להחזיר את החוֹמָה — ולהמעיט את סימני הקריאה

 

 

משהו לא רצוי קרה בחודשים האחרונים לעתונות הליברלית במערב אירופה: היא עברה תהליך של ‘פאמפלֶטיזציה’: עמודי החדשות שלה, ובייחוד עמודיה הראשונים, התחילו להזכיר כרוזי-תעמולה פוליטיים. החוֹמָה – שבאירופה מעולם לא היתה גבוהה במיוחד – בין עמודים אדיטוריאליים (שבהם מוּבָּעוֹת דעות) ובין עמודי החדשות, נעלמה כמעט לחלוטין.

 

ישראלים יודעים, שהחומה הזו נהרסה זה כבר בעתונות הפופולרית; והונמכה במידה ניכרת גם ב’הארץ’. יש הרבה אנשים רציניים, שאני מכַבּד מאוד, הסבורים שֶאֵין בה צורך. אני חושב שיש בה יותר צורך עכשיו ממה שהיה מעולם, בייחוד בגלל השיטפון הֶעָצוּם של מידע.

 

העתונות האירופית המתוארת כאן פנתה חד-משמעית נגד ישראל עוד בימים הראשונים של האינתיפאדה. נתתי כאן דוגמא אנקדוטית לחלוטין מן העמוד הראשון של ה’גארדיין’, ספינת הדגל רבת השנים של הליברליזם האנגלי. במרוצת המלחמה נגד הטירור, ובייחוד מאז שהתחילה הספירה לקראת מלחמה בעיראק, העתונות הזו פנתה נגד ארה”ב, בטון גובר והולך של מרירות, של איבה, של שלילה כמעט-קיומית.

 

בארצות שממשלותיהן תמכו בארה”ב, כמו בריטניה, ספרד וצרפת, העתונות אסרה מלחמת חורמה, בחימה שפוכה, על המימסד הפוליטי המקומי. סימני הקריאה היכו בכל הכוח בעיני הקוראים על ספל הקפה הראשון של הבוקר. נעשה נסיון בלתי פוסק לא רק לעדכן את הקורא, אלא לסדר מחדש את תאי מוחו.

 

בשבוע שעבר נחצה הגבול אפילו כאן. ‘גארדיין’ הנ”ל פירסם באתר הרשת רב-התועלת שלו ידיעה, שבה יוחסה לפול וולפוביץ ההכרזה, שארה”ב יצאה למלחמה בעיראק אך ורק בגלל נפט. ווּלפוֹביץ, המשנה לשר ההגנה של ארה”ב, הוא יועץ חשוב של הנשיא בוש. מאז תחילת משבר עיראק התחזקה ההנחה, שהוא אבי האסטרטגיה הבין לאומית ההיפֶּר-אקטיבית של הממשל. האירופים הרחיקו לכת עוד יותר, ותיארו את כל מדיניות החוץ האמריקנית הנוכחית כתוצאה של קשר-סתרים של קומץ אינטלקטואלים שמרנים, רובם יהודים. (ראו למשל את הערותיי על ליאו שטראוס, באתר הזה; וגם את הערתי על “השקר האציל”. אני מקווה לכלול כאן בקרוב רשימות קודמות שכתבתי בנושא הזה.)

 

הכרזת וולפוביץ, שזו היתה מלחמה לטובת נפט, מאשרת כמובן את כל טענותיהם של מתנגדי המלחמה. אפשר להגיד עליה שהיא מעוררת הִשתָאוּת, והיא פשוט סנסציונית. היא ראויה להימָרַח לרוחב העמוד הראשון של כל עתון, גם עתון שאינו רגיל למרוח כותרות לכל רוחבו.

 

הבעיה היחידה היא שההכרזה הזו מעולם לא יצאה מפיו של ווּלפוֹביץ. אתר הרשת של ‘גארדיין’ תירגם אותה מתרגום גרמני של דברי וולפוביץ. הוא לא ניסה לאַמֵת אותה (עניין קל מאוד, בהתחשב בהיקף מערכת יחסי הציבור של הפנטאגון). לרגל להיטותו של העתון הבריטי לעשות דיסקרדיטציה של ארה”ב ושל בעלי בריתה, הוא נתן פומבי לדיסאינפורמציה גסה ומבישה.

 

הפעם נֶחצָה הגבול במידה כזאת, שה’גארדיין’ עצמו ראה צורך להתנצל (קיראו-נא את הנוסח באתר הרשת שלו). זו התנצלות מלאה, אם גם לא לגמרי כנה. אבל היא משתמטת לדעתי מן הצורך החשוב ביותר: להכיר בתוצאות של ה”פאמפלֶטיזציה”, לצעוד שני צעדים אחורה, ולעשות נסיון קצת יותר רציני להניב עתונאות אובייקטיבית, או לפחות להמעיט את כמויות משוא-הפָּנים.

 

זה לקח שאינו צריך להתבזבז על העתונות הישראלית, כולל אתרי רשת ישראליים. מה מאוד מתעייפת הדעת מעודף סימני הקריאה. מה מאוד מתעייפות העיניים מן הזרם הבלתי פוסק של דעות ושל התפלמסויות מִתלַהמוֹת, הפולשות אל העמודים הראשונים, וּמַקניטוֹת את האינטליגנציה של קוראיהן.

 

 

2 Responses to “להחזיר את החוֹמָה — ולהמעיט את סימני הקריאה”

  1. רותי הגיב:

    כאשר קריינית החדשות, בין אם זה בערוץ 10, 2 או 1, אומרת “ישראל נהגה כך וכך” – ולא “אנחנו נהגנו כך וכך” היא מסתירה את העובדה שהיא מוכרת לנו תעמולה. היא מסווה את דבריה בצבעים אובייקטיביים. למרות שהיא תשתשמש במילה “רצח” כשהוא נוגע ליהודים ו”חיסול” כשהוא נוגע לפלשתינאים. זו פרופוגנדה.
    לא ברור לי האם ישנה או יכולה להתקיים תקשורת חדשותית אובייקטיבית כל עוד יש מי שמרוויח מדיווחים מסויימים ומפסיד מאחרים, כל עוד ישנם בעלי מדיה שהם גם בעלי האינטרסים, הם האוחזים בשרביט.
    כאשר מנסים לבחון אובייקטיביות של תכנים חדשותיים, אנחנו תמיד מפספסים משהו, כי כבר בסלקציה הראשונית של מה נכנס למהדורה ומה נשאר בחוץ, כבר שם ישנה הבעת דיעה ואני מניחה שלרוב היא תהיה מגמתית.

  2. עומר לביב הגיב:

    באותה המידה, כל הרוג פלשתינאי ברצועה הוא אוטומטית “מחבל” דבר המקבע את מותו בעיני הציבור הישראלי כמוצדק. אין לי ספק שרוב ההרוגים הללו הם אכן לוחמים פשתינאים שיצאו להרגנו ומוצדק להורגם אבל כולם? ללא יוצא מהכלל? תמיד? תמהתני

Leave a Reply