ובכן, הנה דיווח בלעדי משדות הקרב של החוף המזרחי. זה קרה רק לפני כמה שעות, ארבע לפנות בוקר לפי שעון ישראל: שארלוט יורק נקשה שלוש פעמים (נפרדות) על דלתו של רב ניו יורקי, והודיעה שהחליטה להצטרף אל אמונת ישראל. שלוש פעמים נטרקה הדלת בפרצופה. אחרי הפעם השלישית היא
קריסטין דייוויס כ”שארלוט יורק”, הוואספית שנקשה שלוש פעמים
|
נדחפה פנימה, אל ביתו של הרב, מבלי לדעת שזמן הדלקת הנרות של ערב שבת הוא. היא הכריזה בקול גדול: “יכולת ההִתרַבּוּת הטבעית שלי נמצאת תחת אִיוּם (I am reproductively challenged), אני חייבת להתחתן עם הארי, אני צריכה להיות יהודיה”.
זהו, את הנעשה אין להשיב. זה אולי האקט האוואנגליסטי ביותר של היהדות בטלויזיה האמריקנית מאז התגיירותו של רופא השיניים של ג’רי סאיינפלד (כידוע יפה לכל בַּר-בֵּי-גֶ’רי, רופא השיניים התגייר רק כדי שיוכל לספר בדיחות יהודיות מבלי להיחשב לאנטישמי. כאשר ג’רי חוזר על החשד הזה באוזני שורה של אנשים, יוצאים לו מייד המוניטין של אנטי-רוֹפֵאשֶני, בלעז, anti-dentite).
מדוע זה איש כל כך רציני ומעונב כמוני ירצה לגרוע מרצינותו בהודעה כזאת? מכל מיני סיבות, אבל אני מתכוון לציין רק אחת: הרשומה האחרונה שלי עסקה בשיפור הדמוגרפיה היהודית באמריקה באמצעות הצטרפות של גיבורי תרבות עממית אל “האמוּנה הבזויה”, גיבורים פיקטיביים (כמו “הַדָבָר” מן הקומיקס ‘ארבעת המופלאים’), או גיבורים בשר ודם (כמו מאדונה).
אבל עכשיו, כאשר סדרת הטלויזיה הפופולרית ביותר של ערוץ הכבלים HBO פותחת דלת עם מזוזה לפני דם וואספי כחול — אני מדבר על Sex in the City, זה המתורגם לעברית ‘סקס והעיר הגדולה’ — אני חושב שהרקיע הוא קצֵה גבול ההתקדמות, כמו שאומרים באמריקנית טובה ורבת קלישאות.
והדיאלוג בפרק הראשון של העונה הוכיח מדוע היהודים תרמו לתרבות האמריקאית.
שארלוט: “אתה פוץ”.
הארי: “את אפילו לא יודעת מה זה פוץ”.
שארלוט: “זה כמו שמוק, לא?”