלבד) עם שוטרי וושינגטון אני די בטוח שמכרכר יהודי שהיה מציק ומפריע לציבור ולא שועה לאזהרות המשטרה היה מסיים את היום בביה”ח.

    ראה המקרה הידוע של
    “Dont tase me Bro!”

    בכל מקרה – מדובר בתקרית אחת שבה רב הנסתר על הגלוי ולכן קשה להגיע מכך למסקנות גורפות לגבי יחס ישראל לסמלים נוצריים

    לפי דעתי בארץ אין לישראלים בעיה עם סמלים נוצריים לכשעצמם (מכמה כנסיות כבר הורד הצלב בישראל?) או עם הנצרות בעקרון. הישראלים לעומת זאת מאד פאראנואידים בכל הקשור לפעילות מיסיונרית ( אולי 2000 שנים של רדיפות והמרות דת כפויות הן סיבה אחת, העובדה שהדת היהודית היא שבטית זו סיבה אחרת)

    ערבב את זה עם נוצרים אוונגליסטיים שמטרתם במוצהר היא ל”העיד” על אמונתם וש”גילו” את ישראל עם פרוץ האלף הנכחי ויש מתכון לפיצוץ.

    בברכה, שכנך למטרופולין המעטיר
    ינון

    נ.ב: בטעות פורסמה תגובה זו במאמר הקודם.

    עם יואב ושאר הקוראים הסליחה.

  9. דודו הגיב:

    The Hebrew version of this small addition was also lost, so I will replicate Ynon Shafrir’s logic and methodology and try to post it in English.

    (BTW, I did not intend to ignore the request to identify. I simply forgot. Sorry.)

  10. איילצ'וק הגיב:

    אכן החרמת הצלבים היה מעשה לא בוגר ולא סובלני .
    אבל , הצלב מסמל הרבה דברים נוראיים עבור יהודים .
    הצלב מסמל את הכיבוש הרומי וההוצאות להורג ההמוניות .
    הצלב מסמל את ההאשמה בצליבת ישוע .
    הצלב מסמל את הרדיפות של הכנסייה בשם אותו סמל .
    למעשה היה פה ספין של הרומאים וממשיכיהם . היהודים נצלבו , היהודים הואשמו בצליבה ובשם כך הם נצלבו שוב (במובן מסויים) .
    שנית היחס בין יהדות לנצרות הוא לא יחס בין שתי דתות זרות לחלוטין .
    היהדות נשדדה מנכסיה התרבותיים והרוחניים . עוותה ובוטלו בה רעיונות מרכזיים (מצוות תורת משה) שהוחלפו ביסודות הזרים לרוחה ולקרקע ממנה היא צמחה .
    עד כאן לא נורא כל כך , גם האיסלם יצר לעצמו גירסא לא אותנטית של היהדות . אבל השודדים הנוצרים החלו לקורא לעצמם “בני ישראל האמתיים” ולרדוף בשם כך את בני ישראל המקוריים .
    הכנסייה הקאתולית אחרי השואה הבינה שתאולוגיית החלפה היא בעייתית מאד שבהקשר ההיסטורי הזה . ולכן היא עשתה הרבה לבחון אותה מחדש , ולמצוא ל”עם הנבחר” תפקיד חשוב בתאולוגייה הכנסייתית ללא רצון לשנות את דרכו באופן אקטיבי . כמו כן הביעה נכונות להעמיק ולחקור את השורשים היהודיים של הנצרות .
    לעומת זאת חלק מהפרוטסטנטים , כנראה בגלל שהם נשענים באופן ישיר יותר על כתבי הקודש מצליחים להתמודד עם התסירות לדתם רק ע”י התאולגיה של ההחלפה . דבר זה לא מקרב פיוס היסטורי .
    כמו שיהדות צריכה לבחון את האלמנטים האנטי גויים שלה , כך הנצרות צריה להתמודד עם האלמנטים האנטישמיים ו”תאולוגית ההחלפה” היא אם כל אלו .
    לסיכום אכן קיים צורך בסבלנות ובכבוד לנצרות .אך זה לא דבר לגמרי פשוט ליהודי.

  11. ב’ה
    יואב.אין כל משמעות דתית לצלב ליהודים המשמעות החידה שזה סמל דתי נוצרי שהיהודים סבלו ממנו במשך בדרות ויחסו לו בצדק משמעויות קשות בגלל הסבל הרב,שסבלו מנושאי הצלב השונים.כאשר באים נוצרים ידידי ישראל והם נושאים צלב מבלי שיש להם כונות או רצון לנצר אם מרשים להם לצעוד אחת לשנה אז נושאים פה ושם צלב צריך להיות סבלניים כלפהם.תאר לעצמך כעיתונאי הנמצא באמריקה שיהודים יקבלו אישור לצעוד עם מגיני דוד ודגל ישראל ושוטרים יתנפלו עליהם, כיצד זה יראה ?במדינות חופשיות צריך וחיבים לתת לאנשים לבטא את עצמם .כמו שבחג המולד בירושלים העדות הנוצריות השונות צועדות עם צלבים,כך יכולים ידידים יהודים לצעוד עם סמל דתי זה כאשר אין כונה לפגוע או להתגרות ,אלא יהביע ידידות.

Leave a Reply