המלוכה היהודית שכמעט היתה

פיליפ הנֶערץ ועבדאללה הֶעָריץ הזכירו לנו השבוע מה הֶחמיצה ישראל אילו נולדה לפני 1918: כתר, אולי. מי צריך כתרים, וּמה גדול ההבדל בין מלוכות אירופיות למלוכות מזרח תיכוניות

העיתון היידי הגדול ביותר בעולם מודיע ביולי 1937 על מסקנות ועדת פיל: ‘מלוכה יהודית ריבונית’ בארץ ישראל. לא בדיוק

אילו מדינה יהודית היתה נולדת בארץ ישראל לפני מלחמת העולם הראשונה (נניח, אילו הרצל היה מצליח לשכנע את הסולטן ואת קיסר גרמניה), מֶה היתה צורת השלטון בה? כמעט ללא ספק, היא היתה מלוכה.

לפני 1918, באירופה היו רק שלוש רפובליקות: צרפת, שווייץ ופורטוגל. טוב, גם סן מרינו. וזהו. כל מדינה חדשה שנוספה במאה השנה הקודמות חוּיבה לאמץ כתר. רק לסרביה וּלמונטנגרו היו כתרים מתוצרת בית. כל האחרות נאלצו ליַבּא כתרים. בדרך כלל המיוּבּאים היו נסיכים גרמניים זעירים. יוון חוּבּרה אל משפחת המלוכה של דנמרק. איפה ממלכת יהודה היתה מוצאת דם כחול? אולי בדוכסות בּאדֶן. הדוכס הגדול אהד את הרצל ואת הציונות, אם כי קצת קשה להאמין שהיה מתגייר. אולי מלך היהודים היה פרוטסטנט גרמני, ואריאציה מעניינת על הורדוס אגריפס.

היה משהו לא מנומס ולא אסתטי בעצם הרעיון של רפובליקה. בניגוד לנשיאים מקריים ולא מעניינים, מלכים נטו לחבוש את כתריהם בחסדי האל, ונוכחותם הוסיפה סגנון ודרך ארץ. אמנם המלוכה התחילה לאבד בהדרגה את כוחה הפוליטי בשנים שלאחר המהפכה הצרפתית, אבל מלכים, ולפעמים גם מלכות, הוסיפו למלא תפקידים חיוניים, לפעמים חיוניים מדיי. 

אגב, מלוכה היתה צורת השלטון הטבעית בהיסטוריה היהודית. בין מיליוני דוברי היידיש במזרח אירופה, המלה ״מלוכה״ (במילעיל) תיארה את המדינה היהודית לעתיד לבוא.

הכותרת הראשית ב׳מומנט׳ (מאָמעֶנט), גדול העיתונים היידיים בפולין, 8 ביולי 1937, הודיעה באותיות קידוש לבנה על מסקנות ועדת החקירה של הלורד פיל: ״מלוכה יהודית ריבונית!״ ספק אם מנסח הכותרת התכוון למשטר מלוכני.

זאב ז׳בוטינסקי סיפר בזכרונותיו, כי בהיותו בן שבע שאל את אמו ״הגם לנו ליהודים תהיה בעתיד מלוכה?״ ברור שהוא לא הציג את השאלה בעברית. בבית אמו הוא דיבר יידיש או רוסית. אבל בשיגו ושיחו ביידיש הופיעה תמיד ׳מלוכה׳ בהוראת ׳מדינה׳. מהיותו איש ׳הֶהָדָר׳, אולי הוא היה אפילו מעדיף מלוכה.

בשיר בית״ר הוא כתב, ״אם עֶבֶד, אם הֵלֶך/ נוֹצַרתָּ בן מלך/ בכתר דויד נֶעֱטָר״.

׳כתר דויד׳״ נשמע קצת כמו ׳הגביע הקדוש׳ של המלך ארתור. לכו תמצאו אותו באיזו מערה נידחת, וּלכוּ תמצאו את הראש הראוי לחבוש אותו. את המלוכה הישראלית לא היה אפשר לחדש, היה צריך להמציא (אלא אם כן הדוכס הנ״ל מבאדן היה נפצר).

מזימה-לא-מזימה

בתחילת אפריל ניתנו לנו שתי תזכורות על מלוכה, כל אחת ממין אחר בהחלט. אחת היתה מלאה הדר והתרפקויות סנטימנטליות, והמחישה את המידה שבה המלוכה האירופית איבדה כמעט את כל חשיבותה הפוליטית: מותו של הנסיך פיליפ בבריטניה. השניה נצבעה בצבעי המלוכה האבסולוטית הישנה והמיושנת, על גחמותיה ועל פוטנציאל השימוש לרעה בכוח הכרוך בה: המזימה-לא-מזימה להפיל את המלך עבדאללה השני של ירדן ותגובתו האגרסיבית.

פיליפ נולד למשפחת המלוכה היוונית, שלא זרמה בעורקיה אפילו טיפת דם יוונית אחת. היא היתה כולה דנית/רוסית/גרמנית/אנגלית. בניגוד לענף הדני שלה, היא לא היתה מוכנה להסתפק בסמלי השלטון; היא רצתה לשלוט. וזו הסיבה שהיא חזרה והופלה עד שבוטלה אחת ולתמיד ב-1974.

בגיל שנה, פיליפ היה פליט על אניית מלחמה בריטית, שהצילה את חיי הוריו לאחר מהפכה תורנית. רק תעתועי הגורל העבירו אותו אל בריטניה, אל מעמד מתסכל להפליא של בעל ומלווה למלכה חסרת כל כוח.

מעלתה של אשתו היתה ההבנה שאף אחת מן הסמכויות הנתונות לה לכאורה אינה נתונה לה למעשה. זה סוד אריכות ימיהם של מלכי בריטניה ומלכותיה. ואף כי עובש נודף למרחקים ממשפחת המלוכה הבריטית, והיחסים העכורים בין אח לאחיו ובין בן לאביו מפחיתים מהילתה, אפשר בדרך כלל להסתפק במשיכת כתפיים ובצקצוק הלשון. היא לכל היותר בלתי מועילה ובזבזנית, אבל לא ממש מזיקה. 

נשיאים מלוכניים ומלכים רפובליקאיים

מלכי המזרח התיכון וּנסיכיו הם עניין אחר. איש מהם אינו מתנדב להיות מלך או שייח׳ חוקתי. המלוכה היא נוסחה נוחה לתבוע שליטה אבסולוטית לכל החיים, עם הזכות האוטומטית להוריש את הכתר לצאצאים, ועם בעלוּת על אוצרות המדינה.

בעצם לא ברור מדוע נשיאים אותוקרטיים, ממצרים עד סוריה ועד אלג׳יריה (פעם גם עיראק, תוניסיה, תימן וסודאן), לא המירו את תוויותיהם הרפובליקאיות הכוזבות בכתרי מלוכה. הם היו פוטרים את עצמם מהעמדות פנים של בחירות תקופתיות, שהם נאלצים לזייף, או מהתנצלויות על העברת השרביט לילד הלא-כל-כך מוכשר.

עבדאללה הומלך על ירדן מכוח קפריזה מרושעת של אביו הנוטה למות. דודו הנסיך חסן היה נסיך הכתר, איש רב חן ורב מעלות, אשר בילה עשרות שנים בהכנה מדוקדקת, ופיתח הבנה מעמיקה של ארצו ושל סביבתה. אותה קפריזה הפכה את חאמזה לנסיך הכתר תחת עבדאללה; אבל עבדאללה פקד את קפריזת אביו על חאמזה. מראית-העין של יציבות אינה צריכה להטעות. השאה של איראן הפיק אור יקרות של יציבות במשך רבע מאה ויותר, עד שחדל להפיק; שושלת רומנוב ברוסיה היתה כול יכולה במשך 300 שנה.

על מלוכות אפשר להגיד שהן טובות, או בכל אופן לא מזיקות, בארצות דמוקרטיות, הנוהגות במלוכותיהן כקישוט; והן רעות בארצות, שבהן מלוכות מגדילות את הפיתוי הסמכותני, ומאפשרות לחובשי הכתר להשתמט מדין-וחשבון לנתיניהם, מאחריות ומתחרות פוליטית.

על המלוכות האירופיות אפשר להגיד שהן רפובליקות עם כתר, מה שמאריך את תוחלת חייהן; כתריהן של ירדן, ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ הן מחסומים בדרכה של שיטת מימשל מתוקנת. במוקדם או במאוחר הכתרים יצטרכו לעבור מן העולם, אם גם לא ברור לטובת מה או מי ובאילו נסיבות.

Tags: , , , , ,

2 Responses to “המלוכה היהודית שכמעט היתה”

  1. דני פ הגיב:

    מעניין שהמלה האהובה על בן גוריון היתה ׳ממלכתיוּת׳. בערוב ימיו אפילו עמד בראש ׳הרשימה הממלכתית׳. אדם עם שליטה חלקית בשפה העברית יכול לחשוב שמדובר היה בתנועה המונרכיסטית הישראלית.

    ״אולי מלך היהודים היה פרוטסטנט גרמני, ואריאציה מעניינת על הורדוס אגריפס״

    נשמע הזוי לחלוטין – מלך לא יהודי בראש המדינה היהודית? אולי הברון רוטשילד, אנגלי או צרפתי? אני חושב שבכל מקרה זה לא היה מחזיק. היהודים האשכנזים, במיוחד הפחות דתיים שבהם, היו אחד הציבורים השמאליים ביותר בעולם אז, הרומן בין היהודים לשמאל החל להיסדק רק אחרי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, והחל להיות ניכר רק לאחר מלחמת ששת הימים. מוסד מלוכה בסגנון אירופי לא היה מדבר אליהם.

    ״עבדאללה הומלך על ירדן מכוח קפריזה מרושעת של אביו הנוטה למות״

    השיטת המסורתית של ירושת הכס מאב לבכורו (עם וריאציות קלות לגבי מקומן של נשים בסדר הירושה), היתה מסודרת פחות בעולם הערבי מאשר באירופה. בעולם הערבי עושה רושם שמסורתית השלטון עבר למועמד המוסכם בשבט השליט, שהוא לפעמים הבן של השליט הקודם ולפעמים האח. מלכי סעודיה עד עצם היום הזה כולם היה בניו של אבן סעוד, שמת ב-1953. אולי מב״ס יהיה המלך הבא, אבל למה דווקא הוא? למה לא בניהם או נכדיהם של האחים הגדולים של המלך הנוכחי?

    מעניין שהרבה מההיסטוריה של אירופה נסבה על ירושות משפחתיות, שגרמו למלחמות וגם לאיחודי ארצות (בריטניה וספרד חייבות את קיומן לאיחודים משפחתיים כאלה). בעולם המוסלמי חוקי ירושה לא מסודרים בתוספת פוליגמיה יוצרים מצב שכל זה איננו רלבנטי.

    דווקא ההאשמים (לא רק המלך חוסיין) הנהיגו בפועל חוקי ירושה אירופיים. כל חילופי הכס בירדן (וגם בעיראק בשעתה) היו בן אב לבנו.

    ״כתריהן של ירדן, ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ הן מחסומים בדרכה של שיטת מימשל מתוקנת. במוקדם או במאוחר הכתרים יצטרכו לעבור מן העולם, אם גם לא ברור לטובת מה או מי ובאילו נסיבות״

    כן, המלוכות האירופיות שנותרו הן המדינות המאושרות שנהנו מיציבות פוליטית ומזל. לפנים, המלכים, אפילו במדינות בעלות מוסדות ייצוגיים כמו בריטניה, נחשבו לבעלי הזכות לשלוט, לא רק למלוך. עד המאה ה-19, מלכי בריטניה היו מתערבים תדיר במערכת הפוליטית. אפילו המלכה ויקטוריה העדיפה באופן ניכר פוליטיקאים מסויימים (מלבורן, דישראלי) על פני אחרים (פיל, גלדסטון) אבל היא היתה מוגבלת למדי, ולא יכלה לגרום יותר מדי נזק.

    • Yoav Karny הגיב:

      הסבירוּת של מלך ביהודה היתה כמובן קלושה מאוד. אבל אילו נולדה מדינה יהודית לפני מלחמת העולם הראשונה, היא היתה חייבת לפנות אל מאגר הדם של נסיכי אירופה. פשוט לא היה לה מנוס.

      הואיל ואנחנו עוסקים כאן באנקדוטות היסטוריות, הנה הערה אנקדוטית: בשנה האחרונה של מלחמת העולם הראשונה, לאחר שגרמניה הקיסרית רכשה לעצמה הגמוניה במה שהיתה מערב הקיסרות הרוסית, נסיכים גרמניים עמדו בתור לשלושה כתרים של מדינות חדשות: פולין, פינלנד וליטא. בשתי האחרונות אפילו הוכרזו המלכים, אם גם עדיין לא הוכתרו. אפילו לאוקראינה היה מעין-מלך, שהחזיק בתואר הקוזאקי הלא-נעים לאוזני יהודים ׳הֶטמאן׳.

      הצורך בכתרים התפוגג כלא היה בתוך כמה חודשים, כאשר התמוטטה המלוכה הגרמנית (בעצם, המלוכות הגרמניות, כי היו בתי מלוכה כמעט בכל אחת מן המדינות שהרכיבו את הקיסרות). פולין, פינלנד וליטא נולדו כרפובליקות, ואוקראינה התחלקה בין רוסיה הסובייטית לפולין.

      מעניין מה היה קורה אילו קרמה עור וגידים הצעתו של חבר הפרלמנט הבריטי ג׳וזאיה וֶודְווּד (1926) לכונן שלטון בית ליהודים בארץ ישראל (׳הדומיניון השביעי׳. דומיניון, מטבעו, הוא מלוכה, כפי שאנחנו יודעים מן הדוגמאות של קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה (עד 1961). או אז היה מתמנה מושל כללי, לא נציב עליון, אולי מן האריסטוקרטיה היהודית הבריטית. ההמנון הרשמי, לפחות בחצי המאה הראשונות של קיומו, היה God Save the King.

      הארץ היתה מוכנה. היא עדיין מוכנה. אינני חושב שיש הרבה ארצות בעולם מחוץ לחבר העמים הבריטי, או אפילו בתוכו, שרחובות מרכזיים בעריהן קרויים על שם מלכים בריטיים. ההודים למשל מחקו אותם בסיטונות. ההודים גם לא היו משאירים את רחוב אלנבי, או את רציף הרברט סמיואל.

      אתה צודק בהחלט בעניין נוסחת הירושה בעולם הערבי. בסעודיה, הכתר עבר תחילה לבנו הבכור של אבן סעוד, ואחר כך לבכור שבין האחים הנותרים, בדילוג או שניים מסיבות בריאות. זה היה לא רק ביטוי של העדפה גנטית, אלא חלק מתרבות ההסכמה הרחבה של חברה בדואית. המלך הסעודי היה ראשון בין שווים. בעיני הטורקים הצעירים של מב״ס זה היה מפתח לקפיאה על השמרים, מה שקראו בימי ברית המועצות האחרונים ׳סטגנאציה׳. מב״ס חולל הפיכה לא רק נגד ההסדרים המורשתיים, אלא גם נגד תרבות הקונסנסוס.

      בירדן, במות חוסיין, ב-1999, הכתר עמד לעבור לידי האח הבכור חסן, שבילה את כל חייו בהכנה מדוקדקת. הוא היה, הוא עדיין, איש מרשים וּמעמיק. אני חושב שהדחתו היתה טראגית.

      אשר לסמכויותיהם של מלכי בריטניה, להלכה הן עדיין קיימות. מונרך בריטי יכול להדיח ראש ממשלה, או לפזר את הפרלמנט. יש אפילו סרט, המתאר איך המלך העתיד לבוא, צ׳ארלס השלישי, מְחַקֶה את המופת של צ׳ארלס הראשון, וּמפזר את הפרלמנט. זה יהיה סוף המלוכה, או לפחות סוף החוקה הבריטית.

      אם צפית בסדרת נטפליקס, Crown, אולי אתה זוכר את הפרק, בעונה השלישית, על הקשר להדיח את ממשלת הלייבור באמצע שנות ה-60.

      זו פיקציה, מעולם לא קרה; אבל מעניין שכותבי התרחיש שמו בפיו של לורד מאונטבטן את ההכרזה, שהמלכה תוכל לפטר את ראש הממשלה ולפזר את בית הנבחרים.

      הוא ציטט שם תקדים של המלך ויליאם הרביעי מ-1831. זו היתה הפעם האחרונה, אבל שום דבר בחוקה הלא-כתובה של בריטניה אינו אוסר על המלך או המלכה להשתמש בסמכות הזו.

      הפעם האחרונה שבה מלך פיטר ראש ממשלה היתה בימי ג׳ורג׳ השלישי, בסוף המאה ה-18. אבל מושל כללי באוסטרליה, שהוא נציג הכתר, פיטר ראש ממשלה ופיזר פרלמנט ב-1975. השלטון עבר מן השמאל לימין. זו היתה בשעתה שערוריה איומה, שֶהֶדֵיהָ באוסטרליה לא שככו עד עצם היום הזה. המושל הכללי עשה כן מכוח אותם הסדרים חוקתיים הקיימים בבריטניה עצמה.

Leave a Reply