לי אייאקוקה, גיבור אמריקאי

לפני 40 שנה הוא הִלך קסמים על אמריקה: התעשיין המשופשף, שהרים יצרנית רכב מהוללת מן הקרשים,  והציל 75,000 מקומות עבודה בזכות תערובת של חִספּוּס ושל חן. הוא בז לסחר חופשי, ורצה מכסים וּמִכסאות כדי למנוע ״שממה תעשייתית״. הוא דווקא היה דמוקרט, אבל סיפק השראה ישירה לדונלד טראמפ. הוא מת השבוע בגיל 94

לי אייאקוקה על שער ה׳טיים׳, מארס 1983

לי אייאקוקה, שֶמֵת השבוע בשיבה טובה מאוד, היה כנראה הגיבור העממי האחרון שהניבה התעשיה הישנה, הקלאסית, זו שהפיחה חיים ב׳חלום האמריקאי׳ מסוף המאה ה-19 ואילך. באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 הוא היה האיש הנערץ ביותר באמריקה. שמו הלך לפניו גם בחלקים אחרים של העולם.

האוטוביוגרפיה שלו, שנכתבה בידי סופר-צללים, עמדה במשך חמשה חודשים בראש טבלת רבּי המכר של ה׳ניו יורק טיימס׳. 15,000 עותקים שלה היו נמכרים מדי יום. על פָּגושי מכוניות הופיעו תוויות שקראו לו להתמודד על הנשׂיאוּת. הוא ייצג תופעה נדירה: איל-תעשיה, שפועלי כפיים ובנקאים עשירים סגדו לו במידה שווה. אפילו מנהיגים של איגודים מקצועיים קשרו קשרים ל״אנושיותו״.

אין זו אלא הגזמה קלה לטעון, שלא היה אדם אחד באמריקה אשר לא הכיר את שמו. פניו היו מרוחות על שערי מגזינים, רשתות טלויזיה רִאיינו אותו מעשה-שִגרה, אלפים היו מאזינים לנאומיו בנשימה עצורה. ״האיש שאמריקה אוהבת לשמוע״, הכריז עמוד השער של השבועון ׳טיים׳ באפריל 1985.

החופש להיכשל

תהילתו של אייאקוקה היתה תוצאה של מה שתואר אז כ״נס תעשייתי״. ב-1978 הוא קיבל לידיו את תעשיית הרכב ׳קרייזלר׳, שחישבה להתמוטט. בתוך שלוש שנים הוא חזר והעמיד אותה על רגליה. הוא עשה כן בצירוף מושלם של חִספּוּס ושל חן. הוא הילך אימים על הממשלה הפדרלית ועל האיגודים המקצועיים, הוא עשה עיניים לבנקאים ולסַפָּקים.

הקונגרס בוושינגטון חוקק חוק מיוחד, שאִפשר לממשלה להעניק הלוואת חֵרום לקרייזלר, מיליארד וחצי דולר. זה היה סכום עתק ב-1979. שום בנק פרטי לא היה מעניק אותו בלי ערוּבּוֹת ממשלתיות.

טהרני השוּק החופשי חשבו את ההלוואה ההיא לאקט של התערבות בלתי נסבלת בחופש להיכשל. רק ארבע שנים קודם, נשיא רפובליקאי סירב לבוא לעזרת העיר ניו יורק, שפשטה את הרגל. כותרת מפורסמת בטבלואיד המקומי ׳דיילי ניוז׳ הכריזה ״פורד לניו יורק: שֶתמוּתי״ (תרגום חופשי של Drop Dead). אבל ב-1979 היו נשיא דמוקרטי וקונגרס דמוקרטי, ולדמוקרטים היתה ברית הדוקה עם האיגודים המקצועיים של פועלי הרכב. הם היו מוכנים לפגוע בציפור הנפש של חסידי ׳היד הנעלמה׳. 

קרייזלר לא קמה לתחיה בִּן-לילה. בחודשים הבאים היא חזרה והתנדנדה על פי תהום. בין 1978 ל-1981 היא הפסידה שלושה מיליארד וחצי דולר, יותר מכל חברה אחרת בהיסטוריה התאגידית של זמנה.

הצלתה לא היתה מושלמת. לפני המשבר היו לה 52 מפעלים, אייאקוקה סגר 16 מהם; לפני המשבר היו לה 157,000 עובדים, אייאקוקה פיטר יותר ממחציתם. לפני המשבר, קרייזלר היתה יצרנית הרכב הששית בגודלה בעולם, מקץ הקיצוצים וההתאמות היא ירדה למקום ה-12.

אבל 75,000 פועלים, שמקומות העבודה שלהם ניצלו, פירנסו ערים שלמות במערב התיכון של ארה״ב ורבים מֵעֵבֶר להן. בעתוני הזמן ההוא אפשר למצוא ראיונות עם אמריקאים מכל תחומי הפעילות האזרחית והמקצועית, שאמרו פחות או יותר כי הם חבים את חייהם, את שלֵמוּת משפחותיהם ואת כבודם העצמי ללי אייאקוקה.

״יש לך 30 יום. סאיונארה״

מוטב לזכור, כי הימים היו הקשים ביותר שבהם התנסתה ארה״ב מאז השפל הגדול של שנות ה-30. רוח נכאים התהלכה על אמריקה. כלכלתה עמדה בעיצומו של המכוער במשברים, זה שכלכלנים טבעו בשבילו את המונח ׳סטאגפלאציה׳, צירוף של מיתון ושל אינפלציה.

ב-1979, האינפלציה נסקה לגובה חסר תקדים של 13.3%; והרבית קצרת המועד עמדה על 18%. בעיני רבים, חיי הקפיטליזם האמריקאי היו תלויים לו מנגד. משבר אמון הרסני פקד את ארה״ב, ונשיא חלש, ג׳ימי קרטר, הגביר אותו בהופעת טלויזיה, שניתן לה אחר כך הכינוי ״נאום המחלה הלאומית״.

אמריקה אוהבת להאזין ללי, אפריל 1985. במידה רבה הא מוסיפה להאזין

אייאקוקה היה בדיוק מה שציווה הרופא לאמריקה: איש מעשה, שניחוח של שכל ישר נדף ממנו. הוא היה בולדוזר, לא אידיאולוג. לא היתה שום פרה קדושה שהוא לא היה מוכן להוביל לשחיטה.

למען האמת, חלק לא מבוטל של הדברים שאמר היו יכולים להיות מיוחסים בקלות לאיש עשיר אחר, שנעשה גיבור עממי בעיני חלקים ניכרים של המעמד העובד באמריקה. שמו של האחר הוא דונלד טראמפ.

בראיון ב׳טיים׳, ב-1985, אייאקוקה הכריז, ״אכלנו אותה״ (בתרגום חופשי; הוא השתמש במלה המעודנת suckers) לתאר את הפסדיה של ארה״ב מחמת התמכרוּתה לעקרונות של סחר חופשי. הוא תיאר את גִרעון הסחר של השנה ההיא, 123 מיליארד דולר, כסכנה הגדולה ביותר לשלום האומה (ב-2018, גִרעון הסחר עמד על 621 מיליארד דולר). ״לא איכפת לי מה הסיבה, אני יודע את התוצאה הסופית״. התוצאה, הוא התנבא, תהיה מנוסה של תעשיות אל מחוץ לגבולות ארה״ב. ״אנחנו הופכים את ארצנו לשממה תעשייתית״.

התרופה? לפני 34 שנה ויותר, לי אייאקוקה הציע ״מכסים ומיכסאות״ על יבוא. זה היה שמונה שנים לפני שארה״ב חתמה על נאפט״א, הסכם הסחר עם מקסיקו ועם קנדה.

אז, התלונות הגדולות ביותר כוּונו אל יפאן. אייאקוקה נשא נאום, שהקפיץ רבים ממקומם. הם האשימו אותו בגזענות, כאשר הציע להציג אולטימטום לראש ממשלת יפאן דאז, יאסוהירו נאקאסונה. גרעון הסחר עם יפאן עמד על 37 מיליארד דולר. הוא היה אומר למנהיג היפאני, ״זה יותר מדיי, אפילו בשביל חבר. אני נותן לך יעד: להפחית את הגֵרעון לעשרה מיליארד בשנה הבאה. תגיד לי איך אתה מתכוון להגיע לשם. זה עניינך. יש לך 30 יום. סאיונארה״.

תרועות מרצועת החלודה

נקל לשער איך קהל עצום של כחולי-צווארון בהיכל ספורט ענקי ב״רצועת החלודה״ של המערב התיכון היה מגיב על המלים האלה, אילו נאמרו ב-2019. התשובה היא כמובן שהן נאמרות. אייאקוקה בוקע מפעם לפעם מגרונו של טראמפ.

מעניין שהוא, בניגוד לטראמפ, עבר מן המפלגה הרפובליקאית למפלגה הדמוקרטית. ב-1985 דוּבּר בו כמועמד אפשרי של המפלגה לנשיאות שלוש שנים אחר כך. הוא לא התמודד, אבל הרבה בזכותו התחיל להכות שורשים מוטיב האיש העשיר, שיגיד את האמת, יפסיק את המסיבה, ויציל את אמריקה מפוליטיקאיה.

בבחירות של 1992, רוס פֶּרוֹ, המיליארדר הטקסאני, קיבל 19% מן הקולות, והוריד את הרפובליקאים מן השלטון לטובת ביל קלינטון. מייקל בלומברג הניח לשמו לרַחף בגבהים נשיאותיים בשנים הראשונות של האֶלֶף. ב-2016, טראמפ השלים את כל המשפטים שאייאקוקה התחיל 30 שנה קודם.

מה היה קורה אילו נכנס אייאקוקה לפוליטיקה? האם היה פורט מייד את ההערצה הציבורית למטבע-עובר-לבוחר? היתה סיבה טובה לפקפק בזה בגלל בעיות של חום מזג.

אייאקוקה נטה להגיד כל מה שעלה בדעתו, והוא שנא להתפשר או לכוף את עצמו למשמעת. אנשים כאלה אינם נבחרים לנשיאים, הלוא כן.

הוא היה בן 94 במותו. מעט מאוד אנשים בני 50 ומטה יזכרו את תהילתו. אבל הוא סיפק אנציקלופדיה של לקחים, והיא מוסיפה להיות ראויה מאוד לקריאה.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה.
המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.
אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

One Response to “לי אייאקוקה, גיבור אמריקאי”

  1. אורי הגיב:

    אני התגוררתי בקליפורניה בשנות השמונים ואני זוכר את הרגשת הגאווה הלאומית שנקשרה אליו, הוא נחשב לגבור לאומי. כל כך הרבה השתנה מאז, האם הטלת מכסי יבוא זה הפתרון שיציל כיום את ארה”ב, האם ניתן להציל אותה? זהו עולם חדש עם חוקי כלכלה חדשים

Leave a Reply