על מה הוא מדבר

יאיר לפיד מציג את חזונו: הוא יפיל את ”השיטה“. הוא מעורר אסוציאציות אצל היסטוריון מלומד. קיץ 1932, ברלין. לא, לפיד הוא לא כזה. הוא רק זורע זרעים של עירעור הדמוקרטיה

כרוז נאצי נגד "השיטה", שהופץ במערכת הבחירות לרייכסטאג בדיוק לפני 80 שנה. "השיטה" היתה כמובן הרפובליקה הדמוקרטית, שנולדה בעיר ויימאר. עליה הוטלה האחריות לכל אסונותיה של גרמניה ב-12 שנה הקודמות. התעמולה נגד "השיטה" דיברה אל לבו של מעמד בינוני עייף, מאוכזב ופסימי

קלות דעת אלגנטית נודפת מיאיר לפיד. הוא מדבר על חייו ה“הקטיים“, ישר מתוך הסלונים של סילונאי ההייטק. הקטיים. הוא מישיר את עיניו אל ה“לונג ראן“. אכן, פלא הוא שלמפלגתו הואיל יאיר לפיד לקרוא ”יש עתיד“, ולא, למשל, ”פורוורד“ (ססמת הבחירות הצולעת של ברק אובמה).

בראיון טלויזיה סחבקי עם אברי גלעד, מר לפיד דוחה את הטענה שאין לו נסיון ניהולי. ”מי שאומר… שינסה לבנות אופרציה של 13,000 בני אדם שעובדת“.

האם הוא קרא את תמלילי הראיונות של ברק אובמה בבחירות של 2008? זו היתה טענת-הנגד הניצחת של הטוען הדמוקרטי לנשיאות, כל אימת שנשאל על היעדר נסיון ניהולי. הוא הרי ניהל את מערכת הבחירות המוצלחת, שהקפיצה אותו ממי האפסיים של שיקאגו אל מועמדות מפלגתו לנשיאות: 13,000 בריבוע, עם תקציב בחירות של מאות מיליוני דולרים. איך אפשר להגיד עליו שאין לו נסיון ניהול.

חוץ מזה שאין לו, פשוט אין לו.

נגד הרפובליקה התש“חית

אני מודה שלא ידעתי על ראיון הטלויזיה הזה. היסטוריון רב-שנים ורב-אנפין של גרמניה הואיל להסב את תשומת לבי. אתה יודע, אמר ההיסטוריון, הוא, מר לפיד, לא אמר שום דבר. אבל לעומת זאת חזר ודיבר על רצונו להרוס את ”השיטה“. זה היה בדיוק קו התעמולה של הנציונל-סוציאליסטים בגרמניה בבחירות לרייכסטאג, ביולי 1932.

איש אינו חושד במר לפיד שיש לו נטיות נאציות, חס וחלילה. ממש כפי שהוא לא שאל את טענת הנגד על נסיונו הניהולי מאובמה, הוא גם לא שאל את תעמולתו נגד ”השיטה“ מכרוזי הנאצים. זה ברור. ברור קצת פחות מדוע יש לו האימפולסים של תעמלני 1932, ומדוע הוא נוטה לדמגוגיה.

האם מר לפיד חורש מזימות נגד הרפובליקה התש“חית (או הוויימארית), כדי להחליף אותה בהדרגה במשטר אותוריטרי? לא, לא. כל השומע יצחק. מה מביא אותו אפוא לאמץ סיסמה, שכל מהותה היא דיסקרדיטציה של המערכת הדמוקרטית?

תשובה טנטטיבית בהחלט: בהיעדר האפשרות של זדון אין לנו מנוס מלהניח שמקור ההשראה הוא היעדר מקורות השראה. מר לפיד הוא קורא קריאות ביניים מלוטש, מסכם שנון של כתבות טלויזיה, כותב רב חן של טורים אישיים. הוא מתפרנס משידור, מכתיבה, מהתגרות, מפלירט שרמנטי. הוא אינו מתפרנס ממחשבה.

הוא לא ינצח בבחירות. הוא אולי ידגדג את ”השיטה“, כפי שעשה אביו המנוח. הוא יתחכך, או לא יתחכך, בכסא מיניסטריאלי במשך שני שלישים של קדנציה. אבל הוא לא ישנה את ”השיטה“. לעומת זאת, הוא עלול להיות אחד ממגשי הכסף שעליהם יוגש התחליף האותוריטרי.

הוא מדבר מגרונו של חלק מן המעמד הבינוני, שכמיהה כלשהי אל אותוריטריות היתה תמיד חלק מהווייתו. מה עוללה הכמיהה הזו לדמוקרטיות במשבר, כולנו יודעים. המעמד הבינוני לא היה מעמד זדוני. הוא לא רצה מלחמות, כיבושים והשמדות-עם. הוא רק רצה יציבות פוליטית, ויציבות מונטארית, וקץ לקיצונים. וכדי להשיג את היעדים הרצויים והסבירים כשלעצמם הוא היה מוכן לוותר על חרויותיו האזרחיות.

לא היתה דיקטטורה גרמנית (או איטלקית, או ספרדית, או צרפתית) אילמלא נמצאו לה מסייעים ומאפשרים בעלי כוונות טובות. "השיטה" נמאסה עליהם, והם היו מוכנים למסור את ההגה כמעט לידי כל מי שהבטיחו להחליף אותה.

המפלגה שתסיים את כל המפלגות

קריאת התיגר חסרת האחריות נגד ”השיטה“ מעמיקה את הבוז כלפי המוסדות הרפובליקאיים ללא מחשבה תחילה.

”אני רוצה פחות מפלגות“, הוא מודיע. (זה טוב. פוליטיקאי שעתה זה הקים מפלגה רוצה פחות מפלגות.) הוא רוצה שלמפלגת השלטון יהיו ”45-40 מנדטים“, כדי שהיא תוכל לנהל את הממשלה. לתכלית הזו הוא רוצה לבטל את קולותיהם של כל מי שיצביעו בעד מפלגה אשר לא תקבל לפחות ששה אחוזים מן הקולות.

אבל עד 1996, כל מפלגות השלטון בישראל ללא יוצא מן הכלל החזיקו ב-40 מושבים ויותר. בין 1969 ל-1977 היו למפלגת השלטון 50 מושבים ויותר. הבה נמנה את השגיהן של הממשלות עתירות המושבים ההן. הן הביאו מלחמות הרות-אסון (1973, 1982); הן הביאו משברים כלכליים סיסטמיים, שהבריחו המוני ישראלים לחו“ל (אמצע שנות ה-60), נסיגה כלכלית ברוטלית (”העשור האבוד“ של שנות ה-70 וה-80), אינפלציה שהעמידה את ישראל סמוך לראש הליגה העולמית (1985-1978), קיטוב, פילוג, הידרדרות אתית ומוסרית, פופוליטיקה.

הרעיון שהוא יציל את ישראל באמצעות העלאת אחוז החסימה מעורר את השאלה הבלתי נמנעת עם מי משוחח מר לפיד על חזונו. האם הוא מאזין רק לאינטואיציות של לבו? האם פילוסופים והיסטוריונים מעוררים בו אי-נוחות? איך הוא מתוודע אל תהליכים פוליטיים מעבר לים?

גרמניה? אמריקה? שווייץ?

הוא לא רק יעלה את אחוז החסימה, הוא אומר. הוא גם יגביל את מספר החברים בממשלת ישראל ל-18. איפה נשמע כדבר הזה? הוא שואל את מראייניו. 35 חברים? בממשלת גרמניה הגדולה יש 15, בקבינט של אובמה יושבים 15. בקבינט של שווייץ יש שבעה.

הוא שאמרנו. הגירויים הקלים, המרפרפים על פני השטח; ההשתמטות מלקרוא את הפיסקה השניה באנציקלופדיה.

גרמניה מחולקת ל-16 מדינות אוטונומיות, שלכל אחת מהן יש ממשלה ולכל אחת מהן יש פרלמנט. בארה“ב יש 50 מדינות, שלכל אחת מהן יש מושל, ולכל מושל יש קבינט, ולכל מדינה יש אסיפה מחוקקת (בדרך כלל עם שני בתים). בשווייץ יש 26 קנטונים עם ממשלות נפרדות. לממשלתה המרכזית יש מינימום של סמכויות. ה“נשיא“ הוא יושב ראש תורן של ישיבות הקבינט לתקופה קצובה של שנה.

ממה נפשך, ישראל באמת אינה זקוקה לממשלה של 35, או אפילו של 18. אבל איך אפשר להוציא גזרה שווה בין מדינה עם ממשלה מרכזית יחידה ובין פדרציות מבוזרות ורבות מוסדות?

כן, אני יודע, אני קצת מגזים בהתאנותי לו. אולי דווקא יש בו ממש. אולי תצמח ממנו טובה. אבל לא תצמח, אם הוא לא יחדל לפלוט בטרם קליטה; אם הוא לא יתחיל להביא בחשבון את ההקשר ההיסטורי של מה שהוא מנסה לעשות, ואת הסכנות שהוא מעורר מבלי דעת. הוא מוכרח ללמוד את אמנות הפנייה בסיבוב לפני שידרוש את ההגה. ההיסטוריון רב-האנפין מלמעלה הגיב בהרבה פחות רצינות ממני. הוא רק חייך, והניד בראשו.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. בהיעדר כתובת כזאת, השארת תגובה היא ברכה לבטלה. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.

אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

15 תגובות בנושא “על מה הוא מדבר”

  1. מרתק יואב. אך הבעיה הגדולה אינה רק במה שאומר לפיד אלא בכל הלך הרוח שמסביב. ובכל הלך העשייה.

  2. יאיר לפיד "בורח" למקומות הקלים. הוא מנגן על תחושת המיאוס, שעולה מול התנהגות פוליטיקאים מובילים והממסד הציבורי בכלל. זה קמפיין מחושב, שיכול להביא לו מצביעים. הוא לא מוכן להתחייב בפניהם על עמדה ברורה בנושאים מסורתיים ומעוררי פיהוק, כמו עתיד השטחים, מימון ההתנחלויות, שיטה כלכלית, תקציב. אחרי הבחירות הוא כבר יאלץ להרים את ידו בעד או נגד, ואז כמובן תישחק תדמית הטפלון של לפני הבחירות.

    יואב, עם זאת אני מסתייג מההגדרה שנתת למר לפיד "הוא אינו מתפרנס ממחשבה" . שמעתי וקראתי ביקורת מסוג זה שמוטחת בו על ידי טהרני השמאל. אני מוצא את לפיד, רהוט, יצירתי, איכפתי ומשכיל מרוב רובם של מדינאי ישראל, ויש בו יכולת הקשבה ולמידה בלתי מבוטלת. הביקורת שלך עליו למעלה עניינית ומנומקת בהחלט, אבל נתקלתי לא אחת בפסילה אישית שלו, בהטחת אשמה שהוא שטחי מאנשים רדודים ממנו בהרבה.

    אני באופן אישי חושב שהנושאים המסורתיים כלכלה, חברה, בטחון הם שקובעים באמת — ומכאן תמיכתי במנהיגות האחראית והבלתי מתלהמת של שלי יחימוביץ' בראש מפלגת העבודה.

  3. יפה כתבת. אני רק יכול להרגיע שלעניות דעתי בישראל לעולם לא תהיה דיקטטורה. ממלכת יהודה וישראל, בבל וארץ ישראל, פרושים וצדוקים, קראים ורבניים, חסידים ומתנגדים, אורתודוכסים ורפורמים, אשכנזים וספרדים, חילונים וחרדים וכן הלאה. הפיצול הוא ב-DNA שלנו עד כדי כך שגם ליהודי על האי הבודד יש על פי הבדיחה הידועה שני בתי כנסת (לשני הוא לעולם לא נכנס).

  4. לפיד שטחי, נכון. גם לא אצביע לו, אבל כל זה איננו מפחית מתוקף הטענה, ששיטת הבחירות הישראלית לקויה. היא לקויה, כי תוצאותיה אינן מאפשרות שלטון אפקטיבי. גרוע מכך, היא נותנת כוח חסר יחס למפלגות מיעוט מיגזריות, המנציח לאורך שנים את הקרבת האינטרסים של רוב האוכלוסיה לטובת המיעוט. הצבעה על החוליים האלה והצעות לתיקונם אינם שקולים אוטומטית לכמיהה ל״איש חזק״.

    1. החברה הישראלית היא הטרוגנית ומורכבת ממגזרים שונים. גם אני מתחלחל מסחטנות פוליטית, אבל זה חלק מכללי המשחק במערכת דמוקרטית המיועדת לייצג את רוב המגזרים בחברה.

      ואגב, גם מפלגתו של לפיד היא מפלגה מגזרית. אין הכוונה למעמד הביניים חס וחלילה (מעניין אם ללפיד יהיה מועמד אחד אפילו ששייך למעמד הזה), אלא לאותו מיעוט (שהיה פעם רוב?) המכונה "השבט הלבן" (אחוס"לים מבוגרים, אם נשתמש במינוח של קמרלינג). על אף התפוררותו, השבט עדיין שווה כיום עשרה מנדטים, אבל לא לעולם חוסן.

  5. יש משהו חדש במסרים של לפיד? מדובר בסך הכל במופע נוסף של תנועת ד"ש שעיקרו מרד של האליטה הכלכלית והטכנוקרטית עצמה נגד המערכת הפוליטית, בשם "פוליטיקה נקייה", "שינוי השיטה" ועוד ביטויים כאלה שבולטים בפתרונות שטחיים לבעיות, ובחוסר רצון בולט להתמודד עם כל מה שקשור לסכסוך הערבי-ישראלי. מפלגות אלה בסוף מתפוררות במהירות מדהימה ובצורה עוד יותר גרוטסקית מאשר המפלגות הוותיקות.

  6. כמעט בכל מערכת בחירות אחת בישראל בעשורים האחרונים קמה איזו מפלגה חדשה ומבטיחה, לרוב עם מנהיג רענן מחוץ למערכת, והבטיחה לשנות את השיטה. ד"ש, צומת של רפול, מפלגת המרכז, אפילו ישראל ביתנו וקדימה הבטיחו לעשות לשינוי השיטה. והנה השיטה יכלה לכל אלה.

    אולי אני טועה, אבל יתכן שדווקא בכנסת שבה לא היתה מפלגה חדשה החורתת על דגלה את שינוי השיטה, התחולל שינוי – קצר ימים ומצער – בשיטה, עם הניסוי של הבחירות הישירות. (במסגרתו, אגב, הוגבלה הממשלה ל-18 שרים ברוח הצעת לפיד; הגבלה שהממשלה היחידה שעמדה בה היתה ממשלת נתניהו הראשונה).

  7. שלום-

    1.מה שמצדיק את בעל הבלוג הוא תקנון המפלגה של לפיד, למיטב ידיעתי המסמך הכי פוליטי הכי משמעותי שמפלגתו הוציאה עד כה. זו מפלגה סמכותית, מרכזית, המנהיג קבוע, יחיד ומיוחד הרבה יותר מליברמן. בגרמנית, איטלקית, קוריאנית ועוד יש תארים מנהיגות מסוג זה.

    2. שפה יפה עברית. אור הלפיד משיט את שייטת השוטים המשוטים אל עתיד שבו תיעלם השיטה. ואז המשטה בוחר באחד בשם פרי, שבאמת מסמל את השיטה – שירותי ביטחון, הון, משחקי החברה ה"גבוהה", כנבחר ראשון לנבחרתו.

    3. בכלל, בכל המפלגות הבוחר יודע מי האנשים בצמרת המפלגה. עד לרגע זה לא נדע במי בחר לפיד (אין במפלגתו מנגנון אחר) לצמרת מפלגתו, מי האנשים סביבו? מי יועץ לו? בין עשרת השמות שפורסמו כמייסדים-תומכים אין אף דמות אחת שניתן ליחס לה מעמד ציבורי מכובד, ידע פוליטי או חכמת מעשה מיוחדת. לאמיתו של דבר זה מופע ציני סרקסטי, שמחצין זלזול עמוק בתהליך הדמוקרטי. זהות האנשים שסביבו היא בעייה אמיתית.

    4. לא טוב.

  8. יואב קרני היקר, האינטרפטציה שהצגת לגבי השיטה יכולה לעניין סוג של פילוסופים שמנותקים מהמציאות ומההויה הישראלית-יהודית. כפי שטענת נגד לפיד ש"הוא לא קורא את החצי השני של המשפט", אתה לא באמת חקרת כמה הוא קרא ובאיזה צוותי חשיבה שיטתיים הוא מוקף.

    כשאתה מנסה לבקר את השקפותיו כאילו היו גחמותיו הפרטיות, אתה מזלזל בכל האישים שהצטרפו אליו וטוען בעצם נגדם, כך כשאני קורא את דבריך אלו ואני מביט בחברים שמרכיבים את רשימתו, ובוודאי שמסכימים איתו והיו חלק מכתיבת המצע והשיטה, נראים דבריך פטטיים ולא רציניים.

    האנלוגיה הנאצית שהעלת ושרמזת נראית איומה ומנותקת מהמציאות כפי שציינתי. הרחקת לכת כל כך בהשוואה עד ששכחת כי המציאות בישראל מורכבת משני מרכיבים עיקריים: א. ציונית לאומית ב. יהודית. כלומר הקלות של ההפרדה בן דת למדינה בכל המדינות שהזכרת לא יכולה להתקיים בארץ. אבל כן קיים הצורך להפריד בן הפוליטיקה לדת. בישראל קמו להן מפלגות דתיות שהפכו לעוד סקטור תובעני ומניפולטיבי. שהצטרף לסקטורים אחרים, כגון עולים חדשים, מתיישבים לאומניים, גימלאים וערבים. (בניגוד גמור לחכמים היוונים שהגו את רעיון המדינה — שבה, כך קיוו שיהיו מיוצגים כל ההשקפות והרצונות של האזרחים)

    במצב כזה נוצרו גושי שמאל וימין והקואליציה שנוצרת מורכבת מקבוצות סקטוריאליות ולא מרוב אמיתי בעצם זה לא שלטון העם. כי רצון של רוב האוכלוסיה לא בא לידי ביטוי וזוהי דמוקרטיה סקטוריאלית ולא דמוקרטיה פרלמנטרית — בה מיוצגים הצרכים של חלק מהעם ולא את כולו. מכאן החלוקה הלא צודקת של המשאבים ומכאן צומחים הקיפוח והפגיעה במעמד הביניים שלא נמנה על אף אחד מהסקטורים שבשלטון. כך שהמפתח לשינוי או יותר נכון ההתאמה של הדמוקרטיה למבנה החברתי המיוחד בארץ.

    1. מר סבאג, אני לא הצגתי "אינטרפרטציה". אני תיקנתי את שגיאותיו העובדתיות של מר לפיד. המטאפורה של "לא קרא את הפיסקה השניה באנציקלופדיה" קשורה בחלקיות של הדוגמאות שנתן מארצות זרות, ומנטייתו להתעלם מהקשרים.

      טענתך שאני מזלזל בצוותי החשיבה שלו קצת משונה. מי הם החברים ב"צוותי החשיבה"? האם מישהו מהם הוצג לפני הציבור? האם אתה יושב באחד הצוותים האלה? התואיל להציג את עצמך? לפי שעה, מר לפיד הוכרז אוטוקרט במפלגתו, עם תקופת כהונה ארוכה מזו של ראשי המדינות מאריכי-הכהונה ביותר, ארוכה כמו זו של לואי נפוליאון בצרפת, ב-1850. מאחר שאיש אינו יודע מי משיא עצות ללואי לפיד, ומי מרחיב את דעתו, אני חופשי להניח שהקול הוא קולו והידיים הם ידיו.

      יציג את אישיו, אז נוכל לבחון את רצינותם. אני מתקשה לייחס רצינות למישהו שהזין את הפלגותיו השטחיות על "40 עד 45 מנדטים", "ששה אחוזי חסימה", או "שבעה חברים בממשלת שווייץ". אני מאחל לו ולצוותי החשיבה שלו יתר העמקה. סוף סוף העמקה נחוצה בתרבות פוליטית, שאימצה גירויים קלים ושמות-תואר במקום ויכוחים ענייניים.

      אשר לשאר מסרך, על חטאיי אני מודה, פשוט לא הצלחתי להבין מה רצית להגיד.

  9. האם אתה מרוצה מהשיטה הנוכחית? כלום אתה לא חושב שצריך להביא שינוי בסיסי כך שהדמוקרטיה תיושם באופן ראוי למען זה שכלל האזרחים במדינה ירגישו שהם מיוצגים ולא מנותקים כמו בכיכר רוטשילד, חסרי דיור והמובטלים?

    1. כלום אינני חושב? חושב גם חושב. והייתי רוצה שמישהו רציני יחשוב בקול רם ובכובד ראש על השינויים. לא כל מי שרוממות השינוי בגרונו מתאים לחולל אותו. כך פג הקסם של ברק אובמה, אביר השינוי של 2008. אני הצבעתי על שתי חולשות בטענותיו של מר לפיד. עליו החובה להוכיח שיש בו ממש. לפי שעה הוא הצליח להוכיח בייחוד את ההיפך.

      האומנם כל דור, או חצי-דור צריך לחזור על טעויות קודמיו, ולהתפתות למפלגות שינוי, שהופעתן מסיחה את הדעת ומונעת התייצבות פוליטית? יתכן בהחלט שהתשובה על זה חיובית. יתכן שיש צורך עמוק לחזור ולהתאכזב.

  10. ראשית, אני חושב שיאיר לפיד נמנע מלמסור את האג'נדה שלו, לא מטעמי רדידות אלא מטעמי התרחקות. בטורים שלו יאיר לפיד מבטא אותה מדיניות כלכלית שביבי קידם ואם הוא יהיה שר חינוך הדבר הראשון שהוא יעשה יהיה להפריט את המערכת. מדינית, הגישה שלו דומה לכל פוליטיקאי כאן (אולי למעט ליבני ואולמרט) הוא לא יקדם דבר.

    שנית, יאיר לפיד אומר את אותם דברים שאומר הצמד ביבי-ליברמן. שלושתם מדברים על "משילות" כערך. אותוריטריות או פאשיזם או אוליגרכיה נשמעים רע. משילות נשמע טוב. על פניו, קשה להבין מה מטריד את לפיד, ביבי או ליברמן. הרי הכנסת הנוכחית הוכיחה שפרט למרצ ולמחצית העבודה, כל שאר המפלגות הן ימין (למי שתמה: עמדתי היא שחד"ש ובל"ד אינן מפלגות שמאל אלא מפלגות ימין פלסטיניות), וכנראה גם בבחירות הבאות לא תהיה בעיה לבנות קואליציית ימין כלכלי ומדיני יציבה. למעשה, ביבי הוכיח שחצי מיליון איש ברחובות לאורך מספר חודשים, לא מספיקים כדי להפיל את הממשלה. מה יותר "משילות" מזה?

    אלא אם כן, כמובן, הם מ פ ח ד י ם.

  11. הכתבה והתגובות מזכירות לי סיפור על אדם, שהולך למסעדה עם אוכל גרוע ושרות נוראי, משלם בסוף הארוחה מחיר מופרז, ושבוע אחר כך חוזר לאותה המסעדה. וכששואלים אותו מדוע הוא חוזר, הוא עונה שזה מזכיר לו את האוכל של אמא.

    בא אדם עשיר, שעשה את הונו בשוק החופשי ולא דרך מינוי פוליטי, או קבלת שכר מופרז על חשבון משלם המיסים, ומוותר על הכנסה גבוהה, ורץ לכנסת, ומעמיד עצמו לשירות הציבור, ומה עושה בלוג זה (ולא רק בלוג זה אלא מגוון רחב של ערוצי טלוויזיה ותקשורת)? משווה אותו להיטלר (גם אם לא השוואה ישירה אלא דרך קונוטציה).

    ניתן להתווכח אם דעותיו צודקות. האם באמת השיטה בעיתיית, והפתרונות שהוא מציע ישימים, אבל לצערנו הרוב לא עושים זאת, ונטפלים ליצירת קונוטציות שליליות, ובמקום לדבר על הטיעון מדברים על האדם (אד הומינם).

    אני חושב כי בלי שום קשר לדעותיו, ניתן להעריך אדם, המוותר על רדיפת הממון, ומעמיד עצמו לשרות הציבור (במיוחד שרוב חברי הכנסת עושים בדיוק ההפך, הולכים לכנסת על מנת לעשות ממון). הלוואי וירבו האנשים המצליחים בשוק החופשי והתחרותי בזכות עצמם, ופונים לפוליטיקה לא מצורך כלכלי או פרסומי, אלא מרצון אמיתי ליצור שינוי, ולממש את אמונותיהם, אז באמת תהיה לנו דמוקרטיה לתפארת.

    ולבסוף בנוגע לטיעון היתרון של נסיון או המחסור שבו, אני שואל איזה נסיון בדיוק היה ללינקולן בניהול צבא, מדינה, מערכות מורכבות לפני שנבחר לנשיא? איזה ניסיון היה לדוד בן גוריון?איזה ניסיון היה להנרי פורד לפני שהקים את חברת פורד, או לתומס אדיסון?

    ניתן להוסיף ולתת דוגמאות של אנשים עם ניסיון רב מאוד, שביצעו טעויות קולוסליות, והתנהלו וניהלו את מדינותיהם בצורה מחפירה. ניסיון ברמות השילטון הגבוהות אינו תחליף לאידיאולוגיה\ערכים\יושרה ועוד תכונות נוספות, אלא בא כתוספת נחמדה, שמסוגלת לסייע אך שאינה הכרחית.

    1. הדמיון בין המסר הזה ובין שורת מסרים שראיתי — בתיבת הדואר שלי, או בתיבות הדואר של אחרים — מעורר אצלי את החשד שיש כאן שימוש במה שהאמריקאים קוראים talking points, שמפיצים יחצניו של יאיר לפיד. אפילו ההשוואות עם בן גוריון ועם לינקולן כבר נחתו אצלי, וגם הפרכתי אותן.

      מר כנאפו, את שאלת "הנסיון" העלה מר לפיד בעצמו, בראיון שציטטתי עם אברי גלעד. הוא השיב עליה ב"אני מנהל אופרציה של 13,000". ההשוואה עם בן גוריון באמת אינה אומרת לך כבוד, וחבל אם שאלת אותה מן הנערים קלי הדעת המשמשים את מר לפיד. דוד בן גוריון היה מזכ"ל ההסתדרות, יושב ראש הנהלת הסוכנות, יושב ראש ההנהלה הציונית ומנהיג המדינה שבדרך במשך רבע מאה לפני כינון מדינת ישראל. הוא היה "חסר נסיון"? מה בכלל אפשר לעשות ברמה כזאת של טיעונים, שהפרכתן קלה יותר מאשר הרמת שפופרת טלפון.

      לינקולן? מה אתה בדיוק אומר? שיאיר לפיד הוא לינקולן? האומנם אתה חושב שכל מי שמגיע לעמדת מנהיגות ללא נסיון הוא בן דמותו של לינקולן? אגב, לינקולן אמנם היה חסר נסיון ביצועי, אבל נמצא בחיי הציבור, כאיש פוליטי, כמנהיג ומארגן, עשרים שנה לפני בחירתו. יתר על כן, הוא עשה טעויות חמורות ביותר בשנתיים הראשונות של נשיאותו, שיכלו להסתיים בנצחון של מדינות הדרום. לישראל אין מרווחי-הטעות שהיו למעצמה תעשייתית, שהשתרעה על פני רבע יבשת (ארה"ב של ימי לינקולן). הנח ללינקולן.

      ההשוואה עם פורד ועם אדיסון הוא עוד יותר מגוחכת. הם היו אנשי עסקים פרטיים, שעשו ניסויים נועזים על חשבונם, או על חשבון משקיעיהם, והגיעו להשגים ששינו את פני ההיסטוריה. איך זה מתקשר עם מישהו הטוען לשלטון פוליטי?

      עכשיו, הבה נדון בקורבן הכלכלי של מר לפיד. הוא העמיד את עצמו לפני מיקרופון, והשתמש בו במשך שנים כדי לקדם שאיפות פוליטיות. הוא הפגין חוסר אחריות, ציניות, מידה מבוטלת של "יושרה", כאשר הכחיש, או נמנע מלאשר, שהוא משתמש במיקרופון כדרך שפוליטיקאי משתמש בעצרת בחירות. יש בי שיעור קטנטן של התפעלות מקורבנו הגדול.

      "אידיאולוגיה"? "ערכים"? איזו אידיאולוגיה? אילו ערכים? התנפלות תקופתית על שר החינוך כדי שיבטל את בחינות הבגרות היא מצע פוליטי? עם איזו השקפת עולם עליי להתווכח? זו המתבטאת באוסף של סילופים ושל פגימויות על "השיטה"? מבלי לקרוא היסטוריה פוליטית של ישראל? מבלי להתעמק ברזי השיטות, שהוא מציע לחקות? איזה אד-הומינם יש בהבלטת טעויותיו החובבניות ובתיקונן?

      מה טוב, מר כנאפו, שסיימת את האוראטוריה שלך בהערה שנסיון בשלטון הוא "תוספת נחמדה… שאינה הכרחית". זו ראויה להיות ססמת הבחירות של כל ריקא ופוחז, הרוצה לטפס אל ראש הסולם כדי לראות אם יצליח שלא ליפול ממנו על ראשם של בוחריו.

השאר תגובה