צימרמן ירה

הרבה יהודים באמריקה החסירו פעימה, כאשר נמסר שמו של היורה, שהרג נער שחור בפלורידה. 150 שנה לאחר מלחמת האזרחים, אמריקה רחוקה מאוד מעיוורון צבעים, וצבע לעולם אינו רחוק מדיי מפוליטיקה

"העולם מתבונן", מכריזה הכותרת לרוחב עמודו הראשון של העתון הזה, המופיע במרכז פלורידה, לא הרחק מן העיר שבה ירה צימרמן בנער השחור טרייבון מרטין. אורלנדו ידועה לעולם החיצון בדרך כלל בזכות הדיסני וורלד שלידה. בצילום הזה נראית עצרת למען "צדק לטרייבון", אחת מני רבות שנערכו השבוע. זו כנראה רק ההתחלה

איזה מין שם הוא ”צימרמן“ (שהאמריקאים הוגים ”זימרמן“)? האם הוא ”נשמע יהודי“?

ומדוע מגיבים באתרי רשת הביעו את התקווה ש“צימרמן אינו יהודי“?

ומדוע אתר הרשת היהודי הבולט Tabletmag.com (מומלץ) נשם לרווחה תחת הכותרת ”צימרמן אינו יהודי“?

ומדוע ה‘וושינגטון פוסט‘ פתח ידיעה ארוכה בעמודו הראשון, תחת הכותרת ”מיהו ג‘ורג‘ צימרמן?“, במלים ”(הוא) היה פעם שוליית-כומר (altar boy) בכנסיה קתולית — עם שם משפחה שהיה יכול להיות יהודי“ (ההדגשה היא שלי)?

לא ימים טובים הם הימים האלה בשביל החברה האמריקאית. היא מקבלת תזכורת עגומה על המידה שבה גזע, מוצא אתני ודת מוסיפים לאיים על רקמותיה.

זה זמן של יובלות בלתי פוסקים. בכל שבוע מצוין, לפחות פעם אחת, יום השנה ה-150 לאיזשהו מאורע במלחמת האזרחים האמריקאית (1865-1861). בשנה הבאה ימלאו 150 שנה להצהרת הנשיא לינקולן על שחרור העבדים השחורים. אין זה מן הנמנע שבטקס חגיגי ינאם נשיא שחור, אם כי אולי הנשיא הזה יהיה מורמוני לבן, מי יודע.

אמריקה התרחקה מרחק עצום מן הגזענות של הזמן ההוא. אבל התקדמותה היתה אטית מאוד. היו נחוצות לה מאה שנה, כדי לסיים את האפליה הגזעית הממוסדת במדינות הדרום. כמובן, חוקים אינם מספיקים. הם כשלעצמם אינם משנים את לב האדם. אבל הם עוזרים.

פרופסור באזיקים

יש בארה“ב מעמד בינוני שחור, יש מיליארדרים שחורים, יש מנכ“לים שחורים בגדולות שבחברות פורצ‘ן. יש נשיא שחור, ולנשיא הזה יש תובע כללי שחור. בתובע הכללי באמריקה מתמזגות סמכויותיהם של שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה וחלק מסמכויותיו של השר לבטחון פנים בישראל. נוכחותו של שחור בכהונה הזו היא סימן רב-עוצמה של שינוי.

אף על פי כן, רוב השחורים באמריקה מוסיפים לחשוד באלה הממונים על אכיפת החוק. ברוב הזה אפשר למצוא נציגים של כל שכבות החברה, ההכנסה, ההשכלה, המקצוע – מאינטלקטואלים מהוללים עד אחרון יושבי שכונות העוני. הסיבה היא ששוטרים נוטים להניח את אשמתם של שחורים, בלי שים לב לרקעם.

פרופסור שחור מפורסם מאוניברסיטת הרוורד נעצר יום אחד בכניסה לביתו הנאה, ונכבל באזיקים, מפני ששוטר חשד בו כי הוא מנסה לפרוץ אליו. שחורים מפורסמים פחות ממלאים את בתי הכלא בשיעורים גדולים בהרבה מחלקם באוכלוסיה.

אבל מה שקרה בסאנפורד, פלורידה, לא הרחק מדיסני וורלד, לא בדיוק התיישב עם הציפיות. ב-25 בפברואר נורה נער שחור בידי מתנדב היספאני. טרייבון (Trayvon) מרטין, בן 17, התהלך לפי תומו ברחוב, פחית תה קר בידיו, שקית של סוכריות ’סקיטל‘ בכיסו. הנער חבש ברדס, מפני שירד גשם. ג‘ורג‘ צימרמן, בן 28, היה שייך לסיירת שכונתית למניעת פשע. הוא התהלך עם אקדח חבוי, עניין חוקי בהחלט בפלורידה.

צימרמן הודיע לתחנת המשטרה, שהבחין בחשוד ”שוחר רע“. המשטרה הזהירה אותו לבל יתקרב אל החשוד. השיחה הבאה היתה לאחר שצימרמן ירה במרטין והרגו. הוא לא נעצר. הסיפור התגלגל לאיטו: תחילה לעתונות המקומית, אחר כך לעתוני פלורידה, ולבסוף, באיחור ניכר לעתונות הארצית. ה‘ניו יורק טיימס‘ בדק ומצא, שעתונאים שחורים התייחסו לסיפור ביתר רצינות מעמיתיהם הלבנים.

צימרמן עדיין לא נעצר. הוא מתחבא, ועניינו יובא בעוד כמה ימים לפני 'חבר מושבעים גדול'. זה אקורד הפתיחה הרגיל להגשת כתב אישום.

צימרמן לא נהנה השבוע מעיתונות אוהדת. כאן נראה גזיר מן העמוד הראשון של ה'ניו יורק פוסט', צהובון לבית רופרט מרדוק. "מטורף 911", הוא מכתיר ידיעה על התקשרויותיו התכופות של צימרמן עם מספר החירום של המשטרה. צימרמן נראה כאן משמאל. טרייבון מרטין נראה מימין

כשמיעוטים שונאים מיעוטים

תודה לאל, הוא אינו יהודי. אמו באה מפרו, דרום אמריקה. הוא נראה היספאני. אבל מה עם השם ”צימרמן“, לכל הרוחות?

הנחת יהודיותו של השם הזה היא חלק מן המורשת של דו-קיום לא-תמיד-מוצלח בין יהודים לשחורים בעריה הגדולות של אמריקה. היהודים אמנם תמיד נטו להיות ליברלים, ויצאו מגדרם לתמוך בשוויון זכויותיהם של שחורים (לפחות בערי הצפון. ההיסטוריה של יהודי הדרום קצת יותר מסובכת). אף על פי כן, מסוף שנות ה-60, משורה של סיבות, היחסים עומדים בסימן ירידה.

לפי סקרים תקופתיים, שחורים נוטים להחזיק בדעות קדומות על יהודים יותר מאשר קבוצות אוכלוסיה אחרות. אכן, טרגדיה איומה, אבל פחות יוצאת דופן ממה שאפשר להניח. לעתים קרובות, אבוי, מיעוטים נוהגים אלה באלה כדרך שהרוב נוהג בהם.

חיכוכים בין יהודים לשחורים נדחקו אל השוליים ברוב המקומות, בעיקר מפני שהיהודים עזבו את מרכזי הערים ועברו לפרוורים. לעומת זאת, המתח בין שחורים להיספאנים (וגם בין שחורים לאסיאנים) עומד סמוך מאוד למרכז תשומת הלב.

חוץ מן הצד האנושי המובן, לעניין הזה עלולות להיות גם תוצאות פוליטיות. ברק אובמה לא יחזור וייבחר בזכות קולות לבנים. רוב הלבנים הצביעו נגדו אפילו בשנת נצחונו הגדול, 2008. הוא זקוק להצבעה מסיבית של שחורים (13% מן האוכלוסיה) ושל היספאנים (15%). אם הפרשה הזו תקבל צביון של עימות בין מיעוטים, היא לא תיטיב עם אובמה.

"אילו היה לי בן, הוא היה נראה כמו טרייבון", הכריז הנשיא במחווה מילולית קצת משונה. עיתון הבית שלו, בשיקאגו, מרח את ההכרזה הזו על פני כל עמודו הראשון, עשרים-וארבעה במארס

רמזי-גזע דקים

הנשיא התבונן בשבוע שעבר בצילומו של טרייבון מרטין, ואמר, ”אילו היה לי בן, הוא היה נראה כמותו“. זו היתה הכרזה קצת משונה. מוטב היה אילו אמר, ”טרייבון היה יכול להיות בנו של כל אחד מאיתנו“. הנשיא הזה אמנם עלה לגדולה בזכות צחות הרטוריקה שלו, אבל הוא נוטה למעוד כל אימת שהוא מאלתר. זו הסיבה שהוא ממעט לאלתר, ומעדיף טלפרומפטר.

ניוט גינגריץ‘, בחיפוש הקבוע אחרי תשומת-לב, גינה את הנשיא בחמת זעם. ”מחפיר“, הוא אמר, והכריז כי לנשיא לא היה איכפת אילו נער לבן היה נהרג.

גינגריץ‘ לא יהיה הנשיא הבא של ארה“ב, או אפילו מועמד מפלגתו לנשיאות. אבל הוא שלח רמז עבה מה מזומן לנו בחודשים הבאים: מסע בחירות שזור רמזי-גזע דקים, או לא כל כך דקים. הגיע הזמן להחזיר את אמריקה לידי הלבנים, ירמזו הרומזים.

כמה שנים עברו? 150? יעברו כנראה עוד הרבה מאוד שנים לפני שאמריקה תפתח עיוורון צבעים אמתי. לכן איזה מזל שצימרמן שחום.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות. המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. בהיעדר כתובת כזאת, השארת תגובה היא ברכה לבטלה. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

14 תגובות בנושא “צימרמן ירה”

  1. אינני מבין מה רע בתגובתו של הנשיא ומדוע זו נחשבת מעידה. בסך הכל – רשומה עצובה.

  2. מעניין להזכיר כאן את וופי גולדברג – לא ממש יהודייה כשרה – שאימצה את השם גולדברג בהשפעת אמה שסברה כי שמה הקודם לא היה מספיק יהודי כדי לעשותה כוכבת.
    ראה כאן:
    http://www.tcm.com/tcmdb/person/72881%7C0/Whoopi-Goldberg/

    ההסבר הזה נשמע כמו בדיחה (אלא אם כן אמה של וופי קיוותה שבעקבות שינוי השם יתחולל גם שינוי בפיגמנטים).

  3. מה עם המהומות בקראון הייטס? כשיהודי הרג שחור שם זה נגמר רע מאוד. אמנם עברו עשרים שנה, אבל אפשר להבין את אנחת הרווחה של הקהילה היהודית.

    וכמובן, יש ארגונים כמו אומת האיסלאם שמלבים את האש. למרות שאני לא בטוח עד כמה רחבה ההשפעה שלהם.

  4. האם באמת זה היה כל-כך נורא לו צימרמן היה יהודי? בין אביגדור ליברמן לברני מיידוף יש לנו מספיק חבר'ה להתבייש בהם. בכל אופן לא לשחורים ולא ליהודים יש מונופול על המוסר והצדק, וכל עוד היחסים בין השחורים ליהודים אינם גובה קורבנות לא הייתי מגדיר את היחסים כ"טרגדיה איומה".

    לגבי העניין עצמו, לא שווה לציבור האמריקאי לחכות עד החלטה לגבי כתב אישום (לכל הפחות) לפני שיחרוץ דעתו בנושא? הדברים אינם נראים טוב מבחינת צימרמן, אבל ראוי לשמוע את גרסתו למה שקרה שם.

    לפני מספר שנים, בסערה ציבורית דומה, האשימה חשפנית שחורה את נבחרת הלאקרוס של אוניברסיטת דיוק באונס. הכומר אל שארפטון ושאר הנשמות הטובות עשו כמיטב יכולתם לעורר שערורויה ציבורית לפני שהתברר שהחשפנית בדתה את הסיפור.

    גם בסיפור של פרופסור גייטס, השוטר הנאשם הדף בהצלחה את האשמות הגזענות הרפלקסיביות של רבים בציבור האמריקאי (ובראשם הנשיא), והעניין נגמר בלחיצת יד ידידותית.

    1. כן, דני, היה נורא אילו היה יהודי. מיידוף עשק בעיקר יהודים (לפחות בארה"ב). מר ליברמן מיטיב עם פלסטינים. אבל ויג'ילאנט יהודי הורג נער שחור בדם קר? זה היה אישור מיידי של כל סטריאוטיפ במרכזים העירוניים השחורים.

      אגב, הפחד שפושע יהיה "אחד משלנו" אינו פחד יהודי בלבדי. מוסלמים באמריקה, היספאנים ואחרים חוששים מפניו. תשומת הלב למוצאו היהודי — שלא היה ולאע נברא — של צימרמן מילאה את חדרי-הפיטפוט של האינטרנט האמריקאי, גם לאחר שהתברר כי אינו יהודי. אני חושב שזה אומר משהו.

      אשר לשימוש הלשון שלי "טרגדיה איומה": אכן, דני, טרגדיה איומה. טרגדיה אינה נמדדת רק בליטרים של דם. הטרגדיה הזו היא טרגדיה של התרחקות, של טינה, של איבה, של חשד, של דעות קדומות. בשביל שתי קבוצות אוכלוסיה עם היסטוריה של קיפוח ושל רדיפות, פניה זו נגד זו היא טרגדיה איומה. לפחות בשביל יהודים ושחורים החיים באמריקה.

      אני מסכים בהחלט עם נקודה אחרת שאתה מעלה: הצורך להימנע מלהקדים ולחרוץ את דינו של צימרמן. אני חושש מאוד שמה שקרה בימים האחרונים יקשה מאוד על משפט הוגן. אם צימרמן ייצא זכאי, או אם תובע יחליט שאין די ראיות להעמידו למשפט, הנזק ליחסי שחורים עם לא-שחורים יהיה גדול. אולי נראה גם התפרצות אלימה, כפי שקרה ב-1991, כאשר זוכו השוטרים בלוס אנג'לס אשר היכו גבר שחור, רודני קינג, באכזריות מיוחדת לעיני מצלמת וידיאו.

  5. רק הערונת לגבי מעצר הפרופסור מהארוורד – אם אני זוכר נכון, הוא לא נעצר כי שוטר "חשד" בו שהוא פורץ לבית אלא כי הוא באמת ניסה לפרוץ לבית (שלו) כי הוא לא הצליח לפתוח את הדלת. שכנה התקשרה למשטרה ודווחה על ניסיון הפריצה ולכן הוא נעצר. אני לא חושב שהיה איזשהו אלמנט גזעני במעצר הזה.

    1. דעתך, או דעתי, אינן הנותנות כאן. הרושם אצל שחורים היה ברור למדי: גם חליפה ועניבה וכתובת מצוינת וקתדרה מהוללת אינן מגינות על גבר שחור מפני החשד האוטומטי של פלילים; שלבן היה נהנה מן הספק, לפני שהיה נכבל באזיקים.

      כאן הרושם חשוב מן העובדות. העובדות, אני חושש, הן כמעט הסחת דעת מן העיקר, והעיקר הוא עול הקורבן ששחורי אמריקה מוסיפים לשאת על גבם.

  6. בעת מהומות רודני קינג, השחורים של הוואטס התקיפו את הצהובים של הוואטס ולא את הלבנים של בברלי הילס. זו היתה הזדמנות לשדוד מכל הבא ליד ולחסל חשבונות עם הקוריאנים והיאטנמים והסינים בעלי מכולות בשטח הגטו שהגיעו לפה לאחרונה ונהיו עשירים כשאנחנו פה דורות. חשש וטינה ממיעוטים אחרים זה חלק מהטבע. צבע או עיניים מלוכסנות רק מעוררים את הגנים. במלחמת העולם השניה האמריקאים סגרו את היפנים במחנות, לא את הגרמנים.
    הגבול בין דעות קדומות ללימוד מהנסיון מאד מעורפל ועל פי רוב יש חפיפה חלקית בין השנים, וזה בפני עצמו משפט גזעני.
    יש לי הרגשה שליהודים בחו"ל יש איזו הנאה נארוטית מלחשוש שיאשימו אותם על לא עוול בכפם .

  7. צימרמן הוא שם גרמני מובהק, וודאי אתה זוכר את 'מברק צימרמן' המפורסם.

    היתה הגירה רבה של גרמנים לדרום-אמריקה, בפרט אחר מלחה"ע השנייה. מסתבר שג'ורג' זה הוא בעצם גיאורג, ומי יודע אם לא זורם בעורקיו דם נאצי.

    1. לא, באמת, אתה מרחיק לכת קצת יותר מדיי. "צימרמן" הוא שם אביו האמריקאי הלבן, אמו היא ההיספאנית, מהגרת פרואנית.

      אתה חוטא באותה טעות שטעו מניחי יהודיותו של "צימרמן", רק מכיוון הפוך. הרוב הגדול של המהגרים הגרמניים לדרום אמריקה לא היו נאצים, והגיעו הרבה לפני היטלר.

      אשר לגרמניות השם, שאלתי על זה כמה גרמנים ויהודים גרמנים, והם לא הגיעו להסכמה. אחד, בעל אותוריטה היסטורית, אמר לי ש"98 אחוז מן הצימרמנים אינם יהודים". אבל רעייתו, גרמניה ופילושמית, אמרה לי שהחלוקה היא 50-50.

      "מברק צימרמן" הוא כמובן אפזיודה מפורסמת בהיסטוריה של מלחמת העולם הראשונה, נסיונו של האיש מס' 2 במשרד החוץ הקיסרי הגרמני, צימרמן, לא-יהודי כמובן, להכניס את מקסיקו למלחמה נגד ארה"ב תמורת החזרתם של השטחים העצומים שאיבדה ששים שנה קודם.

      תודה על התזכורת.

      כנגד זה, הצימרמן המפורסם ביותר של זמננו, רוברט צימרמן, הוא יהודי. הוא ידוע קצת יותר בכינוי "בוב דילן".

      1. Zimmermann זו בסך הכל מלה גרמנית ל"נגר".

        כיוון שלא ידוע על ריכוז-יתר של יהודים במקצוע הנגרות בגרמניה בתקופה כלשהי, אין סיבה מיוחדת שחלק ניכר מן הצימרמנים יוצאי גרמניה יהיו יהודים. לעומת זאת, צימרמנים יוצאי ארצות סלאביות יהיו בעיקר יהודים, מפני שלנגרים בני העמים המקומיים ניתנו שמות משפחה עפ"י שם המקצוע בשפות סלאביות שונות (plotnik, וכיו"ב).

        1. יתר על כן, אני שומע מפי יודע דבר שהיסטורית לא היו נגרים יהודיים גרמניה, מפני שזה היה מן המקצועות השמורים לחברי גילדות — ויהודים לא הורשו להצטרךף לגילדות.

          יש כאן עניין נוסף, והוא הכתיב. אני שמעתי פעם מפי גרמנים לא-יהודיים בניו יורק, שהם מבחינים בין בעלי שמות גרמניים על פי הסיומת. אם בסוף השם יש n אחת בלבד, זה יהיה בדרך כלל יהודי ממוצא מזרח אירופי; ואם יהיו nn, זה יהיה גרמני נוצרי.

          ההסבר הזה הוכחש באוזניי יותר מפעם אחת, אבל אני מוסר אותו כנתינתו.

          אשר לשמותיהם של בעלי מקצוע יהודיים במזרח אירופה, כאן אינני בטוח. אתה כותב שיהודים נטו להתגדר בשמות גרמניים, ולא-יהודים — בשמות סלאביים. אמנם אפשר למצוא שמות גרמניים אצל יהודים, אבל אני נוטה להאמין שאצל רובם הגדול תמצא דווקא שמות סלאביים.

          שמות משפחה נכפו על יהודי הקיסרות הרוסית לאחר סיפוח חלקים גדולים של פולין, רק בתחילת המאה ה-19. השמות היו בעיקר סלאביים. ענף אחד של משפחתי, למשל, קיבל את השם האטרקטיבי "פיבובוז", כלומר "מוביל שיכר" ברוסית (לימים, אחד מבני הענף הזה שינה את שמו ל"שיכרי" כאשר התיישב בפלשתינה-א"י); ענף אחר קיבל את השם "מדובר" (Medovar), כלומר "מבשלי יין דבש". אבל ענף אחר, של עובדי מחט, קיבל את השם המגורמן "שרמן", או "איש המספריים" ביידיש.

          "פלוטניק", שאתה מציין, הוא שם שהרבה יותר יהודים התגדרו בו מאשר לא-יהודים.

          לעומת זאת היו גלי הגירה של גרמנים לא-יהודים לרוסיה מזמן יקתרינה הגדולה, בשלהי המאה ה-18, ובמרוצת המאה ה-19. גם משם יכלו להגיע צימרמנים לא-יהודים אל חצי הכדור המערבי.

  8. אני מסכים לחלוטין שמדובר בטרגדיה, ואישית, נוטה להאמין כי מדובר ברצח על רקע גזעני.

    עם זאת, קשה לראות כיצד יזכה צימרמן למשפט הוגן, כאשר הסיקור העיתונאי של המקרה נוטה להציג את צימרמן במדי עציר כתומים ואת מרטין כילד בתחילת נעוריו. וזאת מבלי להזכיר את הסיקור הסלקטיבי של פרטים אחרים מהביוגרפיות של שני הצדדים.

    יש להזכיר שמערכת המשפט בארה"ב נסמכת על חבר מושבעים, וספק אם מישהו מחבריו לא ייחשף לפרסום המסיבי של הפרשה ויושפע ממנו.

    אחרי כל הדיבורים על פרטי המקרה הספציפי, האמריקאים ייאלצו לדבר גם על התיקון השני לחוקה, ועוד בשנת בחירות.

השאר תגובה