קו המשווה

“מגילת זכויות משַלֵם המסים”, או בקיצור ‘תבור’, נולדה במדינת קולורדו לפני 13 שנה. בשעתה היא נחשבה ציון דרך היסטורי בהתפתחותו של מרד משלמי המסים. היא נועדה להבטיח שהממשלה לא תוכל עוד לגדול. בשבוע שעבר, קולורדו שינתה את דעתה – והראתה אולי כיווּן חדש של נשיבת הרוח באמריקה כולה

 

 

קיצוץ מסים באמריקה אינו סתם עניין פיסקאלי. הוא אינו סתם עניין של מדיניות תקציב. בעיני הנאבקים למען קיצוץ, זה עניין שמוטב להבין באופן כמעט-דתי. מסוף שנות השבעים של המאה העשרים, ההתנגדות למסים לבשה ממדים של התעוררות משיחית.

מרד משלמי המסים הוא הביטוי העליון של המאבק נגד “הממשלה הגדולה”, זו המוצצת את לשדו של האזרח, מרוקנת אותו מאנרגיה יצירתית, מתערבת בחייו, ומעודדת אותו להיתלות בסינָרָה וּלוַתר על חֵרוּתוֹ האינדיבידואלית.

ב-1992, מדינת קולורדו אימצה “מגילת זכויות של משלם המסים”, שנועדה להפחית עד מינימום את יכולתה של הממשלה להגדיל את הוצאותיה. אם קיצוץ מסים הוא עניין כמעט-דתי, מה הפלא שלמגילת הזכויות הזו ניתן השם “תבור”, כמו ההר בגליל התחתון (שכותבים והוגים באנגלית Tabor). השֵם הקולורדי הוא אמנם פורמלית רק צירוף האותיות הראשונות באנגלית של “מגילת זכויות משלם המסים” – אבל לא במקרה הוא גם שמו של ההר הקדוש ביותר לנוצרים.

הם מאמינים, כי על פיסגת התבור נולדה הברית החדשה. שם סמכו משה ואליהו את ידיהם על בשורתו של ישו, ושם בקע קולו של אלוהים, לאמור: “זה בני האהוב, צייתו לו”. בפוליטיקה של הימין השמרני בארה”ב, קודש וחול משמשים בעִרבּוּביה כל כך סמיכה, עד שֶקָשֶה להפריד ביניהם. מאז סוף שנות השבעים, הימין מציע את שירותיו לא סתם להצלת ארנקה של אמריקה, אלא בראש ובראשונה להצלת נִשמָתָה. מאבק נגד מסים הוא על כן מאבק להגנת עצם רִקמתה המוּסרית.

עליית קולורדו על פִּסגַת התבור, לפני שלוש-עשרה שנה, היתה איפוא מעמד של הִתגַלוּת. בעקבות קולורדו הוזמנו עוד מדינות לחזור בִּתשוּבה. כתב העת ‘נשונל ריביו’, מַצפֵּן אידיאולוגי של הימין, הפך את המושל הרפובליקני של קולורדו, ביל אוֹאֶנְס (Owens), לגיבור תרבות, והכריז שהוא קָרוּץ מ”חומר נשיאותי”. סוף סוף, הבחירות של 2008 אינן כל כך רחוקות, ובזמן האחרון אמריקנים נוטים לשלוח מושלי מדינות, או מושלים לשעבר, לבית הלבן (ארבעה מחמשת הנשיאים האחרונים — ג’ימי קרטר, רונלד רייגן, ביל קלינטון וג’ורג’ דאבליו בוש — היו מושלים בזמן בחירתם, או כמה שנים לפָנֶיהָ).

ההקדמה הזו נחוצה כדי להסביר מפני מה תוצאות משאל-העם של השבוע שעבר בקולורדו הן כל כך חשובות. באחד בנובמבר, הבוחרים בקולורדו השעו את תוקף מגילת התבור שלהם למשך חמש שנים. הסיבה: הקיצוצים שהיא כפתה התחילו לפגוע באופן אָנוּש ביכולתה של קולורדו לספק שירותים בסיסיים לתושביה.

המושל אואנס עצמו התייצב בראש המערכה להשעיית התבור – וַחֲמָתָם של מארגני מסע הצלב נגד מסים בערה בהם להשחית. הם נקהלו בקולורדו, הם נשאו נאומים, הם אספו כספים – והם איימו. הפָּעיל המפורסם ביותר נגד מסים בארה”ב, גרוֹבֶר נורקוויסט, הודיע למושל אוֹאֶנְס כי הוא “חשוב כַּמֵת” מבחינה פוליטית, והוא שקול כנגד אדם “שהתייצב בדרכה של רכבת דוהרת”.
 

“לגרור לאמבטיה – ולהטביע”

איומים מנורקוויסט אינם עניין של מה בכך. הוא איש שהצליח לטוות רשת מרשימה של פעילים נגד מסים ברחבי אמריקה, וקולו נשמע בכל פורום חשוב של המפלגה הרפובליקנית. הוא האיש שהכריז, כי משימתו היא לכווץ את הממשלה לממדים כל כך קטנים, “עד שיהיה אפשר לגרור אותה לחדר האמבטיה, ולהטביע אותה שם”.

איך מטביעים ממשלה בחברה דמוקרטית? מרוקנים את קופותיה, ואוסרים עליה לחזור ולמלא אותן. בהיעדר דם וחמצן, האברים מידלדלים ונושרים בזה אחר זה.

זו מטרה לגיטימית, אם גם מרחיקה לכת, אבל מדוע צריך לכתוב אותה בחוקת המדינה (לכל אחת מ-50 המדינות יש חוקה משלה, לצד החוקה הפדרלית)? האם לא לתכלית הזו בדיוק יש בחירות למושל ולבתי מחוקקים? מדוע לא יורשו המנהיגים הנבחרים של המדינה לנהל את ענייניה הכספיים על יסוד מצעי הבחירות שלהם? הרפובליקנים תמיד מבטיחים קיצוץ מסים וריסון הוצאות, ואפשר להצביע בעדם.

התשובה היא שהימין המשיחי אינו מאמין בפוליטיקאים. כשנורקוויסט מדבר על הטבעת “הממשלה” באמבטיה, הוא אינו מתכוון רק לביורוקרטים החמדנים בוושינגטון, או לחברי הקבינט הנשיאותי. הוא מתכוון לכל הפוליטיקאים באשר הם. הוא סומך על זהירותם הפיסקאלית בערך כפי שהוא סומך על חתול ליד צלוחית חלב.

הרעיון שאפשר לאזן תקציב באמצעי כפיה התפשט עוד בשנות השמונים. ב-49 מ-50 המדינות של ארה”ב, החוק אוסר על הנפקת תקציבים גרעוניים. ב-1986 נעשה נסיון להעתיק את השיטה הזו לזירה הארצית. חקיקה בקונגרס קבעה תאריך יעד לאיזון התקציב, והורתה להוריד גיליוטינה שנתית על תקציבים בתקופת המעבר, אם לא יעמדו בתקרת ההוצאות.

הגיליוטינה היתה נשק רגרסיבי, מפני שהיא עמדה לקצץ אחוז זהה מכל סעיפי התקציב ללא יוצא מן הכלל, כולל האכלת רעבים וריפוי חולים וסובסידיה לתקציב הבטחון של ישראל. היא מעולם לא יצאה אל הפועל.
התקציב התאזן מאליו בזכות עליה עצומה בהכנסות הממשלה בימי הגֵאוּת בבורסה בסוף שנות ה-90. הגרעון התחדש לפני חמש שנים, והשנה הוא יעמוד לפחות על 333 מיליארד דולר.
 

הגיליוטינה והילדים העניים

גיליוטינה חַדַת-תער אפילו יותר נכללה במגילת התבור של קולורדו, ב-1992. על ממשלת קולורדו נאסר להגדיל את הוצאותיה מֵעֵבֶר למה שמתחייב מֵהתאמה לאינפלציה וּמִגידוּל האוכלוסיה. אם לממשלה יהיה עודף הכנסות ממסים, יהיה עליה להחזיר מייד את העודף לאזרחים.

בשנותיה הראשונות של המגילה נרשמו בקולורדו הֶשׂגים לא מבוטלים. הוחזרו אלף דולר ויותר לכל אזרח. ההכנסה הפרטית גדלה בשיעור גבוה מזה של כמעט כל מדינה אחרת. אמריקנים שוחרי ממשלה קטנה היגרו לקולורדו, עסקים השקיעו, מקומות עבודה נוספו.

אבל אז התמוטטה הבורסה, בא אחד-עשר בספטמבר, נרשמה בצורת איומה במדינה עם הרבה חקלאות — ובקולורדו הִשׂתָרר המשבר הכלכלי החמור ביותר זה שבעים שנה. הכנסות הממשלה פחתו במידה דרסטית – והסטטיסטיקה של קולורדו חדלה להחמיא ליוזמי תבור.

למשל, קולורדו ירדה למקום האחרון בארה”ב בחיסון ילדים. כמעט הוכפל מספר הילדים ממשפחות מעוּטוֹת יכולת שאינם נהנים מביטוח רפואי, ל-27%. חלקו של החינוך הגבוה בתקציב המדינה פחת מ-17% ל-10.6%, ועמד להיעלם מעיקרו עד שנת 2015. חלה ירידה ניכרת ברמת התחזוקה של כבישים בין עירוניים (באחת המדינות הגדולות ביותר בארה”ב, 270,000 קמ”ר).

זה הספיק. התארגנות דו-מפלגתית שִכנעה 52% מן הקולורדים להצביע לטובת השעיה של מגילת התבור. בחמש השנים הבאות, המדינה לא תחזיר את עודפי ההכנסות ממסים לאזרחים, אלא תשתמש בהם כדי לשַפּר את שירותיה. המושל אואנס מזכיר, שהמגילה רק הושעתה לזמן מוגבל. אבל מעטים משתכנעים. נשיא הסנאט לשעבר של קולורדו השווה את תוצאות משאל העם עם נפילת האלאמו, טראומה לאומית אמריקנית מלפני 175 שנה, המזכירה קצת את נפילת מצדה.

הֵדֶיהָ של התבוסה בקולורדו נשמעים עכשיו בשורה של מדינות אחרות, שבהן מתארגנות יוזמות לטובת מגילות תבור מקומיות. ביום שבו קולורדו נפלה מן התבור, הבוחרים בקליפורניה דחו ברוב גדול את רצונו של המושל ארנולד שוורצנגר להטיל חישוקים דומים על התקציב.

ביום ההוא, מועמדים רפובליקניים הובסו בבחירות למושלים בניו ג’רזי ובווירג’יניה. מספר גָדֵל של רפובליקנים אחוזי-חרדה אומרים שֶנָס לֵיחָן של הסיסמאות המנַצחוֹת משנות השבעים, השמונים והתשעים, ואי אפשר עוד לנצח רק באמצעות הבטחות לקצץ מסים.

אם הם צודקים, אין זה מן הנמנע שלפנינו נפתח והולך פרק חדש בהיסטוריה הפוליטית והכלכלית של ארה”ב. בימים האלה, הרושם הברור הוא שהימין בארה”ב נמצא בהתגוננות כמעט מלאה. בעלי זכרון אומרים, כי כך נִראָה פחות או יותר השמאל ערב תבוסותיו הפוליטיות הגדולות בשנות השבעים ובשנות התשעים. אולי.

 

• אתר הרשת של מטה המאבק להשעיית התבור
• ‘אמריקנים למען רפורמת מס’, ארגונו של גרובר נורקוויסט
• רקע על המאבק לאימוץ מגילות זכויות של משלמי מסים באתר המרכז לענייני תקציב וסדרי עדיפויות  

 

This entry was posted on יום חמישי, נובמבר 17th, 2005 at 6:31 and is filed under \'טורים שהתפרסמו לאחרונה\'. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.