ה’גארדיין’ של לונדון, עתון המגלה ידידות פוחתת והולכת לישראל, מודיע בעמודו הראשון ש”ישראל נכנעה לארה”ב”. הוא מקשט את הידיעה הזו בציור ענקי של טנק ישראלי מתפוצץ על קיר בעזה, כשגַפֵּיהֶם של החיילים הישראליים מתפזרים לכל רוח בקילוּחֵי דם עזים. אם אינני טועה, רוב עורכי ה’גארדיין’ וכתביו היו שמחים לפוצץ את הטנק במו ידיהם. הנה הצילום של הצילום
אגב, אני חושב את ה‘גארדיין‘ לעתון מצוין, גם אם האנטי-ישראליות (והאנטי-אמריקניות) שלו היא כמעט רפלקס של פיקת הברך.
הנפוצה בחוגים הליברלים של אירופה וארצות הברית, היא נזק לטווח ארוך לישראל. נזק שאנחנו גורמים לעצמנו. איך שהוא (לא נכנס לזה) הצלחנו להכניס את עצמנו מהקטגוריה של העמים הנאורים, לקטגוריה של העמים הכובשים, של הדיקטטורות הטוטליטריות. כמעט בואתה קטגוריה של צפון קוריאה.
“מהי הסיבה האמיתית להתעסקותם המוגברת של חוגי תקשורת, תרבות ופוליטיקה ברחבי מדינות המערב במעשי ישראל בשטחים הכבושים? האם המדובר בדאגה אמיתית לשלומם ורווחתם של תושבי האיזור, או שמא קיימים אלמנטים נוספים בעימות ערכי רעיוני זה?”
אצל הבלוג של אלכס מאן:
http://mann.journal.lab.co.il/story_7
צא ולמד, יואב: איזו תמונה יותר מניפולטיבית, זו הנפוצה, המראה את הילדה הפלסטינית על רקע טנק אמיתי, מול מבטם האטום של של החיילים שאני מממן ממס ההכנסה שלי, ושאתה, אני באמת מקווה למען מצפונך, כבר לא – או תמונה זו, שמעבירה מציאות מורכבת יותר. דווקא הבחירה של עורכי הגרדיאן היא שיעור בעיתונות שגם אתה (ואני) יכולים להפיק ממנו משהו. ואגב הידידות ה”פוחתת והולכת” לישראל: אנו חוגגים השבוע, כאן במזרח התיכון, את יום-ירושלים, שמסמל, לפי התאריך העברי, 36 שנות כיבוש. המונה דופק. כשנגיע ל-40, הידידות תפחת עוד יותר. משהו לא ברור למישהו?
Here is the direct link http://www.guardian.co.uk/international/story/0,3604,963431,00.html . The Guardian is a fine paper when it comes to culture or social affairs. This article is poorly written, not mentioning objective obstacles like terror even a single time (except Uzi Landau: ”this is a recipe for terror”). This is not what I can call a good review or a deep report. they better stick to “the lord of the ring – the musical” kind of writing.