כפרת ספרד על חטאיה כלפי היהודים היא נדיבה ואצילה, אבל כנראה לא היתה אפשרית אילמלא אירופה התרגלה להתבייש בעברה
ההתרגשות שאחזה את היישוב לרגל הפוטנציאל הניכר של חוק השבות הספרדי היתה קצת מוקדמת — וקצת מאוחרת. מוקדמת, מפני שהפרלמנט הספרדי עדיין לא חוקק את החוק; מאוחרת, מפני ששר המשפטים הספרדי הקדים להודיע על החוק המתוכנן עוד לפני שנה ורבע. אבל ההתרגשות במקומה. ספרד עומדת בעיצומן של הכנות לפתוח שערים בפני צאצאיהם של מגורשי 1492, בכפוף לתנאים וללוחות זמנים.
מה זה היה לספרד? אלטרואיזם פתאומי? פילושמיות (=אהבת ישראל)? אקט ההתנערות הדרמטי הזה מחטאי העבר הוא אולי דרמטי קצת פחות בהתחשב בשיעור ההתרחקות של ספרד, ושל מערב אירופה בכלל, מן השורשים.
העבר האירופי ממלא את רוב האירופים אדישות — או אי-נוחות. פטריוטיות ויראת-שמיים יצאו מן האופנה זה כבר. הכנסיות התרוקנו, והערכים היטשטשו. את מקום החלוקה הרגילה בין ליברליות לשמרנות תפסו ציניות ופירוש כמעט ניהיליסטי של חרויות הפרט. שום דבר לא חשוב, שום אמת אינה נצחית או נתונה, מה זה משנה בכלל.
כאשר פירוק מאיים על שתיים מן המדינות העתיקות של אירופה (סקוטלנד כבר מתכננת את החיים שלאחר בריטניה הגדולה; קטלוניה וארץ הבאסקים מוסיפות למשוך החוצה בספרד עצמה), מה לנו עניין טבעי יותר, או לפחות לא-בלתי-טבעי פחות, מאשר נסיון להיפטר מ-500 השנה האחרונות?
ממה נפשך, אם פקודת אלהמברה הידועה לשימצה מ-1492 בטלה ומבוטלת, אילו עוד סוגים של אי-צדק בעליל עומדת המדינה הספרדית לבטל? מדוע לא את עצם כינונו של האיחוד הספרדי בידי פרדיננד ואיסאבלה? מדוע לא את הרשיון המלכותי לקולומבוס, לקורטס ולפיסארו לגלות את אמריקה, לכבוש אותה, לשדוד אותה, לנצר אותה בכוח ולחסל המונים מילידיה?
הרמז הספרדי
אם ספרד שרויה במצב רוח של התנצלות על חצי-האלף האחרון, יש לה תרמיל גדוש לעייפה. אם היא רוצה לא רק להתנצל, אלא גם לכפר ולתקן, לא ברור כלל איפה היא תצטרך לעצור. האימפריה שלה בעולם החדש נולדה בחטא וחייתה בחטא, המיטה אסונות כבדים ומוסיפה לגבות מחיר. האימפריה שלה בעולם הישן הטביעה את אירופה בדם לפחות עד תחילת המאה ה-18. המחיר הסופי של כפרת חטאיה עלול להיות פירוקה של ספרד לגורמיה.
מה היה קורה אילו אירופה כולה נענתה לרמז הספרדי, והיתה חוזרת ושוקלת את התוצאות הפוליטיות והגיאוגרפיות של חצי האלף האחרון? גבולות היו חוזרים ונמתחים, זהויות אתניות כמעט-נשכחות היו חוזרות וצצות. אולי, פרדוקסלית, אירופה היתה מוצאת יותר אחדות על-לאומית בפיצול הזה, מפני שהוא היה מביא עד אבסורד את עצם הרעיון של מדינת לאום.
קשה להחליט אם זה רעיון טוב או רע. יש לנו חשבונות עם אירופה, למי אין, אבל התבטלותה העצמית ושקיעתה אינן חדשות טובות לאיש. אירופה המתביישת בעברה ובזהותה היא אירופה המועדת לצרות.
ראינו את זה עוד בתחילת העשור שעבר, כאשר הנסיון המאורגן לכתוב ”חוקה אירופית“, ברוח חוקת 1787 בארה“ב, הסתיים בהשמטה מכוונת של כל רמז למקורות הנוצריים. זה נעשה, כדי ש“לא להעליב יהודים ומוסלמים“, אבל זה היה אקט של הכחשה עצמית. הנצרות אינה רק דת, היא גם תרבות ואורח חיים; ומרכזיותה בהתפתחות אירופה היא עובדה.
ההיסטוריון הגדול של אירופה, זאב וולטר לקוויר (Laqueur), כתב על תהליך ההתבטלות הזה, שבסופו המתקרב והולך אירופה תהפוך לגן-שעשועים ענקי א-לה וולט דיסני, עם אטרקציות לתיירים עשירים מסין ומהודו. תחזיות קודרות מתחזיתו מציגות צריחי מסגדים על פני מלוא קו הרקיע.
הבנקאים ונושכי הנשך?
אין לי כל כוונה להקל ראש באקט הספרדי. יש בו אצילות וגדולה. לא קל להתנצל על העבר.
- האמריקאים מתקשים להתנצל על העבדות ועל השמדת האינדיאנים.
- הבריטים מתקשים להתנצל על הרעבת אירלנד, ועל דיכוי בהודו ובקניה.
- קנצלר גרמני כרע לפני החומה בגטו וארשה רק 25 שנה לאחר היטלר, והאקט ההוא לא חיבב אותו על הרבה מבני ארצו.
- רוסיה חזרה והרגה צ‘צ‘נים ב-1994 אפילו בשעה שהתנצלה על הנסיון להשמידם, 50 שנה קודם.
- הטורקים אינם חולמים אפילו להתנצל על חיסול הארמנים, או על יחסם לכורדים.
- שהסינים יתנצלו על טיבט? הצחקת אותם, או בעצם קנית לעצמך מקום של אי-כבוד ברשימתם השחורה.
- היפאנים אמנם חוזרים ומתנצלים, אבל תמיד מצליחים לעורר ספק אם הם באמת התכוונו.
לעומת זאת, חקיקה רשמית להשיב על כנן זכויות אזרחיות שנשללו לפני 520 שנה ויותר היא מחווה כמעט-פואטית.
מה היה קורה אילמלא גורשו היהודים? האומנם היו מתערים בספרד הנוצרית במידה שהתערו בספרד המוסלמית? האם הם היו הופכים לבנקאים ולנושכי הנשך של ההתפשטות באמריקה? האם לכל אחד מן הכובשים האכזריים של האצטקים, של האינקה ושל המאיה היה שר אוצר יהודי? או אולי ספרד היתה מתפתחת לארץ פלורליסטית יחסית, כמו פולין של הזמן ההוא?
ואילמלא גורשו היהודים, האם קהילותיהם היו מתפשטות במהירות במקסיקו ובקולומביה של המאה ה-16 וה-17, בארגנטינה ובאיי הים הקריבי? האם קהילה יהודית גדולה בפלורידה היתה נוסדת 250 שנה לפני עצמאות ארה“ב? אולי דרום אמריקה היהודו-לטינית היתה קולטת את יהודי מזרח אירופה עוד במאה ה-19? (הגירה גדולה של יהודים מאוקראינה לארגנטינה התחילה בסוף מלחמת העולם הראשונה.)
ומה היה קורה לקיסרות העות‘מנית, אילמלא התדפקו מגורשי ספרד על שעריה? ובהיעדר ”בעיה יהודית“ באירופה של הזמן המודרני, האומנם היתה מתעוררת הציונות? ובאיזו לשון היה נכתב הטור הזה, שכמובן לא היה נכתב כלל מאין לו עתון, או ארץ או קוראים?
שמונה אזרחויות
והשאלה הלא-סבירה האחרונה: מה יקרה אם ארצות נוספות יציעו את הסידור הזה לצאצאי היהודים?
במשפחתי המיידית עשינו את החשבון שנוכל לבחור אחת משש אזרחויות: רוסית, פולנית, רומנית, אוקראינית, בלארוסית ומולדובית. אחייניותיי יוכלו להוסיף על זה אזרחות עיראקית ואזרחות גרמנית. אחייני יוכל להוסיף אזרחות בולגרית ואזרחות סרבית (או בוסנית, או אולי קרואטית).
עתונאית אמריקאית-לבנונית זקנה פוטרה לפני כמה שנים ממקום עבודתה, וזכתה בהערצה כללית של ערבים, כאשר אמרה לרב רפורמי בוושינגטון, ”שהישראלים יחזרו לפולין“. היא היתה יכולה להוסיף עכשיו גם את ספרד. היסטוריונים של העתיד אולי יגידו יום אחד, שממדריד עלתה בשבוע שעבר קריאת-התיגר הגדולה ביותר מאז ומעולם על הציונות. חס ושלום.
תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.
המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.
אנא במטותא, כתובות אמתיות בלבד. תגובה שלא תהיה בת-אימות לא תתפרסם.
אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה
הנה כי כן, דני, תלונות על ״אפליה״ ו״הפרדה״ כבר באות מצד מוסלמים. עתונאי מרוקאי כתב מאמר היסטרי למדי בעתון ספרדי, שבו הזהיר את ספרד מפני התוצאות הכלכליות של העדפת המגורשים היהודיים על פני המגורשים המוסלמיים. הנה קיצור דבריו באנגלית.
אינני בטוח שהאנטישמיות נעלמה מחברות לא-מוסלמיות, או שהופעתה בין מוסלמים היתה תוצאה בלבדית של הציונות. אנטישמיות חיה ונושמת בהונגריה (דרך מפלגה פוליטית חשובה), ברוסיה (מועדת להתפרצות בנסיבות פוליטיות וכלכליות שונות), בצרפת (גם לא בין מוסלמים). אנטישמיות, אם גם לא במובנה הגזעי האירופי, החמירה והלכה במאה ה-18 ובמאה ה-19 בחברות מוסלמיות בצפון אפריקה ובפרס. יהודים הופלו והושפלו. הציונות הוסיפה פן פוליטי חשוב לאיבה הזו, אבל מקורותיה היו דתיים וחברתיים.
גירוש ספרד כלל בעיקר מוסלמים, יהודים וצוענים. האם ביטול פקודת הגירוש חל רק על היהודים או על כל המגורשים?
פקודת הגירוש כשלעצמה בוטלה עוד לפני 20 שנה ויותר, זאת אומרת הוסר האיסור הרשמי (שחדל להתקיים הרבה קודם) על נוכחות יהודים ומוסלמים בספרד. החוק החדש, שיאפשר לצאצאים לחזור ולהתאזרח, מדבר רק על יהודים. זה בדיוק מה שהעלה את חמתו של העתונאי המרוקאי, שאת הקישור לדבריו נתתי בתגובה לדני פ.
כמו תמיד – מעניין ומגרה למידע נוסף.
למדתי כאן על המומרים המוסלמים ומצאתי מידע משלים מעניין (אם כי מזווית ראיה מוסלמית) – http://lostislamichistory.com/spains-forgotten-muslims-the-expulsion-of-the-moriscos/
תודה
יואב, האם יכול להיות מצב שבו מישהו יצר את הספין הזה (שכן אם זה טרם נחקק והוכרז לפני למעלה משנה, שהרי זה ספין של ממש), כדי ליצור איזשהו הקשר למו”מ המתקיים בחסותו של ג’ון קרי ושעוסק בדרך זו או אחרת בסוגיית הפליטים הפלשתינים? אני לא רואה איך אני מנתק את הפרסום מהעיתוי.
אני מסופק, איתמר. אני חושד שהיתה אי הבנה או שיכחה קלה בעתונות הישראלית. הממשלה במדריד אמנם הודיעה בשבעה בפברואר על תכנית החקיקה שלה. בארץ התעורר הרושם שזו היתה הפעם הראשונה, אף כי כאמור ההודעה הראשונה התפרסמה עוד בנובמבר 2012.
אני מניח שגם הקהילה היהודית בספרד תרמה לאי ההבנה, כאשר פרסמה רשימה של ״שמות משפחה [יהודיים] ספרדיים״ הזכאים לאזרחות. זו לא היתה יותר ממשאלת-לב, ולרוע המזל בארץ היא פורשה כמסמך ספרדי רשמי.
אני מבין בהחלט את מהלך המחשבה שלך, אבל מתקשה לייחס דרגות כאלה של תיחכום ושל תיאום למשתתפי המשחק. אינני יכול להגיד לך שאני יודע מדוע העניין נידון בממשלת ספרד רק בשבוע שעבר, בסמיכות לדיונים בשאלת הפליטים. צירוף מקרים הוא סיבה סבירה בעיניי הרבה יותר מכוונת מכוון.