כמה שהם מפחדים מסין. כמה שהיא מפחידה

המהדורה האסיאנית של ‘פייננשל טיימס’, 9 במארס, “סין מגבירה את הלחץ על טייוואן”.

פרלמנט חותמת הגומי של בייג’ינג “דן” עכשיו בהצעת חוק, שתצדיק שימוש בכוח צבאי אם טייוואן תכריז על עצמאות.

איזו עצמאות בדיוק? האין טייוואן עצמאית? כמובן, אבל סין מוכנה באופן זמני לסבול את העצמאות דה-פאקטו של טייוואן כל זמן שטייוואן תוסיף להיות באופן נומינלי “הרפובליקה של סין”, יורשת של המשטר הקדם-קומוניסטי ביבשת.

מדוע בייג’ינג צריכה בכלל לאיים? מדוע היא צריכה אפילו לשקול חורבן כלכלי, אולי מלחמת עולם, בשביל איזה עיקרון טריטוריאלי מופשט של “שלמות המולדת”? מן השאלה הזו נובעת השאלה החשובה באמת: האם סין היא ארץ רציונלית, בעלת התנהגות חזויה?

 

לפחד מסין, או לפחות לפחד מ”אסיה” (במובן של מזרח אסיה), הוא עיסוק מערבי רב-שנים. הקיסר האחרון של גרמניה, וילהלם השני, היה משוכנע שההשגחה העליונה הטילה עליו להציל את אירופה מפני “הסכנה הצהוּבּה”. ב-1895, הוא ציווה על אמן-החצר שלו לצייר את המלאך מיכאל מנהיג את אירופה לַהגנת הציוויליזציה הנוצרית מפני האסיאנים שוחרי הרעות. את הציור הוא חילק לשגריריו בחו”ל, ודרש שהוא ייתלה בלשכותיהם. כל משבר במזרח הרחוק, אמתי או מדומה, אישר בעיניו את צדקת חששותיו.

את חרדתו של וילהלם עוררו היפאנים, שהתחילו בשנים ההן את התפשטותם האגרסיבית. אבל מאז, הם לא היו היחידים שפירנסו חרדה מערבית, עמומה או חריפה, מפני אסיה. מוטב לזכור, כי החרדה הזו הפכה את ארה”ב למעצמה בין לאומית, לפני 107 שנה (כאשר כבשה את הפיליפינים). תוקפנות אסיאנית הוציאה את אמריקה מהתבודדותה הבדלנית לפני 63 שנה, והכניסה אותה למלחמת העולם. היא שלחה אותה אל שתי המלחמות הקשות ביותר שלה מאז, בקוריאה ובווייטנאם.
משנות ה-70 ואילך, אסיה הניבה גלים של לאומנות כלכלית בארה”ב וקריאות לפרוטקציוניזם. סיוט צבאי יפאני התחלף בסיוט צבאי סיני, סיוט מסחרי יפאני התחלף בסיוט מסחרי סיני והודי, ועוד היד נטויה.

מסוכנת לביטחון הלאומי

כנראה מאז ימי השיא של המלחמה הקרה לא נשמעו באמריקה כל כך הרבה ביטויים של חשש מפני עליית המזרח. אחד העניינים המרכזיים על סדר יומו של הנשיא ג’ורג’ בוש, במסע ההתפייסות שלו לאירופה בחודש שעבר, היה ההתנגדות הנמרצת של ארה”ב לחידוש אספקה של נשק אירופי לסין. מבית, חברים רבים בקונגרס האמריקני חושבים למסוכנת את כוונתה של יב”מ למכור את עסקי המחשבים שלה לתאגיד הסיני Lenovo: מסוכנת לבטחון הלאומי.

סקר דעת קהל אחרון של מרכז פיו (Pew) בוושינגטון הראה, כי רק 36% מן האמריקנים חושבים שסין “אינה בעיה”. 54% חושבים שהיא “בעיה חמורה”, או אפילו “אויבת”. אולי אין זה מקרה שֶהַיַרְאָנים הרבים ביותר נמצאים במפלגה הרפובליקנית. ג’ורג’ בוש אמר במערכת הבחירות של שנת 2000, כי “סין אינה שותפת, היא מתחרה”. אף על פי שהוא לא חזר על המלים ההן מאז נכנס לבית הלבן, לפחות לא בפומבי, מעשיו מאשרים שדעתו לא השתנתה.

פּוֹרטֶר גוֹס (Goss), המנהל החדש של סוכנות הביון המרכזית, הכריז בשבוע שעבר, כי ההתעצמות של צבא סין והמודרניזציה שלו “עלולים להטות את מאזן הכוחות” בין סין לטייוואן.

שר ההגנה, דונלד רמספלד, נשאל בשימוע בסנאט בחודש שעבר אם הוא מודאג מן התחזיות שסין תגיע לעליונות ימית על פני ארה”ב בתוך עשר שנים. “סנאטור”, השיב רמספלד, “זה עניין שמשרדי חושב עליו, ומודאג מפניו ועוקב אחריו”. אחד מסגניו של רמספלד, דגלאס פאיית’, אמר בפורום אחר, כי “מכל המעצמות העולות, אפשר להניח שלסין תיוודע ההשפעה הגדולה ביותר על היחסים הבין לאומיים”, והחלטותה האסטרטגיות ישפיעו במישרים על הבטחון הלאומי של ארה”ב.

אחד המומחים הגדולים ביותר בוושינגטון למדיניות חוץ, “האיש החכם” של המפלגה הרפובליקנית, הוא יושב ראש ועדת החוץ של הסנאט, ריצ’רד לוּגאר. הוא אמר בראיון ל’פייננשל טיימס’ של לונדון, כי הוא יתמוך בהגבלות על מכירת טכנולוגיה צבאית אמריקנית מתקדמת לאירופה, אם האירופים לא יספקו “התחייבויות ברורות” שלא להעביר את הטכנולוגיה הזו לסין.

בית הנבחרים בוושינגטון אימץ בתחילת פברוןאר החלטה בִּגְנוּת האירופים. הרוב היה מהמם: 411 בעד, שלושה נגד. קשה להעלות על הדעת עוד עניין אחד, שיכול להימצא לו רוב כזה בית הנבחרים המפולג ומלא ההתקוטטויות.

העתון ‘וול סטריט ג’רנל’ פירסם הערכה שֶאֶת המנוֹעים ואת הרכיבים האלקטרוניים המתקדמים בשביל חיל האויר שלה, סין יכולה להשיג רק בארה”ב, באירופה ובישראל. האירופים והישראלים להוטים לִמכּוֹר. לשָׂרַת ההגנה של צרפת היתה זה לא כבר טענה מעניינת. מכירת נשק לסין תָאֵט את התקדמות הטכנולוגיה הצבאית שלה “מפני שהיא לא תטרח לפתח טכנולוגיה משלה”. האמריקנים מתקשים להשתכנע, והשרה הצרפתיה באה השבוע לוושינגטון בייחוד בעניין הזה.

אז למה לה בעצם?

בארה”ב נשמעת הערכה, שאם סין תורשה לרכוש טכנולוגיה צבאית מתקדמת, או תפתח אותה בעצמה, היא תצא בתוך כמה  שנים למלחמה נגד טייוואן. מדוע זה סין תרצה לבזבז משאבים, לסכן את התקדמותה, ואולי למצוא את עצמה בעימות צבאי עם ארה”ב?

תשובה אפשרית אחת היא הצורך הבלתי-פוסק של משטר לא-לגיטימי למצוא לעצמו מקורות של לגיטימיות. מקור חשוב אחד ללגיטימיות הוא העמידה על עקרונות פטריוטיים, כמו שלֵמוּת טריטוריאלית. אבל בעֵינֵי מתבוננים חיצוניים, הנכונות להמיר שגשוג ושלום במלחמת-שווא היא ביטוי לחוסר רציונליוּת. כאשר ממשלתם של 1.3 מיליארד בני אדם לוקה בחוסר רציונליות, איזה צורך יש להעניק לה את הכֵּלים הצבאיים?

האין האמריקנים קצת מפריזים בתיאור הסכנה הסינית? קנת’ ליברטאל, מומחה בולט לענייני סין במוסד ברוקינגס, חושב שיידרשו לסין עשרים שנה כדי להגיע לשִוויון צבאי עם אמריקה. אחרים מעריכים שיידרשו לה חמישים שנה כדי להשתוות לכוחה הכלכלי של ארה”ב. הסינים, מהיותם עסוקים בהרבה דברים אחרים, היו מעדיפים שספקולציות כאלה לא יישמעו. לפעמים הם כועסים, לפעמים הם מלגלגים.

כל העניין הזה יישאר לא פתור לפחות עוד כמה שנים. בינתיים הוא משגר תזכורת חשובה על שבריריותה של המערכת הבין לאומית. יש בה פוטנציאל דרמטי של שינוי, אולי דרמטי יותר ממה שמישהו מעלה על דעתו. 

מה מחזיקה הגברת בידה? האם זה רובה קצר-קנה משוכלל, המפזר את פרודותיו של האויב? לא, היא מחזיקה רגל של כסא. כאשר העתון הזה, המופיע במדינת צפון קרוליינה, דיווח בעמודו הראשון על “הענק (הסיני) המתעורר”, הוא התכוון להשתלטות הדרמטית של בתי חרושת סיניים על שוקי הרהיטים בארה”ב. צפון קרוליינה היא המרכז השוקע של תעשיית הרהיטים באמריקה, והיא שותתת דם (בצילום נראה העמוד הראשון של ‘ניוז אנד רקורד’, גרינסבורו, צפון קרוליינה, 2 במארס 2003)

 

סין לאן
 
“סין בע”מ” (.China Inc) הוא שמו של ספר חדש, מאת טד פישמן, שעתה זה יצא בארה”ב. כמה מן הנתונים על עלייתה הכלכלית של סין ברבע המאה האחרונה מדברים בעדם.

  • בין 1982 ל-2002, כלכלת ארה”ב גדלה בממוצע ב-3.3% בשנה. כלכלת סין, לעומת זאת, גדלה ב-9.5% בשנה, בממוצע. פירושו של דבר שבעשרים השנה האמורות היא הכפילה את עצמה שלוש פעמים. כמובן, נקודת ההתחלה היתה נמוכה ביותר, אבל היא כבר הרבה פחות נמוכה ממה שהיתה.
  • ב-2003, סין קנתה 7% מכל הנפט בעולם, רבע מכל הפלדה והאלומיניום, ו-40% מכל המלט.
  • סין מייצרת 40% מכל הרהיטים הנמכרים בארה”ב.
  • בסין, ארץ עם מעט מאוד נוצרים, יש 3,000 בתי חרושת העוסקים אך ורק בייצור קישוטים לעצי חג המולד. ב-2003 היצוא שלהם היה בסביבות מיליארד דולר.
  • המוני סינים, הנוהרים מן הכפרים אל ערי התעשיה, מוכנים לעבוד תמורת 40 סנט בשעה.

מה אומר אוסף המספרים הזה? הוא אומר, שסין אחוזה בבולמוס של פיתוח, והקיטור אינו מראה כל סימנים שהוא מתחיל לצאת. הבולמוס הזה צריך הזנה גוברת של מינרלים, מה שמשפיע על המישוואה העולמית, ומה שמרחיב ללא הרף את הגדרת “האינטרס הלאומי” של סין. סין צריכה לייצא כדי לחיות, ואין שום דבר שאין היא מוכנה לייצא, ואין שום תחום שבו אין היא מסוגלת להתחרות. כוח העבודה הזול להחריד שלה מבטיח לה יתרון ארוך טווח. כיום היא מייצרת רק 5% ממוצרי הצריכה בעולם. מי יודע כמה היא תייצר בעוד חמש שנים.

מקורות על הרשת

16 Responses to “כמה שהם מפחדים מסין. כמה שהיא מפחידה”

  1. איריס הגיב:

    תודה יואב קרני, כרגיל כתבה עשירה במידע וגם מעוררת מחשבות על מניעים וכיוונים אפשריים. אבל האמנם יש לחפש בכלל הגיון מתחת לסינופוביה הזו, או שמא זה אותו הדפוס המוכר שהתבטא עכשיו במזרח התיכון, ובו קודם כל נעשה מסע ארוך של הכשרת הלבבות ואחרי כן מבצע כיבוש “נאור” ? ארצות הברית גם היא זקוקה להצדקה מתמדת למשטר וגם לתחזוק מעמדה כ:”שוטר” וסין היא אולי היעד הבא לתוכנית הדמוקרטיזציה הפולשנית ? קולות ביקורתיים בארצות הברית ובעולם שואלים האם ארצות הברית עומדת בפני הכרעה חשובה להיות דמוקרטיה או אימפריה ?

  2. דנה הגיב:

    מעניין מה היית חושבת אם הייתי תושבת טיוואן, את קמה כל בוקר ושומעת שהדיקטטורה הגדולה בעולם טוענת שאת בכלל שייכת לה. אבל מדוע שנטריד אותך עם מציאות? התיקשורת העולמית מתעלמת בעיקביות מהאיומים הסיניים על טיוואן. נאורות? חופש? כמובן אבל רק לאנשים לבנים כמוני.

  3. יוסי גורביץ הגיב:

    מאז 1951, הקפידה ארצות הברית שלא להסתבך צבאית עם סין. ודאי שבשעה של מלחמת תרבויות עם האיסלם, זה לא הזמן לפתוח דווקא את החזית השניה הזו.

    אבל כל זה לא הופך את סין לפחות אימפריית רשע. היא מחזיקה מיליוני אנשים בגולאגים בשל דעותיהם הפוליטיות, מענה ורוצחת אנשים בהיקף שקשה להעלות על הדעת, מדכאת את העם הטיבטי, ולאחרונה החלה להחזיר צפון קוריאנים שנמלטה מן המדינה האומללה ההיא, בעלת ברית סינית, חזרה הביתה. שם הגולים צפויים להוצאה להורג, לעתים בתאי גזים. על טיוואן כבר העירו.

    כן, סין היא אימפריית רשע. גם ברית המועצות היתה כזו. רייגן צדק.

  4. ליאור הגיב:

    אינני יודע אם סין היא אימפריית רשע אבל אני מסכים בכמה דברים עם שני קודמי:

    איריס, את מפגינה צביעות שמאלנית אופיינית מטובלת בבורות. איש לא רומז אפילו שארצות הברית מתכוונת אי פעם לכבוש את סין, מהלך כזה יהיה סופו של העולם כפי שהוא מוכר לנו. לאמריקה השקעות ואינטרסים רבים בטיוואן שהיא מה לעשות אחת הדמוקרטיות הבודדות במיזרח אסיה (גם אם לא דמוקרטיה מושלמת). דמוקרטיה כזאת מאויימת ע”י הדיקטטורה הגדולה בעולם כפי שציינה דנה. אירופה והעולם הנאור מוכנות להתעלם מהצרכים של טיוואן מפחד סין. הנשיא בוש והאימפריה האפלה של ארצות הברית מוכנים להגן על החופש והעצמאות של טייוואן וכל מי שרואה את זה ומאמין בדמוקרטיה וחופש צריך לברך את האמריקאים.

  5. דני הגיב:

    תגובות כמו התגובה הראשונה המופיעה פה מעוררות אצלי כמיהה פרוורטית לעלייתה של סין לדרגת מעצמת-על. רק זה יסתום את הפה לאנשים החושבים שארצות הברית (או ישראל) הם מקור כל הרשע בעולם. לא נמאס לכם כבר להתלונן על בוש? אני לא מבין.

    הנה מאמר מעניין שקראתי לאחרונה על טאיוואן:

    http://www.lrb.co.uk/v26/n11/ande01_.html

    יש לדעת שמחבר המאמר הינו שמאלן קיצוני, אשר מתקשה לסלוח לטאיוואן על כך שהיא חבה את עצמאותה לארצות הברית, אך הוא מספיק מציאותי לדעת שסין היא דיקקטורה אפלה. התוצאה היא מאמר די מאוזן.

  6. איריס הגיב:

    באמת הופתעתי לשפע התגובות לתגובה שלי, אולי תתמקדו במאמר של קרני, שכן תגובתי הופנתה אליו.
    הערה סתמית, יש הרבה רשע בעולם, והרבה בעיות (נתחיל ברעב ובאיידס באפריקה
    סדרי העדיפויות במה לטפל ומי עושה זאת ואיך, הם עניין לדיון ציבורי וזה מה שנעשה כאן.
    מי שפה הכניס את “ישראל וארצות הברית” לאותו סל, בקשר לסין, גם טועה עובדתית וגם מכניס מילים לפה. ישראל דוקא מכרה נשק לסין לאחרונה והסתבכה עם ארצות הברית עקב כך. שנית, כמו שארצות הברית היא אולי לא “מקור הרשע” כך סין היא לא “אימפריית הרשע” בעיני, והמונחים האלה הם חלק מן הביקורת שניסיתי להשמיע. המקור לביטויים האלה לא אצלי, אלא בדמונולוגיה של מדיניות החוץ האמריקאית בחלקים השמרניים שלה.

  7. איריס הגיב:

    למגיב גורביץ, מה זה פרוייקט בן יהודה ? האם אתם עוסקים רק בחומרים קאנוניים ?
    והסבר למונח שהשתמשתי בו “דמונולוגיה” ”
    תורת ה
    דמגוגיה + דמוניזציה

  8. יואב קרני הגיב:

    אני חושב שמסין נובע אִיוּם ממשי על שלום העולם, פחות או יותר מאותן הסיבות שאיום כזה נבע מיפאן ומגרמניה של שלהי המאה ה-19. בתוך זמן קצר להפליא הן זינקו מֵעֲמָדוֹת פנומנליות של חולשה לאומית, פוליטית וכלכלית אל גבָהים של עוצמה תעשייתית וצבאית, מבלי שֶחָלָה דמוקרטיזציה ממשית בתרבּוּיוֹתיהן הפוליטיות. הן נשארו אותוריטריות, ספוגות שִׂנאַת זָרים ופאראנויה, מוּרעָלוֹת ברעיונות של עליוֹנוּת לאומית וגזעית, אגרסיביוֹת. לאנרגיה העצומה לא היה שסתום-בטחון ולא היו פילטרים. ובכל אחת מהן עדיין היתה הרבה יותר חֵרות הבעה והתארגנות מאשר בסין.

    ההיסטריה הלאומנית המלווה את הצמיחה הכלכלית בסין מוכרחה להדאיג. כל מי שזוכר מה סין עשתה לווייטנאם, ב-1979, כאשר עדיין היתה מדינה חקלאית מפגרת (הֵשֵמָה מחוז שלם של וייטנאם לצורכי התרעה והרתעה), יוכל לחשוש מפני מה שהיא תעולל כאשר היא מחמשת את עצמה במַעַרכוֹת נשק מתקדמות. היא עושה את הרושם שהיא מוכנה להרוס מעיקרה את טייוואן, רק כדי לאושש את עקרון שלֵמוּתָה הטריטוריאלית.

    טייוואן היא עניין מסובך, ואינני בטוח שכל מה שטייוואן עושה היא עושה לשם שמיים. אבל העניין אינו טייוואן בלבד, אלא מה שהיא מסמלת — חופש פוליטי ויצירתיות כלכלית — ומה שהיא תסמל אם סין תרמוס אותה.

    מה חבל שהוֹלָכַת השוֹלָל המסיבית בעניין עיראק שמטה את קרקע האמינוּת מתחת לרגלי ארה”ב. בימים האלה, גם כאשר היא אומרת אמת, מניעיה חשודים בעיני כל כך הרבה בני אדם. במובן הזה אני מבין ללִבּה של איריס, גם אם אינני מסכים עם הנחותיה הפוליטיות, ואינני חושב שסין היא קרבן של דֶמוֹנוֹלוֹגיה.

  9. איריס הגיב:

    בשיטור התפתחויות משוערות בסין ? הרי הדוגמא של המזרח התיכון לאחרונה ממחישה שגם כאשר מדובר באזור עם פוטנציאל פרובלמטי, ההתערבות של ארצות הברית לא היתה חיובית בסופו של דבר. התפיסה האמריקאית שנשענת על “תוכנית מרשל” וההתערבות במלחמת העולם השניה, מכתיבה אימפריאליזם מוטה לתפיסות מערביות. זה היה אולי טוב באירופה שהיא ערש התרבות האמריקאית אבל לא לתרבויות אחרות. ארצות הברית חוללה הרס באפריקה, אסיה ובמזרח התיכון. כך שהשליטה החד קוטבית שלה בעולם היטיבה עם חלק אחד של הגלובוס ודרדרה את החלשים עוד יותר
    דרום אמריקה , וייטנם, ועכשיו עירק, וכמובן אפריקה, כל זה המחיר של ההצלחה האמריקאנית. יש לחשוש שההתנשאות התרבותית הזו תוביל לאסון בקשר לטיפול בסין. האופן שבו ארצות הברית כבר עכשיו משקיעה ב”לימוד” סין, בצורות שונות ומשונות, מעוררת את החשש הזה.
    אני באמת לא יודעת מספיק על סין, וטוב שאתה כותב כאן לפחות מן הצד האמריקאי איך זה נתפס, אבל יש לי חשד בפילטרים האמריקאים, שנובעים מזילזול ואימה מ”זרים” ובעיקר לא לבנים.
    כמו כן, אין לשכוח שלפי ההטייה הדתית של ממשל בוש וחבריו האדוקים, הסינים הם “עכו”ם” אפילו יותר “גרוע” ממוסלמים…שגם אותם הם לא ממש מבינים. . כן, מלחמת עירק חיסלה את האמינות של ארצות הברית בתחום השיטור שלקחה על עצמה.
    השמועות באינטרנט אומרות שארצות הברית מממנת מלגות ללימוד אנגלית בטיבט ובסין ומתחילה את מסע איסוף המידע המסיבי, וגם את תעמולת ההפחדה, לימוד התרבות והדת ובקיצור, המלחמה התחילה, לעוד עשרים שנה, כמו שעשו במזרח התיכון. גם אם סין מהווה סיכון (כמו שסדאם לא היה בדיוק נפלא) השאלה היא אם הם יפתרו בעיה או יצרו אותה והכי חשוב מה ישראל עושה בכל זה ?

  10. ערדי הגיב:

    מה לך איריס להאשים את האמריקנים בשנאת זרים חשוכה כשאת עצמך שונאת את האמריקנים באותה מידה עם אותן דעות קדומות? שכחת רק להוסיף את הסטטיסטיקה האופנתית על מספר המדינות שבהן לחמה ארה”ב (כמובן, גם גרמניה הנאצית ויפן הקיסרית שמה, אבל מי סופר)

    ממון מלגות ללימוד אנגלית?!? אכן, מקיאוולי עצמו היה מרעיד לשמע זוועות המשטר הינקי החשוך! שמעתי באינטרנט שגם המוסד מקים חוגים לריקודי עם באיזור להסה, יש לפקוח עין!

  11. איריס הגיב:

    אין לי חשק להשיב לזה, אולי תמצא בדברי שנאת אמריקאים ? והאם כל ביקורת על החלטות הממשל האמריקאי הן עניין להתקפה אישית ? אני זה אני והממשל האמריקאי מחליט מה יקרה בסין, יחי ההבדל הקטן. אבל תודה על ההשוואה בין פוסט שלי ברשימות ובין ההחלטות של ג’ורג’ בוש.

  12. ערדי הגיב:

    האמריקנים ודאי ישמחו לשמוע שהם קובעים מה יקרה בסין, כמעט כמו שאני שמחתי לגלות שאני משוה בין הפוסטים שלך להחלטות של בוש, אבל דבר אחד אני לא מבין: אם אין לך חשק להשיב לי, למה את משיבה?

  13. דרור הגיב:

    ההתפתחות הגדולה העיקרית של סין הגיעה אחרי שנעשתה רפורמה ליברלית בכלכלה שלה (עפ”י פרשנים שונים . לי אישית אין את הנתונים). ברגע שסין תצא למלחמה, כל הכלכלה שבונים שם עכשיו תתמוטט: המעסיקים הגדולים בסין, אחרי הכל, נמצאים מעבר לים. אין סיכוי שהיא תצא למלחמה נגד האינטרסים של בעלי העסקים שלה, לא כשיש להם כל-כך הרבה כוח.
    אני חושב שסין לא תחזיק מעמד הרבה זמן כמדינה עם שלטון “קומוניסטי”, לא כשיש לה את הדוגמאות הנהדרות של יפן ודרום קוריאה לידה, ולא אם הפריחה הכלכלית הגדולה יוצרת שם “מעמד ביניים” חדש וחזק. מתישהו, ה”עם” ירצה זכויות, וגם כוח פוליטי.

  14. יואב קרני הגיב:

    נקודה מצוינת, דרור. וזו בדיוק הסיבה שאני חוזר ותוהה (ברשימה הזו, ברשימות קודמות) אם סין יכולה להיחשב למדינה רציונלית. מדוע זה היא תרצה להפסיד הכול לטובת אי קטן, ששִגשוּגוֹ העצמאי מועיל לה עד מאוד.

  15. גלעד הגיב:

    שלום לכולם,

    אני מקווה שמישהו עוד יקרא את זה אחרי כל כך הרבה זמן.

    אני חושב שהשאלה שיואב קרני שאל היא השאלה שההיסטוריה עוד תחקור רבות- האם סין הקומוניסטית היא מדינה רציונלית? האם המפלגה הקומוניסטית הסינית היא מפלגה רציונלאית?

    כל ההיסטוריה של המק”ס מרגע התחלתה ועד עצם היום הזה- מראה שאין שום קשר בינה ובין רציונאליות. הדבר היחידי שעכשיו מתרחש הוא שהם הפינו שעליהם להסתיר את מעשיהם טוב יותר וללבוש צורה יותר “פתוחה”- אבל כל קשר בין זה לפתיחות אמיתית הוא קלוש.

    מי שחושב שהכסף שולט בסין טועה- כאשר יהיה קונפליקט בין כסף מערבי לחופש בסין סין תוותר על הכסף ותחזור לאלימות הידועה והמוכרת- כנגד עצמה וכנגד העולם מבלי להסס- זו הסיבה שהיא יוצרת קשרים עם מדינות ערב.

    המק”ס ללא כסף היא ישות לוחמנית אבל המק”ס ללא שליטה על המחשבות שדל אזרחיה היא כלום- ולכן תעדיף מצב של משבר כלכלי על מצב של פתיחות מחשבתית בסין. התקווה היחידה היא העם הסיני עצמו שעשוי להפתיע.

    חשוב שלא ניפול לאשליה שהם מנסים להאכיל אותנו, אחר כך נשיאר המומים.

  16. מעין שנדרוביץ הגיב:

    אני אולי מעט בורה בנושא, אבל האין הבעיה של סין עם טיוואן היא דווקא הגדרתה כ”רפובליקה של סין” ולא כ”רפובליקה העממית של סין? יחי ההבדל הקטן, אולי, אך עדיין הבדל משמעותי בעיני סין הקומוניסטית.

Leave a Reply