זעקת השבר של ד”ר עיזאדין אבו אל עייש. הבל פיהן של בנותיו המתות עדיין לא התפוגג. שלומי, הוא צורח, שלומי, יה אללה, שלומי, יה אללה, איללאהו אילאללה, שלומי, הם הרגו את הבנות שלי.
עזה, חור שחור. ברגע ההוא כמו נקלטו בה כל המסות האבודות והלא-נראות של כּאֵבֵי הדורות. אילו היה אפשר להפוך ייסורים לאנרגיה, עזה לא היתה זקוקה עוד לִמְכליות נפט. היא גם לא היתה זקוקה עוד למעברים וּלמִנהרות. גרונו הניחר של ד”ר אבו אל עייש היה נתיב ההצלה שלה, אוטוסטרדה ארבע-מסלולית של אנושיוּת, הנאבקת על שִיוּרה בשארית כוחותיה. אה, אילו מטאפורות חצי-פואטיות היו מספיקות לכסות את דמה של עזה.
לא עזה של הגנגסטרים ממשרד הפנים של חמאס, לא מטיפי אלוהים הכוזבים ממסגדיו, לא מנהיגיו המסתתרים בבונקרים וּפורטים על כינורות הג’יהאד. עזה של ד”ר אל עייש, הומניסט, שאין לו ארץ ואין לו לשון, וכל העולם הוא מחוזו, וכל הלשונות הן עגתו. שלומי, מה הם עשו.
גניקולוג. האם הוא יילד לפני עשרים שנה תינוק יהודי בן בלי שם, שגדל והיה לחייל, שירה פגז ללא כתובת, שפגע בבית ללא מספר, שהרג שלוש נערות, שטבעו אות קלון על מלחמה צודקת, שהיתה – כך אמרה שרת החוץ – רק סיבוב אחד, עוד יהיו רבים, אל תדאגו.
הטילים הלא-מונחים של חמאס חיפשו הרבה דוקטורים יהודיים, והרבה נערות. אילו מצאו, גיבורי התנגדות רעולי פנים היו נישָׂאים על כפיים ברחובות עזה. בדם ורוח נפדה אותך. אבל הטילים הלא-מונחים לא מצאו. הפגז התועה שירה חייל ללא שם מצא.
מה תגיד עכשיו שרת החוץ חסרת הפיקפוקים על “המִשוואה החדשה”? האם היא מאוזנת? האם יש לה חשק להוסיף עוד כמה נעלמים? או שהיא תניח את הזכות הזו לממשלת נתניהו-יעלון-ליברמן-אלדד-וישי-גם?
בימים הבאים, ישראל תחוג את השגיה האסטרטגיים הלא-מבוטלים. היא שכנעה את שכניה שהיא מסוגלת לצאת מדעתה, אפילו נוטה לצאת מדעתה, וכשהיא יוצאת מדעתה מוטב לא להיות בסביבתה. בהיעדר דוקטרינת הרתעה מוצלחת יותר, אולי אפשר להסתפק בזו, לפחות עד שישראל תוקף ביערות של טילים מונחים רבי-טווחים.
אבל אולי מוטב לזכור את ג’ורג’ בוש ואת הרגע של אבו גרייב.
נשיאותו הרת האסון תסתיים בעוד ארבעים שעות. השלב האימפריאלי שלה הסתיים באבו גרייב, הסטאלאג שבו סוהרים אמריקאיים פשוטי-עם ובאנאליים אסרו מלחמה על אנושיוּתם של גברים עיראקיים. בוש עצמו, כאשר נשאל בשבוע שעבר על מה הוא מצטער ביותר, השיב, “על אבו גרייב”.
אבו גרייב שללה את הלגיטימיות של מלחמתו לטובת הדמוקרטיה. אבו גרייב השחירה את דמותה של אמריקה אולי לשנים ארוכות. אנשים – אם מפני שהם טיפשים, ואם מפני שהם רעים, ואם מפני שהם תמימים (יש עוד כמה אפשרויות) – שוכחים את ממשלת הדמים והפחד של סדאם חוסיין, אבל זוכרים את אבו גרייב.
והם יזכרו את עזה. עזה שקילפה שכבות של לגיטימיות מגופה של ישראל יותר מכל מלחמותיה הקודמות גם יחד. עזה, שהעניקה רשיון לחצי המין האנושי לשנוא את ישראל וּלייחל לִנפילתה.
שלומי, מה עשינו.
רשימה שכתובה מצמרר ומעולה.
תודה, יואב.
מרגישה שנתת לי מעט מילים.
מי שמתחזק את אונר”א גם ככה לא מאמין בלגיטמיות של ישראל. הפליטים הרי אמורים לחזור לאן שהוא, לא?
לא אינסידנט. שום דבר טעותי אין כאן.
מאות פגזים, שפגעו במאות בתים בלי מספר, ובמאות ילדות וילדים שהזעקה של אבא שלהם אפילו לא נשמעה, והיתה בלי ויזביליטי.
זה לא בריון משתולל, זה רוצח המונים.
כאסטרטגיה.
נטולי קשרים בישראל? מי יבכה אותם?
עזה קילפה שכבות של לגיטימיות מגופה של ישראל כי ברור לעולם שכל הסיטואציה העזתית, הורתה בחטא. עזה של היום היא רק פצצת תאורה שמאירה את ההתעללות שהעם הפלסטיני עובר מידי ישראל בעשרות השנים האחרונות. פצצת התאורה הזאת חושפת את ישראל במערומיה המוסריים.
זה בדוק, מה שאת אומרת?
לאביהו,
בדוק.ממש כמו שבדוק וידוע שבההחלטה לירות ירי מרגמות על מרחב עירוני יהרגו אזרחים. אמפירית בדוק, סטטיסטית , בדוק.
לא ברור כמה, ובאיזה גיל, ומה יהיו שמותיהם. אבל יהרגו. בדוק.
מה עוד היה ניתן לעשות כדי לעצוא את אותם טילים בלתי מונחים שגם הרגו???
צה”ל אמר שירו צלפים מהבית. כאילו שזו הצדקה.
ישראל מאבדת צלם אנוש ולכן גם את “שכבות הלגיטימיות שלה”. כשיתחילו לראות כאן ילדים מתים כבעיה מוסרית ולא כבעיה הסברתית אולי נזכה בצידוק מחודש.
רשימה כזו צריך היית לכתוב לפני שבועיים, לפני שזעקותיו של ד”ר אבו אל עייש המחישו את מה שכולנו ידענו שמתרחש. גופות של ילדים נערמו שם אחת על גבי השנייה. אך רק כעת יוצאים פתאום מתנגדי המלחמה מחוריהם. מעט מדי, מאוחר מדי.
אני התנגדתי למבצע מתחילתו. ביומיים האחרונים יוצא לי להיחשף לסיפורו של הדוקטור בערך פעמיים ביום, וכמו עכשיו, אני אף פעם לא מצליח לעצור את הדמעות.
אבל, אני יודע שאם היה קורה דבר דומה בשדרות, ורופא יהודי רודף שלום היה מאבד את שלוש בנותיו, הדבר לא היה משפיע על התנגדותי למבצע. עדיין הייתי חושב שלולא מדיניות ישראל, לא היינו מגיעים למצב הזה, והרופא לא היה מאבד את שלוש בנותיו.
לכן נראה לי סביר שיהיו אנשים שימשיכו להצדיק את המבצע גם אחרי הטראגדיה הזו. זה לא בהכרח בגלל שהם אטומים וגזעניים.
תודה לך על שביטאת את הרגשותי ומחשבותי
אם יתברר שהחשד שכתוב כאן:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/842/010.html
נכון והמקרה הספציפי הזה איננו אש כוחותינו, האם זה משפיע משהו על הטור?
ולנגה: לשיטתך, חוקי המלחמה הם היתר לרצח המוני.
WHY THE BLOOD OF SOMEONE FROM SHIBA IS HOLY AND THE BLOOD OF JUST ACHMED IS NOT IMPORTENT.YOU HELP TOO TO MAKE THIS WAR A FUNNY THING.
אבל ברשימה הזו אין התנגדות או תמיכה עקרונית במלחמה הזו אלא ניתוח של תמונת הסיום שלה וההשפעה התודעתית. לכן אני לא כל כך מבין את אלו שמייחסים לרשימה הכאה מאוחרת על חטא. יש כאן התייחסות כואבת למקרה פרטי כואב. והתייחסות מפוקחת (או מפוכחת?) לפוטו-פיניש שלא עושה עימנו חסד ובכלל לא משנה אם הוא נכון או לא.
אני נמנעתי מלאכוף כאן כאן את כלל הזיהוי המלא, אבל אני חושב לקצת לא הגון דיאלוג שבו ידועה זהותו רק של צד אחד.
כך או כך,
(1) אני אינני חושב שישראל רצתה להרוג אזרחים. אילו רצתה, לא היתה מתקשה להרוג הרבה יותר;
(2) מקבל את הערותיהם של חייש ושל נחום, ד”ר אבו אל עייש הוא רק משל, היו עוד מאות קרבנות ששמותיהם אינם ידועים לי, וראויים לאותה קינה עצמה;
(3) אבנר, אני לא יצאתי מחוריי מפני שלא נכנסתי אליהם. אינני יכול לטעון שהתנגדתי למלחמה. אני חרד מתוצאותיה, אבל אני תומך בזכות ישראל להגן על תושביה;
(4) יגיל, תודה על הקישור. סיפור קצת מוזר. סוף סוף צה”ל יודע אם כוחותיו פעלו בסביבות ביתו של ד”ר אבו אל עייש. כמובן אם יתברר שחמאס ירה נצטרך למחוק אותם חלקים ברשימה העוסקים בבנותיו של הרופא הפלסטיני. לא תשתנה הנחתי שהמלחמה הסבה נזק עצום למוניטין של ישראל.
ההתיחסות ההומניסטית הזו היא גזענות מוסווית.
יצאנו מעזה-השארנו שטחים וחממות-עזה יכלה לבחור חיי שגשוג ושלום
זה אגב מה שהובטח ע”י מנהיגי ההתנתקות בגיבוי בג”ץ.
הם בחרו חמאס ובחרו להשקיע במנהרות,פצצות,טילים
ובהרס דרום הארץ.
האם אתה מציע שאנשי הדרום יחיו כל יום תחת אזעקות ונפילות טילים?
עזה בחרה-האזרחים בחרו את שלטון החמאס
הם צריכים לשאת בתוצאות
איני שמחה על ההרג-אבל אם לא נכבוש את עזה-ושליט שם שלטון כיבוש שהוא פי מליון הומניטרי משלטוןנם העצמי
נראה עוד ועוד הרג של ישראלים ושל עזתים.
לישראל זכות להגנה עצמית כמו לכל מדינה.
ישראל הותקפה זמן רב ובלית ברירה נאלצה להגיב.
ישראל הותקפה ע”י ארגון בעל אג’נדה נאצית ומטרות מוצהרות של השמדת ישראל.
שבוע לפני ההתקפה חמאס החיל ברצועה את חוקי ה”שריעה” – דהיינו כריתת ידיים על גניבה, סקילה באבנים על ניאוף וכו’.
לכל הנשים המטומטמות שמגיבות פה ותוקפות את חיילי צה”ל אני מאחל לעבור לגור בעזה, להיות אחת מ-10 הנשים של איזה רוצח ולסיים את חייהן בסקילה באבנים בכיכר השוק.
עזה=טאליבן=בן לאדן=נאציזם.
כל מי שתוקף את ישראל בצביעות אין קץ הוא לא יותר מטיפש או חמור מכך קאפו התומך בנאצים.
שלו נעליכם מעל רגליכם כאשר אתם מדברים על בחורינו המצויינים אשר נלחמים על מנת להגן על טינופות כמוכם ועושים זאת במלוא הזהירות האפשרית.
עדיף 500 הרוגים של המרצחים צמאי הדם, בניהם , בנותיהם וקרוביהם ולא פציעה קלה של חייל צעיר שמגן על מדינת ישראל.
בושה של מאמר מהצד היודו-צדקני של המפה. חנופת “ההמוניזם” של השמאל אינה אלא אלימות במסווה – בדיוק כמו צביעות אירופה הרצחנית שלא ירחק היום בה צבאותיה יקומו ויטבחו את גדודי המוסלמים שהשתלטו על היבשת.
הלובלינאים *
הבתים של לובלין נושקים
לצריפים של מיידאנק.
בתינו שלנו רחוקים.
לא רואים מהם את העוול.
בתמונות במרקע בריונים חורשי רע
לא מרשים לעובדי אדמה להנות מפריה.
ישחתו הזיתים עד אחד.
התושבים בלובלין מסתפקים בשתיקה.
*לובלין – עיר בפולין. בפרבריה נמצא מחנה ההשמדה מיידאנק
האם נשאר עוד מקום בין הג’ינגואיזם הוולגרי של הימין ובין האסוציאציות האפוקליפטיות של השמאל?
הנה כי כן, הימין צורח “נאצים” ומתכוון אל השמאל, והשמאל משורר “נאצים” ומתכוון אל הימין.
דידו, האומנם באמת נחוץ לך הדימוי של לובלין לעומת מאיידאנק? האינך יכול לשוות לעיניך דוגמאות של שתיקה שאינן גזורות מתכניות-אב להשמדת עם? אסוציאציות שואה יניבו תוצאה עיקרית אחת: החרשת כל נסיון לדיאלוג.
“ישראלי המום” מייצג קריקטורה כל כך מושלמת של ימין לאומני, אנטי-ליברלי, ריאקציוני, גזעני ומיזוגני עד שאני חושד שמישהו חומד לנו לצון. זו גם הסיבה שאני משאיר אותו על כנו.
שכחתי להודות מקודם לריקי כהן, לנגה וליגאל לביב על המסרים הנדיבים שהשאירו.
אורן: הצדק כמובן איתך, כפי שהערתי בעצמי. אני מגיב בעצב עמוק על תוצאות המלחמה אף כי לא הבעתי לה התנגדות מלכתחילה. אני יודע שעמדה כזאת מוכרחה לעורר ביקורת הן מימין והן משמאל, ויתכן מאוד שאני ראוי לה.
תודה למגיבים.
יואב,
אכן רשימה מצמררת. היא גם משקפת – לדעתי – את האמביוולנטיות שרבים מאיתנו חשים כלפי המבצע ותוצאותיו הקשות שבאו לידי ביטוי בתמונות של הדוקטור ומשפחחתו. נכון שהוא לא הקורבן היחיד – אבל הוא הקורבן שייזכרו. מאחר וכולם מחפשים משום מה את “תמונת המלחמה” – די ברור כבר מה היא התמונה שתיזכר.
אבל עוד כמה אבחנות:
1. אני שותף לדעתו של יואב שצה”ל לא שם לעצמו כמטרה להרוג אזרחים. לו היה שם זאת כמטרה, היו נהרגים הרבה יותר. עם זאת, אין מה להיתמם. כאשר מפילים פצצה של טון על שכונת מגורים, מדויקת ככל שתהיה פצצה זו, יהרגו מסביבה עוד רבים. אפשר לטעון, אולי אף בצדק, שצהל לא שם לעצמו כמטרה להרוג אזרחים, אבל בפירוש קברניטי המדינה היו אדישים להרג אזרחים. השאלה שצריכה להישאל היא אם זה בסדר או לא, האדישות הזו לחיי אדם.
2. אני לא מקבל את הגישה הגורסת שבעזה נהרגו חפים מפשע. אין שם חפים מפשע. תושבי עזה בחרו בחמאס בבחירות ב- 2006 והם משלמים את המחיר על בחירתם. כשמדינת ישראל פולשת ללבנון, זה לא יעזור לי לטעון שבכלל המפלגה שהצבעתי לה יושבת באופוזיציה. מבחינת החיזבאללה בלבנון, אני האויב באותו מידה כמו כל מצביע ליכוד, קדימה, ישראל ביתנו וכדומה. החמאס הכריז דה פאקטו מלחמה על ישראל ולגיטימי שהוא ובוחריו יותקפו. חבל שהם כפו עלינו להרוג אותם – אבל זו מדיניותם שלהם שהביאה לכך.
3. יש לקוות שמדיניות “בעל הבית השתגע” שעלתה במאות הרוגים, תביא לכך שבעתיד יהיו פחות הרוגים שכן קצת יותר ברור כעת מה ישראל מוכנה לסבול – וגם מה לא.
4. גלעד שליט – ואינני רוצה להישמע כרוצח המונים – מבחינתי ישראל הייתה צריכה להפציץ את עזה יום יום מרגע חטיפתו של גלעד שליט ועד החזרתו. כנראה שצודק מי שאומר שזה היה מזרז את החזרתו, אבל כנראה בארון. גם על זה היה צריך להוריד אש תופת בעזה. אלו הן תגובות לגיטימיות של מדינה מותקפת שמדינה שכנה (חבל על הזמן לקרוא לחמאס “ארגון טרור” – זה ארגון העומד בראש מדינה – מאיימת עליה ועל בטחונה. אין שום הכרח לתגובה מידתית כאן.
5. הקוראים הרבים של יואב קרני, ואני בתוכם, הם בעלי השקפות ליברליות ברוב ימות השנה. הבעיה היא שליברליות היא פריבילגיה של הלא מעודכנים. כאשר מגיע הרגע לעשות מעשים, מסתבר שדווקא ההשקפות האחרות הן אלו שמביאות תוצאות.
עד כאן.
עומר לביב
קל להחמיץ את הכוונה של המלים האלה וליפול למלכודת של השוואה לנאצים. יש השוואה , אבל לא לנאצים. כאשר עמדתי שם היה ברור לי שתושבי לובלין ראו וידעו מה קורה במיידאנק. לא הייתי בטוח באותו רגע שאילו אני פולני הייתי פוצה פה בידיעה שבפעולה זו הייתי מסכן את חיי שלי ושל משפחתי. והרי מספרם של היוצאים ומשמיעים קול כנגד עוולה ברורה – עקירת הזיתים באותו מקרה – מסכנים מעט מאוד, אם בכלל
אפשר לטעון ששתיקת החיזבאלה בימים האלה משמעה שמלחמת לבנון השניה הצליחה יותר משחשבנו באותם ימים, אבל אם המטרות הן שינוי המציאות אני ספקן לגבי טיבן של התוצאות הללו. ניסחת בדייקנות רבה את ה שאלה המטרידה
האם זה בסדר או לא, האדישות הזו לחיי אדם
יואב,
בשבתך בוושינגטון יש לך בודאי ניראות טובה יותר מאתנו לגבי מצב הרוח האמריקני שמביא למפלת הרפובליקנים ועליית אובמה אך בודאי ובודאי שאל לך לשאת לנו עצות לגבי התנהגותנו בסביבה המזרח תיכונית ובודאי שלא לך לקבוע בעד מי עלינו להצביע כפי שהנך עושה שוב ושוב בטוריך המתנשאים בעיתון “גלובס”. נא המשך לכתוב על ארה”ב ויתר העולם ותן לנו לטפל בעניינינו כל זמו שהקסאמים לא נופלים על ראשך וצו המילואים לא יגיע למפתנך.
כל כך קל ונעים להיות בעד השלום ונגד הרג חפים מפשע.
עזה היא המקום היחיד בעולם שאנשים גרים שישים שנה כפליטים.
בכל צומת החלטה הם בחרו בכיוון הלא נכון מבחינתם הלכו לטרור במקום להשקיע את הכסף שקבלו מכל העולם בהטבת תנאי חייהם.
לא בתי ספר,לא בתי חולים, לא פינוי אשפה,לא סניטריה, לא ניהול עיר, תרבות, חינוך ,השכלה.
רק טרור חומרי נפץ טילים ושטיפת מוח לצעירים שהכל בעצם באשמת היהודים.
אם רק נרצח את ישראל ונשמידה לפי אמנת החמס הכל יבוא על מקומו בשלום.
מושיק ידידי — אני קוויתי שהערות ברמה הזו יפסחו עלינו. קוויתי ששיחה תתנהל רק לגופו של עניין, לא לגופו של המשוחח.
אני מביע דעות על הפוליטיקה של ניקרגואה, שבצבאה לא שירתתי, שאת מסיה אינני משלם, שאת דרכונה אינני נושא, שבבחירותיה אינני מצביע, שעתידה אינו יקר ללבי.
אינני זקוק לרשות ממך להביע את דעותיי באיזשהו עניין. אני חושד שהיו לך הרבה פחות הסתייגויות אילו דעותינו התיישבו זו עם זו. אני זוכר מסרים נלהבים שקיבלתי ממך לפני כמה שנים כאשר דעותינו אמנם התיישבו. היתכן שהזמן העובר אינו מיטיב איתך, מושיק? היתכן שהתערבותו הגסה של מיליארדר זקן מלאס וגאס בחיי ישראל נסבלת בעיניך יותר מדעות של בעל טור צנוע?
גם אתה, מושיק, אפילו אתה, זקוק מפעם לפעם לפרספקטיבות אחרות. גם לביקורת. היא אינה מוכרחה להתקבל על דעתך, אבל יש לה פוטנציאל מסוים להרחיב את הקונטקסט של שיגך ושל שיחך.
חבל לראות דעת נסגרת והולכת מאחורי חומה של חוסר סובלנות. “תשתוק כבר” אינה מידה של בני תרבות.
מי שמרחם על אכזרים בסופו של דבר יתאכזר לרחמנים
הטקטיקה של החמאס היא טקטיקה מקובלת של טרוריסטים\לוחמי חופש ,בתחילה יש להכין “תופת” וגיהנום לחיילי צהל בתוך עזה, בונקרים מנהרות,רחובות ממולכדים צלפים, מארבים עם טילי נ”ט וכמובן כל המערך הזה בתוך עיר צפופה מאוכלסת אזרחים שמידת “חפות מפשע” שלהם היא נושא לויכוח לכשעצמו אבל לא רלונטית בעליל כמובן בל נפסח על ההזדמנות של החמאס לחסל את יריבים פולטיים ואחרים בתוך המהוהמה ולנצל את הבונוס בלהשתמש בגופות שהם יצרו להעצים את האפקט המבוקש,הם אפילו לא מתביישים או לא עוצרים לדקה לחשוב מה הנזק שהם עושים לעמם אין להם שום מגבלה מוסרית ובהחלט הם ישתמשו ומשתמשים במגינים אנושיים שלב ב’ אם אפשר לקרוא לזה ככה הוא כמובן למשוך את ישראל לתוך הקלחת שהם הכינו בתוך עזה באמצעות בליצ של רקטות על ישראל עד שימאס לנו ונכנס להפסיק זאת וכמובן הכנת מצלמות ועיתונות בין לאומית לתעד את ה”ברוטליות” של ישראל אפילו הד”ר המכובד שלך לא הסתיר את רצונו לראות את כלי התקשורת בולעים כל מילה בסיפורו ה”מרגש” ובכך הנושא לא היה המוות הטראגי של משפחתו אלה פרופוגנדה מכוונת ומניפולציה תקשורתית אם זה היה קורא לי הדבר האחרון שהייתי עושה זה לבקש עזרה מהאוייב להעביר את הניצולים לישראל ואחכ לתת ראיונות כמו כוכב תיקשורת אצל האוייב הזה וזאת כמובן בלי להתייחס לאפשרות שאכן ביתו כן שימש כעמדה לחמאס, הדוקטור המכובד יודע היטב מי הרשע בסיפור הוא עבד אצלנו שנים רבות ואפילו יש לו חברים רבים בישראל שעזרו לו לספר את הסיפור שלו בתיקשורת ועזרו לו להציל את שאר משפחתו לכמה עזתים היה את האופציה שלו הייתה? אני מוכן להתערב איתך שהעובדה שישראל עזרה לו אחרי האירוע תהיה לו לרועץ בעזה והוא ייחשב כמשתפ
כאשר נדמה לי שלא יישברו עוד שיאים של כיעור ושל מיזנטרופיה, בא לכאן אלון ומעמיד אותי על טעותי.
אני מניח שאמפתיה אנושית אין טעם לשלוח אליך, אלון, אבל האוכל לשלוח קצת סימני פיסוק?
יואב ידידי,
“בעל טור צנוע” הינה הצטנעות מזוייפת מטעם אדם שכל סוף שבוע תורם בין 2000 ל-5000 מלה לעיתון סוף השבוע של גלובס שקוראיו נמנים על קובעי הדעה של ישראל. הערצתי נתונה אליך כיצד אתה עושה זאת אבל יואב, דוקא מפני שיכולתך האינטלקטואלית רבה היא, קח לך מספר רגעים למחשבה והרהר שמע האימרה “דברים שרואים מכאן…” נכונה יותר מתמיד עבורך, שיושב אתה שם ולא רואה את מה שאנו, אשר יושבים בשערי עזה, רואים כאן. כשם שמאמר שהיינו אנו כותבים על הבחירות בארה”ב ועיקרו מדוע אמריקאי צריך לדחות בשאט נפש את אובמה ולאמץ ללבו את מקקיין ופיילין היה פוגש מצדך זלזול מופגן, כך מתקבלות אצלנו עצותייך לגבי נתניהו-ליבני-ברק ואפילו ליברמן. אכן, אינך זקוק לרשותנו לכתוב על נושאים אלו אך באותה מידה אנו איננו זקוקים לרשותך לדחות את עצותייך בבוז קל כעצותיו של זר שאינו מכיר את הסביבה בה אנו חיים.
אכן חיית פעם בינינו אך דברים השתנו מאז ובוושינגטון לא ממש רואים זאת.
המשך לכתוב על אירועי העולם. אני מסכים אתך בכל מלבד לארה”ב וישראל…
כתבת “יואב ידידי” ובכך הוכחת כי היפוכו של הפתגם “אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה” הוא “אמור לי מיהם הקוראים לך ידידי ואומר לך מי אתה לא”.
דווקא הפרספקטיבה שאותה אפשר לקבל כשנמצאים רחוק מישראל יכולה, בהרבה מקרים, להועיל בראיית התמונה המלאה.
ואגב, דומה שהעובדה שאתה ורבים המחזיקים בדעותיך לא הייתם ברצועת עזה (לפחות לא בשנים האחרונות), אינכם מודעים לבעיות העומדות בפני אוכלוסייתה ולא שוחחתם עם אזרחיה – לא מפריעה לכם כלל להביע דעות נחרצות על עזה ותושביה.
יואב,
ראשית, עניתי לך בצורה דומה לזו שפנית אלי – זוהי מידה של נימוס המקובלת במחוזותינו ולא ציפיתי לתגובה כה פראית. הרי רק לפני 24 שעות קראת לי ידידי ומדוע אחשוב שאינך עדיין חושב כך?
ולגבי הפיסקה האחרונה בתשובתך, אין בה אלא כדי להראות את הנחרצות והקפיצה למסקנות שמצוייה לעיתים – לא תמיד, אני מודה – בכתיבתך. יש לי מספר ידידים בעזה ובשנים האחרונות צברתי שעות רבות בטלפון, בעברית ובערבית השגורה בפי, בהן תינו בפני את מר גורלם. את צרותיהם הם דווקא תולים בשלטון שם ולא בישראל אותה היו מעדיפים לראות ממשיכה לשלוט שם. הם לא מייצגים את כל האוכלוסיה כמובן אבל רוב שקט שמפחד לדבר בגלוי פן יבולע לו. הסיפורים ששמעתי ממנו לא יופיעו לצערי במדיה העולמית וגם לא בבלוג שלך ששם ישראל תמיד האשמה.
מה שמטריד אותי, יואב, היא ההתנשאות שלך שגורסת שדעותי נחרצות למרות שמעולם לא דיברתי עם תושב הרצועה. בפעם האחרונה דיברתי עם ידידי מעזה לפני שלושה ימים. מתי אתה דיברת עם תושב עזה?
לצחוק או לבכות. האם שמת לב, מושיק, האם אתה בכלל טורח לשים לב, שמה שחשבת ל”תשובה” ממני היה מסר מידין עילם, שאיננו כינויי הספרותי?
אתה שבוי במידה כזאת בהתחסדויותיך, שעובדות קטנות חדלו לעניין אותך.
הנה כי כן ניהלת אתי דו-שיח, המיוסד כולו על טעות ועל קצף-שווא. אבוי, אבוי, אבוי.
אגב, בניגוד לאינסטינקטים הטבעיים שלך, לא גליתי “זלזול מופגן” כלפי ישראלים שתמכו במקיין-פיילין. אדרבא, אני גליתי ספקות ניכרים כלפי אובמה. אבל אני מודה לך על הרשיון הנדיב שנתת לי לעסוק בעניינים לא-ישראליים. עם קצת מזל, עוד מעט קט אולי אפילו תהיה בישראל ממשלה שתעניק רשיונות כתיבה ומחשבה ודיבור.
יואב ידידי,
אכן טעיתי והתנצלותי הכנה.
המצב המסובך אכן גורר אותנו לעיתים לענות מהר מדי. עדיין לגופו של עניין אני מאד ממליץ לך ולקוראים את מאמרו המצויין, העכשווי, והבלתי מתלהם של פרופ’ חיים הררי:
מבט מאזור המטרה
http://www.weizmann.ac.il/home/harari/files/harari-target%20zone.doc
מושיק
מלודרמה ותו לא.
ההתלהמות ושעטת העדר הממהר להאשים ללא שום סימוכין ועובדות, רצוי מאוד לפני שמתעטפים ביגון מלודרמטי ומרכינים ראש בפני “הקורבנות” וילדי עזה “שנרצחו” לפני שמכים על חטא וטוענים את שלל הטענות צריך לשאול ..ההיה או חלמתי חלום… או לפחות משאלת לב” לאחר ג’נין ומוחמד דורא אני מסרב ליפול בפח הציני של ידיעות מסוג זה המסופסרות בבורסת הדמים של המזרח התיכון.
שמאלץ מזרח תיכוני צפוי עד זרא.
מסתבר שיש כאלו שלא למדו דבר ויש את אלו שלא שכחו דבר.
איזה מין פיטפוט דוחה וירוד. וכי אני השתמשתי בפועל “נרצחו”? ואיך אתה מעז לקרוא “שמאלץ מזרח תיכוני” לאמפתיה אנושית כלפי אב שכול?
הכיעור של הוויכוח הציבורי הישראלי פשוט מעורר שאט נפש. אני מבקש שמורחי הגראפיטי יחפשו קירות אחרים. הקיר הזה נסגר.
יואב סליחה
מתוך הרגל עניתי לתגובות הכותבים ובאתר זה השרשור אינו מתחבר כתגובה להודעה.
אין הדברים מכוונים אליך כלל וכל לא.
קבל התנצלותי על שלא ציינתי זאת בגוף ההודעה