הסיני המכוער

הפיליפינים עמדו על ברכיהם, והתחננו שסין תעכב את הוצאה להורג. יש להם ראיות חדשות, הם אמרו. סין עשתה מה שהיא מיטיבה לעשות: רושם רע. סין מנסה קצת יותר מדיי להצליח, וקצת פחות מדיי להתרסן. היא מעוררת אסוציאציות לא נעימות

הסתייגות: ”הסיני המכוער“ אינו נסיון לעשות סיווג אתני, או להכתים קולקטיב. הוא רק פרפרזה על ספר מפורסם, ’האמריקני המכוער‘, אשר יצא לאור לפני ששים שנה ויותר. הוא תיאר דמויות בדיוניות בארץ בדיונית, אבל לא היה קשה לזהות דיפלומטים, יועצים צבאיים וסוכני-ביון של ארה“ב בדרום וייטנם. זה היה עוד לפני שהאמריקנים שקעו עד צוואר בביצות של הודו-סין. הספר הקדים להזהיר אותם מפני התוצאות של כוחניותם, של יהירותם ושל התבדלותם החברתית. הן הגבילו את את יכולתם להבין — והן הוציאו את דיבתם רעה.

אמריקה היתה פופולרית מאוד, מקור של השראה ויעד של השתוקקות. אמריקנים היו פופולריים הרבה פחות. ”משום מה“, אומר אחד מגיבורי הספר, אסיאני,

”האמריקנים שאני פוגש כאן אינם דומים לאלה שהכרתי בארה“ב. דומה ששינוי מסתורי פוקד אמריקנים היוצאים לארץ זרה“.

הסיני, כמו האמריקני, אינו מכוער (או יפה) יותר מזולתו. אבל התנהגותה של סין הרשמית טבועה בסימנים מובהקים של כיעור. קצת קשה לראות בה משתתפת חדשה ולא-מנוסה. קיסרות סינית אדירה היתה קיימת עוד בזמן אוגוסטוס קיסר, לפני 2,000 שנה. ספנים סיניים נועזים יצאו לחפש ארצות רחוקות עוד במאה ה-14. אבל סין של ימינו היא בהרבה מובנים ארץ חדשה. בוודאי חדש הוא תפקידה המתרחב ביחסים הבין לאומיים. כמו ארה“ב באמצע המאה ה-20, גם סין של זמננו חסרה נסיון, הבנה ורגישות. אין זה אלא עניין טבעי.

יש הבדל חשוב אחד: ארה“ב של ”האמריקני המכוער“ היתה דמוקרטיה; סין היא דיקטטורה, שצדדיה המרושעים ביותר חוזרים ומתגלים בשבועות האחרונים. בדמוקרטיות יש הגבלות טבעיות על כוחה של המדינה, באמצעות ביקורת או באמצעות בחירות. התנהגותה הבין לאומית של סין צריכה לעורר אי-נוחות, בין השאר מפני שאין היא נתונה לוויכוח של ממש בתוך סין. יש כמובן דעת קהל בסין, ונשמעת ביקורת, לפעמים נוקבת מאוד, בענייני פנים מסוימים; אבל הביקורת היחידה הנשמעת בענייני חוץ, אם בכלל, היא בעלת טונים לאומניים אגרסיביים, שלא לומר היסטריים.

היא הזריקה את הרעל

בימים האחרונים של החודש שעבר עצרו הפיליפינים את נשימתם. שלושה עובדים פיליפיניים זרים בסין נידונו למוות על הברחת סמים. גזר הדין עמד לצאת לפועל ביום האחרון של החודש. הממשלה במנילה הודיעה לסין, שיש לה מימצאים חדשים. אפשר שהמימצאים האלה ינקו את אחד הנידונים מעוון, אולי אפילו את שלושתם. נשיא הפיליפינים ביקש מסין לעכב את ההוצאה להורג. רק לעכב. הכותרת הראשית באחד מעתוני מנילה הכריזה, ”אומה שלמה עומדת על ברכיה“. הואיל וכל כך הרבה פיליפינים רועים בשדות זרים, שלומם הוא עניין רגיש מאוד, הקרוב אל לבם של עשרות מיליונים.

"האומה כורעת על ברכיה", מכריז עתון במנילה בבוקר שבו עמדה סין להוציא להורג שלושה עובדים זרים מן הפיליפינים. נרות מקשטים את ראש העמוד, בארץ שהרוב הגדול של תושביה הם קתולים מאמינים. 30 במארס 2011

מה עשתה סין? היא הזריקה את הרעל במועד, על פי המתוכנן. אין חולק על זכותה של סין לאכוף את חוקיה נגד הברחת סמים. שורת ארצות באסיה עושות כן, בחומרה רבה. אבל מדוע לא יכלה להעמיד פנים קצת יותר אנושיות, ולחכות? הפיליפינים יצאו מגדרם, לפחות עד לאחרונה, להתחשב ברצונותיה של הרודנות הסינית. הם היו מן המעטים בעולם שהחרימו את הטקס באוסלו, בסוף השנה שעברה, שבו הוענק פרס נובל לשלום לאסיר-מצפון סיני.

גם כאשר סין מקימה מאות מכוני קונפוציוס בכל רחבי העולם להפיץ את תרבותה העשירה, גם כאשר היא מפזרת הון עתק להעלות את הפרופיל שלה בשוק המדיה הבין לאומי (ערוץ חדשות בלוויין 24 שעות ביממה, שירותי חדשות פיננסיים, מוספים מיוחדים בחשובי העתונים בעולם במימון ממשלתי) — היא מצליחה לעורר פחד ורתיעה. מנהיגיה אולי חושבים בסתר לבם שאין זה רע כל כך לעורר פחד, אבל הדיפלומטיה הבין לאומית שלהם מעוררת את הרושם שהם דווקא היו מעדיפים אהדה אותנטית.

”כוח רך“ לא כל כך

פרופ‘ ג‘וזף נאיי (Nye) מאוניברסיטת הרוורד הוא בעל זכויות היוצרים על המושג ”כוח רך“ (תרגום מילולי, ולא מוצלח, של soft power). עניינו של הכוח הרך הוא הנסיון לקנות השפעה ולקדם אינטרסים באמצעים ידידותיים: השקעות מסיביות, יוזמות דיפלומטיות, מלגות-לימוד, עידוד תיירות וכיוצא בזה.

פרופ‘ נאיי הוזמן לאחרונה להרצות באוניברסיטת בייג‘ין על ”הכוח הרך“. סטודנט סיני שאל אותו מדוע סרטים הודיים עושים חיל גם מחוץ להודו, אבל סרטים סיניים מעוררים עניין מוגבל. הפרופסור השיב לו, שהאטרקטיביות של ”כוח רך“ ניזונה מהשגיה של ”החברה האזרחית“ בכל ארץ. אם סין רוצה לשאת חן בעיני העולם החיצון, היא צריכה להסיר את הצנזורה על מחשבה חופשית.

סקר אחרון של הבי.בי.סי על דימויה הבין לאומי של סין מאשר במידה רבה את עצת נאיי. בעוד שסין נהנית מאהדה ברוב חלקי אפריקה ואמריקה הלטינית, היא מעוררת רושם שלילי בהחלט בארה“ב, באירופה, בהודו, ביפאן ובדרום קוריאה. כוחניותה של סין ויהירותה מהלכות אימים על שכנותיה המיידיות במזרח אסיה. הן נתלות עכשיו על צווארה של ארה“ב, בתקווה שהיא תהיה משקל-נגד לסין. ”קנדה ומקסיקו אינן מחפשות בריתות אסטרטגיות עם סין כדי להתגונן מפני ארה“ב“, הסביר פרופ‘ נאיי באנלוגיה מעניינת, אם גם לא מושלמת. (את רשמי נאיי מהרצאתו אפשר למצוא באתר הרשת של 'וושינגטון פוסט'.)

בשבועות האחרונים, המשטר בבייג‘ין מעורר רושם שהוא שרוי בפניקה, אף כי ספק אם יש לה מקום. מאז התחיל אביב העמים של המזרח התיכון, מדינת-המשטרה הגדולה ביותר בעולם קומצת אגרוף פלדה לנוכח החלוש שבציוצי טוויטר (או מקבילותיו הסיניות). גלי מעצרים הדהימו את קהילת הדיסידנטים ושוחרי זכויות האדם. עורכי דין מושלכים לכלא, מבלי שאיש מסביר מדוע, ומה יקרה להם, ואיך אפשר להתעניין בשלומם. החודש, סין עצרה את אחד האמנים המפורסמים ביותר שלה, כאשר עמד לעלות על מטוס בדרכו לגרמניה. המחאות הבין לאומיות היו הפעם חריפות מן הרגיל. שלטונות סין, בחן האופייני להם, הודיעו (א) שאין זה מעניינו של איש, ו (ב) שהאמן נעצר בחשד של "פשעים כלכליים". לאיש לא היה ספק שסיבת מעצרו היתה הביקורת שמתח לאחרונה על המשטר.

 

איי ווייוויי (Ai Weiwei), האמן שסין שוב אינה חפצה ביקרו. צילום באתר הרשת של ה'ניו יורק טיימס'

האנרגיה העצבנית

אין לך עניין מבהיל יותר מן האנרגיה העצבנית של ארץ, העולה בחיפזון אל שיאים היסטוריים מבלי שהתכוננה. ההשגים הכלכליים של סין הם כמובן פנומנליים. זכויות אדם אינן נמדדות רק בחופש ביטוי, אלא גם בחופש מרעב ומעוני. במובן הזה, סין רשמה השגים עוצרי נשימה. אבל היא מעוררת את הרושם שהעידן החדש הזה בתולדותיה מהול ביותר מדיי מרכיבים תרבותיים ופסיכולוגיים של עידנים קודמים.

כבר היו דברים מעולם: יפאן הקיסרית טיפסה במהירות מסחררת מפיאודליזם מסתגר אל מעמד של מעצמה בין לאומית. בתוך חצי מאה היא יצאה למלחמות התפשטות, כבשה וסיפחה; בתוך 75 שנה היא ניסתה לכבוש את האוקיאנוס השקט בואך לוס אנג‘לס. פרוסיה ניסתה להשתלט על אירופה רק 45 שנה לאחר שאיחדה את גרמניה, עם תוצאות קטלניות. כמו כל ההשוואות ההיסטוריות, גם זו מוגבלת וחלקית, אבל אולי אינה מופרכת מעיקרה.

רשימות קודמות על סין באתר הזה

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית.

הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

5 תגובות בנושא “הסיני המכוער”

  1. "האמריקני המכוער" מזכיר לי ספר בשביל מי שרוצים הבנה עמוקה יותר של שורשיי הטרגדיה האמריקנית בוויטנאם, זהו "האמריקני השקט" של גרהם גרין שפורסם כמדומני בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת. סיפורו של אידיאליסט אמריקני צעיר החובר אל השלטון הצרפתי המושחת, הציני והרקוב עד היסוד רגע לפני שזה מסתלק בבושת פנים, מוכה וחבול מהארץ הקשה הזו. סיפורו העצוב ומותו הטרגי מנבאים כמעט בדיוק את גורלו של הניסיון האמריקני היהיר לייבא רעיונות מערביים ולכפות אותם בכוח.

  2. לו היה בית משפט בארצות הברית דן נאשם זר למוות פניה דיפלומטית אל ארצות הברית או אל נשיא ארצות הברית לא הייתה אמורה להועיל כי ארצות הברית היא מדינה דימוקרטית ואין עקרונית להתערב באכיפת החוק אלא על פי הפרוצדורה. ההנחה לגבי סין שמערכת המשםט אינה עצמאית ולכן פניה דיפלומטית הייתה אמורה לגרום לגובה אחרת רצויה יותר של השילטון-כשתגובה כזו לא באה תוקפים את סין במישור של אי כיבוד זכויות אדם-יש כאן סתירה פנימית.

    העובדה שמדיניות סין יכלה להית תוקפנית ידועה מאז מלחמת קוריאה.למרות זאת הסינים בוחרים במלחמה במגרש הכלכלי. בכל מקרה סין הייתה ונותרה זרה ובלתי מובנת להלך הרוח המערבי ולמרות הכל מנסים לשפוט אותה לפי קני המידה של המערב.

    הייתי ממליץ לקרוא את הספר סטילוול של ברברה טוכמן -מעניין לראות את השגיאות המערביות ביחס לסין שנעשו לפני שנים רבות וללמוד ששום דבר לא באמת השתנה

  3. וכמה חשובה לכולנו התזכורת בטור החשוב הזה על כך שתיעוש ופיתוח כלכלי יכול גם להביא לעלייה של כוחות כמו גרמניה של הרייך השני והשלישי ויפן הקיסרית.

    ואמנם ראוי לציין את ההבדל בין הודו המתפתחת לסין המתפתחת – הרי מהודו אנחנו לא חוששים שתהפוך לקיסרות יפנית ..

  4. שלום
    אתה בסדר.שם לב לדברים חשובים באמת.
    לפני כשנה, באווירון באוויר, מעל אירופה, גברת מבוגרת לידי, גם אני לא ילד, ואנחנו משוחחים שיחת אווירון. אמרה הגברת כן, אני חושבת שזה נגמר עם אמריקה ועכשיו תהיה לנו סין, ואז היא אמרה באנגלית כמובן, "
    ….at least the Americans were merciful

  5. מצטרף לעמית בהמלצה על "האמריקאי השקט" – ספר מופלא לכל הדעות כמו כל ספרי גרהם גרין, אם כי הסיפור לפי זכרוני קצת שונה.

השאר תגובה