אנשים חסרי תחליף, שֵם זמני

שנים של טישטוש האמת הסתיימו, פחות או יותר. לסטיב ג’ובס אין לבלב, יש לו כבד חדש – וַעתידו מעורפל מאוד. החדשות באו לפני חמישה ימים, אבל התקרה לא התמוטטה. אנשים חטפו מיליון טלפונים, הורידו ששה מיליון תוכנות, וסירבו להתפרק ממניית ‘אפל’, היתכן? בלי ג’ובס? שאלו-נא את ג’ק וֶולש ואת לי אייאקוֹקה

סטיב ג’ובס ב’מאקוורלד’ האחרון, ספטמבר 2008, תחת השלט המארק-טווייני “השמועות על מותי היו מוגזמות” (‘פייננשל טיימס’)

ג’ובס בטיפול לתוספת משקל”, אומרת הכותרת ב’וול סטריט ג’רנל’, ששה בינואר 2009

עד כמה חמורה היא מחלתו של סטיב ‘גובס?”, שואלת הכותרת הראשית ב’סן חוסה מרקיורי ניוז’, עתון הבית של עמק הסיליקון, חמשה-עשר בינואר 2009

‘וול סטריט ג’רנל’ פותר את התעלומה, 20 ביוני 2009: כבד הושתל בגופו של סטיב ג’ובס

זה הזכיר לנו קצת את נשיא צרפת ז’ורז’ פומפידו. ב-1973, פניו המלאות מאוד התמלאו עוד יותר. הוא התנפח והלך. ארמון האליזה, אמון על דיסקרטיוּת קיצונית, הסביר – כאשר טרח בכלל להסביר –  שהנשיא לוקח הורמונים, כדי לטפל בִּטחוֹרָיו. כאשר מת, פתאום-לא-פתאום, באפריל 1974, התברר שהנשיא ניהל מלחמת מְאַסף נגד סרטן.

זה הזכיר קצת את ה”שפעת” של ליאוניד ברז’נייב ושל יורי אנדרופוב, שליטי ברית המועצות בפאזה הלפני-אחרונה של קיומה. זה הזכיר את הבוליטינים הרפואיים המטעים שפירסמו יוגוסלביה בימי טיטו האחרונים וספרד בימי פרנקו האחרונים; או את קשר השתיקה סביב מחלת האדיסון של ג’ון קנדי, וסביב הסרטן של גולדה מאיר.

ללַמֶדכם שלמשטרים דמוקרטיים ודמוקרטיים יחסית יש לא פעם הרגלים משותפים עם עריצויות. לַהרגלים האלה היתה בחודשים האחרונים שותפת קצת לא צפויה, קצת לא הולמת: אבירת עמק הסיליקון, ‘אַפּל’. אחת התעשיות הטכנולוגיות המצליחות ביותר של זמננו יצאה מִגִדרה להסתיר את האמת על מצב בריאותו של המנכ”ל המייסד סטיב ג’ובס.

לא צפויה, לא הולמת – מפני שראשי התיבות IT כוללים לא רק T, טכנולוגיה, אלא גם I, אינפורמציה. תעשיה, החייבת את קיומה ואת שגשוגה לַהפצת מידע, תתקשה להסביר מדוע החליטה לעשות מעשה סין במידע על טיבט, או מעשה איראן במידע על הפגנת הרחוב הבאה. גם אם אין לתבוע ממנה לפרסם בוליטיניים יומיים מפורטים, מותר לצפות שהיא תדבר אמת מפעם לפעם.

אין זה מן הנמנע שזה אפילו עניין של שמירת חוק. הרשות האמריקנית לניירות ערך בודקת אם ההימנעוּת מִלגַלוֹת את מצב בריאותו של ג’ובס היתה בחזקת הטעיָה של ציבור המשקיעים.

השמועות על מותו

ההטעיה נמשכת במידה מסוימת זו השנה הששית. ב-2004 התגלה אצל ג’ובס סרטן הלבלב, מן הסרטנים הקטלניים והמהירים ביותר. בדרך כלל האבחנה באה לאחר שהסרטן התפשט לאברים אחרים. אצל ג’ובס הוא לא התפשט, ולרופאים ניתנה ההזדמנות לִכרוֹת את הלבלב. ג’ובס בּיכּר חשאיות עד לאחר שהחלים. עצם הטענה להחלמה עוררה פיקפוקים, בהתחשב בסטטיסטיקה העצובה על סיכויי השיוּר, וּבהתחשב בקשיים הניכרים של הגוף לתפקד בהיעדר לבלב.

בסתיו שעבר, ג’ובס הופיע בִּיריד הטכנולוגיה המהולל של ‘אפל’, ה’מאקוורלד’, תחת שלט ענקי, “השמועות על מותי היו מוגזמות”, ברוח התחכמותו המפורסמת של מרק טוויין. ההומור לא כל כך עזר: ג’ובס נראה כחוש, וּפניו הצהיבו.

שמועה רדפה שמועה, עד שבחודש ינואר הודה ג’ובס כי מצבו חמור ממה ששיער, והוא יוצא לחופשה. עקבותיו אבדו, עד השבת שעברה. ‘וול סטריט ג’רנל’ גילה, בכותרת לכל רוחב עמודו הראשון (הצר ממה שהיה), כי כבד חדש הושתל בגופו של ג’ובס. ההשתלה נעשתה בבית חולים במדינת טֶנֶסי, מהלך יבשת שלמה מביתו של ג’ובס בפּאלוֹ-אַלטוֹ, קליפורניה. “פריבילגיה של עשירים”, העיר פרשן של סוכנות הידיעות AP.

להלן קרה הדבר המעניין ביותר שהיה אפשר להעלות על הדעת: לא קרה שום דבר.

סקרנות במקום חרדה?

רינונים על מצב בריאותו של ג’ובס זיעזעו את השווקים פעם אחר פעם בשנה האחרונה. אבל השבוע, בריאותה של ‘אפל’ לא הוטלה בספק. המהדורה השלישית של iPhone, אשר יצאה למכירה בשבוע שעבר, נחטפה: מיליון קונים בשלושת הימים הראשונים. ששה מיליון משתמשים הורידו את תוכנת ההפעלה החדשה של iPhone.

אפילו כּבֵדוֹ של מר ג’ובס אינו יכול לעצור את השיטפון, כפי שהוא עצמו הואיל להודיע השבוע בִּכתב: “עם 50,000 תוכנות יישומיות מֵחנוּת התוכנות המהפכנית של ‘אפל’, תנופת iPhone חזקה מתמיד”.

האומנם אפשר השבוע לטעון שסקרנות אנושית תפסה את מקום החרדה? זאת אומרת, משקיעים ולקוחות מוסיפים להתעניין מאוד בשלומו של ג’ובס, אבל הם אינם חוששים עוד שהסתלקותו – הגופנית או הניהולית – תוריד את חברת הטכנולוגיה המקורית הזו מן הפסים?

העובדות מדברות בעדן. מאז השבוע הרביעי של ינואר, המניה של ‘אפל’ עלתה ב-75%. חנויותיה בערים הגדולות של ארה”ב מוסיפות להיות מקומות עליה לרגל לשוחרי טכנולוגיה הנִכספים לקצת התרגשות. את החידושים האחרונים הציגו כפופי-ג’ובס, וגם אם היתה קצת נוסטלגיה אי אפשר להגיד שחסרונו של המייסד העיק על המאורעות או על המוצרים.

מותר לנחש שבשביל ג’ובס זו סיבה לרגשות חמוצים-מתוקים.

מתוקים, מפני שהוא הרים את ‘אפל’ מן ההריסות, כאשר חזר לניהולה ב-1997. אין זו כלל הגזמה להניח שהיא דידתה על פי קבר. הוא הביא אותה אל שיאים של יצירתיות. גם כאשר הצליח לרופף את תלותה במחשבים אישיים, הוא הוסיף להציע את המחשבים הטובים ביותר והמפתים ביותר שנראו אי פעם. (לא, הטור הזה אינו נכתב במאק, מה חבל.) יכולתה להוסיף ולנסוק גם בלעדיו היא מחמאה עצומה לִגאונותו של האיש הזה וּלהשראתו.

אינטונציה צפון-איטלקית קלה

אף על פי כן, מה לנו עניין יותר אנושי מאשר הצורך התקופתי להרגיש חסרי תחליף. כן, כן, בתי הקברות מלאים אנשים חסרי תחליף, שמענו. אבל היתכן שנֶפַח נוכחותנו בבוא היום יהיה שקול רק כנגד הנֶפַח של גוּמחת קִברנו?

השבוע הזה קיבלנו עוד תזכורות על מנכ”לים שהיו פעם חסרי תחליף: לי אייאקוקה וג’ק וולש.

לפני 25 שנה, אייאקוקה היה “המנכ”ל של אמריקה”, האיש שהציל את קרייזלר, והֶראה כי תעשיה אמריקנית עדיין מסוגלת להצליח בזמן שבו האופק נִראָה יפאני לחלוטין. לאייאקוקה בן ה-84 היו השבוע עצות ליורשי-יורשיו: פִּרעו-נא בִּמהירות את ההלוואות מן הממשלה הפדרלית. תודה, לי, הם ענו באינטונציה צפון-איטלקית קלה.

ג’ק וולש היה המנכ”ל של אמריקה בשנות ה-90. הבוס של ג’נרל אלקטריק לא היה סתם מנכ”ל מצליח של תאגיד אחזקות ענקי. הוא היה גוּרוּ, פילוסוף של ניהול, שאפילו הרהוריו היו הופכים לחדשות. בגיל 73 הוא עדיין משיא עצות, בטור המתפרסם בשורה של עתונים בכל רחבי העולם (בישראל אפשר לקרוא אותו ב’גלובס’). הוא גם מלמד זה שלוש שנים בבית הספר למִנהל עסקים של MIT בבוסטון. אתר הרשת שלו ושל אשתו הצעירה נקרא, בענווה, welchway.com.

השבוע נודע, כי וולש רוכש 12% מן הבעלות על חברה, המקימה אוניברסיטה מקוּוֶנת. שמו של וולש יתנוסס על תכנית הלימודים למִנהל עסקים. הצטרפותו מוסיפה יוקרה וּמשקל לעסק, המצליח לא רע גם בלעדיו. השנה, חינוך עלֵי-רשת עומד להניב הכנסות של 11.5 מיליארד דולר (לפי ה’וול סטריט ג’רנל’) – אבל עומדים בעינם הפיקפוקים על איכות החינוך הזה.

גם סטיב ג’ובס עשוי לשנות כיוון. ‘לוס אנג’לס טיימס’ כתב השבוע, שמנכ”ל ‘אפל’ יחזור בקרוב לעבודה — וּזמן קצר אחר כך יודיע על פרישתו מניהול שוטף. תחת זאת הוא יהיה “חוזה הטכנולוגיה” של ‘אפל’, אולי משהו מעין יו”רותו של ביל גייטס – איך אני בכלל מֵעֵז להשוות – לאחר שגייטס ויתר על מנכ”לות ‘מייקרוסופט’ בשנת 2000, ולפני שהחליט להתמסר ראשו ורובו לפילנטרופיה רב-יבשתית.

אכן מטוסי המנהלים מלאים אנשים חסרי תחליף.

 

זיהוי מלא, או לפחות ציון כתובת של אתר רשת, וכתובת דוא”ל אמתית הם תנאים מקדימים לפירסום. כתובת הדוא”ל לא תיראה, היא נועדה לעיניי בלבד, ואני אשתמש בה אך ורק לאימות הזהות, אם יהיה צורך. מסרים יושמטו בהיעדר זיהוי בלי קשר לתוכנם. מצטער על עודף הבקשות, נסיון לא נעים מחייב אותן. תודה.

Leave a Reply