הֶהָיְתָה פרטוריה, או חלמנו חלום (ביעותים)

בדרך העולה לפרטוריה: כל השמות הנראים כאן הם אפריקנריים. כולם ישוּנוּ, אבל מתי? האם זה יקרה בחמש השנים הבאות, או בחמישים השנה הבאות? פתאום נראה שרוח השינוי מתחילה לנשוב קצת יותר מהר

צילום: יואב קרני

 

הנה כי כן, הסבלנות הטיפּוֹנוֹמית של שחורי דרום אפריקה פקעה. עוד מעט ימלאו אחת-עשרה שנה לסיום האפרטהייד, וכמעט כל שמות האפרטהייד והשמות הקולוניאליים עדיין נמצאים על המפה: מושלים ואנשי צבא בריטיים, חלוצי ההתפשטות האפריקנרית, גיבורי מלחמת הבורים, מדינאים במשטרי המיעוט הלבן.

  • ועדת השמות הממשלתית של דרום אפריקה מחליטה על שינוי שמה של פרטוריה. מְחַכּים לַחתימתו של שר התרבות ('גארדיין', 27 במאי 2005)

השבוע שמענו שמועצת העיר פרטוריה, בירת דרום אפריקה, החליטה להחיש את מהפכת השמות הלא-נמנעת. היא הודיעה, שפרטוריה אינה קיימת עוד, והשם הרשמי הוא עכשיו "צְ'וַואנֶה", שהיה עד עכשיו שמו של הגוש המטרופוליטני שבו שוכנת פרטוריה. הסידור הזה — שם אפריקני לגוש, שם אירופי ישן לעיר העיקרית — נעשה לחם חוקה של דרום אפריקה בשנים האחרונות. למשל, פורט אליזבת' היא חלק מן האיזור המטרופוליטני של נלסון מנדלה. זה סידור שבו נרמזת עליונותו של הסדר החדש מבלי להזדרז למחוק היסטוריה. סוף סוף, אף אחת מן הערים האלה לא היתה קיימת לפני בוא המתיישב האירופי.

ההודעה על שינוי השם עוררה מייד התנגדות לבנה ניכרת — אבל גם הסתייגות פומבית מצד ממשלת דרום אפריקה. לא נראה לה כלל הרעיון שמועצת העיריה תחליט מה יהיה שם עיר הבירה. אין זאת אומרת שהשם לא ישונה, אבל זה יצריך עוד קצת זמן, וזה יחייב החלטה של הקבינט.

 

עוד בינואר ראיתי את סימני המערכה המתקרבת להחליף את שמה של פרטוריה. את כיכר הכנסיה ההיסטורית של העיר עיטרו שלטי ענק, המנסים להרגיל את העין בשם החדש-ישן צְ'וואנֶה. השלט הנראה כאן מכריז, "צ'וואנה — עיר הבירה המובילה של אפריקה". אבל לפחות על פחי הזבל (למטה), פרטוריה עדיין נתנה את הטון באנגלית ובאפריקאנס. צ'וואנה הופיעה בלשונות אפריקניות. מה זה בכלל צ'וואנה? לא לגמרי בטוח. יש אומרים שפירושו "קוף קטן", על שם הקופים הקטנים שישבו שם לפני בוא האדם. אולי זה שם שנתן צ'יף מבני עם הנְגוּני.

צילומים: יואב קרני

 

השם 'פרטוריה' מעורר כמובן רגשות מעורבים מאוד. במשך 50 שנה, "משטר פרטוריה" היה שמו הנרדף של האפרטהייד, משהו אולי שווה-ערך לנירנברג בתודעתנו ההיסטורית.

פרטוריה נגזרת משמם של אב ובן — אנדריאס ומרטינוס פרטוריוס. אנדריאס היה מנהיגם של 'החלוצים הראשונים' (Voortkrekker), האפריקנרים שעזבו את מושבת הקייפ הבריטית בתחילת השליש השני של המאה ה-19, והתיישבו בערבות העצומות של מרכז דרום אפריקה. ב-1838, חלק מן החלוצים האלה היו קרובים לחיסול בידי צבא הזוּלוּ. אנדריאס הוביל אותם לנצחון בקרב על נהר הדמים, שנעשה אבן הפינה במיתולוגיה האפריקנרית (נידון בהרחבה ברשימה אחרת באתר הזה). מרטינוּס בנו היה הנשיא הראשון של הרפובליקה האפריקנרית בטרנסוואל, זו שיצאה אחר כך למלחמה נגד האימפריה הבריטית.

הבריטים לא נגעו לרעה בשם פרטוריה, גם לאחר שהביסו את האפריקנרים (1902-1899). הם בנו בה את 'בנייני האיחוד', שבהם יושבת ממשלת דרום אפריקה זה מאה שנה. זו בוודאי אחת מקְרִיוֹת הממשלה רבות החן ביותר באיזושהי בירה בעולם ('האיחוד' היה שמה הראשון של דרום אפריקה, לאחר שארבעת חבליה אוּחֲדוּ, והוענק לה המעמד של דומיניון בעל ממשל עצמי בקיסרות הבריטית, ב-1910. חמשים שנה אחר כך, הלאומנים האפריקנרים מימשו את חלומם הגדול, וחידשו את הרפובליקה).

 

בנייני האיחוד, מושבה של ממשלת דרום אפריקה זה מאה שנה, על הגבעה היפה בפרטוריה. הם מוקפים באיקונין של שלטון המיעוט הלבן, כולל אנדרטאות של שני ראשי ממשלה לבנים אשר לחמו בעוז לשלילת זכויות האזרח של השחורים

צילום: יואב קרני

 

מספר ארצות אפריקניות שינו את שמותיהן לאחר העצמאות. חוף הזהב נעשתה גאנה (1957), צפון רודזיה נעשתה זמביה (1964), נייאסאלנד נעשתה מאלאווי (1964), בֶּצ'וּאַנַלנד נעשתה בוצוואנה (1966), באסוּטוּלנד נעשתה לֶסוּטוּ (1966), דרום רודזיה נעשתה זימבאבווה (1980), וולטה עלית נעשתה בּוּרקינַה פאסוֹ (1984) דרום-מערב אפריקה נעשתה נמיביה (1989). רוב הארצות האלה נמצאות באפריקה הדרומית. פחות ערי בירה שינו את שמותיהן. בזימבאבווה, סולסברי נעשתה הארארה; במוזמביק, לורנסו מארקש נעשתה מאפּוּטוּ; בקונגו הבלגית לשעבר, ליאופולדוויל — על שם המלך ליאופולד, מייסד קונגו ומוצץ דמה — נעשתה קינשאסה (אם כי בקונגו הצרפתית לשעבר, בראזאוויל, על שם המושל הצרפתי הראשון בראזה, נשארה ללא שינוי זה ארבעים שנה). בצ'אד, פור לאמי נעשתה נדז'אמנה, אבל אם אינני טועה היא היתה הבירה היחידה באפריקה הצרפתית ששינתה את שמה.

אף על פי כן צריך להודות שפרטוריה לא היתה סתם עיר בירה של משטר קולוניאלי. היא היתה מקום מושבה של ממשלת האפרטהייד. יפה העיר כאשר תהיה, עֲבָרָהּ אינו בדיוק מקור של נוסטלגיה נעימה. בחנות ספרים משומשים בקייפטאון מצאתי אלבום מצויר על האדריכלות של פרטוריה, שיצא ב-1980, במלאות לה 125 שנה (הכריכה בצילום מראה רישום של בית מועצת העיר). ההקדמה כוללת בין השאר את השורות הבאות:

[…] כאן הוקמו הבניינים הראשונים, והחלוצים כמו רצו להגיד, אנחנו היינו שייכים לארץ הזו זמן רב לפני שהיא היתה שייכת לנו. [האותיות מוּטוֹת במקור.] כאן הם ביטאו את בטחון אמונתם שהם הקימו לעצמם מקום קבע. הצד המרשים ביותר של כיכר הכנסיה [הכיכר המרכזית של פרטוריה], ושל פרטוריה כולה, הוא האופן שבו התמזגו תרבויותיהם של עמים שונים — הבּוּרים, האנגלים, ההולנדים, היהודים והגרמנים — לכלל אַחדוּת, מבלי שהעיר תאבד את צביונה הבּוּרי. (Hannes Meiring, Pretoria 125.)

מה אפשר עוד להוסיף על זה. אפריקנרי כותב על עיר באפריקה, שסביבה חיים מיליוני שחורים, בזמן שאיש מהם לא הורשה להיכנס אליה בלי רשיון שהיה, ואיש מהם לא הורשה להתגורר בה — והוא מטעים את אופיה הרב-לאומי, מבלי שנְדֶבֶּלֶה, או צְוואנַה, או סוּטוּ יוזכרו שם אפילו כבדרך אגב. אולי באמת אין בררה אלא לשנות את שמו של כל רחוב, כדי להטעים את חד-משמעיותו של השינוי.

האם זה יכאיב לאפריקנרים? אכן, יכאיב. יכאיב מאוד. אבל השינוי כולו, כדי שיהיה בו ממש, צריך להכאיב. אילו היה מתחיל לצאת אל הפועל באופן וולונטארי לפני שלושים או ארבעים שנה, אולי היה נחסך חלק מן הכאב.

 

 

פסלו של לוחם אפריקנרי מימי המאבק בבריטים בכיכר המרכזית של פרטוריה. ברקע נראה בית מועצת העיר, שבו נעשה בתחילת מארס 2005 הנסיון למחוק את פרטוריה מן המפה. מה יקרה לאוסף העצום של פסלים ואנדרטאות, המפארים את ימי ההגמוניה הלבנה?

צילום: יואב קרני

5 תגובות בנושא “הֶהָיְתָה פרטוריה, או חלמנו חלום (ביעותים)”

  1. אני מבין את כותרת המדור – "הלקח הדרום אפריקאט" כמסר מתמשך שאתה מנסה להעביר לקורא הישראלי. בסגנון תראו אותם ותסתכלו עלינו, אבל האם אתה באמת רואה קווי דמיון כאלו בינינו לבינם? האם סופנו כסופם?

  2. במקום הזה להיסטוריה של האפריקנרים שם ?
    באותה מידה הם יכלו למצוא להם מולדת ביבשת אחרת ואנחנו ? האם לנו יש מולדת היסטורית אחרת ? ומדוע תמיד שוכחים את הכיבוש הערבי מן המאה השביעית שהביא למקום הזה ניחוחות ערביים שלא היו קיימים בו לפני כן ?

  3. על תמיהת אלחנן: אין ברשימה הזו אף קְצֵה-קָצֶהוּ של רמז לאנלוגיות. הרשימה הזו היא כּוּלה אינפורמטיבית ואימפרסיוניסטית. כללתי אותה בסקציה הישראלית-אפריקנרית רק לתועלת המידע. אילו רציתי להשוות, הייתי משווה אולי את הלהיטות המתפתחת בדרום אפריקה לשַנוֹת שמות עם המחיקה הסיטונית של שמות ערביים היסטוריים ממפת הארץ לאחר 1948.

    על תלונת עמית: נו, באמת, המאה השביעית. למה לעצור במאה השביעית? היו כובשים מוקדמים יותר, כולל — אם נאמין להיסטוריה המקראית — שבטי העברים במאה ה-13 לפני הספירה. אם אתה רוצה לחזור אל "הניחוחות הקדומים", מדוע בכלל לעצור באיזשהו מקום? הכול — תמיד וללא תנאי — הם מנשלים וצאצאיהם של מנשלים.

    לא זכות ראשונים היא העיקר, כי לאיש אין זכות ראשונים כמעט בשום מקום. הזכות הנותנת היא זכות האדם וזכות האזרח. האפריקנרים חטאו לא מפני שרצו זכויות לעצמם, אלא מפני שחשבו ששאיפותיהם מקנות להם את הרשות לשלול זכויות מאחרים. זה הלקח החשוב ביותר לכל תנועה לאומית. גם בימי האפרטהייד, רוב השחורים לא הציעו לאפריקנרים לארוז ולחזור הביתה. הם הציעו חברה רב-גזעית ושוויונית.

    היהודים בישראל אינם עומדים שם. הם הרוב במדינתם (בגבולותיה המוכרים, היינו גבולות 1967). אם הם יחכו עוד רבע מאה, עוד חצי מאה, הם יהיו מיעוט בין הים לנהר. או-אז יתחילו להופיע הפרללים עם האפריקנרים.

  4. התהליך הזה של קריאת שמות חדשים למקומות – בדרך כלל רחובות, כיכרות, מוסדות ציבוריים – הינו תהליך טבעי ביותר. אבל כאשר המטרה היא למחוק כל זכר של מציאות קודמת – מה שנקרא בספרות העוסקת בזיכרון קולקטיבי, "שיכחה מובנית" – מעוררת פעילות שכזו הרהורים נוגים עד רוגזים. לבסוף תתארגן תנועה בסגנון "זוכרות" שפועלת בישראל, והעבר הקולקטיבי של תקופת השלטון הלבן שוב יבצבץ מבעד למסך ההגמוני הנוכחי המנסה להסתיר את מורשת הלבנים בכל מחיר.

השאר תגובה