הבה נשמע את מנהיגי המפלגות הציוניות המסורתיות מודיעים ברבים, “רק לא ליברמן”. הבה נשמע אותם מסכימים שמנהיג המפלגה הגדולה ביותר יורשה להרכיב ממשלה בכל קונסטלציה, מבלי להזדקק לתמיכת הגוש הליברמני.
“בעצם הפוליגלוט המהולל אינו צריך להבין ערבית. את דהאמשה ושות’ הוא יכול לקרוא בעבריתם הצחה. הוא גם יכול להוסיף כיתוביות קיריליות, לתועלת מקורות ההשראה במוסקבה ובהרי הקווקאז
פסיכוזה ניהיליסטית
אבל כרגיל, ליברמן לא היה יכול להיות ליברמן אילמלא קיבל את סדרת הַמַתָנוֹת האלקטורליות מחברי הכנסת הערביים.
הם ויתרו על כל מראית עין של ריסון עצמי. הם שרויים בפסיכוזה ניהיליסטית. לא איכפת להם עוד מה יקרה. הם גמרו אומר לחסל את הדו-קיום, לא רק באמצעות הרטוריקה הפרובוקטיבית שלהם, אלא באמצעות כינון משטר של השתקה ושל הפחדה ביישובים הערביים. הם מאיימים עכשיו על כל נסיון לטַפֵּחַ דו-קיום, באיזשהו דרג. לצנינים בעיניהם הרעיון של פגישות בין יהודים לערבים, אלא אם כן הפגישות האלה נועדו לקדם את פירוקה של מדינת הלאום.
מה נפסדת היא הבטחתו של חבר הכנסת זחאלקה “להביס את הציונות כפי שהובס האפרטהייד”. מה הוא מקווה להשיג בהכרזת מלחמה מפורשת על המדינה שמושב בבית הנבחרים שלה הוא שוֹחֵר? התשובה המשוערת היא שהוא מקווה לתגובות עוד יותר קיצוניות מצד הבוחר היהודי. נאמן לציווי הבולשביקי המפורסם, זחאלקה מאמין אל נכון שצריך להיות הרבה יותר רע לפני שיהיה הרבה יותר טוב. לחלופין, הוא סתם טיפש.
ליברמן אומר שאין עוד מדינה בעולם המרשה מפלגות פוליטיות שמטיפות לחיסולה. אני מוצא את עצמי, אבוי, בעמדת הסכמה אתו, אם כי הוא לא דייק. בפרלמנט הפדרלי של קנדה יושבים 49 צירים (מתוך 308) של מפלגה המטיפה לפירוק קנדה באמצעות עצמאות לקוובק (‘בלוק קֶבֶּקואַה’). בסוף השנה שעברה כמעט קמה בקנדה ממשלת קואליציה בהשתתפותם של שוחרי הפירוק.
אבל לא הרי קנדה כהרי ישראל. קנדה אינה מדינת לאום, ולקנדה עדיין תישאר חצי יבשת גם בלי קוובק. ספרד, לעומת זאת, הוציאה אל מחוץ לחוק את ‘הֶרי בּאטאסוּנה’, המפלגה התומכת במאבק אַלים לכינון מדינה בסקית עצמאית. מה טורקיה מעוללת למפלגות כורדיות מוטב לא להזכיר.
תיקון קטן, תיקון גדול
אין טעם להעמיד פנים שהנושא הזה פשוט. שְׂכָרָהּ של פעולה משפטית נגד פּוֹרמֵי התפרים של הדו-קיום ייצא בהפסדה. הנזק שייגרם לשמה הטוב של ישראל יהיה אולי חסר תקנה. אבל גם לא יתכן להעמיד פנים שאין בעיה.
הכנסת הבאה תוכל לעשות אחת משתיים: להשתמש ברוב הימני הקיצוני שלה כדי להוציא את המפלגות הערביות אל מחוץ לחוק, ואחר כך אולי גם להוציא את הבג”ץ אל מחוץ לחוק; או שהיא תוכל להסכים על תיקונים קטנים אבל בעלי משמעות.
- תיקון קטנטן אחד יהיה להרחיב את שבועת האמונים של חברי הכנסת, ולכלול בה התחייבות שלא להסית נגד קיום המדינה.
- תיקון קצת יותר גדול יהיה להרשות לכנסת, ברוב מיוחס מאוד, להשעות חברים לתקופה קצובה, נניח שלושה חודשים, מאותן הסיבות שיושב ראש הכנסת רשאי להשליך חברים אל מחוץ למליאה במהלך ישיבה אחת. המושעה יאבד את כל זכויות היתר שלו במהלך השעייתו, כולל חסינותו הפרלמנטרית.
בריטניה לא שחררה אסיר של הצבא האירי הרפובליקני מן הכלא רק מפני שניצח בבחירות לפרלמנט (ב-1981). היא גם אסרה במשך שנים להשמיע את קולם של מנהיגי ה IRA ברדיו וּבטלויזיה. האיסור הגיע אל קיצו כאשר הקיצונים האיריים ויתרו על תביעתם לפרק את המדינה הבריטית.
הואיל ואני מניח שאין נשק הרתעה נגד האדונים זחאלקה וטיבי, מותר להניח שהם לא יירתעו ממעמד מבורך של שאהידים סאלוניים. אדרבא, הפופולריות שלהם באל ג’אזירה ובבי.בי.סי תעלה פלאים, וגם הם יוכלו להשקיע שני מיליון דולר בדירה חדשה בעמאן. השאלה היא אם תַקיפוּת מרוסנת כלפי פורמי התפרים תצליח לעורר חלקים של הציבור הערבי למחשבות שניות. אולי הציבור הזה צריך תזכורות על תוצאות הניהיליזם של נבחריו, מנצרת ועד עזה.
תגובות יתקבלו בתודה וללא כל התערבות בתוכנן — אבל יחול עליהן כלל הזיהוי המלא. בעלי אתרים רשאים להשתמש בכינויי-רשת, וּבלבד שיכללו את כתובת אתרם. בהיעדר זיהוי מלא, תגובות יושמטו בלי שים לב לתוכנן.
כדאי גם לשמור את התגובה לפני השארתה. אם היא אינה מופיעה בפעם הראשונה, אין זה מפני שהיא “צונזרה”, אלא מפני שבאג מסתורי מקנן במערכת. נסו-נא פעם נוספת.
מסרים אישיים, שאינם נוגעים לתוכן הרשימה, מוטב לשלוח באמצעות הקישור למעלה משמאל. תודה.
ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.
This entry was posted on יום רביעי, ינואר 28th, 2009 at 9:34 and is filed under \'טורים שהתפרסמו לאחרונה\'. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed.
You can leave a response, or trackback from your own site.
http://en.wikipedia.org/wiki/Independence_and_Democracy
http://en.wikipedia.org/wiki/Scottish_National_Party
א. אני לא חושב שנכון לשים את זחאלקה וטיבי בסירה אחת. נראה לי שלא במקרה הבאת פה ציטוט רק של הראשון.
ב. הפוטיניזם מתפשט. עכשיו לא רק מתייחסים לפלסטינים כמו שהוא התייחס לאויבים מבחוץ (גאורגיה דווקא לא דוגמה טובה. הוא לא כתש את גאורגיה, אלא נתן להם תזכורת מכאיבה מי הם מול רוסיה – צ’צ’ניה, למרות שלהלכה זה אויבים מבפנים, זה דווקא דוגמה יותר טובה, אם כי אנחנון עשינו את זה לבזמן הרבה יותר קצר).
עכשיו התחלנו לגלוש לפוטינקרטיה גם ביחסים כלפי האופוזיציה. כדאי לראות את הכתבה הזו (שנדחקה לסוף המהדורה, וגם זה עשו טובה ששידרו אחרי שבוע ממועד הכנתה)
הנה הכתבה באתר ערוץ. 2
http://www.mako.co.il/news/channel2/Channel-2-Newscast/Articles/itemId=4be73b3fa0f0f110VgnVCM100000290c10acRCRD
או ביו טיוב (שם אפשר לראות גם אחרי מה זה שודר, ואיזו חשיבות נתנו לכתבה)
http://il.youtube.com/watch?v=7JAG7UK_Nuk
בקרב הימין לרבות ליכודניקים ליברמן נחשב כימני מזויף.יש אמת בדעה זו מאחר וליברמן מעולם לא נשבע אמונים לשלמות הארץ. תפיסתו את הזכות על ארץ ישראל היא חילונית באופייה והוא מוכן לשאת ולתת גם על מדינה פלשתינאית.
לא בכדי מפלגתו הייתה היחידה שהצטרפה לממשלת אולמרט.
. הבעיה היא שליברמן משוכנע שכדי להשיג נתח קולות מעבר למגזר הרוסי עליו לשדר תדמית בריונית ובכך הוא יוצק דלק על מדורה שעלולה להפוך לתבערה גדולה.
לא בכדי ליברמן שומר לעצמו אופציה שלא להמליץ על נתניהו אלא על אחר לראשות הממשלה
אפילו אתה שידיעותיך רבות לא מצליח למצוא עוד מדינה בעולם המרשה מפלגות פוליטיות שמטיפות לחיסולה למעט האחת שנמצאה – קנדה.
דווקא המדינה האחת הזו מדגישה את האבסורד שקורה כאן אצלנו, לדעתי.
נקודה אחת: “לא הרי קנדה כהרי ישראל…לקנדה עדיין תישאר חצי יבשת גם בלי קוובק”
קנדה, המדינה השנייה בגודלה בעולם, קוויבק אומנם פרובינציה גדולה יחסית ובכל זאת ויתור עליה לא מאיים לחסל את קנדה (למרות החשש שפרישה כזו עלולה לעורר אי נחת בקרב מיעוטים אחרים מהם מורכבת הפדרציה הקנדית), בכל זאת, קנדה לא עומדת מול סכנה של המחקות מן מהמפה ותוכל להמשיך ולהתקיים בשלום ובעושר גם ללא מחוז קוויבק.
הבדל משמעותי נוסף, לא מדוייק האופן שבו אתה מתאר את המפלגה הבדלנית “בלוק קוויבק”. להבנתי, היא אינה “מפלגה המטיפה לפירוק קנדה באמצעות עצמאות לקוובק” הדרישה שלהם היא פרישה והקמת מדינה עצמאית, אין להם השגות אחרות לגבי קנדה גופה, הם אינם מערערים על עצם הלגיטימיות של קיומה, הם ודאי שלא מזדהים עם מדינות אויבות המבקשות לחסל את קנדה עצמה.
נקודה נוספת מעניינת היא העובדה שקנדה לא מוותרת בקלות. למרות גודלה העצום ועושרה, למרות שאינה במגננה ובמאבק תמידי מול אויבים ולמרות שהמאבק הקוויבקי נמשך עשרות בשנים, היה אפשר אולי לצפות מהם להיות ‘נדיבים’ קצת יותר ובכל זאת הם לא מוותרים בקלות. האם בקנדה יש תנועות מקבילות ל”שלום עכשיו” ו”גוש שלום”? האם החברה הקנדית מפולגת וחווה הפגנות זעם של “פעילי שלום” למען זכויותיו הלגיטימיות של ה’לאום הקוובקי’? האם אנשי אליטות קנדיים, מרצים, סופרים ועיתונאים מתרוצצים ברחבי העולם ומתחננים ללחץ בין לאומי על ממשלתם למען ויתורים בעניין קוויבק? האם ה’יוניוניסטים’ השמרנים נחשבים שם פאשיסטים, ימין קיצוני הזוי וכד’?
עוד נקודה אחת מעניינת לדעתי, בכל שנותיה היתה המפלגה הליברלית – מפלגת השלטון הכמעט נצחית של קנדה (מפלגה שבאופן טבעי, קשובה יותר לדרישות הקוובקים), דווקא המפלגה השמרנית נושאת דגל האיחוד וההתנגדות לבדלנות הקוובקית היא זו שהכניסה את המפלגה הבדלנית הקוובקית לקואליציה, בפעם הראשונה בתולדותיה. דווקא ראש ממשלת קנדה, סטיבן הרפר (מסיבותיו הוא) הוא זה שיזם והעביר בפרלמנט את החוק שהעניק למחוז מעמד סמלי כ”אומה בתוך תחומה של קנדה”. חוק הסטורי ללא ספק.
אולי אפשר להקיש משם לכאן (בזהירות) לגבי ההפחדות מפני הימין אצלנו והאמונה כאילו רק השמאל יכול, בעוד הימין (הקיצוני?) יביא עלינו הוצאת מפלגות ערביות אל מחוץ לחוק ואבוי בהמשך אף יוביל להוצאת בג”ץ מחוץ לחוק.
איתי, לא היתה לי כל כוונה לטעון, אפילו במשתמע, שיש איזשהו דמיון בין המציאות הקנדית ובין המציאות הישראלית. הזכרתי את זה רק לתועלת הקונטקסט ההיסטורי. רק על עניין אחד אני משיג, מבלי להתחיל ויכוח על קנדה (הוא ראוי ומעניין, אבל לא כאן): יציאת קוובק היא אמנם פירוק המדינה הקנדית במובנה ההיסטורי.
במסגרת ההימנעות מהשוואות עם קנדה: אנא, במטותא, איתי, אל תשווה את מנהיג השמרנים בשלטון בקנדה, סטיבן הרפר, עם הליכוד. לשמרנים הקנדיים יש יסוד היסטורי פרוגרסיבי.
בעצם, יואב בלונדון נתן דוגמא טובה יותר, פשוט נשמטה מזכרוני: המפלגה הלאומית הסקוטית מיוצגת בבית הנבחרים בלונדון — ושוחרת בגלוי את פירוק הממלכה המאוחדת. מאחר שהיא מחזיקה בשלטון בסקוטלנד (אף כי אין לה רוב פרלמנטרי) ראשיה מדברים על משאל-עם בסביבות 2010.
יש גם מפלגות בלגיות השוחרות את פירוק בלגיה. במובן מסוים, ‘הליגה הלומברדית’, שותפת זוטרת אך חיונית בקואליציה של ברלוסקוני, שוחרת את פירוק איטליה.
בפרלמנט הפולני לאחר מלחמת העולם הראשונה ישבו מפלגות של אוקראינים ושל גרמנים, ששחרו את פירוקה של פולין. באנלוגיה הזו עסקתי כמה פעמים בשנים האחרונות. ראו נא את הרשימה ‘האמא הפולניה של ערביי ישראל’.
אני מוסיף לחשוב שפולין היא הדוגמא הקרובה ביותר לענייננו.
אשר לפרדוקס של ליברמן, ימין או לא ימין. מר גולדבלט, אני אינני חושב שעניין שלמות הארץ הוא המפתח היחיד או העיקרי. הפוליטיקה הכוחנית של ליברמן — נגד המיעוט הערבי בישראל, נגד המרחב הערבי, נגד יריביו הפוליטיים — ולשון הדיבור שלו מעניקות לו איפיונים פשיסטיים או חצי-פשיסטיים.
זה אגב אינו גידוף, זו הערכה של סגנונו ושל תרבותו הפוליטית. אני אינני משתמש באיפיון הזה כלאחר יד. מעולם לא השתמשתי בו כדי לנגח יריבים פוליטיים. ליברמן הוא הפוליטיקאי הישראלי הראשון המעורר אצלי את הרושם הזה.
עמנואל, לא הבאתי ציטוטים של טיבי רק מחוסר מקום. אבל אשמח לשמוע ממך מדוע אתה מבחין בין טיבי ובין זחאלקה.
אני מסכים איתך שצ’צ’ניה היא דוגמא טובה יותר מגרוזיה. אני מכיר לא רע את שתיהן, וראיתי מקרוב את תוצאות המדיניות הרוסית. עזה היא אמנם בת-דמותה של גרוזני, עם הרבה פרללים מעניינים.
תודה על קישורי הטלויזיה. אני רואה שהאנלוגיה של פוטין עלתה גם על דעתך.
סימביוזה מעניינת יש בין ליברמן וזחאלקה.
ועוד:
ליברמן – מפלגה של איש אחד.
הלך ליברמן הלכה המפלגה.
הלך ליברמן? העובדה שמקורביו נחקרו ונעצרו לאחרונה – ללא קשר לשאלה אם לפרקליטות היתה לא לא היתה בכך אג’נדה פוליטית – עובדה זו מלמדת לכאורה שבידי המשטרה חומרים קשים נגד ליברמן.
לעומת זה, זחאלקה ומפלגתו נשארים אתנו בכל מקרה.
יום או יומיים לאחר שבג”צ ביטל את ההחלטה לפסול את בל”ד התראיין זחאלקה בטלוויזיה ונשאל אם יש לדעתו משהו טוב במדינה הזו. האיש השיב “שום דבר” חד משמעי.
אבל הרי רק אתמול בג”צ ביטל החלטה לפסול אותך. אז אולי בג”צ הוא לא ממש דבר רע?
יוסי, היש לך במקרה מראה-מקום של ראיון הטלויזיה עם זחאלקה? או לפחות, האם אתה זוכר באיזה ערוץ הוא שודר, ובאיזה תאריך?
תודה
המדובר באייטם שבו הופיעו זחאלקה וטיבי.
למיטב זכרוני היה זה בליל שבת בתכנית השבועית המרכזית של אחד משלושת הערוצים.
אני מתקשה לזכור באיזה ערוץ (אני נוהג לזפזפ בין השלושה).
אולי אולי בערוץ 2, אבל כאמור אני ממש לא בטוח.
הייתי מוסיף עוד דרך פעולה אפשרית לכנסת הבאה, שכבר אינה בגדר תיקון קטן, והיא מעבר לשיטה מעורבת, אזורית-יחסית, כמו בניו-זילנד.
הסיכוי ששינוי כזה יעבור הוא קטן מאד, אבל הוא משרת לדעתי את האינטרסים של שלוש המפלגות הגדולות (שביחד יחצו את קו 60 המנדטים) וכן גם את האינטרס הכללי. יש לשער שכוחן של מפלגות קיצוניות כשל ליברמן יקטן במערכת כזו, וגם הערבוב היהודי-ערבי שישרור קרוב לודאי באזורי בחירה רבים יגרום לבחירתם של נציגים מתונים ושקולים יותר, מכאן ומשם.
האייטם עם זחאלקה וטיבי היה בערוץ 2 (עם דני קושמרו) ולפי דעתי דווקא במוצ”ש.
למה טיבי שונה? כי הוא כן מנסה להיות חלק מהחיים הפוליטיים במדינה, ועדות לכך היא סדרה של חוקים שהוא חוקק או ניסה לחוקק, בנושאים שלחלוטין לא מגזריים. מרישוי רופאים, דרך זכויות בעלי חיים, ועד פיצוי על איחורים בטיסה.
קיימת זהות אינטרסים בסיסית בין הציבור הערבי לציבור השמאלי. שניהם רואים במדינה היהודית רעיון בעייתי. בנוגע למדינה היהודית נציגי הציבור הערבי אומרים, גם אם בצורה גסה, את מה שאליטת השמאל חושבת. בנוסף, מאז 77 השמאל לא יכול לאחוז בשלטון בלי תמיכת הציבור הערבי. אז קודם כל נניח למילים הגבוהות והיפות. לא בדו קיום ולא בהגנה על הדמוקרטיה השבירה הציבור השמאלי עוסק, אלא בהגנה על שלטון ועל בני ברית. אפשר להביא ראיות רבות לכך, אך אביא רק אחת והיא שאמנם המערכת המשפטית הגנה על נציגי הציבור הערבי בשם הזכות הקדושה של הציבור לבחור את נציגיו, אך רבים אחרים היא פסלה או נטרלה מכוחם הפוליטי והאחרים האלה הם תמיד, אבל תמיד, בעלי גוון פוליטי שלא מקובל על השמאל (דרעי. פייגלין. יש עוד).
קיימים גופים בעלי עוצמה ניכרת שרוצים לרצוח אותי ואותך. פעילותם איננה תאורטית. אפילו הפרופסורים הטובים של אוניברסיטת ייל יודו בכך. אפילו הנורבגים עם הפיורדים שלהן יאמרו זאת. הציבור הערבי מעמיד את כוחו הפוליטי לצידם של אותם גופים. איך אנו אמורים להתגונן? היה אפשר לקבוע כנורמה שהחלטות מסוג מסוים תתקבלנה רק ברוב כזה שמנטרל את כוחם של החכ”ים הבעייתים, אך בימי אוסלו העליזים המחנה השמאלי שבר את הנורמה הזו. אין סימן לחרטה על המעשה הזה. להיפך. אפשר היה להשתמש בחוק הקובע שהמתנגד לקיומה של מדינה יהודית לא יהיה חבר כנסת. בג”צ ניטרל את החוק הזה. עשתה הכנסת מעשה וחוקקה חוק שאוסר על תמיכה בטרור, ומתוך הכירה את התחכמויות בג”צ קבעה שהתמיכה יכולה להיות גם במשתמע. עוד קבעה הכנסת שאפשר לפסול מועמד בודד ולא רק מפלגה. חוץ מלהגיד ‘בשארה’ עשתה הכנסת כל מה שאפשר. כמובן, גם חוק זה נוטרל ע”י בג”צ. מה נשאר לעשות? בדמוקרטיה אם המפלגות הרכות והחכמות לא פותרות בעיות הציבור יפנה למפלגות יותר קשוחות ופחות חכמות, ואם גם הן לא יפתרו את הבעיה הציבור יפנה למפלגות עוד יותר קשוחות וטיפשות. סנקציות בגלל ליברמן? סנקציות לא יגרמו לי להסכים שהחלטות שנוגעות לעצם החיים שלי יתקבלו בשיתוף אנשים התומכים במי שרוצים לרצוח אותי.
לגבי בג”צ. אתה מכיר טוב ממני מערכות פוליטיות במדינות אחרות. האם אתה סבור שהמערכת המשפטית של ישראל עומדת בקריטריונים דמוקרטים בסיסיים של שקיפות, יחס ישר בין אחריות לסמכות, עקביות, בלמים ואיזונים, בחירה, אפשרות הדחה מעשית, פסיקות כפיפות לחוק, הפרדה בין הפוליטי למשפטי, בין הפוליטיקאים לשופטים, וכו’? היכן היא ממוקמת בסולם של היקף וריכוז סמכויות?
יואב, אני שמח שהעלית את הטור הזה לפה. קראתי אותו בגלובס ולקח לי זמן, אבל בסוף הבנתי שיש בעיה יסודית עם ההצעה לגבי הרחקת חבר הכנסת: מי יחליט שחבר כנסת מושעה? נראה לי שמה שיקרה הוא שתצליח להרחיק את זחאלקה, אבל לא את ליברמן. האם יעלה על הדעת שכנסת תרחיק ראש מפלגה היושבת בקואליציה? קל מדי יהיה להרחיק חברי כנסת מהאופוזיציה. בלי קריטריונים ברורים להרחקה, יש לי תחושה ששיווי המשקל יהיה כזה בו ליברמן יוזם הרחקות וחברי הכנסת מבל”ד מתחרים ביניהם מי יקבל יותר הרחקות. כך כולם מרוויחים – ליברמן מגלה בריונות, בני הכפר מגלים את “פניה האמיתיים של הדמוקרטיה הישראלית” וכולם יוצאים מרוצים.
הרעיון הזה אולי בא מעולם הכדוריד – שב שתי דקות תירגע – אבל בלי שופט שנראה חסר פניות אי אפשר באמת שלא לנצל את הכלי הזה לרעה.
ככל שאני מנסה לחשוב עכשיו על רעיון אחר – חשבתי למשל במקום להרחיק ח”כ שמסית, אפשר אולי להעביר את זכות ההצבעה שלו למי שהסית נגדו, וכך נותר עדיין החופש לדבר, אך התמריץ להסית פוחת – עדיין יש את הבעיה של זיהוי ההסתה. ללא צד שלישי שנראה, למראית עין לפחות, חסר פניות, אי אפשר להשאיר את הסמכות לכרטיסים אדומים בידי השחקנים עצמם.
רועי, אני בהחלט מבין את הסתייגויותיך. אני יודע שאמצעי כזה שאני מציע יהיה פתוח לניצול מסיבי. אולי צריך להחליט שהפעלתו תחייב רוב של, נניח, ארבע חמישיות. או שהפעלתו תהיה תלויה בהסכמה של ועדת שופטים לשעבר שתייעץ לכנסת. אינני יודע, אני רק מגשש.
בקונגרס של ארה”ב יש ועדות אתיקה, בשני הבתים, שמענישות חברי קונגרס, לפעמים עד כדי המלצה להרחיקם. גם כאשר יש קיטוב מפלגתי בעניינים אחרים, מקובל שוועדות האתיקה הן בועות של ענייניוּת ושל חוסר משוא פנים. מותר לפקפק ברלוונטיות של הדוגמא הזו לתרבות פרלמנטרית כל כך ירודה כמו זו של הכנסת, אבל אני חושב שאין עוד בררה.
אין לי ספק שחברי כנסת ערביים כי יושעו יתענגו על מעמד המרטירים. כתבתי כדברים האלה. אבל כאשר הם יאבדו את חסינותם באופן זמני יהיה אפשר להעמיד אותם לדין על הסתה, או על הפרה של חוקי המדינה, או על לָשון הרע. הם לא יקבלו משכורת, הם לא יקבלו טובות הנאה. איש לא יפרע את דו”חות החניה שלהם. אינני יודע אם זה ישפיע עליהם או לא. אבל זה ראוי לנסיון.
אולי זה גם יתחיל ויכוח ציבורי בתוך היישוב הערבי על מידת הצורך בייצוג בכנסת ועל תנאי הייצוג.
יתכן בהחלט שזה לא יעלה יפה, מפני שרוב הערבים יחליטו לפנות עורף למדינה. אבל אינני חושב שעצם ההשעיה תהיה הסיבה לפניית העורף.
כך או כך, נדמה לי שזה ראוי לדיון.
יואב ש: אני מבין את ביקורתך על הבג”ץ ומכבד אותה. אבל אני חושב שבית המשפט העליון עמד בכבוד ניכר במשימות מסובכות להפליא בששים השנה האחרונות. בית המשפט נועד בין השאר להגן על זכויות חוקתיות של מיעוט מפני שרירות לבו של הרוב. אני מעדיף שבית המשפט יטעה מפעם לפעם, או ירחיק לכת בהגנה על הזכויות האלה מאשר ייכשל באי הגנה על זכויות.
אינני חושב שרעיון טוב הוא לאסור חברות בכנסת על אלה המתנגדים פילוסופית למדינה יהודית, כל זמן שאין הם מסיתים לאלימות, או תומכים באלימות, או מביעים שנאה פומבית למדינה. אני חושב שאתה יודע שאני תומך חד משמעית במדינת הלאום. אבל אני חושש שאיסור חברות בכנסת יהיה רק צעד ראשון לצמצום חופש הדיבור. לא ירחק היום מאיסור כזה עד שתיאסר חברות בפקולטה ועד שתיאסר חברות במערכת (עתון, תחנת שידור, אתר רשת), וכן הלאה.
אתה אומר ש”מפלגות רכות” ידחפו אנשים אל מפלגות “קשוחות ולא-חכמות”. אין לי חילוקי דעות איתך. אנשים נדחפו אל טוטליטריות בגלל פחדיהם. זה קרה משחר הזמן המודרני. מה זה מוכיח חוץ מזה שיש פיתוי טוטליטרי, ונראה בעליל שהוא מקנן גם בך? (סלח לי שאני אומר את זה, לא מעשה הקנטה.)
ההבדל בינינו, אם אינני טועה, הוא שאני הייתי רוצה להביא את האזרחים הערביים לחזור ולהרהר בזהותם של נציגיהם בכנסת. אתה היית רוצה לשלול מן האזרחים הערביים את זכות הבחירה שלהם הלכה למעשה.
זו השקפה שלדעתי חברי הכנסת הערביים יוצאים מגדרם כדי לחזק. הם רוצים להביא כל אפשרות של דו-קיום אל קיצה. אתה מועיל להם. הם שונאים את הליברלים ואת המתונים — ואף אתה שונא את הליברלים ואת המתונים. גם אתה גם הם תיפטרו מן הליברלים המתונים — והדעת נותנת שאמנם תיפטרו — ואז תתהפך ביניכם החרב.
אכן, חזון אחרית הימים.
יואב,
הנושא חשוב, לעניות דעתי תרומתו של ליברמן לויכוח הציבורי היא העלאת הנושא של מהי דמוקרטיה מתגוננת.
במדינות דמוקרטיות שונות יש טעמים מיוחדים נוספים, הנתמכים על ידי חלק ניכר מהאוכלוסייה, המצדיקה את השימוש בגישה של דמוקרטיה מתגוננת. עם זאת, קיימת מחלוקת באשר לשאלה באלו מצבים יהיה מוצדק להתנהג כדמוקרטיה מתגוננת, מבלי שהדבר ייחשב כדיכוי מיותר של זכויות אזרח מקובלות.
יואב, כמו ברצוני להתנצל על כך שפגעתי בך ברמת הפיסוק שלי קבל את התנצלותי.
יואב: כתבת “הבה נשמע את מנהיגי המפלגות הציוניות המסורתיות מודיעים ברבים, “רק לא ליברמן” “. תגיד, אנחנו מדברים על אותה מדינה? ליברמן הוא מיינסטרים. הוא מייצג את העם. מה אני ואת חושבים עליו זה לא משנה. המפלגה הכי ימנית שמתנגדת עקרונית לדעותיו היא מר”צ. להזכירך, איתן כבל, נציג העבודה, הצביע בעד פסילת בל”ד. מפגינים נעצרים. אין נכונות בציבור לשמוע אי-הסכמה. אין חופש דיבור, זכות שבארה”ב אפילו הקיצונים ביותר מגינים עליה מכל משמר. האם אתה באמת מאמין שאנו במצב שבו ליברמן יכול להיות מוקע על ידי הציבור או המערכת הפוליטית?
אתי: האם בקנדה יושבים אלפי קוייבקיסטים במעצר בלי משפט בבתי כלא קנדיים? ואני יכול להמשיך. שניים יכולים לשחק במשחק ההשוואות הזה.
וגם מה שרועי מיל אמר. בכנסת שבה נציג העבודה הצביע בעד פסילת בל”ד, אי אפשר לתת לח”כים להרחיק את חבריהם. לעזאזל, לחצי מהם לא הייתי נותן להכין לי סנדביץ’.
אוי, אלעד. לא לסגנון כזה של שיחה קוויתי. עיינתי בקישור לאתרך, הוא מעניין, אבל אני חושש שלא אצטרף אליך בהבעת תקווה שישראל תהיה מדינת אפרטהייד כדי שלא תצטרך עוד להגן עליה באוזני חבריך האירופיים. אני חושד שבעיניהם היא כבר ממילא מדינת אפרטהייד.
אגב, היה זמן בקנדה שבו שוחרי התבדלותה של קוובק אמנם עסקו בטירור (Front de libération du Québec). זה היה בסוף שנות ה-60, בקנה-מידה קטן הרבה יותר מזה הידוע לישראלים. קנדה היתה קרובה לצאת מדעתה.
חברות נפלאות, שוחרות שוויון, סובלניות ורב-תרבותיות מתקשות לעמוד במבחן הזה. חוץ מהרבה ביקורת מוצדקת על חוסר סובלנות בישראל, אני חושב שהיא ראויה גם לאונקיה של אמפתיה.
אלון, ליברמן הוא הרבה דברים, אבל מליץ יושר של דמוקרטיה מתגוננת אין הוא. אגב, שמחתי לראות שמצאת סימני פיסוק (: הטקסט שלך קריא עכשיו הרבה יותר.
ההתבטאות של ברק באוזני העולים מרוסיה (ברוסית) לפיה את הטרוריסטים “כמו שאומרים אצלכם – צריך לחסל אותם כשהם על האסלה” מחרידה אותי עוד יותר מההתבטאות של ליברמן.
http://elections.walla.co.il/?w=/2668/1424951
נכון שכבר מזמן אין לי ציפיות מברק אבל הוא בכל זאת מנהיג מפלגת העבודה
תודה על הפוסט המעניין והחשוב.
בכנות, אני מתקשה למצוא אופטימיות בנוגע למצב הציבורי והפוליטי בארץ בזמן האחרון. זה נראה כאילו שני הצדדים נהנים לשפוך עוד ועוד שמן על המדורה בתקווה שהלהבות ישרתו אותם.
ולצערי הרב, לא שומעים כמעט קולות כמו שלך שקושרים את הליברמניזם והבאשריזם (או הטיביזם) ומגנים את שניהם. במערכת הפוליטית למשל, לא תמצא כאלה בכלל. מר”ץ לדוגמא, שראשי יצאו בכמה התבטאויות חריפות (ומוצדקות לחלוטין) נגד ליברמן לא מוציאה אפילו צפצוף מחאה קטן בנוגע לחברי הכנסת הערבים.
על דברי ברק: פשוט אין מלים בפי. הוא מן האנשים הנקלים ביותר שהניבה התרבות הפוליטית הישראלית. אני אחטט קצת בארכיוני כדי להוציא דברים שכתבתי עליו עוד לפני שמונה ותשע שנים. אופורטוניסט וציניקן, צירוף מפחיד וגם נלעג של בונפרט ושל הגנרל המקסיקאי קאסטאנייטה (מן השיר הישן של הצ’יזבטרון). אני מניח שהעונש הגדול באמת יהיה לראות יום אחד את ברק ואת ליברמן מנהיגים את ישראל.
אכן, צדקת. בבחירות הקרובות אנו מתכוונים להעלות את חרות ובגין לשלטון וכשאנו נגיע לשלטון ניפטר מכל הליברלים, נבטל את הדמוקרטיה ונלחם בכל הערבים. חכו ותראו. אה סליחה. כבר העלינו את בגין לשלטון.
צר לי על התגובה הרגשית אבל ככה זה אצלנו. סה”כ ניתוח שכלי, שאחד כמוני מתקשה בו, יראה שלטובתנו ניוונתם את הדמוקרטיה.
וברצינות. אני מתקשה למצוא אנשי שמאל שאומרים דברי טעם. בדר”כ מול טיעונים נגדיים הם מדרדרים מהר מאוד לגידופים גבוהי מצח בנוסח פשיסטים, רוצחים פושעים גזענים וכו’. לפעמים הגידוף הוא על האיש, לפעמים על המעשה. הבלוג שלך לעומת זאת מעניין. היו כמה טורים שלך בהם אפילו ביקרת את התנהלות השמאל בימי אוסלו העליזים. בחיי התורה שזה נדיר. ציפיתי ממך לתגובה עם אופי שונה. תאר לך יואב, אני מתנגד לפסילת החכ”ים הערבים, מתנגד לשלילת אזרחות. אפילו התנגדתי למבצע האחרון בעזה. מי יודע, אם רק הייתי מעריץ את אהרון ברק אולי אפילו הייתי זוכה לרשיון לשימוש בתואר ‘נאור’. הייתי יכול להימנות עם הציבור שהוד קדושתו מחשיב את דעותיו. תאר לך.
הדמוקרטיה הישראלית פועלת רק לכאורה אמר פרופ’ דניאל פרידמן. הבאתי דוגמא לכך שהעבודה-מרץ ניוונה את הדמוקרטיה. ניסיתי להראות שהניוון הזה גורם לתופעות רעות. לשאלתך, זה מוכיח שאליטה שמרוכזת יותר מדי ברצונה לשלוט יכולה למוטט את גג הבית. אכן, כך היה משחר ההיסטוריה. תביטו במראה. קחו אחריות. אין טעם באמירות ‘אתם תיפטרו מכולנו’. וזהו בערך, ותודה על הדגים.
מר קרני המלומד סקר יפה את האיום שמהווה איווט ליברמן בלי להסיק מסקנות (פרט לקריאה לכל המפלגות הציונות לקרוא להחרמת ליברמן מקואליציה עתידית) וסקר את הח”כים של בל”ד ורע”ם-תע”ל כשהוא קורא לתקן את חוקי המדינה בשביל להתמודד עם האיום שהם מהווים.
הרשה לי מר קרני לסבר את האוזן: כשבאים לפגוע בזכויות פוליטיות מביאים בחשבון את שיקול ההסתברות. בעוד שההסתברות שליברמן יהיה בעמדת השפעה בממשלה הבאה, הסיכוי שהשפעתם של הח”כים הערביים תגדל היא אפסית – ובאם תגדל, תהיה אפסית גם היא.
יתרה מכך, השעייתו של ח”כ למשך שלושה חודשים היא פגיעה בעיקרון הריבוניות של העם. העם שלח אותו לשם וכל עוד הוא לא הורשע בעבירה שנושאת עימה קלון הוא יכול לכהן בכנסת. אפשר להגיד שלוועדת האתיקה תינתן סמכות לשלול את הזכות להציע הצ”ח מח”כ למשך תקופה כלשהי, אך גם זה יכול לפעול כחרב פפיות מכיוון שזה יחזק עוד יותר את המחנה שממנו מגיע המיוצג מכיוון שיוכל להציגו כקדוש מעונה ולוחם חופש.
ההתמודדות עם הפאשיזם ועם הבלדנות צריכות להיות מעמיקות.
צריך לשנות את התרבות הפוליטית של ישראל מהמסד ולהעביר אותה מתפיסה אתנומנטרית שבשבילה דמוקרטיה היא רק עניין פורמאליסטי וכלי ריק לתפיסה שרואה במדינה התאגדות של אזרחים למען הגדלת הטוב המשותף שלהם. צריך לבנות כאן דמוקרטיה מהותית ולנקות את נגע הגזענות. צריך לצמצם את הפערים החברתיים שמנתקים מהחברה אוכלוסיות שלמות והופכות אותן לאוכלוסיות שוליים וטרף קל ללאומנות, גזענות ובדלנות, צריך להשליט כאן מחדש את שלטון החוק, לכבד פסיקות ביהמ”ש, להגן על נבחרי ציבור בשלטון המקומי, להגדיל את תקצוב המשטרה והפרקליטות ולהקים כוח מיוחד למלחמה בפשע המאורגן כדי להחליש את המחסור בביטחון האישי ובתחושת הפחד שהוא מעורר.
זהו טיפול שורש לליברמן ולבדלנות, ולא חקיקה חסרת משמעות.
אינני מתרשם במיוחד מן הטענה שהשעיית חברי הכנסת היא “פגיעה בעקרון הריבונות של העם”. משטרים דמוקרטיים בשורה של ארצות עיבדו כלים להעביר מכהונותיהם אנשים שנבחרו. ראינו את זה בשבוע שעבר, למשל, במדינת אילינוי בארה”ב. המושל שעמד למשפט הסנאט התחנן על נפשו, והזכיר לסנאטורים המקומיים כי הוא נבחר פעמיים על ידי כל תושבי המדינה. הוא הודח.
בארה”ב אפשר להדיח נשיא. הקונגרס יכול להחליט על הרחקת חברים לצמיתות (נדיר מאוד, קשור בעבירות אתיות, אבל קיים).
אינני מדבר כאן על הרחקה קלת דעת, וגם לא על הרחקה לצמיתות. חברי כנסת העוסקים בהסתה נגד המדינה, או בהסתה אתנית ודתית, ראויים בהחלט לפי דעתי להיענש על ידי עמיתיהם, כל זמן שהתהליך יהיה זהיר ומבוקר.
אני מסכים ללא כל הסתייגות לכל מה שאמרת לגופו של עניין. הדמוקרטיה הישראלית היא אמנם כלי ריק, וכתבתי כדברים האלה בטורים קודמים. אין בה עוד ממש. אבל הסתה נגד קיום המדינה אינה אופציה של התמרמרות.
מוטב להזכיר את אחד מחיווייו המפורסמים של עזמי בישארה כלפי ישראלים שהזכירו לו כי הוא נהנה מחירות פוליטית בישראל לאין שיעור יותר ממה שהיה נהנה באיזושהי מדינה ערבית. בישארה השיב בחן: “קחו את הדמוקרטיה שלכם, ותנו לנו את פלסטין”.
ללמדך שיש כאן עוד כמה מרכיבים חוץ מ”הגדלת הטוב המשותף”.
צר לי שאביגדור ליברמן הפקיע את השימוש במלים האלה, אבל לדמוקרטיה אמנם יש הרשות להתגונן. אי אפשר לדחות התגוננות מיידית בטענה שיש צורך ארוך-טווח לתקן את המצב. ועד שיתוקן המצב? עד אז פריקת עול תהיה אופציה מתקבלת על הדעת?
אני חושד שההבדל העיקרי בינינו נוגע לעצם קיומה של מדינת הלאום. אני תומך בה. אולי לא בהתלהבות, אבל בתוקף. היא פגומה מאוד, אבל אין זאת אומרת שהיא ראויה לעונש מוות.
אגב, אם תרשה לי להשיא לך עצה: אף אחת מן הטענות שאתה משמיע אינה יוצאת נשכרת מפולמיקה ומסרקזם. האמן לי, אני כבר נסיתי הרבה את הכלים האלה, והם תמיד טפחו על פניי. כלטוב
אין סיבה להניח שלא יקרה למפלגת ליברמן מה שקרה להרבה מפלגות אחרות: ליברמן ייאלץ לצמצם נוכחות בגלל החקירות שהן כנראה רציניות מאד, המפלגה הגדולה שלו תהיה מלאה באנשים קטנים והיא תתפצל ותתרסק. בכל בחירות יש מפלגה כזאת, מעין מפלגת מחאה נגד פוליטיקאים. היום הגימלאים מחר ליברמן.
מעניית במיוחד תהיה הצבעת המגזר הערבי. לדעת חלק מחברי יהיו לא מעט ערבים שיצביעו ליכוד בבחירות הקרובות כי הם לא יכולים להצביע לא לערביות לא לברק ולא לליברמן.
זה הסיפור האמיתי: הפיכתן של קדימה והליכוד למפלגות מרכז.
ליברמן מאפשר לביבי למקם את עצמו כמרכז, ואילו קדימה ממוקמת בכל הסקרים בגוש השמאל – בדיחה גרועה ממש.
אנסח זאת אחרת: היום להיות שמאלני זה לשנוא את הקמפיין של ליברמן. זאת אג’נדה מאד קלה ומאד מביכה וגם ביבי נכלל בה.
גוש השמאל בישראל מונה 20 מנדטים וחסר אונים אל מול המתקפה, הוא מתקשה להסביר לעצמו במה הוא בדיוק שמאל, ומה השוני בינו לבין גוש הימין, שמונה כ 100 מנדטים (אם סופרים את מפלגות הימין הפלסטינאי בתוכו)
ליברמן יבוא ויילך. הפיכת הימין למרכז תישאר.
מפלגת העבודה חייבת לבנות את עצמה כתשובה ממשית סוציאל דמוקרטית ופונה לזרם המרכזי של העם. מרצ צריכה להיות הסמן השמאלי של המפה הפוליטית. האם זה יקרה? יש במפלגת העבודה אנשים טובים ודינמיקה נוראית.
יש בי מעט אמון.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=539917