איך ׳ענייני פנים׳ הורסים את העולם

מה לעשות בארצות, הדורשות ׳אי התערבות׳ גם כאשר הן רוצחות, כולאות המונים וּמפיצות מוטאציות של קוביד? הגיע הזמן לאמנה בין לאומית נגד הכזב של ׳עניינים פנימיים׳

עניינים פנימיים? 3.12 מיליון מאמינים הצטופפו ימים ארוכים באמצע אפריל על גדות נהר הגאנגה (גאנגס), הקדוש לדת ההינדו, בעיר הקודש הארידוואר, בצפון הודו, לציין את חג הקוּמְבְּ מֶלַה. הם עמדו מילימטרים זה מזה, בדרך כלל ללא מסכות. בדיקה לא שיטתית הראתה התפשטות מהירה של נגיף הקוביד בין הטובלים, בשעה שמספר ההידבקויות היומי בכל הודו הגיע ל-160,000. שבוע אחד אחר כך, המספר הוכפל. כמעט שבוע נדרש לראש הממשלה נרנדרה מודי לקרוא להשעיית הקוּמבּ (גזיר מן העיתון ׳הינדוסטן טיימס׳, שלושה-עשר באפריל 2021)

סמיואל ג׳ונסון, המסאי המבריק, המתואר לפעמים כאבי האנגלית המודרנית, העניק לנו את אחת המימרות הפוליטיות השנונות והמכאיבות ביותר. ״פטריוטיות״, הוא אמר, ״היא מִפלָטוֹ של הנבל״.

פטריוטיות, כמובן, אינה מפלטו של הנבל בתור שכזאת. נבלים אמנם משתמשים בה, אבל היא נחלתם של הרבה אנשים טובים. מה שלא כן ׳עניינים פנימיים׳. אני מרשה לעצמי לטעון ש׳עניינים פנימיים׳ הם בדיוק נמרץ מפלטו של הנבל, ואין להם שימוש אלא לצורכי נְבָלָה.

את צירוף המלים הזה הניב מלכתחילה הצורך של שליטים להדוף תלונות על דיכוי בשטחים הנתונים למרותם.

עליית הליברליזם באמצע המאה ה-19 והתפשטות העיתונות העמידו משטרי דיכוי על הכוונת. יעדים מפורסמים של סקרנות ושל ביקורת היו הקיסרות הרוסית, הקיסרות העות׳מנית הגוועת, הקיסרות הסינית השוקעת, ורפובליקות צעירות ואלימות באמריקה הלטינית וּבים הקריבי.

הביקורת היתה תמיד תערובת מסובכת של כוונות טובות, של התחסדות ושל ציניות אימפריאלית.

המבקרים בוודאי האמינו ביתרונותיה הנתונים של הציוויליזציה המערבית וּבחשיבות של הקרנת זיווה על הפראים (לשיטתם). אבל הם גם השתמשו בביקורת כתירוץ להתקפות, לפלישות ולסיפוחים.

אלה הסבורים שיש להם מנדט דתי או מוסרי לשפר את העולם נטלו לעצמם את החירות לכפות אמות-מידה ותבניות התנהגות שלא התיישבו עם היסטוריה, עם תרבות ועם גיאוגרפיה.

מתי ׳פנימיים׳ חדלים להיות פנימיים

ההיסטוריה של ׳ענייני פנים׳ היא אפוא מסובכת למדי.

יהודים חשבו שרדיפת בני עמם ברוסיה הצארית ובגרמניה הנאצית אינה עניין פנימי. אבל הרבה מערביים, באירופה ובאמריקה, לא הסכימו.

איש לא חשב ברצינות על החרמת האולימפיאדה של ברלין, ב-1936. אבל בסוף 1938, ארה״ב הנמיכה  את דרג הייצוג שלה בברלין בעקבות הפוגרום שאנחנו מכנים ׳ליל הבדולח׳.

מתי ׳עניינים פנימיים׳ חדלים להיות פנימיים?

הקהילה הבין לאומית ניסתה לקבוע כללי התנהגות בעקבות מלחמת העולם השניה, בייחוד באמצעות אמנות לכיבוד זכויות אדם. רוב החוֹתְמוֹת עליהן מעולם לא לקחו אותן ברצינות. 

התלונות הקולניות ביותר של ׳התערבות בענייני פנים׳ בזמננו באות מדיקטטורות (סין, ונצואלה, בורמה, ערב הסעודית) או מארצות עם שיטת שלטון דמוקרטית סמכותנית (הודו, טורקיה, הונגריה ואחרות). אבל הן באות גם מצד דמוקרטיות עם עור דק, האוהבות לבקר אבל אינן אוהבות להתבקר. ארה״ב וישראל נמצאות בקהל הזה.

בלתי מתקבל על הדעת הוא הרעיון שלממשלות, נבחרות או לא-נבחרות, יש הזכות לנהוג באזרחיהן ככל העולה על רוחן מפני שזה ׳עניין פנימי׳.

האומנם טבח של מפגינים לטובת דמוקרטיה בבורמה הוא עניינם של גנרלים תאבי-בצע, שהדיחו ממשלה דמוקרטית נבחרת? והאומנם כליאתם של מיליון מוסלמים במחנות ריכוז (״חינוך מחדש״) בחבל שינג׳יאנג הוא עניינו הפנימי של המשטר הסיני, שמעולם לא העמיד את עצמו לבחירות?

אבל אלה אינם העניינים הפנימיים היחידים הצריכים להטריד אותנו.

בימים האלה ממש, העניין הפנימי הלא-פנימי החשוב ביותר הוא טיפולן של ארצות בנגיף הקורונה.

אין שום דבר ׳פנימי׳ בעניין הזה; לא רק מפני שעצם הלגיטימיות של ממשלות נבחנת על יסוד טיפולן בבריאות האזרחים, אלא מפני שלטיפולן יש השפעה על חיים וּמוות מִחוץ לגבולותיהן.

מה עוללו ברזיל והודו

קחו לדוגמא את ברזיל. שאננותו של הנשיא ז׳איר בולסונארו לקוביד מעמידה אותו בקטגוריה של הקיסר נירון, זה הפורט על הנבל בשעה שעירו עולה בלהבות.

לב מי אינו נכמר על הברזיליאנים. אבל מחדלי בולסונארו אינם מסתיימים בגבולות ברזיל. הוא הפך את ארצו לחממה של מוטאציות. ״הוואריאנט הברזילי״ מהלך אימים על כל ארץ, כולל ארצות שהצליחו לחסן חלק ניכר מאזרחיהן.

ומה על ענייניה הפנימיים של הודו? בסוף השנה שעברה היא שכנעה את עצמה שהיא נחלצה מן המשבר, אולי מכוח חיסון עדרי, אולי מפני שההודים מחוסנים באופן טבעי מפני פגיעתם של נגיפים, אולי בגלל האקלים.

תהיה אשר תהיה הסיבה, ממשלת הודו, או בעצם ממשלות הודו (29 מדינות), השליכו את זהירותן לרוח. אפילו כאשר התחילו להִתרבּוֹת הסימנים של ׳גל שני׳ או ׳שלישי׳, ממשלת הודו לא עשתה כל ניסיון למנוע השתתפות המונית בחגים דתיים.

׳המונית׳ בהודו היא תמיד הרבה יותר המונית מבכל מקום אחר. בסביבות שלושה מיליון מאמינים הצטופפו בשבוע שעבר על שפת נהר הגאנגה (גאנגס) בעיר קדושה ששמה הַרידווַר, רוּבּם הגדול בלי מסכות, קרובים כדי נגיעה. השׂכל הישר של שלטונות הודו הועמד בספק. מספר ההידבקויות היומי הוא עכשיו הגדול בעולם, הודים מדברים לא סתם על מוטאציה, אלא על ׳מוטאציה כפולה׳. 

כולנו עלולים לשלם את המחיר. אבל בשעה שדמוקרטיות מערביות תובעות דין-וחשבון על רצח מפגינים, על כליאת אנשי אופוזיציה, על דיכוי חופש הדיבור, הן אינן תובעות דין-וחשבון על דיכויה של בריאות הציבור.

ענייני הפנים של אריתריאה

לפני שקמה הגדר לאורך גבול מצרים, ישראלים למדו את התוצאות הדרמטיות של ׳ענייני פנים׳. הדיכוי האכזרי באריתריאה הבריח המונים אל מעבר לגבול, בחיפוש נואש אחר מִקלט.

ישראל, הואיל והעדיפה (באופן לא-בלתי-מובן) את קשריה הבטחוניים עם אריתריאה, לא ניסתה לטפל בשורש הסתננותם של פליטיה. ממשלות ישראליות ביכרו מאז ומעולם שלא להתבונן בענייני הפנים של ארצות שהן רצו ביקרן. צריך להגיד שזו דרך העולם, אבל מפעם לפעם אנחנו זקוקים לתזכורות שדרך העולם יכולה להיות נפסדת ומזיקה.

עכשיו, לאחר שמר נתניהו הודיע כי ישראל הפכה למעצמה, אולי כדאי שהיא תְפַתח דוקטרינה של מדיניות חוץ, שלא תסתפק בטובות הנאה דו-צדדיות ותכלול גם תיקון עולם. אולי המהלך הראשון יהיה יוזמה לאמנה בין לאומית נגד אי-התערבות בענייני פנים.

Tags: , , , , , , , ,

2 Responses to “איך ׳ענייני פנים׳ הורסים את העולם”

  1. דני פ הגיב:

    הדבר האחרון שהייתי רוצה שתחשוב שאני איזשהו סוג של יפה נפש, אבל אם בקורונה עסקינן ברור שגזר יהיה גם הרבה יותר אפקטיבי וגם הרבה יותר זול מאשר מקל. הרי קיימים כבר חיסונים מצויינים, צריך להפיץ אותם לכל העולם כמה שיותר יותר מהר, ולעשות כל מאמץ להנגיש אותם לכולם. הרבה יותר אפקטיבי מאשר לחפש אשמים – שלא ברור שהם אשמים.

    הרי לא מפתיע שמדינה כמו הודו לא תטפל במגיפת הקורונה בצורה אפקטיבית. מדינות מפותחות ממנה בהרבה כשלו גם הן. עד שהבעייה תיפתר, מדינות כמו ישראל (או אחרות שיצליחו להתגבר על המגיפה) צריכות לנקוט מדיניות של בידודים כפויים במלוניות של מגיעים מחו״ל, מדיניות שמוכיחה את עצמה בסין, אוסטרליה וניו זילנד (ובמקרה של ישראל עלינו גם לדאוג שהפלסטינים יחוסנו בהקדם האפשרי).

    אגב בולסונרו זה אינה הפעם הראשונה שלרשלנות פושעת שלו בענייני פנים יש השפעות חיצוניות. זכוּר טיפולו בשריפות ביערות העד, ולהשפעתן על ההתחממות הגלובלית. אבל זה כמובן מוביל אותנו ל׳פיל שבחדר׳ – הרי משבר הקורונה מתגמד מול משבר האקלים, שכנראה עוד יגבה הרבה יותר קורבנות מאשר מוטציות קורונה כזו או אחרת.

    והאחריות למשבר האקלים זה נופלת בראש ובראשונה על אורח החיים סובב-המכונית של העולם המערבי ובמיוחד של ארצות הברית. עדיף שהתומכים בהתערבות בענייני הפנים של ארצות אחרות יטלו קורה מבין עיניהם.

    לגבי אריתריאה אני חולק עליך לחלוטין.

    בעיית הפליטים קלה מאוד לפיתרון בשביל מדינות שיש בתוכן קונצנזוס על פתרון הבעיה. ישראל, שבה יש תמיכה גורפת בשימור מדינת הלאום היהודית, ותמיכה מעטה מאוד בפליטים, לא היה שום קושי לפתור את הבעייה ללא טיפול שורשי בבעיותיה של אריתריאה.

    אשר לאריתריאה עצמה, אני מעדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה – בניגוד לרוב שכנותיה (סודאן, סומליה, ואפילו אתיופיה שמנהיגה היה יקיר העולם עד לפני חמש דקות בערך) היא לא סובלת ממלחמת אזרחים. התערבות בתוך אריתריאה עלולה להוביל למלחמת אזרחים כזו (ראה הרקורד האמריקאי במזה״ת ב-20 שנים האחרונות). אם תפרוץ מלחמת אזרחים בעקבות התערבות מערבית שכזו הרי ברור שתהיה תגובת המערב: משיכת כתפיים ומעבר לדבר הבא.

    • Yoav Karny הגיב:

      אני נתתי כאן דוגמאות לענייני פנים, שהשפעתם על העולם החיצון היא כה מרחיקת לכת עד שהיא מפקיע מהם את פנימיותם; או שהם כרוכים בשיעורים כל כך קיצונים של אי-צדק עד שהתערבות הכרחית מבחינה מוסרית.

      אנא אל תניח שב״התערבות״ אני מתכוון להתערבות צבאית. היה עליי להטעים את זה. אולי מפני שלא הטעמתי הנחת שאני מתכוון להתערבות צבאית נגד הדיקטטורה האריתריאית. ההתערבות שאליה אני מתכוון היא הבעת דעה, גינוי, סנקציות.

      תהיה הסיבה לכשלונותיה של הודו בטיפול בקוביד אשר תהיה, התפשטות המגיפה והמוטאציות של הנגיף מסכנות את שלומם של מיליארדים מחוץ להודו. במובן הזה, לעולם החיצון יש סיבה לתבוע דין-וחשבון מהודו. הממשלה הנוכחית חושבת ביקורת חיצונית לסוג של זיהום, המחייב דחייה מוחלטת.

      אבל אלה רק דוגמאות. הטענה העיקרית היא שלממשלות אין הזכותהטבעית לדכא את אזרחיהן, לשלול את זכויותיהם או לפגוע בבריאותם. צריך לטפח מכאניזם בין לאומי של אי-התחשבות בגבולות כאשר נשללות זכויות יסוד. מכאניזם כזה כבר קיים, להלכה, אבל לא למעשה.

Leave a Reply