הלוא תיכנס, רבי יהודי, ותעשה איתנו את השבת? אלה הם “ארבעת המופלאים”, ובן הברית בנימין יעקב גרים (“הדָבָר”) נראה בחזית, עם הרבה לבֵנים. האם הוא יועיל לפופולריות של המוֹתָג? |
|
ק |
ל להיות יהודי באמריקה, קל כנראה יותר ממה שהיה באיזשהו מקום ובאיזושהי תקופה היסטורית. השבועון היהודי ‘פוֹרווֶרד’ פירסם זה לא כבר תלונה חצי-רצינית ורבת קריצות על עודף הפילוֹשֶמִיוּת בתרבות העממית האמריקנית.
“פילושמיות” אינה בדיוק מלה הנשמעת ונלמדת במקומותינו. אני מפשפש במעמקי זכרוני, ואינני מצליח לִדלוֹת אף דוגמא אחת לפוליטיקאי ישראלי מִדַרגָה שלישית, שהתלונן בפומבי על פילושמיות, או אפילו ידע מה פירוש המִלה.
כאשר מנהיגים יהודיים אומרים לוועידה בין לאומית בווינה, שבעולם יש כיום יותר אנטישמיות ממה שהיתה מאז מלחמת העולם השניה, בייחוד בהשפעת האינטרנט (“4,000 אתרים המעודדים טירור, שנאה והכחשת השואה”), הודעה על פילושמיות, כלומר אהבת יהודים, נשמעת קצת לא במקומה.
כלל וכלל לא – מתקן אותנו מלווין ז’יל בוקיט (כך אני חושב שמבטאים את שמו) מעל דפי ‘פורוורד’ הנ”ל. היהודים מעולם לא היו פופולריים יותר. הוא אינו מתכוון לפופולריות פוליטית, או דיפלומטית. הוא אינו נוגע בדעת אנשים על ישראל. הוא מתכוון למספר הגָדֵל של טיפוסים יהודיים על בימות ברודוויי (את ‘המפיקים’ כבר ראיתם?), בקומדיות מצבים בטלויזיה, ואפילו בספרי ‘קומיקס’.
מי שמקילים ראש ב’קומיקס’, עושים זאת לרָעַת יכולתם להבין את התרבות העממית האמריקנית. כל כך הרבה מִדימוּיֵי ה’קומיקס’ חדרו אל לשון הדיבור, ואולי אפילו, אבוי, אל לשון המחשבה, עד ש’קומיקס’ הוא ספרות חובה לא רק לחובבי ג’רי סאיינפלד. וכמובן, ‘קומיקס’ התייצב בדור האחרון בשורה הראשונה של הוליווד, מ’דיק טרייסי’, עבור דרך ‘איש העטלף’, וגמור ב’איש העכביש’. יתר כל כן, לא מעט הפקות הוליוודיות נראות כמו ‘קומיקס’, למשל סרטי ‘משימה בלתי אפשרית’ של טום קרוז.
טוב, הוא לא פול ניומן, אבל…
כמעט לפני שנה נדהמה הקהילה הגדולה והתוססת של צרכני ‘קומיקס’ בכל הגילים לשמוע, ש”הדָבָר” ההוא (The Thing), בסדרת ‘ארבעת המופלאים’ (The Fantastic Four) הוא יהודי לכל דבר.
זה גילוי לא פשוט, מפני שכולנו היינו מעדיפים, כי פול ניומן ב”חשמלית ושמה תשוקה” יואיל להוסיף ולייצג את האסתטיקה הגברית היהודית. “הדָבָר” הוא באמת דבר. הוא לא רק הר-אדם גמלוני וחסר כל צורה, אלא גוּפוֹ עשוי לבֵנים לבֵנים.
והנה ביולי שעבר, בגליון מיוחד של ‘ארבעת המופלאים’ אשר הוקדש לַעֲבָרָם של כל אחד מן הגיבורים, “הדבר” סר לביקור אצל משכונאי בשכונת הולדתו, “מר שקרברג”. ומר שי”ן פונה אליו בתוכחה, “כל השנים האלה שאתה בחדשות, הם אף פעם לא מזכירים שאתה יהודי. אני חשבתי שאתה קצת מתבייש בזה”.
“הדבר”, ששמו האמתי מבית אבא הוא בנג’מין ג’ייקוב גְרים, משיב: “לאאא, זה לא זה. כל אחד יכול למצוא על האינטרנט אם הוא רק רוצה. זה פשוט שאני לא מדבר על עצמי, זה הכול. היה לי בראש שיש מספיק צרות בעולם הזה מבלי שהאנשים יחשבו שכל היהודים הם מפלצות כמוני”.
מר שקלברג נופח אחר כך את נשמתו, ו”הדָבָר” כורע על גופתו, ואומר “שְמַע ישראל”. כן, כן, ב’קומיקס’.
“cool, הוא יהודי, בדיוק כמוני”
מה בדיוק עורר את יוצרי ‘ארבעת המופלאים’ להכניס את מר גרים בבריתו של אברהם אבינו? המו”לים שלהם אומרים, שהם תמיד חשבו את “הדבר” ליהודי. מדוע אם כן לא הזכירו את יהדותו מאז התחילה הסדרה, בשנת 1961?
את התשובה אפשר למצוא, אולי, בביוגרפיות של שני היוצרים, סטאן לי (יוצרו של ‘איש העכביש’) וג’ק קֶרבּי. לי היה פעם ליבֶּר, קֶרבּי היה קוּרצבֶּרג, שניהם חשבו שעם שמות יהודיים כל כך הם לא יוכלו לתקוע רגל בדלת. הימים ההם חלפו זה כבר, עכשיו איש ששמו ליברמן מתמודד על נשיאות ארה”ב. לי-ליבר וקרבי-קורצברג יצאו איפוא מן הארון על כתפי-האבן הרחבות של “הדָבָר”.
התגובות על יהדותו של מר גרים המאוּבָּן היו חיוביות במידה יוצאת מן הכלל. “cool“, כתב קורא אחד, “הוא יהודי, בדיוק כמוני”.
אינני יודע אם מאדונה היא מקוראי ‘ארבעת המופלאים’, או אם יש קשר בין כניסתה לעולם הקַבָּלָה ובין יציאתו של “הדבר” מן הארון. אבל החדשות על התעניינותה הנמרצת במיסטיקה יהודית מוסיפות להדהד במסדרונות היקוּם, השואב את החדשות שלו מערוץ הכבלים MTV וממקביליו על הרשת. ביטויֵי הדאגה באתרי רשת ערביים ומוסלמיים לנוכח “התייהדותה” של מאדונה מדברים בַּעֲדָם.
מאדונה אינה מצטרפת אל נצח ישראל, אבל אולי בדיוק בזה נעוצה חשיבות התקרבותה. היא נוהגת עכשיו בַּיַהדות כפי שקליפורנים לבָנים מן המעמד הבינוני נוהגים זה שנים בדתות אֶקזוֹטיות של המזרח. חיפּוּשׂ הרוּחָניוּת של ימי “עידן הדְלי” (New Age) הביא לא מעט יהודים אמריקניים אל בודהיזם ואל איסלאם סוּפי. אין כל סיבה שלא-יהודים לא יגיעו במסגרת אותו החיפוש אל היהדות, או אל שוּלֶיהָ.
עם תגבורת של ‘קומיקס’ ושל מאדונה, הֲיִתָכֵן שתקופה של התפַּשטוּת דמוגרפית מזוּמנת ליהדות? היתכן שאריזה נועזת של המוּצר תעלה את היהדות על מַדָפים חדשים?
היה היו חמישה מיליון
כן, אני מודה, זו קפיצה גדולה מדיי. אבל אין היא קלוּטה לחלוטין מן האויר. היהדות אומנם התרגלה להיות “הדת המבוּזָה”, בלשונו של יהודה הלוי בספר ‘הכּוּזרי’, אבל לפני אלפיים שנה היא היתה דת אֶוונגליסטית, ונמצאה בתהליך התרחבות בלתי פוסק. הַנַצרוּת תפסה אחר כך טרמפ על הפופולריות הגוברת של היהדות, והציעה להמונים אותו אלוהים בלי ברית מילה ובלי חוקֵי כַּשרוּת. זה עָבַד, ואחר כך נאסר על היהדות אפילו לנסות לשכנע מישהו שהיא האמונה האמתית.
אף על פי כן, מפעם לפעם, כמעט באופן ספונטני, נרשמו התפרצויות של עניין ביהדות מִכּיווּנים לא צפויים: הכּוּזָרים במאה השמינית (אולי, מפני שאת הסיפור המלא איננו יודעים), או אלפי איכרים רוסיים אורתודוקסים בתחילת המאה ה-19 (הידועים בשם ‘סוּבּוֹטניקים’, זאת אומרת ‘אנשי השַבָּת’).
הרב אלכסנדר שינדלר המנוח, מַנהיגהּ הֶחכם של התנועה הרפורמית במשך שנים רבות, התנבא פעם – בניגוד לחוכמת אנשים מלומדה – שבמאה ה-21 יהיו הרבה יותר יהודים באמריקה, לא הרבה פחות. הוא מצא יסוד של אופטימיות דווקא בנישׂוּאֵי תערובת. אם היהדות תושיט את ידה לבני הזוג הלא-יהודיים, ותָקֵל עליהם את ההצטרפות, שורותיה יתרחבו מאוד.
ואומנם רפורמים וקונסרבטיבים פתחו את השערים במידה כזאת, שהם מקבלים עכשיו בקהילותיהם גם אנשים שלא עברו גיור. ה’ניו יורק טיימס’ סיפר בחודש שעבר על אחד, דייוויד האאס, שנולד למשפחת לוּתֶרנים גרמניים, אבל מתפלל באופן קבוע בבית כנסת קונסרבטיבי, שומר כשרות, צם ביום הכיפורים, ושולח את ילדיו יום יום לבית ספר יהודי (עניין יקר מאוד בארה”ב). הוא אינו מתכונן להתגייר בקרוב, “אין זו עדיפות גבוהה אצלי”, הוא מצוטט.
לפני שמשגיחֵי כשרות מכווצים את מצחם, ומאיימים להפיל איזו קואליציה, מוטב שיזכרו כי משהו מֵעֵין זה התרחש בכל רחבי הקיסרות הרומאית לפני הופעת הנצרות. בעָרֵי הים התיכון התחילו להופיע “יראי אלוהים”, זאת אומרת לא-יהודים שאימצו חלק מִמִצווֹת היהדות, ועוד יותר מזה את האתיקה היהודית, והתפללו בבתי כנסת. אֵלֶה היו ימים של עוצמה דמוגרפית מרשימה: חמישה מיליון מתושבי הקיסרות היו יהודים, או עשירית האוכלוסיה (על פי הערכה פחות או יותר מקובלת).
התרחבות דומה תיתכן כיום רק אם ייחלש האופי האֶתני והשבטי של היהדות. זה אינו מחייב החלטה של איש. אם זה יקרה, זה יקרה מתוך חופש בחירה. אנחנו רק מוזמנים לִצפּוֹת, או להאזין למוסיקה.
שהאופי השבטי והאתני של היהדות רק יתחזק אבל הוא יתחזק ממקום אחר כי הארכיטיפים בבסיס היהדות משותפים לכל התרבויות ביקום, יש משהו שהפאגאנים קלטו אותו שהוא מעבר לדתות ונראה לי שהמשותף עתיד לעלות על המבדיל בינינו בעתיד.
שלום רב יואב,
את האמת – כששמעתי שכל האתר נבנה בגללך, בהתחלה קצת הרמתי גבה. קראתי מאמר או שניים, ולא התרשמתי מי-יודע-מה – אך שלושת המאמרים האחרונים שלך ריתקו אותי, ולא רק זאת – הם היו כותבים בצורה מצויינת והביאו הרבה מידע חדש בצורה מעניינת עד מאוד.
המשך כך!
ניתן למצוא בספרו זוכה פרס הפוליצר של מייקל צ’מבון –
the amazing advetures of kavalier and clay
ששותפותם המוקדמת יותר של סימון ושוסטר (סופרמן), אבל גם של לי וקירבי, היתה אחד מגורמי ההשפעה המרכזיים לו
יש לציין שבדומה להוליווד, גם בתור הזהב של הקומיקס הרבה יוצרים היו פליטים אירופאים, שחפשו פרנסה, חלקם פליטים של כמה מבתי הספר לאמנות הגדולים של אירופה.
זה כמובן מעלה גם שאלות לגבי פנטזיות הכוח שמובעות בקומיקס. אמנם אלה מתאימות לעולמם של רב הנערים, אולם ניתן למצוא גם מקבילות מסקרנות אל נרטיב “הגוף היהודי”
האם יתכן שדמותו של “הדבר” מבוססת על הגולם מפראג? אם גם היצור של פרנקנשטיין (שם יהודי, לכל הדעות) מזכיר את הגולם.
כי שמשון והרקולס השפיעו על סופרמן, למשל, באותה מידה.
הטריק של נקודת חולשה – הוא משמשון.
כאן זה כבר ארכיטיפים שהם יותר גדולים מהיהדות, וגם הגולם בתוכם.
אבל בספר שהמלצתי עליו, עושים מטעמים מהקשר לסיפור הגולם ופראג בכלל.