הודו מחלקת את קשמיר: זבנג וגמרנו

במהירות מסחררת, בתמיכה ציבורית ופרלמנטרית רחבה, נַרֶנְדְרַה מוֹדי מבטל את המדינה היחידה בהודו (מתוך 29) עם רוב מוסלמי. מנהיגי קשמיר בכלא, האינטרנט והסלולרים שלה מנותקים; האופוזיציה בדלהי חלוּשה וּמבולבלת – ומשבר היסטורי מאיים על דרום אסיה

טבלואיד בדלהי מודיע על ביטול-למעשה של סעיף 370 בחוקת הודו, שמכוחו נהנתה קשמיר, נומינלית, מ׳מעמד מיוחד׳. הכותרת שלמטה מכריזה, ״מודי מסרטט את קשמיר מחדש״. בעקבות הסרטוט, קשמיר מתפרקת לשניים, כפי שמראה המפה  מימין למעלה: חבל לאדאק מופרד משאר קשמיר. לאדאק, הידועה גם כ׳טיבט הקטנה׳ היתה לפנים ממלכה עצמאית, ורוב תושביה, בערך 275,000, הם בודהיסטים. (6 באוגוסט 2019)

השבוע התחיל פרק חדש בהיסטוריה של הודו. היא התנערה מהתחייבויות שעמדו בִּיסוֹד כינוּנהּ, לפני 72 שנה. בסדרה מסחררת של צעדים, צבאיים וּמדיניים, היא ביטלה את המדינה היחידה בפדרציה ההודית עם רוב מוסלמי, חילקה אותה, וכפפה אותה לשלטונה הישיר של הממשלה המרכזית.

במלוא העוצמה האישית של ראש ממשלתה היא קיבלה את תמיכתם של שני בתי הפרלמנט בתוך 24 שעות, בלי הכנה ציבורית מוקדמת. שורה של אישים ושל מפלגות, המזוהים עם האופוזיציה החלשה, חצו את הקווים, והתייצבו לצד הממשלה.

הנסיבות והאמצעים, והרטוריקה שליוותה אותם, מעמידים עכשיו בספק את התיימרותה של הודו להיחשב ל׳דמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם׳ (תואר הניתן לה בזכות גודל אוכלוסייתה, 1.3 מיליארד). נטיותיו הדמוקרטיות של האיש העומד בראשה, נרנדרה מודי, היו תמיד חשוּדוֹת. אין זה מן הנמנע שהשבוע הוא הצטרף אל הליגה הסמכותנית (=אותוריטרית) של דמוקרטיות נומינליות, המודרכות בידי איש חזק, לרעת הפלורליזם.

ההחלטה לפזר את קשמיר היא בלי ספק הדרמטית ביותר שקיבלה ממשלה הודית בעניין כלשהו בחצי המאה האחרונה. דרמטית ממנה, אבל דומה לה, היתה החלטת 1975, כאשר אינדירה גאנדהי השעתה את הדמוקרטיה ההודית, והטילה מצב-חירום. כל המפלגות הפוליטיות הושעו, כל התקשורת צונזרה (לא היה אינטרנט, לא היתה אפילו טלויזיה בכבלים), רבבות הושלכו לכלא. בין המושלכים היו מנהיגיו של נרנדרה מודי ועמיתיו. הוא היה אז פעיל צעיר בתנועה הינדואית לאומנית, והצליח להימלט ממחפשיו.

סוף האוטונומיה

השבוע עשה מודי מעשה אינדירה גאנדהי לקשמיר. הוא עצר את כל מנהיגיה המוּכּרים, בכללם השלושה שעמדו בראש ממשלותיה הנבחרות בשנים האחרונות. הוא ניתק את הטלפונים הסלולריים בכל מה שקוראים ׳עֵמק קשמיר׳, והשבית את האינטרנט. הוא שיגר 35,000 חיילים לכבוש את קשמיר.

זה קרה בשבת-ראשון. ביום שני, ממשלתו מיהרה אל הבית העליון של הפרלמנט ההודי עם הצעת חוק לבטל את האוטונומיה של קשמיר, וּלחלק אותה לשתי ׳טריטוריות פדרליות׳ (Union Territories). בהודו היו עד השבוע 29 מדינות ושבע טריטוריות פדרליות. 

ההבדל בין מדינה לטריטוריה הוא בדרגת האוטונומיה שלה. לכל אחת מן המדינות יש ממשלה נבחרת, המנהלת את כל ענייניה, כולל בטחון-פנים ושיטור. יש להן מָרוּת מלאה במינוי הביורוקרטיה וּבניהולה. חלק מן המדינות הן ענקיות. למשל, אוכלוסיית אוּטאר פְּראדֶש הצפונית כמעט משתווה לזו של ברזיל; אוכלוסיית מַהַרַשְטְרַה המערבית (שבירתה היא מוּמבּאי) גדולה מזו של אתיופיה; מערב בנגל המזרחית (שבירתה היא קוֹלקאטה, או כלכתה) גדולה מגרמניה, וכו׳.

׳טריטוריה׳ נהנית מדרגה מסוימת של ממשל עצמי. היא רשאית לבחור ממשלה. אבל היא כפופה למרותה של הממשלה המרכזית ולגחמותיה באמצעות ביורוקרט, המכוּנה ״מִשנֶה למושל״. אין לה כל סמכויות בבטחון פנים וּבשיטוּר, ואין לה פיקוח מלא על שירות המדינה.

העברת מדינה אל טור הטריטוריות היא מהלך קיצוני של הוֹרדה בדרגה. לא היתה דוגמתה בתולדות הודו. זו התנהגות המזוֹהה עם אימפריות קולוניאליות. הבריטים נהגו כך בחלקים של הודו וּברַבּוֹת ממושבותיהם באפריקה. ולדימיר פוטין עשה כן במרכיבים ה׳אוטונומיים׳ של הפדרציה הרוסית, כאשר החליט על מעבר אל שלטון ריכוזי. סין עשתה כן בטיבט.

׳טריטוריה פדרלית׳ (=של ׳האיחוד׳), מכריזה הכותרת ב׳הינדוסטן טיימס׳. בפעם הראשונה בתולדות הודו, מדינה של הפדרציה פוזרה. בצילום השחור-לבן נראה המהרג׳ה של קשמיר, הארי סינג, לוחץ את ידו של ג׳ווהרלל נהרו, ראש הממשלה הראשון של הודו. החלטת המהרג׳ה לצרף את ממלכתו להודו, במקום לפקיסטן, הניחה את היסודות למשבר בן 70 שנה

המהראג׳ה החליט

אבל כאן העונש נִשזָר באריג מוּרכב במיוחד. עצם נוכחותה של קשמיר בפדרציה ההודית מנוגדת לעיקרון הטריטוריאלי שעמד ביסוד חלוקתה של תת יבשת הודו ב-1947. הבריטים החליטו, ששלומם של נתיניהם לשעבר יובטח באמצעות הקמת מדינה נפרדת למוסלמים, אשר תכלול שטחים שבהם יש רוב מוסלמי. כך נולדה פקיסטן. ההיגיון חייב את הכללת קשמיר בפקיסטן. אבל שריד פיאודלי סיכל את המהלך הזה. 

קשמיר היתה ממלכה, שבראשה עמד מהראג׳ה, או מלך, הינדואי. המהרג׳ה החליט שממלכתו תצטרף אל הודו. הוא הציב תנאי: קשמיר תיהנה ממעמד ׳מיוחד׳ בפדרציה העתידה לבוא. זכויות תושביה יעוגנו בחוק. למשל, ייאסר על לא-קשמירים לרכוש קרקע בקשמיר.

כך נולדה המדינה ההודית של ג׳אמוּ וקשמיר. רוב תושבי ג׳אמו הם הינדואים, אבל למוסלמים היה רוב גדול. מיומה הראשון, קשמיר היתה סלע מחלוקת בין הודו לפקיסטן. הן לחמו עליה, או סביבה, שלוש פעמים ב-50 השנה הראשונות של עצמאותן.

במלחמה הראשונה, הפקיסטנים השתלטו על שליש ויותר של שטח קשמיר. שתי המדינות חושבות זו את שטחי שלטונה של זו לתוצאה של כיבוש לא-חוקי, ותובעות בעלוּת.

לקשמיר הפקיסטנית יש מעמד מיוחד של מדינה אוטונומית, עם נשיא, ראש ממשלה וחוקה, אם כי זה סידור נומינלי. פקיסטן היא המוציאה והמביאה במה שהיא מכנה ׳אזאד קשמיר׳, או ׳קשמיר החופשית׳.

המלחמה השלישית, ב-1999, היתה גם האחרונה בעידן הנשק הקונבציונלי. בִּפרוֹשׂ  האלף השלישי, הודו ופקיסטן הפכו למעצמות גרעיניות. מלחמה מלאה על קשמיר עלולה להניב אסון גלובלי. מוטב לזכור שגם סין נמצאת בסביבה המיידית, היא שולטת בשליש משטח קשמיר ההיסטורית, וטוענת לבעלות על שטח ניכר של קשמיר ההודית. (אגב, מלחמת 1999, הידועה כ׳מלחמת קַרְגיל׳, העניקה דחיפה דרמטית ליַחסי הבטחון בין הודו לישראל. משלוח בהול של ציוד צבאי מישראל חסך להודים הרבה דם. הם זוכרים, בהוקרה.)

המידה שבה התקשורת ההודית אימצה את הנרטיב של נרנדרה מודי מתחוורת היטב מן האיור הזה בעתון ׳הינדסטן טיימס׳, 22 בפברואר 2019. ״חיל האויר ממטיר אש״, מכריזה הכותרת. מודי נראה כאן בתנוחה של גיבור-על, המזניק את מטוסי הודו לפעולת עונשין, לאחר האבדות הכבדות בפיגוע איסלאמיסטי בקשמיר. האמת היא שהפעולה ההודית לא עלתה יפה, לפחות אחד ממטוסיה הופל, וטייסו נשבה (ושוחרר מייד אחר כך). אבל הודו כולה האמינה שידה היתה על העליונה

חלום נעוריו

נצחונו המוחץ של נרנדרה מודי בבחירות האחרונות היה קשור במידה רבה בהחמרת המצב הצבאי בקשמיר.

טירוריסטים איסלאמיסטיים חצו את הגבול מפקיסטן, באמצע פברואר, ותקפו שיירה צבאית הודית. 44 חיילים הודיים נהרגו.

זה היה חודשיים ופחות לפני תחילת הבחירות (ההצבעה בהודו אורכת חודש וחצי). מודי ומפלגתו השכילו לנצל את ההתקפה, ואת עשרות ההלוויות הצבאיות בעקבותיה, כדי לקרוא להמוני הודו אל הדגל. מפלגת השלטון, הידועה בראשי התיבות BJP, התחילה לכַנוֹת את מבקריה, אם גם באופן לא-פורמלי, ״תומכי פקיסטן״. גל פטריוטי, או לאומני (על פי הטעם), הציף את הודו. קשה לדעת מה היו תוצאות הבחירות בהיעדר ההסלמה בקשמיר. הדעת נותנת שמודי היה מנצח בהן בכל מקרה, אבל אולי לא בהפרש המרשים שבו ניצח.

הימין ההינדואי הלאומני, שממנו צמח מודי, התנגד מאז ומעולם למעמדה המיוחד של קשמיר. ביטול סעיף 370 בחוקה ההודית, שאיפשר את המעמד הזה, היה יעד מוצהר של הימין במשך שנים. השבוע הופצו צילומים ישנים של מודי בצעירותו, הרבה לפני ששערו וזקנו האפירו, במהלך ׳דהארנה׳ (dharna), שביתת-שבת במחאה נגד מעמדה המיוחד של קשמיר. השבוע הוא מימש אפוא את חלום נעוריו.

המזכיר הכללי של מפלגת השלטון בהודו הפיץ השבוע צילום של נרנדרה מודי הצעיר, כנראה מ-1992, במהלך שביתת-שבת נגד מעמדה המיוחד של קשמיר. ברקע תוכלו לראות את הספָרוֹת 370, המציינות את הסעיף בחוקה שמכוחו החזיקה קשמיר ב׳מעמד מיוחד׳. הכתובת בהינדית אומרת, על פי תרגום גוגל, ״בטלו את 370, חסלו את הטירור, הצילו את ארצנו״. המזכ״ל הוסיף שתי מלים באנגלית, ״ההבטחה מומשה״

מודי מבטיח עתיד מזהיר לקשמיר, לאחר שֶסָר ממנה צִלן של השושלות הפוליטיות (עבדוללה ומופתי), אשר ניהלו את ממשלותיה במשך שנים. ראשי השושלות יושבים עכשיו בכלא, בלי משפט. הוא מבטיח השקעות בקשמיר לטובת תעסוקתם של צעיריה. מזכיר קצת את תכנית ג׳ארד קושניר לטובת הפלסטינים. אבל המאבק בקשמיר אינו רק על טובות הנאה חומריות. הוא גם מאבק על זהות ועל כבוד לאומי.

מפלגת הקונגרס של שושלת נהרו-גאנדהי (Nehru-Gandhi), שקדמה למודי בשלטון, ניסתה להעניק אופי חילוני להודו, עם זכויות שוות להינדו ולמוסלמים (הערכה מקובלת מעמידה את חלקם של המוסלמים על 15% מן האוכלוסיה, כ-200 מיליון בני אדם; אבל הערכות אחרות מדברות על 20% ויותר).

השוויון הזה היה תמיד רחוק ממימוש, אבל עצם הכללתו ברשימת היעדים נתנה תוקף לחזון של מדינת-כל-אזרחיה, או ׳המדינה החילונית׳, המופיעה בחוקת הודו. עכשיו אין עוד רשימה כזאת, והחזון התָקֵף הוא זה של דומיננטיות מלאה של הרוב ההינדואי. הודו התפארה במשך שנים שהיא אינה כפקיסטן, במובן הזה שהיא אינה מנסה להיות מדינתם הבִּלבַדית של בני הרוב האתני, או הדתי. עכשיו היא מתחילה סוף סוף לִדמוֹת לפקיסטן. היא הופכת למדינת-לאום, או למדינת-דת. בעצם אין הבדל, אחד מצדדי הדמיון לישראל.

זה מהלך שנחזה במשך שנים, עם עליית הימין הדתי. הוא צובר עכשיו תנופה, והוא נהנה מתמיכה ציבורית רחבה. אבל תמיכת הרוב אינה מבטיחה יציבות, מבית או מחוץ. דרום אסיה נעה עכשיו לעבר משבר היסטורי.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. מסר לא יתפרסם בהיעדר כתובת אמתית.

אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

4 Responses to “הודו מחלקת את קשמיר: זבנג וגמרנו”

  1. דני פ הגיב:

    “מפלגת הקונגרס… ניסתה להעניק אופי חילוני להודו, עם זכויות שוות להינדו ולמוסלמים”

    ה-BJP טוענים שאין זו חילוניות אלא פסאודו-חילוניוּת, שמתקפלת לפני המוסלמים. למשל דיני אישות של המוסלמים בהודו הם ע״פ חוקי הדת, אבל ההינדואים כפופים לחוק החילוני.

    הצעד הבא של מודי עשוי להיות רפורמה משפטית שתבטל את המעמד הדתי של דיני אישוּת של המיעוט המוסלמי.

    • יואב קרני הגיב:

      ה-BJP טוענים שאין זו חילוניות אלא פסאודו-חילוניוּת

      אכן. עצם המושג ׳חילוניוּת׳ הפך למלה גסה בעגה הפוליטית של הימין ההינדואי.

      אני נזכר איך נקלעתי לפני שלוש שנים ויותר ליום של מהומות-דת לא-עקובות-מדם בעיר אליגאר (הטעמה על ההברה שניה), Aligarh, במדינת אוטאר-פראדש, בערך שעתיים נסיעה ברכבת מדלהי. זו עיר עתיקה, מקום מושבה של האוניברסיטה המוסלמית (לא-דתית) המפורסמת ביותר בהודו. ההתקוטטות התחילה על עניין של מה בכך, תרעומת של מוסלמים על הינדו מפוצצי-חזיזים (כמה שהם אוהבים לפוצץ).

      הגעתי אל קו ההפרדה בין שתי העֵדוֹת, ברובע העתיק של אליגאר. לא הורשיתי לחצות אל האיזור המוסלמי, שהופרד בכוחות משטרה. אבל בצד ההינדואי מצאתי פעילה קולנית של BJP, מפלגת השלטון של מודי. שוחחתי אתה כמה דקות. היא דיברה פעם אחר פעם על ״החילונים המטונפים״. עד מהרה הבנתי שהיא מתכוונת למוסלמים.

      בהודו יש חוקים, לפחות נומינליים, נגד ׳דיבור-שנאה׳. היא לא יכלה אפוא לתקוף את המוסלמים במפורש, ו״חילונים מטונפים״ היה התחליף הנאות.

      הצעד הבא של מודי עשוי להיות רפורמה משפטית שתבטל את המעמד הדתי של דיני אישוּת של המיעוט המוסלמי

      כבר קורה, בעניין חוקי גירושים. https://www.bbc.com/news/world-asia-india-49160818

  2. גיא טרייבר הגיב:

    מרתק. ועצוב. ומפחיד.

    במהומות של 2001 הייתי כמה ימים לכוד בעוצר, זו הייתה תקופה לא נעימה בעליל, והנה היא הפכה למדיניות שלטונית גדולה.

    בפעמים אחרות קל להיתקל בתהלוכותיהם של אנשי הבום-בולה (כינוי מקומי ללובשי הכתום הקנאים הדתיים ההינדואיים).

    לפחות במדינת אוטאר פראדש, המקומיים שבהם נתקלתי בהם חששו מאותם “פושטים” (איני יודע אם הם באו מקרוב או מרחוק, כעולי רגל אולי).

    • יואב קרני הגיב:

      עכשיו אחד ה׳פושטים׳ הוא ראש הממשלה (צ׳יף מיניסטר) של אוּטאר פראדש, נזיר הינדואי שגלימתו הכתומה היא חליפת העבודה היום-יומית שלו. שיעורי ההתנשאוּת והשנאה שהוא מניב מטביעים את כל חזונותיה של הודו הישנה.

Leave a Reply