אפריקה, מדרום לתל אביב

ישראל היא הארץ הלא-אפריקאית היחידה בעולם שיש לה גבול טריטוריאלי עם אפריקה. מותר לה בהחלט להגביל הגירה, אפילו לבודד מהגרים. אבל היא תתקשה להשתחרר מן הגיאוגרפיה. היא צריכה ללמוד מנסיונם של זרים, היא צריכה להיזכר במה שאמר מנחם בגין לפני 35 שנה על וייטנמים — והיא זקוקה עד ייאוש למדיניות חוץ פעילה באפריקה. יותר שלום ופחות דיקטטורה ישאירו את הפליטים בבית

הקיץ לפני 35 שנה הרכיב מנחם בגין את ממשלתו הראשונה. ביום הצגת שריו בכנסת הגיעה הידיעה שאניית סוחר ישראלית משתה ששים-וששה פליטים וייטנמיים מסירת אגוז בים סין הדרומי. אולי שני מיליון וייטנמים היו מוכנים להיטרף בים סין, כדי להיחלץ ממלתעותיו של משטר קומוניסטי ברוטלי. רבבות אמנם טבעו.

בנאומו בכנסת, בסיכום הדיון, הודיע בגין בחגיגיות כי הורה להביא את הפליטים לארץ, ולהעניק להם מיקלט. חבר הכנסת אריה אליאב הרים את קולו בקריאת ביניים.

מה? שאל בגין. מה?

”כרב חובל של אניית מעפילים אני מצדיע לך!“, קרא אליאב.

אליאב היה שייך לשמאל היוני ביותר בכנסת. חברו לספסל הזעיר של סיעת של“י, מאיר פעיל, היסטוריון וקצין לשעבר, משך בשרוולו. בשביל מה אתה קופץ, הוא אמר לו (או משהו כזה). בגין דווקא העריך את הג‘סטה. הוא אהב ג‘סטות.

הכול נזכרו ב“נאום תשובה לרב חובל איטלקי“ של נתן אלתרמן, זה רב החובל שהוביל פליטים יהודיים מאירופה אל חוף נהריה ב-1945.

ונספר לך אז כי פתוחים השערים.

כבר מזמן נפתחו, חי שמים!

ופתחה אותם זו חבורת הנערים

שעמדה אותו לילה במים.

כמה שבועות אחר כך ביקר בגין אצל הנשיא ג‘ימי קרטר בוושינגטון. הוא אמר לו, שהחלטתו להעניק מיקלט היתה טבעית. הוא זכר את הסירוב לקלוט כמעט אלף פליטים יהודיים מגרמניה על סיפון האניה סט‘ לואיס, ב-1939.

בגין שלח את דויד לוי, אז שר הקליטה, לקבל את הווייטנמים בנמל אילת. לוי חצב להבות, וקרא ל“עולם כולו“ ללמוד ממעשיה של ישראל, ולהציל את ”הנשים והילדים המיטלטלים בלב ים ללא מולדת“. בשנים הבאות קלטה ישראל בערך 300 וייטנמים.

הווייטנמים של אניית הסוחר דליה (אם אינני טועה) אמנם הגיעו אל חופי הארץ. חלקם אמנם התיישבו בישראל. ביפו נפתחה המסעדה הווייטנמית הראשונה, ומאחר שהיתה סמוכה אל הקסרקטין של גלי צה“ל הייתי אוכל בה ארוחת צהריים בכל יום ששי. לבעלת המסעדה היתה ילדה קטנה, שהתחילה לבקר בבית ספר מקומי. היה לה החוטם הפחוס ביותר שראיתי אי פעם. בעצת המקומיים, אמה נתנה לה את השם ”כוכבה“. את השם הווייטנמי אינני זוכר.

כולנו הרגשנו טוב, גם מפני שהאוכל היה טעים, גם מפני שכוכבה היתה מתוקה, גם מפני שלא פנינו עורף לאומה המסכנה ביותר (שם זמני) עלי אדמות.

”הציונות האמתית“

כמעט עשר שנים אחר כך הורה ראש הממשלה שמעון פרס להביא את יהודי אתיופיה לארץ. הימים היו ימי מלחמת אזרחים, וסכנה ארבה לכל מי שחיו באתיופיה, יהודים או לא-יהודים. ליאון וויזלטיר, העורך הספרותי רב האנפין של השבועון הוושינגטוני ’ניו ריפבליק‘, מראשוני התומכים ב’שלום עכשיו‘, כתב אז בהתרגשות נמלצת, כי ”זו הציונות האמתית“, וזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שאפריקאים מוצאים מאפריקה שלא על מנת להניח אזיקים על ידיהם, ולמכור אותם לעבדות.

זו היתה אולי הפרזה, אבל ישראל עשתה בה שימוש רב, תכוף ואפקטיבי. איך אפשר לפקוד גזענות, או אהדה לאפרטהייד, על ארץ היוצאת מגדרה להציל אנשים שחורים. כמובן, באותו הזמן לישראל היתה שותפות צבאית רחבת-ממדים עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, אבל זה עניין נפרד.

או אולי לא.

ב-1985 שחררה דרום אפריקה מן הכלא יהודי ששמו דניס גולדברג. הוא הושלך לכלא 22 שנה קודם, יחד עם נלסון מנדלה ואחרים, בעוון קשר להפיל את הממשלה. נגזרו עליו ארבע תקופות של מאסר עולם. גולדברג היה קומוניסט, וחבר בקונגרס האפריקאי הלאומי (ANC). הוא שוחרר מפני שהסכים לחתום על הצהרה שהוא מוותר על המאבק המזוין. מנדלה וחבריו האחרים מעולם לא הסכימו לתנאי הזה, ונשארו בכלא עד שהאפרטהייד החליט לחתום על הצהרה שהוא מוותר על האפרטהייד.

גולדברג שוחרר לידי פעיל ישראלי נדיב-לב, שעמל לטובת היהודים באתיופיה, וגם לטובת שכונות המצוקה בארץ. האיש הביא את גולדברג אל קיבוץ בגליל, ושם שהה זמן קצר לפני שעבר ללונדון. הוא אולי הסכים לוותר על המאבק המזוין, אבל לא הסכים להתגייר לציונות ולאהבת ישראל. בגלותו הקצרה שמעתי מפיו, שהשליח הישראלי הפציר בו בכלא במלים הבאות: ”דניס, בשביל מה לך. אתה אוהב שחורים? יש לנו מספיק שחורים. בוא תעזור להם“.

לא הנימוק הזה הכריע את הכף אצל גולדברג. הוא סיפר את המעשיה הזו בחיוך קטן. אילמלא נשבר בכלאו, הוא היה נעשה אל נכון שר בממשלה הרב-גזעית הראשונה של דרום אפריקה, עשר שנים אחר כך. חבריו לא סלחו לו את חולשתו. אני מנחש שגם הוא לא סלח לעצמו.

סומליה באה אל לואיסטון

מה ישראלים חושבים באמת על שחורים? אינני בטוח שהמאורעות העצובים של דרום תל אביב משקפים מצב דעת ישראלי טיפוסי, בוודאי לא מצב דעת נדיר. אני חושב שתושבי השכונות בדרום תל אביב איבדו את עשתונותיהם, לא נעשו נאצים או פשיסטים. (חברת הכנסת רגב היא עניין אחר בהחלט. גם היטלר חשב שהיהודים הם בעיה של ”בריאות הציבור“, אם כי לא דיבר על ”סרטן“ אלא על ”חיידק“, bacillus.)

בכלל, אפליית מהגרים, או טינה קולנית כלפי מהגרים, או אפילו פגיעות פיזיות במהגרים, אינן עניין של גרמניה הנאצית. ראינו חברות פתוחות, דמוקרטיות וליברליות נסוגות אל תוך קונכייתן, כאשר גל פתאומי ובלתי מבוקר של מהגרים הציף את רחובותיהן או את חופיהן.

הבריטים בהונג קונג (כאשר עדיין היתה מושבת כתר) הושיבו את בורחי וייטנם במיכלאות. אוסטרליה הליברלית והפתוחה שילמה לאי הזעיר נאורו, בלב האוקיאנוס השקט, כדי שיפטור אותה מעונשם של פליטים מאפגניסטן. מאלטה הקטנה והדמוקרטית כרעה תחתיה לפני שנתיים, כאשר סירותיהם של פליטים אפריקאיים התנפצו על חופיה.

עתון בעיר לואיסטון שבמדינת מיין, צפון מזרח ארה"ב, מציין עשר שנים להגירה הפתאומית והמסיבית (יחסית) של סומלים אל העיר הקטנה והלבנה מאוד. "מאבק והתקדמות", אומרת הכותרת הראשית, מעל צילום של בעל חנות סומלי. עסקים סומליים החיו את חיי המסחר השוקעים של מרכז העיר. תאריך הגליון הזה הוא 18 בדצמבר 2011. {link url="http.www.sunjournal.com%2Fnode%2F1124134&ei=io_JT4zWLKqG0QHQsNCxAQ&usg=AFQjCNGRwQ7P3x4petmC_Y5hiTcls16p3w&sig2=4Y89SOIoYK-y_e45zKCKpg"}אפשר לקרוא את הדיווח המלא על הרשת{/link}

לואיסטון, במדינת מיין, בקצה הצפון-מזרחי של ארה“ב, היא מקרה-מבחן מעניין. קטנה ולבנה מאוד (96% של האוכלוסיה, עם אחוז אחד בלבד של שחורים), היא התעוררה בוקר אחד בשנת 2001, וגילתה שפליטים סומליים התחילו לנהור אליה.

ב-1999 הרשתה ארה“ב ל-12,000 מפליטי המלחמות בסומליה להתיישב בתחומיה. רובם נבלעו במעיהם של כרכים, אטלנטה (ג‘ורג‘יה), מיניאפוליס (מינסוטה) וסן דייגו (קליפורניה). אבל כמה מאות בחרו בלואיסטון.

זקני החמולות הסומליים רצו להוסיף ולקיים את אורח חייהם ואת מסגרת קהילתם. הם השתכנעו שעיר קטנה ומצודדת בקצה ארה”ב, עם בתי ספר טובים, עם שפע דיור ועם מענקי סעד נדיבים, טובה משכונות העוני של הערים הגדולות.

הדמוגרפיה של לואיסטון השתנתה בהדרגה. כיום, לפחות עשירית, אולי 15%, מ-41,000 תושביה הם סומלים.

הסומלים בלעו נתחים עצומים של תקציבי הסעד העירוניים: 50% ויותר בשנים הראשונות, שירדו בינתיים לסביבות 25%. מקומיים מוצאים את עצמם נאבקים עם סומלים בתור לדיור עירוני.

צריך למהר ולהוסיף, שלואיסטון קיבלה עזרה ניכרת מן הממשלה הפדרלית וממדינת מיין.

"המוסלמים (מרגישים) בבית בלואיסטון", מכריזה הכותרת בעתון המקומי, עשרה בספטמבר 2010. (ראשי התיבות L-A מציינים את האיזור המטרופוליטני של לואיסטון ושל אוברן, Auborn, שתי ערים קטנות כמעט תאומות.) הכותרת למטה מייחסת לתושבים מקומיים את ההערכה שהאי-סובלנות הגואה כלפי מוסלמים באמריקה "אינה מתרחשת כאן"

שבעים הקולות של פרנק

המתח היה מלכתחילה ניכר. ראש העיר דאז קרא לסומלים להאט את קצב הגירתם. אבל הסומלים עזרו להפיח רוח חיים בכלכלת לואיסטון. הם פתחו חנויות חדשות ברחובות מרכזיים, והם הביאו איתם כוח קניה. אגב, תהליך דומה מתרחש בשורה של ערים קטנות במערב התיכון של ארה“ב. שם, סוכני השגשוג הם מהגרים לטינו-אמריקאיים. פעילות מסחרית מעלה את ערך המקרקעין ומרחיבה את בסיס המס המקומי.

בימיה הראשונים של ההגירה הסומלית, אנשי ימין קיצוני ניסו לדוג במים העכורים. הם באו להביע תמיכה ב“זכויות הלבנים“ של לואיסטון. לשווא. העיר התנהגה בדרך כלל באיפוק. היא טיפלה בסומלים, היא שיכנה אותם, חינכה אותם והתחילה להסתגל לנוכחותם. אף על פי כן, אין זאת אומרת שהכול על מי מנוחות בלואיסטון.

בסוף השנה שעברה היו בה בחירות לראש העיר. במהלך מערכת הבחירות, אחד המועמדים פירסם מודעה בעיתון המקומי, שבה הכריז, כי הגיע הזמן לשים קץ להגירתם של פליטים וזרים, המפיצים ”פשע, סמים, כנופיות רחוב, עוני ויריות מתוך מכוניות חולפות“. האיש, פרנק מקדונלד, ניצח בהפרש של שבעים קולות. האם היה מנצח בהפרש גדול יותר אילמלא פירסם את המודעה, או אולי היה מפסיד אילמלא פירסם אותה?

מקדונלד התנצל לאחר נצחונו. הוא הבטיח שמעכשיו ואילך לואיסטון תראה רק את ”פניו המחייכים“. סומלי מקומי קם ממושבו, ודרש התנצלות מלאה על כל מה שמקדונלד אמר.

צילום גדול בעמוד הראשון של העיתון המקומי, Sun-Journal, ב-16 בדצמבר 2011 (ראו למטה), מראה את הסומלי הצעיר, זקוף ושופע בטחון, על רקע קהל מעורב של לבנים ושל שחורים. ביניהם נראות שלוש נשים סומליות מכוסות ראש וגוף. אחת מהן משלבת את זרועותיה, כשהבעה של ספקנות נסוכה על פניה. עד כמה שאפשר לשפוט מן הצילום הזה, אלה הם סומלים שנקלטו, אינם מרגישים צורך להתנצל לפני איש, ועומדים על זכויותיהם.

בשנה שעברה ניסה סומלי בפעם הראשונה את כוחו בפוליטיקה אלקטורלית. הוא התמודד על אחד המושבים ברשות המשגיחה על בתי הספר של לואיסטון. הוא קיבל 40% של הקולות. עניין של זמן בלבד הוא לפני שפנים סומליות יופיעו במועצת העיר.

תושב סומלי של לואיסטון קם במהלך נאום של ראש העיר החדש (אינו נראה כאן), כדי לתבוע ממנו התנצלות על הלשון שנקט כלפי המהגרים במהלך מערכת הבחירות שלו. גזיר משער העתון 'לואיסטון סן-ג'רנל', 16 בדצמבר 2011. המקור: אוסף העמודים הראשונים של Newseum, מוזיאון העתונות בוושינגטון

אפריקה כעניין פנימי ישראלי

היש לתל אביב מה ללמוד מן הנסיון הזה? בוודאי. התלמד? לא. לתל אביב אין מדיניות הגירה. לישראל יש.

חברה דמוקרטית רשאית בהחלט להגביל את כניסת המהגרים אליה. היא רשאית, גם על פי אמנות בין לאומיות, למצוא סידורי מגורים לפליטי-חרב הרחק ממרכזי עריה. לא כל מחנה הוא מחנה ריכוז, לא כל הפרדה היא אפרטהייד.

אבל הנה עניין אחד שלישראל אין, גם לא תהיה, השפעה עליו: היא הארץ הלא-אפריקאית היחידה בעולם שיש לה גבול יבשתי עם ארץ אפריקאית. שום דבר לא יוכל למנוע הגירה אפריקאית ונוכחות ארוכת-טווח של אפריקאים.

ישראל צריכה להתחיל לפתח מדיניות אפריקאית. כאשר פליטים אפריקאיים מתדפקים על שעריה, צריך שיהיה לה מה להגיד, גם בזירה הבין לאומית. אפריקה מתחילה להיות עניין פנימי ישראלי.

קחו למשל את אריתריאה, ארץ מוצאם של רבים מן הפליטים. יש בה דיקטטורה אישית ברוטלית מיום ייסודה, לפני עשרים שנה. אנשים נרדפים עד צוואר, הכלכלה קופאת על שמריה; אובססיה אנטי-אתיופית מביאה את המשטר לתמיכה באיסלאמיסטים מחוץ לגבולותיה. ישראל צריכה להניח את אריתריאה על סדר היום הבין לאומי, ולדרוש שינוי במשטרה.

סודאן היא מקור היסטורי של כאבים — ושל עניין ישראלי. בגלל סודאן הסתכבה פעם ישראל באוגנדה, ועזרה לאיש ששמו אידי אמין (ממוצא דרום סודאני) לעלות לשלטון. מדינה דרום סודאנית עצמאית מקרטעת עכשיו מאסון לאסון, בייחוד בגלל קלות דעתם של מנהיגיה, אבל גם בגלל זדונו של המשטר הערבי בחרטום. שלום בסודאן, בין אם זה בדרום ובין אם זה בדרפור, הוא מעניינה המובהק של ישראל.

להשחיר (קצת) מרצון

בנסיבות הטראגיות של דרום תל אביב יש דברים דחופים יותר מדיפלומטיה. אבל לפני שמציבים גדרות תיל ועמדות ירי בנגב, וקונים בזה את איבתם של שחורים בכל העולם, וגם של הרבה לבנים, אפשר להתחיל יוזמה מדינית כלפי אפריקה.

אפשר למנות שר לענייני אפריקה, ברצינות; או לפחות סגן שר במשרד החוץ, או במשרד ראש הממשלה, עם סמכויות של ממש; למנות שגריר נודד באפריקה במעמד בכיר; להקים ועדת-משנה לענייני אפריקה בכנסת; להוסיף סגן שגריר לענייני אפריקה באו“ם; להעלות את ענייני אפריקה בפורומים בין לאומיים; לעודד קהילות יהודיות בעולם להקדיש מאמצים מיוחדים לעזרה לאפריקה.

הנסיך מטרניך, שהיה הקנצלר המפורסם של אוסטריה בתחילת המאה ה-19, נהג להגיד ש“אסיה מתחילה מזרחה מווינה“. ישראל יכולה להגיד עכשיו שאפריקה מתחילה דרומה מתל אביב. היא כמעט מדינה-אפריקאית מצד הגיאוגרפיה שלה. יש בה פזורה אפריקאית, לגיטימית ולא-לגיטימית, העומדת בסימן גידול. לישראל אין בררה: או שתשחיר קצת מרצון, או שתניח לבריונים ולדמגוגים להשחיר את פניה בעיניהם העייפות והמאוכזבות של ידידיה.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. בהיעדר כתובת כזאת, השארת תגובה היא ברכה לבטלה. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.

אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

 

29 Responses to “אפריקה, מדרום לתל אביב”

  1. נמרוד ס. הגיב:

    קשה לי להאמין שישראל הקטנה והכמעט מוקצית בעצמה יכולה להשפיע באמת על הקורה באפריקה, אם כי היותה פעילה בתחום הזה בוודאי יכול לתרום למעמדה העולמי.

    בכל מקרה, הסיפור של לואיסטון הוא מעורר תקווה בכל הנוגע ליכולת לשלב פליטים אפריקאים בחברה, אם רק נותנים להם את היכולת וההזדמנות. הלוואי שמקבלי ההחלטות היו קוראים את המילים הללו, ושהיה להם תבונה לפעול מטעמים מוסריים ורציונליים, ולא רק מתוך לאומנות.

    • דודי ג. הגיב:

      גם אני תוהה.

      אני מסכים עם יואב קרני שחובת ישראל לפעול כדי לקדם שלום בין מדינות אפריקה ובתוכן, אבל תוהה עד כמה זו משימה ריאלית – לישראל, וגם למדינות עשירות ומשפיעות יותר.

      הפליטים האפריקאים מציגים בעיה גם למדינות אירופה, אף שאין להן גבול יבשתי עם אפריקה, פרט למובלעות סאוטה ומלייה הספרדיות, המוקפות בגדר. הן פועלות כדי לקדם את השלום והדמוקרטיה באפריקה (מתוך אינטרס לצמצום מספר הפליטים, מתוך ייסורי מצפון קולוניאליים ומתוך רצון טוב כן) אבל הצלחתן מוגבלת למדי.

  2. ori hippo הגיב:

    קברניט הספינה ‘יובל’, מאיר תדמור, פוטר על ידי האחים עופר, בעלי הספינה, על שהאט את הפלגתה לשם איסוף הפליטים הוייטנמיים שספינתם עלתה באש, והיטלטלה ארבעה ימים בלא מושיע. תחילתו של דבר שספינות מלאומים שונים נמנעו לסייע להם, וסופו שהקברניט שילם על אנושיותו.

    טבע האדם לא השתנה ב 35 השנה האחרונות.

    הכרתי לא מעט וייטנמים בימי למודי ובבגרותי, רובם איכות מצויינת, תורמים מעל ומעבר למקומיים. הוייטנמים שנקלטו בארץת וגם אלה שעזבות הפכו למליצי יושר לישראל.

  3. אלכס מהכרמל הגיב:

    אשמח אם תסביר מדוע ישראל לא תוכל למנוע הגירה אפריקאית אליה. האם פסו גדרות, מוקשים וגדודי חיילים מהעולם?

    • יואב קרני הגיב:

      ישראל לא תוכל למנוע הגירה כלשהי, גם מפני שהיא חתומה על אמנות בין לאומיות האוסרות גירוש של פליטי רדיפות, וגם מפני ששום גבול אינו ניתן לאיטום הרמטי.

      קורא אחד בעיתון כתב אליי, שצריך “מחסום אש”. שווה בנפשך את התוצאות הבין לאומיות — לא רק דיפלומטיות, אלא משפטיות — של ירי ללא אבחנה על פליטים. ממשלה שלמה תצטרך לעמוד לדין על פשעי מלחמה.

      אני אינני תומך בפתיחת שערים, אינני מציע הגירה מסיבית. אדרבא, אני אומר שזכותה המלאה של חברה לפקח על הגירה, להקטין אותה, או לנסות ולמנוע אותה באמצעים חוקיים. אבל מוטב להביא בחשבון שתהיה פזורה אפריקאית בישראל, ואני חושב, על יסוד נסיונם של אחרים, שכדאי להתמודד עם התוצאות החברתיות והתרבותיות.

      אם אינני טועה אתה, אלכס, מיוצאי רוסיה. אינני צריך להגיד לך עד כמה נכשל הנסיון למנוע הגירה של פועלים “לא חוקיים” (אמריקאים מעדיפים, “ללא תעודות”) אל עריה הגדולות של רוסיה. הקירבה הגיאוגרפית והשגשוג הכלכלי (היחסי) הם מגנטים ששום מדינה שומרת-חוק לא תוכל לנטרל אותם. צפון קוריאה היתה יכולה, אילו כמובן מישהו היה רוצה להגר אליה.

      • אלכס מהכרמל הגיב:

        קודם כל תודה רבה על התשובה המעמיקה והרצינית.
        דבר שני, אני לא חושב שניתן להשוות את המצב ברוסיה לזה בישראל. ברשותך, אתן סקירה קצרה על ההגירה של הפועלים אל הערים הגדולות, בעיקר מוסקבה:
        בריה”מ הגבילה את ההגירה למוסקבה מקצוות האימפריה על ידי יצירת מוסד הרישום “פרופיסקה” (PROPISKA). אדם שהגיע למוסקבה חייב היה להירשם במשטרה ולקבל רישום כתובת בתעודת הזהות הפנימית. בסיס לרישום במוסקבה היה בעיקר אישור ממקום העבודה או נישואין. אדם שנתפס ללא הרישום דינו היה גירוש במקרה הטוב.
        הגבלה נוספת הייתה אי חלוקת פספורטים לחקלאים בקולחוזים ובסובחוזים שהתקיימה עד שנות ה-60, כך שהם לא יכלו להגר לשום עיר.
        כיום המצב שונה. קל הרבה יותר להיכנס למוסקבה. גם הפועלים הבלתי חוקיים מרחבי רוסיה וארצות חבר העמים (בעיקר “הסטאנים”) יכולים “לעשות עליה” בקלות יחסית על ידי רישום בעלות פיקטיבי על דירה במוסקבה או באזור מוסקבה. לפעמים יש 200 בעלים על דירה אחת.
        והכי חשוב: אין מחסום פיזי בין מוסקבה לחבר העמים, ואזרחי חבר העמים יכולים לבקר ברוסיה ללא ויזה כלל.
        לדעתי, ישראל יכולה לירות על המסתננים בקלות יחסית עקב הטרור והחדירות של המחבלים שיהוו נימוק משכנע לתגובה הקשה. בנוסף, גדר רצינית יכולה להוריד בצורה משמעותית ביותר את מספר המסתננים. את הקיימים יש לגרש גם כן, כי השמאל יצר מצב שכבר אין לנו שום סיבה להיות “יפים” כי גם כך העולם חושב אותנו לחיות טרף. אז מה כבר יש לנו להפסיד?

        • ori hippo הגיב:

          אלכס, התיאור שנתת להגבלות ההגירה לערי רוסיה דומה למדי למצב שהיה עד לאחרונה בסין. שנים רבות לא היה אפשר לעבור מן הכפר לעיר — וגם בין הערים הגדולות.

          שלוש נקודות:

          * אתה באמת מצפה שחיילי צה”ל ירצחו פליטים?

          * אין עלינו להשלים עם פזורה אפריקאית, הם מעמסה על שרותי הבריאות והמשטרה. גם בארצות הברית אחוז ניכר מהם יחסית מקור לבעיות. ההכרזה של פרנק מקדונלד מבוססת. כמחצית מהאסירים בבתי כלא בארה”ב הם שחורים, ואחד מכל ארבעה שחורים יגיע במשך חייו לבית סוהר.

          * האם עדיין נפטרים מדם שתורמים אתיופים מחשש לאיידס? כמחצית ממעשי הרצח של נשים על ידי בני זוגן בישראל בעשור האחרון היו בקרב האתיופים.

          עניי עירך קודמים.

          • אלכס מהכרמל הגיב:

            1. אני מצפה מחיילי צה”ל שימנעו חדירה של גןרמים לא רצויים לישראל. אתה קורא לזה רצח, אני קורא לזה אכיפת חוקי ההגירה.
            2. סליחה, אבל ההשוואה מופרכת לגמרי. הלבנים הם אלה שהביאו את השחורים בכוח לארה”ב, והאחרונים הם אזרחים אמריקאים לכל דבר כבר דורות רבים.
            3. לא הבנתי מה הקשר לאתיופים, אשר גם הם אזרחי ישראל ויושבים כאן כחוק.

        • ערן הגיב:

          מבלי להניח שהעניין הזה יפריע למישהו בממשלה, כדאי אולי לציין שירי על חפים מפשע (וקל וחומר על פליטים) הוא בלתי מוסרי בעליל, והוא מעשה ששם את עושו בסירה מוסרית אחת עם גרועי המשטרים בעולם. האם היינו מקימים מחנות השמדה, לולא היתה סכנה לתגובה בינלאומית קשה לעניין? ואם כן, מה טיבה של ההתחסדות שלנו בכל יום זכרון לשואה ולגבורה על “שתיקת העולם” וכו’?

  4. גיל פ. הגיב:

    מחדש מרתק כתמיד. תודה רבה יואב.

    • דוד כפרי הגיב:

      כל השוואה בין השחורים מסודן/אריתריאה לשחורים בארה”ב, מופרכת – אלה צאצאי עבדים שעברו מאות שנים של אפליה וקיפוח, ואלה לא. צבע העור דומה, אבל רק הוא.

      • יואב קרני הגיב:

        אני אמנם לא עשיתי השוואה כזאת, אבל אולי תתעניין לדעת שלשחורי סודאן יש היסטוריה ארוכה מאוד של ניצול ושל עבדות, פשוטו כמשמעו. משעבדיהם היו הערבים מן הצפון. העבדות נמשכה עד זמננו ממש. חוץ מזה, בערך שני מיליון שחורים סודאניים נהרגו, או נספו, במהלך מלחמת אזרחים שנמשכה, בהפסקות, מאז סוף שנות ה-50. כיוצא בזה, באריתריאה השתוללה מלחמה במשך שלושים שנה, עד סיומה, ב-1992.

  5. יובל ו. הגיב:

    ראוי לציין שישראל כבר עכשיו מעורבת באפריקה. סוחרי נשק ישראלים מחמשים רודנים אפריקאיים, ואפילו הצטרפו למשלחת דיפלומטית של שר החוץ שערך סבב במדינות אפריקה.

    ספציפית, סוחרי נשק ישראלים מחמשים גם את הצדדים הניצים באריתריאה (שני טייסים ישראלים נתפסו שם לפני זמן מה). ישראל יוצאת נשכרת מן הסכסוכים באפריקה. אם רצונה הוא בצמצום זרם הפליטים, אולי כדאי להתחיל בהפסקת מכירות הנשק.

  6. חנן כנאפו הגיב:

    חומת ברלין דווקא מנעה הגירה בצורה יעילה ביותר, גם הגדר בסאווטה ומלייה מונעת הגירה אל ספרד (לפחות מכיוון היבשה). אולם מונע ההגירה הטוב ביותר הוא מחסור בפרנסה או מצב כלכלי רע, לדוגמא ארה”ב, ששם כיוון ההגירה התהפך, ומספר המקסיקאים החוזרים הביתה גדול ממספר הנכנסים לארה”ב.

    הבה נעלה על הדעת מצב בו מדינת ישראל מטילה מס מעסיקים בסך 5000 ש”ח בחודש על כל מעביד המעסיק זר, חוקי או לא-חוקי, בעוד שאזרח ישראלי או תושב קבע פטור ממס כזה. קנס של חמישה מיליון ש”ח יוטל על מעבידים שלא ישלמו את המסת וחצי ההכנסות מן המס הזה יועברו למדווחי-אמת.

    מה יקרה לדעתך? לדעתי, לאחר ששנים או שלושה בתי-מלון ייקנסו לאחר שעובד ישראלי התלונן עליהם, או לאחר שבית קפה או שניים ייקנסו לאחר שלקוח ידווח עליהם, לדעתי איש לא יעז עוד להעסיק מסתנן\פליט\סודאני\עובד זר באופן לא חוקי. מכיוון שכלכלית לא ישתלם להעסיק אותם כחוק ייפסק זרם ההגירה, ולאט לאט אלה שנמצאים כאן יחלו לעזוב.

    למי שלא מאמין, שישאל בבית קפה או במלון שהוא מתארח אם הם מעסיקים מסתנן\פליט\סודאני\עובד זר. מבירור קטן שאני עשיתי במספר בתי קפה באזור המרכז התשובה חיובית כמעט תמיד.

    • יואב קרני הגיב:

      נוסחה בדוקה למדינת שוטרים ומלשינים. פוטנציאל ההלשנה בכל חברה אנושית הוא עצום. אפילו מומחי הגסטאפו התחילו בשלב מסוים להבין שהלשנות הן חרב פיפיות, ואלמנט ההטעיה וחיסול החשבונות גדול מכדי להצדיק את ההסתמכות עליהן.

      בארה”ב מוטלים עונשים כבדים על מעסיקים של עובדים לא-חוקיים. מפעם לפעם, הממשלה הפדרלית פושטת על בתי עסק ועל מחסנים, עוצרת, מעמידה לדין, קונסת, מגרשת. אבל מקסיקאים מוסיפים לבצור עגבניות ומלפפונים, תותי שדה ומלונים; וסלוואדורים מוסיפים לבנות בתים (באיזור וושינגטון לפחות). והם ממלאים צורך כלכלי.

      ישראל כמובן הרבה יותר קטנה, וניתנת לשיטור. אבל אינה קטנה מספיק כדי להיסגר הרמטית.

      ההשוואה עם חומת ברלין היא באמת קצת יותר מדיי. גדרות תיל ופתיחה אוטומטית באש יעמידו את ישראל במקומה של מזרח גרמניה. מה רע להיות מזרח גרמניה? לא רע, חוץ מזה שכבר אין מזרח גרמניה. ואולי כדאי גם לזכור שחומת ברלין לא הוקמה כדי למנוע כניסה, אלא כדי למנוע יציאה. האומנם זה השלב הבא בתכנית חומת ברלין שלך?

      אני אינני אומר את זה כדי לנגח (טוב, קצת כדי לנגח). אני אומר את זה מפני שאני חושב שיש קשר בין האופן שבו מדינה נונהגת בזרים ובין האופן שבו היא נוהגת במקןמיה. כאשר החרויות מתחילות להתכרסם באיזשהו כיוון, הן נוטות להתכרסם בכל הכיוונים.

      מטרידה אותי הכריכה שאתה כורך את כל סוגי הנוכחות הזרה, כולל פליטים. אני גם מתקשה להבין את ההגדרה הנפרדת של “סודאני”.

      גירוש של פליט-חרב, סודאני או לא סודאני, הוא הפרה של החוק הבין לאומי. ישראל חתמה על אמנות. כמובן, ישראל נוהגת בחוק הבין לאומי כדרך שמוזמן לקוקטייל נוהג בבאר: זית פה וזית שם, על פי הבחירה והחשק. אבל גירוש פליטים אל מקומות רדיפתם יהיה מוגזם אפילו בשביל באר-החוקים המקומי.

      כך או כך, אני אינני משיא עצות לאיש, ויש לי הבנה ואמפתיה כלפי כאביהם של תושבי השכונות. ההגירה הלא-חוקית היא נטל כבד, ולכל מדינת-חוק יש הזכות להשתדל לעצור אותה. אני רק מנסה להציע קונקטסט היסטורי וחברתי.

  7. אורן הגיב:

    תודה יואב. בעיקר על ההקשר. כשנראה שאין אלטרנטיבות – אין כמו מבט חדש בכדי לרענן גם את האינטואיציות המוסריות והפוליטיות.

  8. אסף ברטוב הגיב:

    תודה על עוד רשומה נבונה ומחכימה.

  9. דני פ הגיב:

    “[ישראל] תתקשה להשתחרר מן הגיאוגרפיה”

    ישראל נאבקת בגאוגרפיה שלה מאז הקמתה. כמובן שאין זו הפעם הראשונה שישראל נאלצת להתמודד עם פליטים מסתננים – בשנות החמישים המוקדמות היתה הסתננות רחבת-היקף של פליטים אותם היא אך הניסה. בהשוואה הסיטואציה מול האפריקאים היא הרבה פחות בעייתית.

    “[ישראל] אינה קטנה מספיק כדי להיסגר הרמטית”

    גדר בגבול מצריים אינה חייבת להיות הרמטית. מדובר בשאלה של כמויות. כמה מאות פליטים וייטנמים לא היוו נטל כלל אלא היו הזדמנות לטפוח לעצמנו על השכם. אידיליה כזו כבר לא תהיה עם הפליטים האפריקאים, אבל אני בטוח שיש צעדים שאפשר לנקוט בהם כדי לצמצם את התופעה שאינם אלימים ואינם מתלהמים.

    “[עובדים לא-חוקיים] ממלאים צורך כלכלי”

    הם ממלאים את הצורך הכלכלי של המעסיקים שלהם לשלם לעובדים כמה שפחות. אבל זהו נושא אחר.

  10. ori hippo הגיב:

    יש קשר בין האופן שבו מדינה נוהגת בזרים ובין האופן שבו היא נוהגת במקומיה. כאשר החרויות מתחילות להתכרסם באיזשהו כיוון, הן נוטות להתכרסם בכל הכיוונים.

    דוגמה לכך שאמת ניתן להבהיר בצורה פשוטה וקולעת. פוקח עיניים. היתי מנסה לשלב במשפט הזה גם מוסר חברתי.

    בזמנו (ואולי עדיין) היה מקובל בקליפורניה, שטרם בחירות מופיע מועמד הטוען בלהט שהמהגרים המקסיקאים הם המקור לכל החוליים של המדינה. משטרת ההגירה היתה פושטת אז על השדות, ובמשך שבועיים-שלושה לא היה ניתן למצוא ירקות ופירות בסופרמרקטים, עד שהפשיטות פסקו, לא עד שנמצא תחליף.

    זה חזר על עצמו כל כמה שנים. היו נסיונות לשלב מובטלים “ותיקים” חוקיים תוך הצעת שכר גבוה מהמקובל, הם היו יוצאים ליום קטיף עגבניות ולא חוזרים למחרת. אין שכר שישלח חוקי לקטוף עגבניות עשר שעות בשמש קופחת. גם אני היתי מהגר לא חוקי בארה”ב, חילקתי עתונים שבעה לילות בשבוע ועבדתי בגננות בשעות היום, לא נתקלתי בעמיתים חוקיים למקצוע. עדיף למצוא פתרונות שיתרמו לכל הצדדים.

    קרוב משפחה שלי נתפס באירופה ללא אשרה בכפו, הוא ישב במתקן כליאה. כיום הוא קצין משטרה, לעיתים הוא נשלח לשמור על עובדים לא חוקיים שניצודים בדרך לכנסיה בסופי שבוע, הוא מתפלל שהם רק ידחפו אותו ויברחו, הוא לא יתפוס אותם.

    היו ספינות שנמלטו מאירופה עם פליטים והגיעו לחופי “מבטחים”, גם ארצות הברית החזירה ספינות כאלה. אין בישראל צאצאים לאותם פליטים (אני רומז לדיון פה: מה היה קורה לו יכולנו לשנות את העבר).

    להגיד “אני לא אוהב לראות את השחור הזה יושב בגינה מול ביתי, הייתי מעדיף שיירו בו בגבול” זה נורא. גם להושיב אותו במחנה הסגר עם גדרות כמו כלב שוטה לא מתקבל על הדעת, הם בני אדם שמנסים להישאר בחיים.

    אם הגענו למצב כזה אולי כדאי להתכונן למבול מטהר.

  11. עפר יובל הגיב:

    סרטון קצר ומעניין על קשר אפשרי נוסף בין ישראל לאפריקה השחורה.

  12. חנן כנאפו הגיב:

    אשאל אותך שאלה: אם תראה את שכנך רוצח את אשתו האם תדווח למשטרה (אני מקווה שכן)? האם זה הופך אותך למלשין\פשיסט\משתף פעולה שחי במדינת משטרה או אולי לאזרח\בן אדם טוב?

    למזלנו פוטנציאל ההלשנה הוא עדין גבוה, ורוב האנשים ילשינו על שכנם אם ידעו שהוא ביצע פשע – הניסיון להפוך כל אדם שרואה פשע ומדווח על כך למשטרה לפשיסט הוא מתכון לאנרכיה ולחברה רקובה ומושחתת.

    אני לתומי גאה להיות מלשין, ולדווח על פושעים ומפירי חוק ומצדיע לאנשים שרואים שנעשת עבירה על החוק, ומדווחים עליה גם אם כתוצאה מכך ראש הממשלה מפטר אותם (או גורם להם להתפטר).

    שנית: לא אמרתי מעולם שיש לגרש מישהו את הדברים האלה הסקת איכשהו ממה שכתבתי.

    פליט הוא אדם שהאופציה של לחזור למולדתו אינה אופציה קיימת, שכן חייו יהיו בסכנה. אדם כזה יעדיף לחיות בעוני מרוד בישראל ולא לשוב למולדתו. לעומת זאת מהגר עבודה לא יהיה מוכן לכך, והוא יעדיף לנסות להגר לארץ אחרת או לחזור למולדתו.

    ארה”ב היא בדיוק דוגמא של מה לא לעשות, להביא מהגרי עבודה שיעבדו בזול בלי זכויות ובפחד.

    ולגבי הטענה שישראלים לא מוכנים לעבוד בעבודות האלו, זו שטות — אני אישית עבדתי בעבודות בנין אחרי הצבא, אלא שלא היה ביקוש לשירותיי כעובד בנין, שכן היה אפשר להביא פועלים זרים רומנים באותה תקופה שיעבדו תמורת פחות כסף ובתנאים נחותים. יתר על כן, הם אינם דורשים תנאי בטיחות. כאשר עבדתי, אני דרשתי שהמעסיק יספק לי קסדה וכפפות ותנאי בטיחות אלמנטרים.

    אל תתפתה להאמין לשקר שמפיצים בעלי הון, שישראלים אינם מעוניינים לעבוד בבניין\ניקיון\מלונאות\מלצרות וכו’. הם-הם אלה שאינם מעונינים בעבודתם של ישראלים בעלי דעה ושוחרי זכויות.

    • יואב קרני הגיב:

      לא, לא. אתה החמצת מעיקרו את עניין ההלשנה.

      דיווח על מעשה פשע הוא אקט של אחריות אזרחית. אבל ההיסטוריה של הלשנות מראה את הנטיה להפוך הלשנות כוזבות לכלי-נשק במאבקים אישיים או בטינת-שכנים.

      על הפרק אינה עומדת שאלה של מעשי רצח או אונס, אלא של העסקת מטפלת מולדובית, או עוזר נפאלי (המוצא האתני מקרי בהחלט). שכנים ילשינו על שכנים בהמוניהם, והמערכת תכרע תחת הנטל של בירור הלשנות. לזה התכוונתי.

      מלשינים כוזבים אינם “פשיסטים”, אני מעולם לא השתמשתי בתווית הזו (אלא כלפי אביגדור ליברמן). מלשינים כוזבים הם מלשינים כוזבים, מי שחולשותיהם האנושיות מביאות אותם לנסיונות לפגוע בזולתם. זה הכול.

      אשר לעבודת-כפיים של ישראלים, אתה כמובן מעלה עניין חשוב ומעניין. טענות דומות נשמעות גם בארצות אחרות. יוקר העבודה במערב שלח בתי חרושת אל הדלתא של נהר הפנינה בסין, וישלח אותם בבוא היום אל בורמה או אל מאלאווי.

      האמת היא, שזילות העבודה — אם באמצעות הגירת קווי-ייצור אל מעבר לים, ואם באמצעות יבוא מסיבי של פועלים מהגרים — איפשרה אינפלציה נמוכה בעולם המתועש.

      יש לי כאן שכן מדנמרק, והשבוע השווינו מחירים של תיקון גגות. התברר שבדנמרק ההוצאה היתה גבוהה פי שניים לפחות, מפני שעובדים דניים מיומנים, חברים באיגודים מקצועיים, היו עושים את העבודה. את גג ביתי תיקנו סלוואדורים (מיומנים בהחלט), עם שכר נמוך וללא כל הטבות.

      אני רחוק מלהיות בעל הון. הכנסתי מבטיחה לי מקום קבוע במעמד הבינוני הלא-גבוה. אני יוצא נשכר ממידה של ניצול ושל אי-צדק חברתי. עשרות מיליונים שותפים לגורלי.

      אילו ישראלים בעלי-דעה ושוחרי זכויות כמוך (ואני אומר זה בכבוד ובהערכה) היו עובדים בבניין ובניקיון, יוקר המחיה בישראל, בוודאי בערים הגדולות, היה עולה פלאים.

      צריך להכיר באינטרס הכלכלי המובנה והנסתר של רוב הציבור בעבודת מהגרים.

    • ערן הגיב:

      בלי להתייחס להשוואה התמוהה והמטרידה, מבחינה מוסרית, בין רצח להעסקה של פליטים, כדאי אולי לציין שאמנת הפליטים דורשת מהחתומות עליה שיתנו לפליטים שעומדים בתנאיה תנאים סוציאליים, ובראש ובראשונה את הזכות לעבוד ולהתפרנס, מתוך הכרה בכך שאין זה צודק לדרוש מהפליטים לחיות ב”עוני מרוד” (אגב, זה גם רעיון מטופש מאוד מצד המדינה הקולטת – הרי זה רק יעמיס על מערכת הרווחה שלה עוד ועוד, או שמא אתה מציע גם לא לטפל בהם בבתי חולים ולהניח להם לגווע ברעב).
      אמנת הפליטים אינה המלצה או “תוכנית כבקשתך” – היא החוק הבינלאומי המחייב את ישראל. במקרה הספציפי הזה, ישראל גם הייתה הרוח החיה מאחוריו. ישראל של אז, היתה רוצה לא רק בקבלת פליטי השואה היהודים לתחומי ארה”ב וכו’, אלא גם במתן אפשרות להם להתפרנס ולחיות בכבוד.

  13. חנן כנאפו הגיב:

    במקרה (או שלא), לפני שבועיים ביצעתי שיפוץ בבית והבאתי שיפוצניק (על אף שביכולתי לעשות זאת בעצמי’ לפעמים אני מעדיף לשלם למישהו אחר שיעשה זאת). הוא היה ישראלי שעלה מארגנטינה לפני למעלה מ-20 שנה. הוא ביצע עבודה ברמה סופר מקצועית ובמחיר זול (שווה ערך להצעות שקיבלתי מקבלנים בדואים או ישראלים שמעסיקים מהגרי עבודה), והוא מעסיק רק ישראלים.

    מדוע הוא יכול לבצע עבודה טובה ובמחיר זול? בוא ואגלה לך הוא לא חבר בשום איגוד מקצועי, הוא לא חבר בעמותת הקבלנים או השיפוצניקים’ הוא לא חבר מרכז ליכוד’ ולא בעל הון – הוא בן אדם שרוצה לעבוד’ בעל יכולת וידע שנצבר משנות עבודה רבות בתחום.

    הסיבה שבדנמרק ההוצאה היתה כפולה מסתתרת בדבריך “מפני שעובדים דניים מיומנים, חברים באיגודים מקצועיים, היו עושים את העבודה”/ איגוד מקצועי הוא דרך ליצור מונופול, ומונופול תמיד יספק את שירותיו במחיר יקר יותר מאשר במקום בו יש תחרות, שכן מטרתה של גילדה מקצועית היא למנוע תחרות.

    וכאן באה השאלה ששואלים אנשים “אם לא יהיה פיקוח (ממשלתי), או איגוד מקצועי, איך נדע מי בעל מקצוע טוב ואיך לא” — אז בוא ואגלה סוד גלוי פיקוח או חברות בגילדה\איגוד לא מבטיח שתבוצע עבודה טובה.

    כאשר פגשתי את אשתי ואם ילדיי, לא היה שום גוף ממשלתי או מקצועי שיבדוק ויוודא שהיא אמא טובה, או אשה טובה. האחריות היתה עליי. כולנו אנשים מבוגרים, ויכולים לקבל החלטות ללא צורך בגילדות\גופי פיקוח, שיגידו לנו מה טוב ומה לא, וימנעו תחרות. מדי פעם נבצע טעויות וזה בסדר גמור — אנו נלמד מהם ונשתפר להבא, זו מהות החיים — ניסוי ותהיהה.

    (ברצוני גם להודות לך על הכתבות המעניינות והמאמרים. כיף גדול לקרוא אותם (גם אם לא תמיד להסכים). יש כיום רדדידות תקשורתית רבה, וכיף למצוא אתר המנסה להעלות את הרמה, ולהביא קולות ואירועים ממקומות אחרים ומזוויות אחרות.)

    • יואב קרני הגיב:

      תודה, חנן, על הערתך האחרונה. מעריך אותה מאוד.

      אינני חושב שאיגודים מקצועיים קמו כדי להבטיח איכות. הם קמו כדי להגן על זכויות פועלים לתנאים הוגנים, בין השאר לתנאי הבטיחות ההוגנים שאתה הזכרת מקודם — אותם התנאים, אמרת, שנשללים מפועלים מהגרים, ומוזילים כל כך את עבודתם.

      איגודים מקצועיים קמו כדי לסיים ניצול, לסיים עבודת ילדים, לסיים התעלמות שיטתית מבריאותם של עובדים, להבטיח להם פנסיה, חופשות שנתיות וכן הלאה.

      אפשר לדבר באריכות על הידרדרות הטרייד-יוניוניזם למעמד הקרוב לזה של גילדות ימי-ביניימיות. אמנם איגודים נעשו מונופולים במקומות רבים, ודיכאו תחרות; אמנם איגודים נעשו שדולות של אינטרסים, אשר העמיסו הוצאות קטלניות על מקומות עבודה (ביטוח בריאות ופנסיה שהגדולים בתאגידים אינם יכולים עוד לעמוד בהם). איגודים ניצלו את כוחם כדי לשתק כלכלות, באקט של סחיטה ושל חוסר אחריות.

      אבל הבה לא נשכח את התרומה הפנומנלית של תנועת העבודה המאורגנת להומניזציה של חיינו. כולנו יצאנו נשכרים, גם לא-חברי-איגודים שבינינו, גם שונאי-איגודים שבינינו.

      (אנא שלח לי, בנפרד, את שמו של קבלן השיפוצים שלך. אני מכיר גג בתל אביב שזקוק למיגננה נגד החורף הבא.)

  14. דני פ הגיב:

    “אני יוצא נשכר ממידה של ניצול ושל אי-צדק חברתי. עשרות מיליונים שותפים לגורלי.”

    אני אסביר מדוע יבוא כוח עבודה זול אינו משתלם.

    ילדיהם של עובדים דנים מיומנים (ויקרים) יהיו גם הם עובדים דנים מיומנים ויקרים.

    לעומת זאת ילדיהם של פועלים סלוואדוריים זולים (ויש הרבה כאלה) אינם עומדים להיות פועלים סלוואדוריים זולים. הם ילידי ארה”ב, והם לא יסתפקו בחיים של עבודה קשה תמורת שכר נמוך כמו הוריהם. מאידך גיסא, אין לרובם ההון התרבותי שיאפשר להם להצליח בתחומים אחרים. מדובר במתכון ליצירת מעמד תחתון חדש. וכמובן יהיה גם צורך להמשיך להביא פועלים ממדינות העולם השלישי, כדי שהאנשים בפרוורים יוכל לשלם פחות לגנן שלהם (ומדוע אנשים גרים בפרוורים, אם לא כדי לברוח מהמעמד התחתון?)

    “זילות העבודה […] איפשרה אינפלציה נמוכה בעולם המתועש”

    זילות העבודה יצרה פערים מתרחבים בין עשירים ועניים בכל המערב המתועש ב-40 השנים האחרונות. אם אני צריך לבחור בין שוויון לבין שבחים של פרופסורים לכלכלה, אז אני מעדיף שוויון.

    • יואב קרני הגיב:

      אני חושב, דני, שצריך להבחין כאן בין דעה לעובדה.

      דעתך על מצב העניינים הזה ראויה להאזנה. יתכן מאוד שהצדק איתך. אבל זילות העבודה נארגה אל תוך חיי אמריקה, ממש כפי שזילות הייצור התעשייתי בדלתא של נהר הפנינה נארגה אל תוך חייה.

      בתי הכול בו של Walmart משלמים פחות לעובדיהם, מעניקים להם פחות הטבות, ושומטים את הקרקע מתחת לחנויות קמעונאיות שהיו חלק מן הנוף העירוני במשך דורות. אבל הם גם מספקים סחורות זולות באיכות סבירה. אפשר לקנות חולצה טובה ב Walmart בחמישית מחירה בבלומינגדייל, למשל; אפשר לקנות מוצרי אלקטרוניקה טובים שם, או ב Target (רשת אחרת של בתי כולבו). רמת המחירים באמריקה נשמרה נמוכה להפליא בדור האחרון בזכות האופציה הזו.

      כיוצא בזה עבודות בניין ושיפוצים. הנח לגננים, זה באמת עניין צדדי. אבל היכולת למצוא פועלי בניין באיכות סבירה הכרחית לחלוטין למשק האמריקאי, שענף הבינוי הוא עורק-דם מרכזי בו. עבודות בניין אינן עבודות-דחק, ואתה טועה כשאתה מניח שהן ייצרו “מעמד תחתון”. אדרבא, מעמד בינוני היספאני נוצר בזכותן.

      המעבר אל הפרוורים היה קשור כמובן בחלקו בהידרדרות החיים בעיר, אבל הפרוורים באמריקה הם כל כך הרבה יותר מזה: הם מעניקים לאנשים את האפשרות לקנות בתים (לפחות עד לאחרונה), לשפר את תנאי המחיה שלהם, לשפר את האויר שהם נושמים. אמריקה כמובן מתפשטת אל הפרוורים הרבה יותר מדיי (מה שקוראים באנגלית sprawling), עם תוצאות בעייתיות, אבל זה עניין נפרד.

      כך או כך, אינני חושב שילדיהם של בנאים דניים יהיו בנאים. גם דנמרק מתחילה להשחים בצדעים. בלונדינים כחולי עין יהיו קצת פחות בלונדינים, קצת פחות כחולים.

  15. באוסטרליה, אחת המדינות שהוזכרו ברשומה הזו, הוקם לאחרונה מוזיאון לתולדות ההגירה. בכתבה על המוזיאון מתוארים ילדים בכיתה א’, המתבקשים לדון בבקשות מועמדים להגירה. אחר כך, הם מתוודעים אל החלטתן האמתית של רשויות ההגירה. מה רבה הייתה אכזבתם לגלות כי הרשויות דחו מועמדי הגירה שהם אישרו.

    מעבר לשאלת אופי החברה ויציבותה הכלכלית והבטחונית, ההגירה מציגה שאלות מוסריות לחברה. האם היא, החברה, בטוחה בעצמה או מלאה חרדה? אכן, ישראל היא המדינה היחידה המערבית אשר יש לה גבול גיאוגרפי עם אפריקה. בתור שכזאת היא מעוררת ערגה אצל האפריקאים. מה חבל שאנשי ציבור ואזרחים רבים בישראל אינם מבחינים במחמאה המגולמת שם. זו תחושה שצריכה לעוד את ישראל למלא תפקיד מוביל בחיפוש פתרונות דיפלומטיים רב לאומיים למצוקת התושבים באפריקה.

    מעוררת קנאה היתה הסכמתם של מיט רומני ושל ברק אובמה, בויכוח הטלויזיה השני ביניהם, כי תהיה אשר תהיה שאלת ההגירה הבלתי חוקית, מה טוב שאנשים כל כך רבים בעולם נכספים אל ארצות הברית. שניהם בירכו על האפשרות הניתנת לאנשים האלה לנסות ולממש בעצמם את “החלום האמריקאי:. היה רצוי שמיט רומני ייקח את חברו הטוב [בנימין נתניהו] לשיחה נוקבת, המעידה על חברות אמיתית, ויבהיר לו מה הן אמות המוסר הנדרשות לקיום חברה בריאה.

Leave a Reply