קו המשווה

"היה שלום, ברלוסקוני; ברוך הבא, מונטי". הפוליטיקאי הפוליטי ביותר בתולדות הרפובליקה האיטלקית מפנה מקום ללא-פוליטיקאי הלא-פוליטי ביותר, כאשר קרנה של איטליה שוקעת אל תהומות חסרי תקדים, ואולי גם חסרי קרקעית (שלושה-עשר בנובמבר 2011)

"עידן חדש", מכריז העיתון היווני הזה למחרת מינויו של ראש הממשלה החדש, לוקאס פאפאדימוס, לא-פוליטיקאי, לשעבר נגיד הבנק המרכזי של יוון וסגן הנשיא של הבנק המרכזי האירופי

"ישראל", אמר האייאטוללה, "היא כמו חתול שנדחף לפינה, לא כמו אריה שואג" (שבעה בנובמבר 2011). את מה מזכיר לכם הקול הבא? את עבד א-נאצר בביר גפגפה, מאי 1967, "אני אומר לישראל, 'אהלאן וסהלאן', שרק תבואו"? או את שר הבטחון, יולי 2006, "נסראללה יראה בקרוב מי זה עמיר פרץ?" עוד מעט נדע. או לא.

"משאל עם", מכריזה הכותרת בעתון היווני הזה, שלושה בנובמבר. למעלה נראים הקנצלרית מרקל והנשיא סרקוזי מצביעים לעבר ראש הממשלה פפנדריאו. כותרת הגג אומרת, "אולטימטום דרמטי מגרמניה ומצרפת". האולטימטום התקבל, משאל-העם בוטל

יעקובוס, לדוברי לטינית. ג’יימס הששי לסקוטים. ג’יימס הראשון לאנגלים. תודה, ג’יימס

נשיא גרמניה, כריסטיאן וולף, הוא קתולי, ונבחר מטעם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית. אבל ערב ביקורו של האפיפיור הוא יעץ לו לגלות הבנה לצורכיהם של "מיליוני קתולים שנישאו מחדש" (בעתון 'די ולט', היוצא בברלין, עשרים-ושניים בספטמבר). הכנסיה אינה מכירה בתוקף של גירושין. אבל האומנם הכנסיה -- או כל דת מאורגנת -- צריכה להיות מעשית? פרגמטית? לפתור בעיות? או שהמנדט שלה הוא נצחי ולא-משתנה, ומי שלא רוצה שייצא?

עתון עתון ברליני אחר, טאגסצייטונג, הגיב בהרבה פחות רצינות. הרבה פחות. בשעה שעתונים אחרים עסקו בקבלת הפנים המצפה לאב הקדוש במליאת הבונדסטג, טאגס מרח על עמודו הראשון את 'יודה', הנביא הופך-סדר-המלים מ'מלחמות הכוכבים', תחת הכותרת "ראש הדת ('פיהרר-רליגיונס', נשמע לא טוב) בבונדסטג". העתון מביא שבחים מופלגים לחוכמתו של 'יודה' משורה של פוליטיקאים בכירים מספסלי הממשלה, הדורשים שהפרלמנט הפדרלי ינהג ביודה בכבוד. פעם האינקוויזיציה הקדושה היתה מופיעה מייד בשערי העתון. עכשיו זה נוגע לכל כך מעט אנשים -- עד שזה אפילו לא נועז, במיוחד בברלין מעוטת הקתולים

"אכלת אותה!" (בתרגום חופשי), מכריז העמוד הראשון של ה'ניו יורק פוסט', יום רביעי השבוע, ארבעה-עשר בספטמבר. הפנים הצוהלות שייכות לאיש-עסקים, בוב טרנר. הוא הרפובליקאי הראשון זה תשעים שנה שניצח במחוז-בחירה עם הרבה מאוד יהודים בניו יורק. דמוקרט גם הובס בבחירות-משנה במדינת נוואדה, אבל זה היה צפוי יותר

"מלחמה עם ישראל?", שואל העתון הלא-קיצוני Milliyet, חמישה בספטמבר (בכותרת המשנה שלו). התשובה המצוטטת היא "לא", אבל העתונות הטורקית עשתה השבוע כמיטב יכולתה להפיח אש. העתון השמרני החשוב 'סבאח' מרח שיירה של ספינות מלחמה טורקיות בראש עמודו הראשון, והודיע על הכפלת כוחו של הצי במזרח הים התיכון. הוא פירסם מפה (הניתנת למטה בהגדלה) של כל הנמלים שבהם ביקר הצי הטורקי ב-2011, מעקבה עד קאראצ'י

פריגאטות ה'בארבארוס' החדישות של הצי הטורקי מתוצרת גרמניה מבטיחות את שלום הים התיכון

כל כך הרבה נמלים ידידותיים

"אפס". על העמוד הראשון של State Journal, עתון במדינת וויסקונסין, שלושה בספטמבר. אפס הוא מספר מקומות העבודה שנוספו בארה"ב בחודש אוגוסט, הפעם הראשונה מאז ומעולם. לצד האפס נראים נתונים על מקומות העבודה שנוספו במרוצת השנה. טיפה בים האבטלה (ארבעה-עשר מיליון)