שירוּת קַל עֵרך לנוסעים לברצלונה

 

 

אם אתם נוסעים באלה הימים לברצלונה, אולי מוטב שֶתֵדעו איך נראה היום, שבת, העמוד הראשון של El Periódico, העתון המקומי בלשון הספרדית. במרכז העמוד מתנוססת הכותרת “כאֵב בעזה”. כותרת המשנה,הצבא הישראלי הרג שבעה, כולל שני ילדים, בפעולה לחיפוש נשק”.

 

כך אנחנו נראים. בשבוע הבא, אל נכון, יהיה אפשר להראות את ההיפך: נשים ישראליות בוכיות על קברים רעננים. נקמת הדם השבטית הקדומה נמשכת, העולם מתבונן, העולם מתעייף.

 

אנא היזהרו בברצלונה, או בכל מקום אחר. אנחנו איננו טועים תמיד, אבל גם איננו צודקים תמיד. בשיחה עם זרים דעתנים ועוינים, אמצעי השיור האפקטיבי ביותר הוא אנחה של צער ושל עצב. אין צורך להרים קול, או לקמוץ אגרוף, או להשיב בהרצאה. זה לא יעבוד, זה יגדיל את החשד, זה יחזק את הסטריאוטיפים.

 

אגב, מעניין עד כמה עתוני ברצלונה, וספרד בכלל, מרבים בסקירת המזרח התיכון. אם אינני טועה, פוליטיקה ישראלית ופלסטינית, שלא לדבר על טירור ועל דם, תופסים יותר מקום בעמודים הראשיים של עתוני ספרד, גם בספרדית, גם בקַטַלַנית, מאשר בעמודיהם של עתוני ארץ אירופית כלשהי. 

9 Responses to “שירוּת קַל עֵרך לנוסעים לברצלונה”

  1. רובי הגיב:

    אז לא להסביר? רק להתעצב ולהאנח? זה *לא* יחזק את הסטראוטיפ?
    זה נשמע מאוד תבוסתני (סליחה על שגנבתי לימין הקיצוני את המילה, אני בהזדמנות זאת דורש את זכותי הלגיטימית עליה).

    אני מציע שירות אחר לנוסעים לאירופה: להצטייד בידע ובסבלנות, ולהסביר. בשיחה ארוכה שהיתה לי עם מישהו שפגשתי שם גיליתי, סתם לשם דוגמה, שהוא לא מודע להחלטת החלוקה של האו”ם מ-1947, וקל וחומר לסירוב הפלסטיני לה.

    בכלל, הספרדים עצמם נמצאים תחת איום טרור די תדיר. לכל אחד יש את הבעיות שלו, מסתבר, ובמצב כזה הנטיה הטבעית לאמץ ידע שטחי ודעות לא-מבוססות על בעיות במקומות אחרים רק גוברת.

  2. lior הגיב:

    I agree. Getting into a high-volume argument will not do. We should also avoid making militant comments. They don’t see how strong we are, they just see how aggresive we are.
    But I agree with Rubi. Many people are not familiar with the UN decision from 1947. For somereason, it is easier for the European to accept the fact that if someone starts a war and losses, than things can’t just go back to be the same as it was before the war. If you meet someone who is more familiar with the middle eastern history then he/she might challange you with good answers, but most Europeans just know nothing about the history so it is easy to convince them that we are the good guys.

  3. לא שם הגיב:

    רשימה יפה.
    ועל איכות ומקצועיות הצילום יוכל להרחיב תומר ליכטש, המגלה עניין בסיקור הטרור בעיתונות הישראלית.
    יש לך איזה הסבר מדוע בברצלונה ובספרד בכלל מגלים עניין באיזור יותר מאשר במדינות אחרות באירופה?

  4. כרמל הגיב:

    אני בדרך כלל אומרת שדברים שרואים משם אל רואים מכאן ושהחיים יותר מורכבים מדימויי המדיה, אז חבל לנסות לשפוט מאבק על בסיס הנתונים הללו, שפשוט יניחו לזה. זה בד”כ עובד. ואם לא, אז תלוי מאיזו מדינה המתווכח, אבל במקרה של ספרד, הייתי מזכירה את הבסקים וכשהם היו מתחילים להגיד שזה שונה כי…. הייתי קוטעת אותם ומסבירה שכמו שאין לי שום יכולת להתווכח על הבסקים ולהבין מאיפה הם חושבים בסכסוך הזה ומה נדרש לקרות כדי לקיים אותו, שגם הם יחשבו פעמיים לפני שהם מתערבים בסכסוכים של אחרים (בעדינות מחוייכת ועם טאקט כמובן). לא קרה לי שהמסר לא הובהר. אפילו לשוטר קובני עם אייקיו 30 הצלחתי להבהיר שהוא לא יעשה לי ניתוחי אישיות של שרון ואני לא אגיד לו מה דעתי על פידל, למשל….

  5. יואב קרני הגיב:

    אני עדיין נוטה להַשׂיא את העֵצה של אנחה עצובה ושל ויתור על זכות התשובה. אני נוטה אפילו להַשׂיא אותה בקונטקסטים פנימיים, לא רק בפגישות עם ברצלוניים עוינים. אין שום הכרח לנצח בכל ויכוח. למען האמת אין אפילו צורך להשתתף בכל ויכוח. וַכחנוּתָם הכרונית של ישראלים היא להם לרועץ, מפני שהיא מחזקת את הרושם שהם אנשים הסבורים, כי הצדק תמיד איתם. זה עניינו של הסטריאוטיפ.

    חוץ מזה, יש ויכוחים שאין כל סיכוי לנצח בהם, מפני שהעֶמדה הישראלית יכולה להימסר רק בהרצאות היסטוריות ארוכות, ומפני שאין כל דרך להצדיק הריגת ילדים קטנים. שום דרך.

    תכנית החלוקה של האו”ם מ-1947 לא תכריע שום ויכוח. אני אומר את זה בתור בן פלוגתא ותיק מאוד. את הוויכוח הראשון עם בני-שיח עוינים ניהלתי על כר הדשא בהייד פארק בנעוריי המתרחקים עוד בקיץ 1974. יהירות וצדקנות הן התכונות המיותרות ביותר בשיחות עם זָרים.

    אשר לעצתה של כרמל להעלות את עניין הבאסקים, אני הייתי מוותר. זה נשמע קצת כמו הבדיחה הישנה על ימי המלחמה הקרה: אמריקני מגיע למוסקבה, מבקר ברכבת התחתית, ואומר למארחו: חבל רק שלא צבעו את הקיר ממול. הו, כן? עונה הסובייטי, ומה על זכויות השחורים במדינות הדרום?

    מה דעתכם לשתות כוס יין, לטפוח לבן השִׂיחַ על השכם, ולהגיד כמה שזה מסובך, כמה שזה עצוב, וכמה שהכול צודקים ולא-צודקים באותה המידה, וכמה שהאוכל בברצלונה השתפר בזמן האחרון.

    אגב, האם איזשהו עתון בארץ פירסם את התמונה העצובה של הילדות הבוכיות מרפיח? ראיתי את התמונה בעמודים הראשונים של שלושה, ארבעה עתונים בארה”ב, נוסף על ברצלונה.

    אשר לשאלה מדוע הספרדים מתעניינים כל כך, אני נוטה להניח שזה חלק מתהליך ההיפתחות הכללית שלהם מאז התבססה הדמוקרטיה הצעירה שלהם (נסיון ההפיכה הצבאית האחרון היה ב-1981). הם גם חושבים את עצמם לגשר בין אירופה לים התיכון, לאפריקה, למזרח התיכון.

  6. רוני ה. הגיב:

    הספרדים אינם עשויים כולם מעור אחד ובודאי שאינם בהכרח שונאי ישראל. דווקא בין הקטלנים של ברצלונה (שאינם רואים עצמם כספרדים, ושפתם היא קטלנית) יש גם אהדה לישראל. זה בוודאי לא מייצג, אבל השתוממתי לשמוע מאנשים קטלנים משכילים צער על גירוש ספרד, ועל כך שעם יציאת היהודים ירדה ספרד מגדולתה. יתכן אגב, שהענין שלהם בישראל נובע דווקא ממורכבות המצב בספרד (היא הרי היתה תחת כיבוש מוסלמי), ומרצונם של הקטלנים (או לפחות של חלקם) בעצמאות.

    ולגבי החדשות. בעולם בקיאים מאד בסכסוך שלנו. הדעה הפוליטית של אנשים לא נקבעת על סמך תמונה אחת, ולרוב האנשים בעולם יש כבר מושג ברור על הסכסוך שלנו ודעה על הצדדים למאבק. הדרך שלי להתמודד עם דעות עוינות היא להקשיב לצד השני. אם הוא מזדהה עם האויב, או מזדהה כאנטישמי – אני מסיים בכך את הדיון. זה לרוב לא נתפס כיתרון לצד השני להיות חד-צדדי, ולכן מציב אותו בעמדת התגוננות.

    אם הצד השני מוכן להקשיב מתוך עמדה אובייקטיבית, יש לנו קייס טוב ויש מה להסביר. צריך רק שנאמין בו בעצמנו, ונכיר כמה עובדות בסיסיות בקשר לסכסוך. למשל, שהקמת מדינת ישראל הוחלטה כבר בהצהרת בלפור של המנדט הבריטי ב-1917 ואושררה על ידי חבר הלאומים (שקדם לאו”ם), ולא ב-1947 ובוודאי לא בגלל השואה. למשל, שמדינת ישראל לא קמה בגלל הטרור של מנחם בגין. למשל, שהפלסטינים הפרו את התחייבותם בהסכם אוסלו שלא לנקוט באלימות. למשל, שהיה טרור פלסטיני לפני 1967. למשל, שירושלים לא היתה מעולם בירה ערבית, והיא אפילו לא מוזכרת בקוראן. יש הרבה עובדות על הסכסוך הזה שחבל שהישראלי הממוצע לא מכיר, עוד לפני שמדברים על מה זרים יודעים ומה לא.

  7. מוטי הגיב:

    מדוע אף אחד לא לוקח את האתגר ומסכם את עיקרי העמדה הישראלית, על כל פנים אלו המוסכמים על הרוב?
    שביבי המילים שקראתי בתגובות לא מספיקים לניהול השיחה הפשוטה ביותר בנושא.
    היות שכמו רבים איני בקיא בפרטי ההיסטוריה נשארות לי שתי אפשרויות:
    א. (עצת יואב) להסכים פחות או יותר, להציג את המציאות כקשה במידה שווה לכולם, ולעבור לשוחח על טיב הקפה.
    ב. לדקלם את מספר הפרטים הזכורים לי, ולקוות שנתקלתי בבור שלא בקי בתולדות הסכסוך.
    שתי האפשרויות שהזכרתי מספקות, לפי נסיוני, את רוב האירופיים, אבל חבל מאוד שאין מקור מידע אמין ועקבי הכולל את תולדות הסכסוך מנקודת המבט הישראלית. אולי, אם משרד החוץ אינו עושה את עבודתו נאמנה, מוטלת עלינו האחריות…

  8. סנרק הגיב:

    בתור וכחן “וותיק” גיליתי שהרבה מאוד אירופאים רוצים לדעת ולא דווקא להתווכח. הם אכן לא מודעים להרבה מאוד עובדות (שחלקן הובאו למעלה). אם יורשה לי לתרום מנסיוני, באמת לא ראוי (ולא מועיל) להתנצח. אני באמת הייתי נאנח ואומר שהמצב קשה ולא נעים ואפילו לא מאוד אופטימי, מנסה לסכם כמה נקודות היסטוריות אובייקטיביות ועוד כמה פרשנויות היסטוריות ותמיד גם היתה נפלטת לי הערה שמבדילה בין העובדות (עליהן מסכימים גם הערבים) לפרשנות – זהו הנראטיב שלנו. הייתי אפילו מנסה להציג את הסיפור גם מהצד הפלסטיני אבל מה לעשות שאני באמת משוכנע ש”הם יותר אשמים”.

    כאשר נפגשים באנטישמי אין שום טעם לדבר. רצחנו את ישו ואנחנו רוצחים פלסטינים.

    בקשר לספרד תחת שלטון המוסלמים – נדמה לי שבהמנון של אנדורה מופיעה השורה “ישמרנו האל מהמוסלמים”. סתם טריוויה.

  9. מוטי הגיב:

    יואב, נדמה לי שהביטוי המדוייק הוא “בר פלוגתא” ולא “בן פלוגתא”, ומקור הביטוי בארמית.

Leave a Reply